חג הסוכות

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: חגים ומועדים

בס"ד

ולקחתם לכם ביום הראשון

[1]"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". במדרש נשאלה שאלה- באיזה יום ראשון מדובר? הרי זהו היום החמישה עשר בחודש?

נאמר שם[2], כי היום הראשון של חג הסוכות נקרא ראשון משום שהוא "ראשון לחשבון עוונות". כלומר, ביום הראשון של חג הסוכות מתחיל חשבון העוונות החדש של השנה.

כעת עלינו לשאול שאלה קשה יותר- הרי יום כיפור נגמר במוצאי י' בתשרי, ואילו חג הסוכות מתחיל בט"ו תשרי. יוצא מכך שישנם שישה ימים שבהם לא "מחשבים" עבירות, והרי הדבר לא הגיוני. מה קורה, אם כן, בששת הימים הללו? מדוע רק בתחילת החג מתחיל חשבון העוונות?

תשובה לכך מובאת בדבריו של המקובל הגדול, הרב אברהם יצחק הכהן קוק[3], המכונה "הראי"ה קוק".

לצורך התשובה עלינו ללמוד כמה דברים- מושג ה"תשובה" הוא מושג רחב מאוד. התשובה קיימת בכל תחומי החיים, הן בגשמיות והן ברוחניות. כאשר אדם אוכל הרבה דברים מזיקים, והוא מבין כי הדבר פוגע קשות בבריאותו- הרי שעליו לעשות תשובה. התשובה הגופנית כוללת עזיבה של ההרגלים הרעים, החלטות לעתיד ותכנון דיאטה שתגרום לגוף שלו לחזור למוטב. הבעיה בכל דיאטה של תהליך רפואי (וגם בסתם דיאטה המכוונת להרזיה), היא העובדה שיחד עם הויתור על החומרים המזיקים, ישנו ויתור על חומרים בריאים ותהליכים חיוניים לאדם. האדם זקוק במידה מסוימת לסוכרים ולשומנים (קטנה, אמנם), ולאחר זמן מסוים של הגבלות תזונתיות, ישנה איזו שהיא חולשה מסוימת. כאשר אדם לא מקבל חומרים מסוימים לגוף, יש להשלימם, והגוף דורש זאת. יוצא מכאן שעשיית התשובה הגופנית אמנם פתרה את הבעיה, אך השאירה את האדם עם חולשה מסוימת.

דוגמא טובה יותר ישנה כאשר האדם חולה באיזו מחלה, והוא מקבל מרשם לאנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה כשמה כן היא "אנטי- ביוטיקה", אנטי חיים. הפעולה היא פשוטה- החלשה של הגוף, וכך גם הגופים שאינם רצויים בגוף נחלשים ומושמדים. האם אדם שזה עתה סיים תהליך של ריפוי באנטיביוטיקה נקרא בריא? אמנם המחלה הסתלקה, אך הוא עדיין שרוע על מיטתו, חלש ועייף. אז מתי אדם מוגדר כאדם בריא? רק כאשר הוא יכול לעמוד שוב על הרגליים, לשמוח, לחזור הביתה אחרי בית ההבראה.

אותו הדבר בתשובה נפשית-רוחנית. אנו מצמצמים את עצמנו, אומרים שלא היינו בסדר, משתדלים לא להתבלט ומפסיקים לעשות (בצדק) הרבה דברים שהיינו עושים בעבר.

כך הוא גם בעשרת ימי תשובה וביום כיפור. ביום כיפור אנו צמים, לא אוכלים ולא שותים, לא מתרחצים, לא נהנים מנעלים נוחות או משימוש בקרמים להנאה. צמצום מקסימאלי של האישיות. זה קורה לנו גם במישור הרוחני. זהו תהליך בריא מאוד, אך הדבר מביא לידי חולשה גדולה. אי אפשר תמיד לחיות בצום, בצמצום, בקושי. האם ניתן לומר שבסיומו של יום כיפור אנו בריאים לחלוטין מבחינה רוחנית? וודאי שלא! אולי טיפלנו במחלות הרוחניות שלנו, אבל נשארנו מותשים- גשמית ורוחנית. איך אפשר לשפוט אותנו בימים הללו? עוד לא סיימנו את תהליך התשובה. בכל חג יש מצווה מיוחדת. בראש השנה- תקיעת שופר, ביום כיפור- צום. בסוכות ישנה מצווה מיוחדת- מצווה לשמוח[4]– "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".

השמחה בסוכות היא הרפואה לנפש, היא בית ההבראה. רק כאשר אנו נכנסים לבית ההבראה, ומתחזקים מהצמצום הנפשי שבו היינו, רק אז ניתן להתחיל לחשב עבירות. לכן היום הראשון של החג הוא הראשון לחשבון עוונות.

 

למה דווקא עכשיו?

מה שנאמר קודם הוא בדיוק התשובה לשאלה- "למה דווקא עכשיו?". השאלה נשאלת משום שאנו יושבים בסוכות מפני שבתורה[5] כתוב "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". אנו יודעים כי בני ישראל יצאו ממצרים בניסן, ולא בתשרי. אם כן- מה עניינו של חג הסוכות לחודש תשרי? מה שנאמר קודם לכן הוא התשובה. אנחנו חייבים את חג הסוכות בשביל הבריאות הנפשית שלנו אחרי ימי התשובה. אנחנו חייבים להשלים את תהליך התשובה.

