חודש כסלו וחג החנוכה

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: חגים ומועדים, ראשי חודש

כסלו הוא שמו הבבלי של החודש. פירוש המילה כסלו הוא "מלא", מאחר ובחודש זה ירדו גשמים מלאים שהביאו שפע לעולם . בתורה, חודש כסליו הוא החודש התשיעי מניסן והשלישי מתשרי.

בכוחו של ראש חודש להחדיר קדושה בעשיות שהן חולין, ולהכניס את הלמעלה מן הטבע בטבע. האנרגיה שיורדת בכ"ט בערב, מכילה את ריכוז התמהיל של החודש עצמו ועוזרת ליקום, לבעלי חיים ולאדם למצות את הפוטנציאל של אותו החודש ולממשו.

ראש חודש כסלו, פעם נמשך יום ופעם נמשך יומיים. כשחודש חשוון מונה 29 יום, אזי ראש חודש כסליו נמשך יום אחד וכשחודש חשוון מונה 30 יום, אזי ראש חודש כסלו ימשך יומיים.

מזלו של החודש הוא קשת, כקשת הנראית בענן ביום גשם, כיוון שמרובים בו הימים שהגשמים והשמש משמשים בו בערבוביא ועל ידי כך נראית הקשת.

הקשת הראשונה נראתה אחרי המבול בראש חודש כסלו. בספר בראשית פרק ט' נאמר: "ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר איתכם לדורות עולם את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר והייתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוהים ובין כל נפש חיה בכול בשר אשר על הארץ ויאמר אלוהים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ"

הקשת מסמלת את הקשר בין הנפש הרוחנית שבאדם לבין מעשה בראשית ומעשה מרכבה. בספר יצירה, המשויך לאברהם אבינו על חודש כסלו נכתב "המליך אות סמך וקשר לו כתר וצר בו קשת בעולם וכסלו בשנה ומרה בנפש"

על פי הקבלה, "אות סמך", ממשיכה את הזרימה של השפע האין סופי שממלא את המציאות באור שגורם לדברים להיות שווים  בכל חלקם. זהו בעצם האור הרוחני המקורי שאין בו שינוי, הוא רק מולבש בעולם השינויים. חז"ל אמרו כי כל מה שקורה לאדם, שייך לאותו אור רוחני הנמצא בבסיס הקיום, שמהווה את המציאות. הבורא מזמן לכל אדם, בכל רגע, בדיוק את הדבר שהוא הכי טוב בעבורו. מתוך כך האדם יראה את השלמות בכל דבר וירגיש את השמחה בכל דבר. בתודעתו, הוא יבין שהכול מאיתו יתברך, אשר ממנו יוצא רק טוב.

החשמונאים

הכוהנים מבית חשמונאי היו קדושי העליון אשר על ידם נעשתה תשועה גדולה לישראל בימים ההם וגילוי נס לדורות עד לזמן הזה.

מפני מה לא נתקיימה מלכותם בידם, ומפני מה פגעה בהם מידת הדין כל כך קשה ושנהרגו כולם  וזרעם נכרת מישראל?

החשמונאים פחדו למסור את מלכות ההנהגה לשבט יהודה, מפני שעם ישראל היה הרוס ורצוץ ושבט יהודה לא היו חזקים כמוהם ולא צדיקים כמוהם וחששו שמא יבולע לישראל מהם. לכן, עמדו ולקחו המלוכה ונתכוונו לשם שמיים ולמען עמם וארצם. אולם הקב"ה לא חשב כך. למרות צדקותם, זכויותיהם לא עמדו להם והקב"ה דקדק עימם כחוט השערה ומיצה עימם את הדין על שנגעו במלכות בית דוד ומשחו מלכים שאינם משבט יהודה.

