חג השבועות

בס"ד, חודש סיוון, התשע"א

 

להגיע למעמד הר סיני לאחר ספירת העומר

כפי שצוין במאמר העוסק בחודש אייר ובימי ספירת העומר, יש חשיבות מרובה לדרך אותה אנחנו עושים בכל שלב. תמיד יש לראות את הדרך כסוג של מטרה, ולא רק כאמצעי למטרה אחרת. בימי ספירת העומר אנחנו מתעלים ממ"ט (=49) שערי טומאה , ומגיעים למדרגה בה אנו מסוגלים רוחנית לקבל את התורה.

כאמור, בפסח עם ישראל יצא ממצרים, אבל הוא היה צריך לעבור כברת דרך ארוכה מאוד עד למעמד הר סיני, הוא המאורע אותו אנו חוגגים בשבועות. כשעם ישראל יצאו ממצרים, הם היו במדרגה נמוכה, עובדי אלילים, אין להם מושג כיצד מתחברים לקב"ה ולמידותיו. הם היו צריכים לעבור "סדנת חינוך" כדי להגיע במהירות האפשרית למדרגה הגבוהה ביותר. בפסח, זהו זמן "קציר שעורים", וגם אנו מקריבים בפסח את קרבן ה"עומר", המורכב משעורים. בשבועות, זהו זמן "קציר חיטים", ואנו מקריבים את קורבן "שתי הלחם", שהוא קורבן חמץ המורכב מחיטים. הזוהר הקדוש שואל שאלה – מדוע בפסח אנו עוסקים בשעורים, שהם "מאכל בהמה", ואילו בשבועות אנו עוסקים בחיטים, שהם "מאכל אדם"? מה ההבדל והשוני בין המועדים?

עונה הזוהר הקדוש כי עם ישראל היה זקוק ל"דיאטה" רוחנית. משל למלך שהיה לו בן חולה, ולא היה יכול לאכול. יום אחד אמר הבן שרוצה לאכול, ואמרו למלך חכמיו- הבא לו את האוכל הזה, שהוא רפואה, ובזמן שהבן אוכל מאוכל זה, הוצא את כל שאר האוכל מהבית. לאחר שיסיים את הטיפול, יאכל כל מה שליבו חפץ. כך היה עם ישראל, בתחילה הקב"ה נותן להם את "לחם האמונה", את המצות, ומצווה אותם שיוציאו את כל שאר האוכלים מהבית. לאחר שעם ישראל אכל את "לחם האמונה", "לחם הרפואה"- הוא יכול להתמודד גם עם החמץ של העולם, עם המידות הפסולות שיש להעלות ולקדש. אבל כדי לעשות את העבודה הגדולה הזו, צריך לעבור תהליך לא פשוט כלל וכלל, ויש להתמקצע באמונה ובמידות.

עם ישראל היה מקובע בתוך הכניעה ליצרים ולחומריות שהייתה העיקר במצרים, אך בזמן ספירת העומר עם ישראל מתנקה בכל שנה מחדש, ומתנער מתפיסת העבדות הזו לחומר. זו תקופת התחדשות, שמגיעה לשיאה בחג השבועות, בו אנו מקבלים תורה- ובעצם, מקבלים חיים חדשים. בשבועות אנו בני חורין באמת, לא לחינם נאמר במסכת אבות – "והמכתב מכתב אלקים הוא, חרות על הלוחות. אל תקרא חָרוּת אלא חֵירוּת! שאין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר- הרי זה מתעלה!". כלומר, לא רק שהעוסק בתורה שקיבלנו על הר סיני בחג השבועות הוא בן חורין אמיתי מכל שיעבוד, אלא אפילו הוא עצמו מתעלה, כפי שאמרנו.

