חג הסוכות והושענא רבה

בפרוס עלינו חג הסוכות, נבאר מעט ממנהגי החג.

ראשית ולפני הכל – מה זו סוכה?

בא הקב"ה ואומר לנו: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". מה הן אותן סוכות בהן הושיב הקב"ה את עם ישראל כאשר יצאו ממצרים? יש אומרים שסוכות ממש היו, ויש אומרים שאלו הם ענני הכבוד שכיסו כמעין חופה והגנו על עם ישראל.

הדעה הגורסת כי היה מדובר בסוכות של ממש, כלומר סוכה פיזית, נתמכת בכמה מקומות בתורה באזכור המילה סוכה כשכוונת התורה במקומות אלו היתה לסוכה כפשוטה. לדוגמא: "וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיהו פרק ד', פסוק ו'). מפסוקים אלו רואים כי התורה מתכוונת לסוכה רגילה. אם כן, מדוע חלקו על פרשנות זו וטענו שמדובר בענני הכבוד?

אם נסתכל בשאר חגי ישראל, כגון חג הפסח, שם התורה מפרטת לנו באריכות על הבצק שהחמיץ, המועד והמקום בו אירע הסיפור, ואילו בנוגע לחג הסוכות מלבד כמה אזכורים, לא מצאנו את המיקום בו ישבו עם ישראל בסוכות. ועוד, אם נסתכל במקורות נראה גם שבני ישראל ישבו דווקא באוהלים, כגון אוהל מועד וכן נאמר אצל בלעם שאמר "מה טובו אוהלך יעקב…" וכן מצינו את הפסוק "איש פתח אוהלו", כך שיותר ויותר מסתבר שבני ישראל שהיו נוודים במדבר ארבעים שנה, הלכו עם אוהלים, שהם ניידים יותר ונוחים לנשיאה מאשר סוכה שהנה מבנה ארעי שאינו מתאים לנדודים. ומכאן בא הפירוש לענני הכבוד ולא לסוכה פיזית. ועניין הסוכה כוונתה לסוכך ולהגן על עם ישראל, כמו שמצינו בפסוק" וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (עמוס פרק ט).

אם כך, מצאנו שאלוקים הגן על עם ישראל והסוכה שמוזכרת היא למעשה ענני הכבוד בהם חיפה אותם ולזכר כך, לדעת אותם פרשנים, אנו מחויבים במצוות סוכה.

כך או כך, אנו מצווים לצאת מדירתנו, דירת הקבע שלנו, ולעבור לדירת עראי למשך שבעה ימים ולהעתיק לשם את כל עיסוקנו, כמו שינה, אכילה ושתיה.

הזוהר הקדוש מתבטא לגבי הסוכה "צילא דמהימנותא". הפשט המילולי הוא "צל האמונה", כלומר, אמונתם של אבותינו בהקב"ה וגם האמונה שאלוקים מאמין בנו, שניקח איתנו את התוכן של החגים בתשרי לכל השנה.

הגאון מוילנא שואל – אם אכן מדובר בענני הכבוד שהיו ביציאת מצרים, מדוע שלא נחגוג את חג הסוכות מיד לאחר חג הפסח בחודש ניסן, מאחר וזהו הזמן בה חיפה הקב"ה על עם ישראל באותם ענני כבוד. מדוע אם כך נקבע חג הסוכות בחודש תשרי לאחר יום הכיפורים? מסביר הגאון מוילנא: אם חג הסוכות נקבע זכר לענני הכבוד שאלוקים שם על עם ישראל, אם כן, לאחר חטא העגל כשאלוקים הסיר שכינתו מעם ישראל הסתלקו גם ענני הכבוד, ושבו להגן על עם ישראל רק לאחר יום הכיפורים, כאשר בני ישראל החלו בבניית המשכן ומשה רבינו הוריד את הלוחות השניים. ב-יא' בתשרי נצטוו על מגבית למשכן וביום ט"ו בתשרי החלו לבנותו, ואז חזרה השכינה לשרות ושבו ענני הכבוד. לכן, מסביר הגאון מוילנא, שאת העננים שהיו ביציאת מצרים אנו חוגגים בפסח שהנו חג הגאולה וכלולה בזה השראת השכינה, ומה שאנו חוגגים בסוכות הוא על שנתכפר לבני ישראל עוון חטא העגל ביום הכיפורים ועל כך שהבנו שהשראת השכינה באה ע"י תורה והקמת המשכן. על כן, חג הסוכות הוא "צילא דמהימנותא", כלומר, שאלוקים נתן בנו אמון עוד מדורי דורות.

היום השביעי של חג הסוכות נקרא יום "הושענא רבה", משום שביום זה מרבים בהושענות. על פי הקבלה, ביום זה למעשה מתקיימת החתימה הסופית של מה שנגזר עלינו ביום כיפור ולכן נוהגים להישאר ערים וללמוד במשך הלילה. ומכאן עולה השאלה – אם בעצם אנו אומרים שהחתימה היא בנעילה ביום כיפור, מדוע צריך חתימה נוספת ביום הושענא רבה?