יעקב אבינו מספר לבניו את שעתיד לקרות בדורות הבאים. ליהודה אמר "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף האויב ישתחוו לך בני אביך גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו", "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים" (בראשית מ"ט). הקב"ה הבטיח לדוד המלך שהיה מזרע יהודה, שמלכותו לא תילקח מדורותיו לעולם.

מלכות יוון

שבעה בנים היו ליפת בן נח, ויוון הוא הרביעי ביניהם. אלף ושבע מאות שנה נתגלגלה משפחת יוון בעולם, עד שעלתה קרנה והייתה לראש ממלכות. תחילה, נסקור את הרקע למלחמות המכבים ואת מהלכם, נעמוד על נקודות מסוימות שהתבוננות בהם תגלה לנו את האור הגנוז שבנס החנוכה, בראי האסטרולוגיה והקשרה לתורת ישראל.

בורא עולם הועיד לכל עם וממלכתו תחומים ושפה. לאחד נתן יופי, לשני גבורה, לשלישי עושר, לרבעי חוכמה, כדי שכל  אחד יוכל ליהנות משלו ואינו צריך להיכנס לתוך תחומו של חברו, ואת עם ישראל הועיד להיות עם סגולה מכול העמים, שכל היופי והטוב הנמצא בכולם, נמצא בעם ישראל והוא עולה על כולם בסגולתו שהיא הדבקות בבורא עולם.

ליפת ולבניו נתן הקב"ה את סגולת היופי והחוכמה וגם נח אביהם בירכם כפי שכתוב בבראשית פרק ט' פסוק כ"ז: "יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי שם ויהי כנען עבד למו". כלומר, כדאי הוא היופי של יפת, שיבוא באוהלי שם וימצא שם את תיקונו.

כשהעלה אלכסנדר מוקדון את מלכות יוון למרומי הפסגה, כבש עמים וארצות ועשה את בירתו מרכז לחכמה ומדעים, אז דרשו חכמי ישראל את הפסוק "יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם" וסמכו עליו והסכימו לתרגם את התורה ללשון יוון, למען יוכלו מבקשי החוכמה שביוון לראות את שעריה החיצונים של תורת שם בנו של נח שהיא תורת ישראל. אף אלכסנדר מוקדון העריץ את חכמי ישראל וכפף קומתו לפני שמעון הצדיק שבימיו מלכות יוון תפסה את מקומה של מלכות פרס. מלכות יהודה הייתה משועבדת תחת מלכות יוון. לאחר מות אלכסנדר, התפוררה ממלכתו האדירה. כשיורשיו עלו לשלטון, הם קיבלו החלטה לעקור את תורת ישראל מקרב לב מאמיניה, לבל יגבה ליבם בדרכיה ולמען ישתעבדו למושליהם שעבוד הרוח. כך הייתה תורת ישראל מטרה לחיצי האויב.

עדיין, נשאר מרכז החוכמה באתונה בירת יוון, אך מרכז הממשל עבר למלכי סוריה ומאז נעשה השעבוד על עם ישראל קשה והוא הלך והכביד מאוד.

בני שבט סליקוס לקחו את שלטון מחוזות סוריה, טורקיה והסביבה, כשעיר בירתם אנטיוכה ועל שמה נקראו שמות מלכיהם אנטיוכוס ובני שבט תלמי לקחו את מצרים.

ארץ ישראל שימשה מעבר בין סוריה בצפון ומצרים בדרום והייתה נתונה תחת מלחמה מתמדת בין שתי המדינות, כשכל צד מנסה לספחה לארצו. תקופת החשמונאים מתחילה בימי אנטיוכוס הרביעי, "אפיפנס" מלך סוריה ותלמי פילומטור מלך מצרים, ומכסה תקופה של 103 שנים עד למלכות הורדוס.

בשנת שלושת אלפים ותרי"ז לבריאת העולם (143 לפנה"ס), בא אנטיוכוס אפיפנס בדרכו חזרה ממצרים, שם נחל מפלה, לסוריה. הוא עבר דרך ירושלים ובזז את כלי המקדש והעמיד לכהן גדול את מנלאוס שהיה כהן מתייוון שהפנה עורף לדת ישראל ובנה אצטדיון בירושלים.