 

מנהגי שבועות

ישנם מנהגים רבים, ונפרטם עם הסברים בהמשך. ראוי לציין כי כל המנהגים שלנו אינם כאיזה מעשה סתמי שנעשה על ידי תימהוני, והתקבל כמסורת ביום מן הימים. אלא, מנהג בשורשו נובע ממערכת רוחנית פנימית הדוחפת את עם ישראל לפעול על פי המנהג, וכבר ידועים הכללים ההלכתיים- "מנהג ישראל- תורה הוא!", וגם "הנח להן לישראל. אם אין נביאים הן, בני נביאים הן". הכוונה היא שלעם ישראל ככלל, כציבור, יש להם יכולת רוחנית עצומה המכוונת אותם אוטומטית למעשה הנכון. כך, אם ישנן כמה אפשרויות למנהג מסוים, הרי שהמנהג שהשתרש בעם ישראל, הוא הנכון- מפני שעם ישראל, באופן לא מודע, בוחר לאט לאט את הבחירות הנכונות, מתוך כך שאף אם אנו לא נביאים, אנחנו ודאי בני נביאים.

 

מאכלי חלב בחג השבועות

משחר ילדותינו אנו מזהים את חג השבועות עם מאכלי חלב. יש למנהג זה כמה טעמים.

יש אומרים שטעם הדבר הוא משום שבחג השבועות היו מקריבים שני קורבנות, ומשום כך אנו אוכלים מאכלי חלב, ובסעודת החג אנו אוכלים מאכלי בשר, כך שיוצא שנאכלים שני מאכלים, זכר לקרבנות החג .

ישנו הסבר נוסף, האומר כי התורה נמשלה לחלב – "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" , ולכן אנו אוכלים מאכלי חלב.

כמו כן, ישנו הסבר שאומר שכאשר מעמד הר סיני נגמר, חזרו עם ישראל לאהלים ולא היה להם מה לאכול, שהרי כעת הם צריכים לעבור הרבה תהליכים עד שיאכלו בשר- לשחוט כהלכה, להכשיר את הבשר, להכשיר את הסירים… כל מה שהיו יכולים לאכול, היו מאכלי חלב, ולזכר כך אנו אוכלים מאכלי חלב.

ישנו גם הסבר רביעי המסביר כי בפסוק המורה על מצוות הביכורים, היא המצווה אותה מקיימים בשבועות, נמצאת עוד מצווה, איסור אכילת בשר וחלב- "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ- לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". בחג השבועות אנו אוכלים מאכלי חלב, וסועדים בסעודות בשריות, תוך כדי הקפדה מרבית שלא לערבב ביניהן- כך, אנו מקיימים בשבועות את כל חלקי הפסוק.

 

מנהג לבישת בגדים לבנים בחג השבועות

בהכנות למעמד הר סיני אנו רועים כי עם ישראל נדרשו לטהר גם את בגדיהם – "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי… וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם".

ידוע בספרים הקדושים כי הצבע הלבן מסמל טהרה, ועל בסיס קביעה זו מבקש דוד המלך (שיום פטירתו הוא בחג השבועות!) בספר התהלים כך : "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי… תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין".

כשם שעם ישראל היה צריך להיטהר לחלוטין לפני מעמד הר סיני וקבלת התורה, כך גם אנו צריכים לעשות. אנו מסמלים זאת על ידי לבישת בגדים לבנים ונקיים.

 

מנהג שפיכת המים בשבועות

מנהג שכמעט ונשתכח מן העולם (אך חלקים מילדי ישראל עוד אוחזים בו בשמחה רבה), הוא שפיכת מים על העוברים ושבים בשבועות. לא נאריך בפרטי מנהג זה, מפני שרבים הם הפרטים בין העדות השונות שנהגו בכך. מנהג זה היה רווח בקהילות מרוקו. הטעם המרכזי שהיו נותנים למנהג זה הוא שהתורה (שנמשלה לדברים רבים), נמשלה גם למים. במדרש מובאת השוואה שכזו: כפי שהמים תופסים שטחו של רוב העולם, גם התורה תופסת שטח רב בכל העולם, כפי שהמים נותנים חיים לעולם, גם התורה נותנת חיים לעולם, כפי שהמים יורדים מן השמים, גם התורה יורדת מן השמים, כפי שהמים משיבים את נפשו של האדם, גם התורה משיבה את נפשו של האדם, וכמו כן, כפי שהמים מטהרים את האדם, כך גם העוסק בתורה- התורה מטהרת אותו.