 

צילא דמהימנותא

הסוכה נקראת בספר הסוד, ובעיקר בזהר[6] "צלא דמהימנותא"- צל האמונה. מה כל כך אמוני בלצאת החוצה לסוג מסוים מאוד של סככה מגודרת, לאכול ולשתות וגם לישון? הרי אין כל הבדל בין סוכות לבין טיול מחנאות רגיל (מלבד המיקום הסמוך לבית)?

אלא, אנו יוצאים אל הסוכה לא מפני שאנו מחפשים ריגושים. אנו יוצאים אל הסוכה מפני שזו הפעולה הרוחנית אותה קבע בורא עולם שיש לעשות, וכי בורא העולם יודע ומכיר את ההשפעה העצומה של יציאה אל הסוכה. יש דבר מעניין בסוכה, שאין במצוות אחרות. כאשר אדם מתפלל או עושה חסד עם הזולת, ישנו סיכוי שיהיה פגם בעשייה שלו- יתכן שהאדם יתכוון להשיג כבוד. יכול להיות שאדם ינסה שיראו אותו מתפלל בכוונה, או עוזר לחלשים ממנו כדי לקבל כבוד והערכה. זו מלכודת מסוכנת, אפשר לאבד רווחים רוחניים עצומים עם כוונות שליליות שכאלה. בסוכה אין הדבר כך. בסוכה אין אפשרות לזכות בכבוד ובהערכה, משום שבסוכה אנו אוכלים, שותים וישנים, ואין כל כך מה להתגאות בזה.

 

אושפיזין

מכיוון שהסוכה היא "צל האמונה", מובא בספרי הקבלה כי במהלך שבעת ימי החג באים לבקר בסוכה שבעה מצדיקי ישראל- אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף ודוד. בכל יום ישנו אורח אחר שהוא האורח המרכזי, אך אנו מבקשים ממנו להישאר יחד עם שאר האושפיזין.

את האושפיזין נהוג להזמין אל תוך הסוכה בכל יום, כאשר נוסח מתאים לכך נמצא במחזורים.

 

חסד עם הזולת

חג הסוכות ממוקם בנקודה מעניינת של השנה- מעט לאחר אסיף היבול מהשדה, ורגע לפני הזריעה של מעגל היבול הבא. בעצם, זהו הזמן היחיד בשנה שבו החקלאי (זוהי דוגמא לכל אדם, אלא שהחקלאות הייתה בעבר המקצוע הנפוץ ביותר) יכול להרגיש "כמו מלך". כל המחסנים מלאים בתבואה, מזג האוויר כבר אינו חם כמו בעבר, וגם הקור הגדול עוד לא הגיע. כל מה שנשאר הוא להסתגר בבית ולהתרווח על הספה.

אבל אז- בא הציווי לצאת מהבית, לעשות סוכה. האם האדם רשאי להסתגר בביתו ולא לצפות באלו שגורלם לא שפר עליהם כמוהו? האם לא הגיוני יהיה לתת לאדם לנוח קצת בבית?

האדם חייב לראות את הכלל ואת הזולת דווקא בזמן בו הוא נמצא בפסגת ההצלחה שלו. כאשר כל הנתונים מראים על זמן שבו העולם מאיר לאדם פנים- דווקא אז, יש לצאת החוצה ולהיות חלק מהעם. לבית שלי אני מכניס אנשים שאני מכיר ובוחר להכניס. אבל הסוכה נמצאת בחוץ, עם פתח פתוח. הסוכה מקבלת כל אחד, גם אם הוא בא מהג'ונגל והוא לא מומחה בנימוסים והליכות. הסוכה היא בית ההבראה של העם היהודי- כמה מטרים של צל, ברשות הרבים, כמה מטרים של חסד פשוט ובריא.

 

שנזכה לשבת בצל האמונה!

 

בהוקרה,

הרב דוד פנחס איפרגן.


[1] ויקרא, פרק כ"ג פסוק מ'.

[2] מדרש תנחומא, פרשת אמור סימן ל'.

[3] מובא בספרו "אורות התשובה", בסוף פרק ט'.

[4] דברים פרק ט"ז פסוקים י"ג-ט"ו.

[5] ויקרא פרק כ"ג, פסוק מ"ג.

[6] זהר, חומש ויקרא, פרשת אמור דף ק"ד עמוד א'.

תגים:, , , , ,

תגובות (1)

  • סיגל כהן

    |

    תודה הרב דוד על המאמר הנוכחי ועל כולם,

    תודה על יום כיפור שהיה חוויה מיוחדת ומעצימה,

    תודה לבורא עולם שנתן לי ולילדיי את הזכות להתברך במדריכים כמוך וכמו שוש.

    ולואי ותתברכו מכל טוב ושפע גשמי ורוחני, אתם ובני ביתכם אמן.

    חג שמח!

    להשיב

להשאיר תגובה