בשנת שלושת אלפים ותרכ"א (139 לפנה"ס) עלה בשליחות אנטיוכוס, שר צבא המוסים אפולוניוס וגזר על  עם ישראל לעקור מליבם את קידוש החודש, שמירת שבת וברית מילה ובט"ו בכסלו, שבתה עבודת בית המקדש. בכ"ה בו הקריב מנלאוס כהן גדול מתייוון חזיר על מזבח העולה לזאוס האולימפי ושבתה כל עבודת קודש במקדש. בשנה זו, קמו מתתיהו הזקן בן יוחנן כהן גדול, ובניו יהודה, יוחנן, אלעזר, יונתן ושמעון ועוררו את נס המרד נגד גזירות אנטיוכוס. המכבים נקראו "חשמונאים", כיוון ששם עירם היה חשמון שביהודה. לאחר מכן, עברו לגור במודיעין ונקבצו אליהם עוד כמה מאות יהודים שהוו את יסוד צבא החשמונאים.

בשנת שלושת אלפים תרכ"א 138 לפנה"ס, שנה לאחר המרד, מת מתתיהו כהן גדול, ומסר את הפקוד ליהודה בנו הידוע בשם המכבי.

מדוע היה כל כך חשוב ליוונים שעם ישראל יבטל את שלושת המצוות שהם קביעת ראש חודש שמירת שבת וברית מילה ויעקור אותן מליבו ולא עניינה אותם שמירת כל המצוות המעשיות?

שאלה נוספת שעולה היא מדוע היוונים אילצו את עם ישראל להקריב קורבנות חזיר דווקא לזאוס האולימפי, כמבואר בספרי חשמונאים ומדרשי חז"ל, ולא לשאר אליליהם, כגון אפולו, שעבורם היה אל השמש, או נפטון שהאמינו בו שהוא אל הים, ולמה בחרו כקרבן דווקא בחזיר ולא בבעל חי אחר?

זאת ועוד, מדוע איננו מציינים את הקרבות המפוארים והנצחנות שנחלו המכבים, אלא את נס פח השמן בלבד?

ובכן, שבעת כוכבי הלכת הם שבתאי= סטורן, צדק= יופיטר, מאדים= מרס, חמה= אפולו, נוגה= ונוס, כוכב= מרקורי, לבנה= לונה, והם מכוונים כנגד הספירות המכונות בפי המקובלים: חסד(צדק), גבורה(מאדים), תפארת(חמה), נצח(נוגה), הוד(כוכב),יסוד(שבתאי), מלכות(לבנה). השפעת הכוכבים לטוב ולרע, מוקרנת לגבי כל בני האדם. ההבדל בין ישראל לעמים הוא בכך שעל ידי המצוות יש בכוחם של ישראל לנטרל את ההשפעה השלילית של הכוכבים מגופם ונשמתם.

ע"י השפעת הספירה המכונה בפי המקובלים "בינה", המקבילה למה שמכונה בפי חכמי יוון "הגלגל המקיף", שהוא הגורם לסדר מסוים בכל הקוסמוס לתאוצת כל כוכב במידה מוגבלת וכשם שהאדם מושפע באישיותו מקרינת הכוכבים, כן נשמתו מושפעת מקרינת הספירות הגבוהות שהכוכבים מקבילים להם.

המצוות מנטרלות את השפעת הספירות "גבורה" ו"דין" וממילא מנוטרל האדם מהשפעת הכוכבים השליליים המכוונים כנגדם ובזה מתבטא חלק מסגולתנו שהובטחה לנו בסיני, כאמור "והייתם לי סגולה מכל העמים".