 

לילה דכלה

בזוהר מבואר, כי נשמת עם ישראל הכללית- "כנסת ישראל", מקיימת כעין חתונה עם הקב"ה במתן תורה, בהר סיני. החתן (הקב"ה) מעניק לכלה (כנסת ישראל) תורה, ומקדש אותה לנצח. הלילה שלפני החתונה, שלפני מתן תורה- הוא הלילה של הכלה, ועל הכלה להתכונן ליום הגדול, בו תתקדש לעיני כל העולם.

ברוחניות אין חוכמות. אין תכשיטים זולים, ואין איפור "זריז". יש לעמול על הקישוטים היקרים ביותר, על התכשיטים הכי נעלים הקיימים בבריאה- כאשר כנסת ישראל מתקדשת על ידי הקב"ה, זה המעמד הכי נשגב בעולם. למעשה, כל העולם נברא אך ורק עבור הרגע הזה, ואלמלא ניתנה התורה לעם ישראל באותו מעמד- מייד היה נחרב העולם, והיו מתבטלים כל חלקי הבריאה, מתחילה ועד סוף.

אם כן, במה אפשר לקשט את הכלה? אפשר לשאול שאלה גדולה יותר- מה כוחנו בכלל, מי אנחנו שנתקרב ונקשט את הכלה? לא מזמן הייתה חתונה של נסיך בריטניה- מי לא שמע על כך? איזה עיתון, איזה ערוץ תקשורת, המכובדים ביותר שיהיו, לא התעסק עם "מה תלבש הכלה", "מה יהיו התכשיטים"…

אנחנו צריכים ללמוד מכך לימוד גדול- אם זו החשיבות הגדולה שמייחסים לחתונה של שני אנשים מאומות העולם, כיצד נוכל בכלל לדמיין את החשיבות והגודל של החתונה של כנסת ישראל, נזר נזרי הבריאה, עם אדון הכל, מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא? תארו לעצמכם, איזו גדולה יש בכלה שכזו, הבאה עם קישוטים, ואיזו שפלות היא לבוא לחתונה שכזו בלא כלום…

כלה כזו, אפשר וחובה לקשט! הלימוד בליל שבועות הוא ההתעסקות ב"תיקוני דכלה". מובא בזוהר הקדוש (תרגום לאחר הציטוט) : "דתנינן- כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא ליליא דכלה אדדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא- מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא…"

 

תרגום- "ששנינו: כל אותם החברים שהם בני היכלה של הכלה, צריכים באותו הלילה של הכלה, בלילה שלמחרתו תהיה בתוך החופה עם בעלה, להיות עימה כל אותו הלילה, ולשמוח עימה בתיקוניה שהיא מתקנת עצמה- לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשי המקרא, וברזי החוכמה, מפני שאלה הם התיקונים שלה ותכשיטיה…"

 

לימוד התורה בלילה

נהגו ישראל להישאר ערים בלילה וללמוד תורה. הטעם הוא שכאשר עם ישראל היו אמורים לקבל את התורה, הם הלכו לישון לילה לפני, ואפילו לא התעוררו, עד שהקב"ה בעצמו היה צריך להעיר אותם ולשלוח את משה להביא אותם מהאוהלים. זה נשמע אולי קצת קטנוני, אבל האמת היא שאנו לא מבינים את משמעות הדבר- איזו כלה מסוגלת לישון בנחת ערב החתונה שלה? איזו כלה יכולה להמשיך לישון, ולא להתעורר בהתרגשות מוקדם בבוקר? אם היא מסוגלת לישון ברוגע, ולקום מאוחר- זה מאוד מעליב, ומאוד פוגע. זה מראה חוסר הערכה עצום למאורע.