הזוהר מפרש שישנן שתי סוגי חתימות – חתימה של גזר הדין, שלכל אדם מגיע כך וכך דברים טובים וכך וכך תיראה השנה שתגיע, ואז מגיע המלך שהוא הקב"ה ונותן חתימה לדין, כעין חתימה המאשרת את פסק הדין, כאשר בהושענא רבה זו למעשה החתימה לביצוע גזר הדין, כעין אישור לשליח למסור לך את פסק הדין שנגזר עליך ולהוציאו אל הפועל. כלומר, עד ליום הושענה רבה עדיין ניתן לשנות ולהמתיק את הדין או חס וחלילה להרע אותו, כל עוד לא יצא אל "השליח".

זאת ועוד, אנו רואים שהרבה מדרשים מתייחסים לעניין הושענא רבה כיום המחילה הסופית לעוונות ולכל אלו שנגזר עליהם כריתות ומיתות לא עלינו, שעל ידי זה שיצאו מדירת הקבע לדירת עראי (בחג הסוכות), יצאו למעשה לגלות, ועל ידי הגלות נתכפר להם עוונם ביום זה.

וכן מצינו אצל רבנו בחיי שכתב "ונקרא היום הזה יום חותם הגדול, כנגד השם הגדול שבו נברא העולם, ולכך נקרא הושענא רבה, וידוע כי היום הזה הוא תכלית החג". מכאן אנו לומדים שעצם ייחודו של יום זה שכוחו מאוד גדול, ומצינו במדרש: "למה נקרא שמו הושענא רבה? אמר הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד, אתן לבניך יום המיוחד, לכפר בו עוונותיהם. זהו הושענא רבה."

בתקופת בית המקדש, בבוקרו של יום הושענא רבה, היו יורדים למוצא ושם היו קוטפים ערבות וזוקפים אותם בצידי המזבח. ומפני מה היו מביאים ערבות? מפני שערבות גדלות על המים ובחג הסוכות נידונים על המים, שהרי ידוע שארץ ישראל כל המים שלה הם רק מי גשמים, כפי שמצינו במסכת ראש השנה: "בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה…ובחג נידונים על המים". מבארת שם הגמרא "תניא אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקב"ה נסכו מים לפני בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי השנה". מכאן אנו רואים שהתורה רמזה לנו בעצם שסוכות הוא גם חג שדנים אותנו בו.

הגאון מווילנא אומר: למה דנים אותנו על המים? מפני שביום הושענא רבה נחתמים בו לחיים כל הברואים, ומים נקראים "חיים", כמו שמצינו "עשרה דברים נקראים חיים ואחד מהעשרה זה מים".

האר"י הקדוש אומר מה שנוהגים היום לחבוט חמישה ערבות: "לוקחים חמישה בדי ערבה כשרים, כמו הערבות שבלולב, ומכוונים שהם כנגד בחינת חמש גבורות מנצפ"ך (ישנן חמש גבורות קשות, המרומזות בחמש האותיות הסופיות – םןץףך), יחבוט בקרקע חמש פעמים, כנגד אותן גבורות, ובכל חבטה יכוון להמשיך אל בחינת המלכות אות אחת מחמש האותיות מנצפ"ך על הסדר הזה, כפי שהן נכתבות: מנצפ"ך. דהיינו, בחבטה הראשונה – האות מ', השנייה נ' וכו' (שער הכוונות).

עוד עניין שאנו עושים בשביל המים בחג הסוכות, נקרא "שמחת בית השואבה". מהי בעצם שמחת בית השואבה? מובא בגמרא "כל מי שלא ראה שמחת בית שואבה לא ראה שמחה מימיו", וכן "לא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. תני, יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה… ישראל בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו. אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב, ולא היה אחד מהן נוגע בחבירו. וכן הפליגו בשבחים על עניין השמחה שם, שבסוף כל הריקודים היו יורדים כולם בשירה וריקודים ושואבים מים ממי הגיחון ומנסכים על גבי המזבח את המים בעצם זה כעין מנחה בשביל המים של כל השנה שתבוא, כמו שמצינו שמביאים ביכורים בשביל השנה מנחה לה' וכעין מנחת העומר, כמו שמצינו בתוספתא. אמר רבי עקיבא: אמרה תורה הבא עומר שעורים בפסח שהוא פרק שעורין כדי שתתברך עליך תבואה… הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים".

ורש"י בפירושו על הגמרא אומר שכל החגיגה והשמחה שעושים בשמחת בית השואבה זה בשביל המים, ולראיה הוא מביא את הפסוק "ושאבתם מים בששון".

ובירושלמי אנו רואים שהשמחה אינה קשורה למים. "אמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמה "בית שואבה"? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה… אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית שואבה, ושרת עליו רוח הקודש. ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח. מה טעמא? "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים" (מלכים ב' ג, ה).

וכן הרמב"ם נוקט בעמדה שהשמחה פה היא לא מעניין המים אלא שזו שאיבה מתוך הקדושה, דהינו, עניין של שמחת המצווה – שמחת החג תביא לכך שתהיה לך שמחה במהלך כל השנה.

חג אסיף שמח,

הרב דוד פנחס איפרגאן

נשיא עמותת עולם חסד