שלושת הכוכבים: שבתאי, מאדים ולבנה, הקרנתם גורמת לדברים שליליים ביותר. כששבתאי ממונה על הקור, היובש והשממה, ומאדים על מלחמות ושפיכות דמים, ולבנה על מחלות הגוף והנפש, העוני והמחסור. כדי להינצל מהשפעות שליליות אלו, נצטווינו על שמירת השבת, ברית המילה וקידוש החודש. שמירת שבת מנטרלת את השפעת כוכב שבתאי השולט ביום זה, ברית מילה הנעשית על ידי כריתת הערלה והקזת דם הברית מנטרלת את השפעת כוכב מאדים. קידוש החודש, דהיינו קביעת ימי החודש העברי המונה לימי הלבנה, מנטרלת את השפעת כוכב הלבנה.

טרם היות עם ישראל לעם מאוחד ע"י קבלת התורה בהר סיני, נצטווינו על מצוות אלו.

עם ישראל לא זכו לגאולה עד שנימולו כולם בליל הפסח טרם יציאתם ממצרים ומצוות קידוש החודש ניתנה במצרים למשה ואהרון ונמסרה לישראל, כמפורש בפסוק: "ויאמר ה' אל משה ואהרון בארץ מצרים לאמור, החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (ספר שמות, פרק י"ב א'). לאחר נטרול השפעת המאדים והלבנה, יצאו אבותינו ממצרים, ובהגיעם למרה, נצטוו על שמירת השבת כמבואר בכתוב "ראו כי ה' נתן לכם את השבת….. וישבתו העם ביום השביעי" (ספר שמות, פרק ט"ז כ"ט) ולאחר נטרול השפעתו של שבתאי, יכלו עם ישראל להתאחד ולקבל תורה ומצוות במעמד הר סיני.

בעת שנולד אברהם אבינו, היה כוכב צדק עומד מעברו השני של כוכב שבתאי והייתה בניהם השפעת גומלין חזקה מאוד. כוכב צדק הקרין השפעות חיוביות לנפש האדם ומידותיו, והשפעות שליליות על גופו, וביניהם עקרות אברהם, שנולד בכוכב צדק היה עקר, אבל לאחר שהקדיש את חייו לטובת האנושות והדריך את העולם, שהיה עובד אלילים, להכיר באל אחד יחיד ומיוחד, ובקש בנים מאלוקיו, נשתנה מיקומו של כוכב צדק לעברו השני של כוכב שבתאי, נוטרל מההשפעות השליליות של שבתאי והפך לכוכב המקרין השפעות חיוביות וביניהם כושר פריון והולדה גבוה. וכך אמרו חז"ל בתלמוד: "אמר אברהם לפני הקב"ה נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד, אמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות, האם בגלל שכוכב צדק שהוא מזלך עומד במערב שהוא מקום צונן ואין ראוי להוליד, אשנה את מקומו והעמידהו במזרח שהוא מקום חם, ותלד". וכך נעשה. וזה אשר אמר ישעיהו הנביא לישראל "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" (ישעיהו מ"א).

מאז, נע מזלם של ישראל בין כוכב צדק לכוכב שבתאי. כשעושים ישראל רצונו של בורא עולם, הם מושפעים מהקרנת ספירת המלכות שבקדושה, המקבלת אורה מספירת החסד, ואז גם הלבנה מקבלת קרינה מכוכב צדק ודרכה מקבלים הם השפעות חיוביות, וכשאינם עושים רצונו של מקום נרדפים הם ע"י ספירות הגבורה והיסוד המקרינים השפעות שליליות דרך הכוכבים מאדים (=גבורה) ושבתאי (=יסוד). וזו הסיבה שאדם כשר וישר מישראל מכונה בשם "צדיק" ולא בשאר כינויים "ישר", "טוב" וכדומה. וכלשון הכתוב "ועמך כולם צדיקים"(ישעיה ס', כ"א), שכן בהיותו ישר והגון מושפע הוא ע"י כוכב צדק המקבל ממלכות הקודש את קרינת ספירת חסד. ואף הגר הבא להתגייר נקרא שמו בישראל בשם "גר צדק", שכן הוא בא להסתופף ולהתחבר לאומה המקבלת את השפע האלוהי מספירות הקודש,ודרך כוכב צדק, ולכן בירת ישראל היא ירושלים שבה שולט כוכב צדק וכלשון הכתוב "צדק ילין בה" (ישעיהו א', כ"א) ולכן מלכי ירושלים כונו בשם "מלכי צדק" מלך שלם, "אדוני צדק" מלך ירושלים. ולכן גם התורה מדגישה וקוראה ליושר והאמת בשם "צדק" ואמרה " צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. " (דברים ט"ז, כ'),  " אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ–לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים כ"ה, טו) ועוד.