לכן, אנחנו חייבים לתקן את המצב הזה. מי אם לא אנחנו, עם ישראל, יכולים לעשות ההיפך הגמור- להיות ערים כל הלילה בהתרגשות, להשקיע את כל המרץ שלנו בהתעסקות בענייני החתונה, בקשירת כתרים וקישוטים לכלה הקדושה הזו.

 

מלכות שבמלכות

הספירות הן מושג עמוק ביותר בקבלה. כל ספירה מייצגת דרך ואופן שונה בהנהגת הקב"ה והתגלותו בעולם.

מצד אחד, הקב"ה מנהיג את עולמו בחסד אינסופי- הרי גם כשאנו עושים את הרע הגדול ביותר, אנו ממשיכים לחיות. ומדוע נמשיך לחיות? הרי אין כל סיבה שהקב"ה ישלח לנו חיים עכשיו?! אלא, הקב"ה מחזיק אותנו בעולם הזה בחסד אינסופי, שלא ניתן לתפוס כלל. זוהי לדוגמא, ספירת החסד, בה הקב"ה מתגלה בעולם בחסדו הגדול. וכך הן כל הספירות.

יש לדעת, כי אין הדברים שחור ולבן- בכל ספירה כלולות כל שאר הספירות האחרות. יש גוונים של חסד, יש גוונים של גבורה ויש גוונים שונים של נצח. יש חסד שבגבורה, ויש גבורה שבחסד. נדגים את העניין-

אם אני לוקח מהידיים של הילד שלי סכין חד, אני אכזרי אליו, נכון? הוא רצה את הסכין, ואני לקחתי אותו בדין, בכפיה- בגבורה. אבל זו לא סתם גבורה, זה החסד שבגבורה. כי אני עשיתי עם הילד חסד גדול בעזרת הגבורה שלי. אני מציל אותו מלהיחתך, אני מבטא את החסד שבגבורה.

יש פעמים שאני משתמש בגבורה שבחסד. למשל, כאשר אדם חסר בית, שיכור ומסומם עוצר אותי ברחוב ומבקש חמישה שקלים, אני צריך להתגבר על החסד. אני לא אתן לו חמישה שקלים. אני אתן לו חיבוק גדול, ואקח אותו למסעדה הקרובה, שם אקנה לו מנת אוכל משביעה וטובה. האם נתתי לו את מה שביקש? לא. התגברתי על מידת החסד, והשתמשתי בגבורה שבחסד. לא תמיד החסד עושה טוב לאדם שמקבל אותו. אם אתן לילדים שלי ממתקים כל הזמן, אני לא עושה איתם חסד. אם אני משתמש בגבורה שבחסד, אני משפיע עליהם רק טוב תמיד. אם נפעיל את ההיגיון הבריא שלנו, נראה כי כך היא ממש הנהגת ה' בעולם.

זוהי רק טעימה והסבר לעניין המידות והספירות הכלולות זו בזו, בהנהגת ה' בעולם.

בספירת העומר אנו מתקדמים בארבעים ותשע הספירות של התגלויות ה' השונות, המלמדות אותנו בעבודת המידות שלנו. אנו מתחילים מחסד שבחסד, ומסיימים בחג השבועות במלכות שבמלכות.

זהו עניין עמוק, ולכן יש להתרכז כעת-

מהו מלך? מהי מידת המלכות?

מלך הוא היכולת להכיל הכל, ללא יוצא מן הכלל. להקיף את כל היקום, הבריאה, הנבראים. מי שמחזיק מעצמו, מי שרואה בעצמו בעל מעלה על אחרים, לא יוכל לעולם להיות מלך. מלך הוא זה המקיף הכל, אך הוא הפשוט ביותר, שיא הפשטות.

במהלך ההיסטוריה היה רק אדם אחד שהיה המלך המושלם, גדול המלכים. היחיד שהגיע למדרגה של מלך אמיתי. לא סתם מחזיק במידת המלכות, אלא מחזיק במידת מלכות שבמלכות. זה היה דוד המלך.

דוד לא סתם נקרא "המלך". זה כמו שרק לאברהם, יצחק ויעקב קוראים "אבינו", כי רק הם נמצאים במדרגת אבינו- דוד הוא היחיד שנקרא "המלך", מפני שהוא היחיד שנמצא במדרגה הזו.

דוד נולד בשבועות, ונפטר בשבועות. שבועות הוא החג של דוד המלך, של מלכות שבמלכות. בשבועות אנו קוראים את מגילת רות, והמילה האחרונה, התמצית אליה חיכינו לאורך כל המגילה היא- דוד. כל סיפור המגילה מגולל את ההשתלשלות שגרמה להולדתו של דוד המלך, כמספר דורות לאחר תום סיפור המגילה.

כיצד אנחנו מביאים אלינו את המלכות שבמלכות?

מפאת שהעניין מורכב, אקדים הקדמה-

אמרנו שהמלך כולל את הכל. אבל זה לא אפשרי! אדם לא יכול להכיל את הקמצנות ואת הנדיבות יחד, את הטוב ואת הרע יחד, את האור ואת החושך יחד. אי אפשר להיות הכל.

האמת, מי שהוא באמת מלך, יכול.

יש דרך אחת בלבד, ובקבלה היא נקראת "דלית ליה מגרמיה כלום"- שאין לו מעצמו כלום. אין לו כלום, שום דבר. רק דוד המלך היה מסוגל להגיד באמת את הפסוק בתהילים "מזמור לדוד… וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם".

לא יכול להיות. דוד המלך, כליל המעלות הוא תולעת ולא איש? חרפת אדם? אלא, כך הוא ראה את עצמו. אין לו מעצמו כלום. מי שאין לו מעצמו כלום, יכול להכיל הכל. המקובל הגדול, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שהיה הרב הראשי הראשון של ישראל הסביר זאת כך – "מי שהוא ממידת המלכות לית ליה מגרמיה כלום, והיא מדה שהחיסרון והיתרון מתחברים בה בנושא אחד. ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל, וכשהוא פונה אל הטוב ומכיר איך דלית ליה מגרמיה באמת כלום, הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב, של כל המידות, כל התכונות, כל הצדדים, ואין בו שום סתירה".

כלומר, מי שמבין באמת שאין לו מעצמו כלום, הוא יכול להכיל את הכל, ולא יהיו בכך סתירות.

זהו חג השבועות. אדם צריך ללמוד להיות מלך. כדי להיות מלך, צריך להכיל ולהקיף את הכל, וכדי להקיף את הכל- צריך להכיר שאין לנו מעצמינו כלום, אלא הכל אנו יונקים ממקור הכל, מהחתן של הכלה שלנו, אותה אנו מקשטים הלילה.

 

אבל למה דווקא תורה?

מאז ומעולם היו אנשים רוחניים, המנסים ליצור קשר תמידי עם בורא עולם. חלקם גם הצליחו- נח, חנוך, שם, עבר, איוב…

אבל אף פעם זה לא היה מוגדר כשיטה, כדרך סלולה העולה מעלה מעלה אל הבורא.

עם ישראל, כעם, עומד תחת הר סיני ומקבל חוברת הוראות הפעלה- הוראות ההפעלה של העולם.