כוכב צדק משפיע הקרנתו במזלות קשת, דגים, (חודשים כסלו, אדר).

משה רבנו שליח האלוקים וגואלם הראשון של עם ישראל, נולד בשבעה באדר הנמצא כאמור בשליטת צדק.

כאשר עם ישראל עוזב את התורה ודבק באמונות שגויות, השפעת כוכב צדק יורדת ומיד עולה השפעתו של כוכב שבתאי ואויבי ישראל יש בידם להכניע את רוחם של עם ישראל בחודשי שליטת כוכב צדק ולכן היונים בחרו את חודש כסלו, כי הבינו שאם עם ישראל לא ישמור את  השבת, ברית המילה וקידוש החודש, תרד העוצמה של כוכב צדק ותעלה העוצמה של כוכב שבתאי ותגרם גלות לישראל ולא אבדון, כי מזל קשת השולט בחודש זה גורם לגלות "היהודי הנודד". ואז, ספירת המלכות מקבלת קרינה שלילית מספירות הגבורה והיסוד, וכנגדם בכוכבים כוכב לבנה המכוון כנגד ספירת המלכות, נשלט ע"י הכוכבים מאדים ושבתאי המקיפים את צדק משני צדדיו ומתגברים ומבטלים את הארתו הטבעית. בזוהר ובמדרשי חז"ל  נאמר שהשכינה בגלות, דהיינו ספירת המלכות שצריכה לקבל מספירת החסד וכנגדה הלבנה שצריכה לקבל הארה מצדק, נמצאת  בגלות ויונקת ומשפיעה בה את השפעת הספירות והכוכבים השליליים.

היוונים שהיו אסטרולוגים גדולים ועבדו את כוכבי הלכת ע"י פסלים המכוונים כנגדם, ידעו כל זאת ולכן השפיעו על המתייוונים לבטל את שמירת שבת, קידוש החודש וברית מילה וכשהצליחו בזה, גרמו שצדק יהיה נשלט ע"י מאדים ושבתאי.

בחמשה עשר בחודש כסלו כבשו את ירושלים והמקדש ובכ"ה כסלו העמידו צלם בהיכל. אומנם, היות וכוכב צדק הוא המאיר בירושלים, העמידו בו את הפסל של זאוס האולימפי המכוון נגד יופיטר= כוכב צדק והקריבו חזיר דווקא, כי הקורבן אינו הכנעה לפסל, אלא הופך כביכול חלק ממהותו. כשם שהמאכל הופך להיות חלק מגופו של אדם וחזיר מסמל את כוכב המאדים שהוא כוכבם של בני יוון ובגלל השפעתו, הם העריצו את המלחמה והגבורה המוקרנים על ידו. מאדים הוא גם כוכבו של עשו שנתברך בברכת "ועל חרבך תחיה" כמו שנאמר בבראשית כ"ז מ', ובזה גרמו שצדק שבירושלים והמקדש, יקבל שפע שלילי ממאדים, ביתר שאת ויתר עוז.