כפי שאדם שקנה מכשיר חשמלי וקיבל הוראות, אף אנו קבלנו גוף, נשמה ועולם מלא כל טוב- ויש לנו הוראות הפעלה. יהיה זה מצחיק לראות אדם שאומר "מי היצרן הזה שיגיד לי מה לעשות? מי הוא? המכשיר הזה שלי, ואני אעשה בו מה שאני רוצה!" מעניין לדעת מה יעלה בגורלו של המכשיר האומלל שישתמשו בו הפוך מהוראות היצרן- במקרה הטוב, הוא לא יפעל כשורה. במקרה הפחות טוב, הוא פשוט יתקלקל ויזדקק לתיקון. אותו הדבר עם התורה- הבורא נתן לנו הוראות, כיצד לפעול ולהפעיל את העולם. את חוברת ההפעלה וההוראות קיבלנו ב"מעמד הרכישה", במעמד הר סיני.

מפתיע לגלות, אבל באמת קבלנו הוראות עם מוצר. העולם כולו ניתן ללומדי התורה. לא חסרות דוגמאות לניסים גלויים שקורים גם היום לצדיקי הדור, ואפשר ממש לראות מקרים שהעולם נתון בידיהם. גם הזמן בעצמו נתון למרותו של עם ישראל- עם ישראל הם המקדשים את הזמנים, הם הקובעים את התאריך. בזמן בית המקדש, אף אחד לא היה יודע מתי יחול פסח, או ראש השנה. רק כאשר בית הדין בירושלים היה קובע ומקדש את החודש, רק אז החודש היה מקודש ועד לאותו הרגע היה אותו היום סתם יום חול רגיל ושגרתי.

זהו כח רוחני עצום הנמצא בידיים שלנו, ובו אנחנו מתעסקים בליל שבועות.

יש לנו את היכולת הנדירה לקשט את הכלה, ועל כך אומר הזוהר הקדוש (תרגום בהמשך): "דתנינן- כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה, אצטריכו בההיא ליליא דכלה אדדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת- למלעי באורייתא- מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא, בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עלאת וקיימת על רישיהון- ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו ואלין אקרון בני חופתא, וכיון דעאלת לחופתא קודשא בריך הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה, זכאה חולקהון!"

תרגום- "ששנינו, כל אותם החברים שהם בני ההיכל של הכלה, צריכים באותה הלילה שלפני היום בו הכלה מזדמנת להיות עם בעלה בתוך החופה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתיקונים שהיא מתקנת עצמה- לעסוק בתורה, מהתורה לנביאים, מנביאים לכתובים, ובמדרשי המקרא ובסודות החכמה, שהרי הם הם תיקוניה ותכשיטיה. והיא ועלמותיה עולות וקיימות על ראשיהם (כלומר, של אותם החברים, בני ההיכל) ומיתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו הלילה, וליום המחרת לא עולה אל החופה אלא איתם, והם נקראים "בני החופה", וכיון שעולה לחופה הקדוש ברוך הוא שואל עליהם (כלומר, על אותם החברים) ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרת הכלה, אשרי חלקם!".

 

אשרינו, שאנחנו מבני ההיכל! כל העולם ניתן בידינו הלילה, לא נותר לנו אלא להעלות את כל היקום איתנו, ולהתעלות למעלת מלכות שבמלכות, שנוכל להרגיש שאנו עומדים למרגלות הר סיני, לוקחים חלק פעיל במעמד הכי מקודש בשנה- חופתה של כנסת ישראל והקב"ה.

 

בברכה, חג שמח ותיקון מבורך

דוד פינחס איפרגן

 

=====

[1] שהרי ידוע בספרים הקדושים, כי ישנם חמישים שערים (כלומר, מדרגות) של טומאה, וישנם חמישים שערים של קדושה. נהוג לומר שאדם "שוקע" במ"ט (49) שערי טומאה, כאשר הוא נמצא בשפל המדרגה הרוחנית. אין בנמצא המוכר לנו אדם שירד אל השער החמישים, מכיוון שמשער זה אין חזרה, והאדם נדבק כולו, ח"ו, בטומאה. על בני ישראל נאמר שבהיותם בארץ מצרים, שקעו במ"ט שערי טומאה, והקב"ה הוציאם מטומאתם, ונתן להם את התורה. עניין זה מובא בזוהר חדש, כרך א, חומש שמות, פרשת יתרו, דף נ"ב עמוד א'- " דודאי ישראל כד הוו במצרים- אסתאבו, ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו, עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין." (תרגום "בעל הסולם": "כי וודאי כשישראל היו במצרים, נטמאו וטנפו את עצמם בכל מיני טומאה, עד שהיו שוכנים תחת מ"ט כוחות הטומאה, והקב"ה הוציאם מתחת השעבוד של כל אלו הכוחות").
[2] זוהר, פרשת תצוה דף קפ"ג עמוד ב'.
[3] מסכת אבות, פרק ו' משנה ב'.
[4] מקורו בפירוש התוספות על מסכת מנחות דף כ', עמוד ב', ד"ה "נפסל"- "ומנהג אבותינו תורה היא".
[5] מסכת פסחים, דף ס"ו עמוד א'.
[6] יש לעיין בדבר זה, ונראה שיש בהסבר זה טעם נוסף. מסביר זאת הרב משה פיינשטיין בשו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א' סימן ק"ס, כי בשבועות הוקרב הקורבן המיוחד "שתי הלחם", שהיה מורכב משני לחמים. הכוונה באכילת מאכלי חלב היא שאין אנו אוכלים מאכלי חלב יחד עם מאכלי בשר, וממילא- נהיה חייבים להביא לפחות שני כיכרות לחם- אחד עבור המאכלים החלביים, ואחד עבור הבשריים, שהרי אין אנו אוכלים חלב ובשר עם אותו הלחם. כך, במנהג מאכלי החלב טמון הזכר לקורבן "שתי הלחם". כפי הסבר זה מסבירים גם ה"מגן אברהם", ו"מחצית השקל".
[7] מנורת המאור לרבי ישראל אלנקאוה, פרק ה', תלמוד תורה.
[8] שיר השירים פרק ד', פס' י"א.
[9] משנה ברורה, אורח חיים, סימן תצ"ד סעיף קטן י"ב.
[10] שמות, פרק י"ט, פס' י'-י"ד.
[11] תהלים פרק נ"א פס' ד'-ט'.

[12] שיר השירים רבה, פרשה א- "במים- "הוי כל צמא לכו למים" מה מים מסוף העולם ועד סופו, דכתיב (=שכתוב) "לרוקע הארץ על המים", כך תורה מסוף העולם ועד סופו שנאמר "ארוכה מארץ מדה", מה מים חיים לעולם שנאמר "מעין גנים באר מים חיים", כך תורה חיים לעולם שנאמר "כי חיים הם למוצאיהם" וכתיב "לכו שברו ואכלו", מה מים מן השמים שנאמר "לקול תתו המון מים בשמים" כך תורה מן השמים שנאמר "כי מן השמים דברתי עמכם", מה המים בקולי קולות שנאמר "קול ה' על המים" כך תורה בקולי קולות שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים", מה המים משיבין הנפש שנאמר "ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי וגו'", כך תורה שנאמר "תורת ה' תמימה משיבת נפש", מה המים מטהרים את האדם מטומאה שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו שנאמר "אמרות ה' אמרות טהורות", ומה המים מטהרים הגוף שנאמר "ורחץ את בשרו במים" כך תורה מטהרת הגוף שנאמר "צרופה אמרתך מאד", ומה מים מכסים ערותו של ים שנאמר "כמים לים מכסה" כך תורה מכסים ערותן של ישראל שנאמר "ועל כל פשעים תכסה אהבה", ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים, כך תורה- אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע, מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו, ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו, ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס, ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד, דבר אחד או פסוק אחד ואפי' אות אחת. ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן, סוף שהוא מתבלע- כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע… אמר רב חמא בר עוקבא- מה המים מגדלין את הצמחים כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן…"
[13] זוהר, הקדמה, דף ח' עמוד א'.