וכעת נבאר כיצד החזיר הוא במזל מאדים. הנה תורתנו הקדושה אסרה עלינו לאכול בהמות וחיות, אלא אם כן הם מעלים גירה ומפריסים פרסה גם יחד. התורה הדגישה שאסור לאכול את הגמל, השפן והארנבת כי מעלי גירה הם ולא מפריסי פרסה וכן גם לא את החזיר, כי מפריס פרסה הוא וגירה לא יעלה, טמא הוא לכם. כל המושפע מכוכב צדק, כשספירת מלכות הקדושה מקרינה בו את הארתה, הוא מעלה גירה ומפריס פרסה. אף בני האדם, בני כוכב צדק, מקבלים הקרנה זו ולכן נאסרנו באכילת בהמות וחיות שאינם מושפעים מהשפעת הספירות הקדושות המועברים דרך כוכב צדק. אומנם הכוכבים המקיפים את כוכב צדק משני צדדיו הם כאמור שבתאי ומאדים והשפעות הגומלין ביניהם גורמות לכך שהבהמות והחיות המקבלות קרינה והשפעה מפרצוף שלישי של שבתאי, מעלים גירה אבל לא מפריסים פרסה. הגמל אמנם מעלה גירה ומפריס פרסה, אך אינו שוסע שסע בפרסותיו, ולכן הוא טמא כי הוא מהנקודה הקרובה ביותר של שבתאי לצדק.  

החזיר, שמקבל הארתו מפרצוף ראשון של מאדים הקרוב לכוכב צדק, הוא מפריס פרסה אך לא מעלה גירה, ולכן, אעפ"י שגם שאר בהמות וחיות שאינם מפריסים ומעלי גרה טמאים הם והשפעתם היא שלילית על היהודי, כך שהאוכל אותם מזיק לנפשו ונשמתו. התורה הדגישה את איסור אכילתם של מפריס הפרסה שאינו מעלה גירה ושל מעלי הגרה שאינם מפריסי פרסה בפרט, מאחר והשפעתם על אוכלם הרסנית ביותר מבחינת הנזק שהנשמה חווה. לכן, עם ישראל שידע זאת, התפלל להקב"ה שיציל אותו מיד שונאיהם ויעזור להם לעמוד בניסיון זה. בורא עולם נענה לתפילותיהם ושם כוח בבני החשמונאים. וכך, גברו חשמונאים, הכוהנים הגדולים והושיעו את ישראל והעמידו מלך מן הכוהנים וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתיים שנה, עד חורבן הבית השני.

כשגברו ישראל על אויביהם בעשרים וחמישה לחודש כסלו, נכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. מפני זה, התקינו חכמי אותו הדור שיהיו שמונת ימים אלו ימי שמחה והלל, והם נקראים חנוכה.

בני חשמונאי ביטלו את כוח המתייוונים והחזירו לצדק את כוחו והדרו הטבעיים ע"י מסירותם והקרבתם למען חיי תורה וטהרה. בכ"ה בכסלו התרחש חידוש המקדש ועבודתו. המתייוונים לא בוטלו לגמרי ועוד נשארו חלק מהם, גם לאחר ניצחונות המכבים ולא היה הכוח של צדק מושלם. ואף הנס שנעשה ע"י ספירת הבינה שהשפיע בגלגל המקיף שהתערב בנעשה ונטרל את השפעת שבתאי ומאדים על כוכב צדק, בגלל מסירות נפש החשמונאים לתורה ולמצוות. ולכן, נחוג החג במשך שמונה ימים כדי לסמל כי מקורו לא בא דרך השפעת שבעת כוכבי לכת, אלא מספירת בינה הגבוהה מעליהם והמבטלת את כוחם ומייחדת את עם ישראל מכל עם ולשון.

נס פח השמן מסמל את האור הרוחני של העולם המואר על ידי עם ישראל, המסמל את נצחיות התורה, גמילות חסדים ועבודת המידות שהיא עבודה עצמית ועם ישראל ותורתו יכונו לעד.

מנהגי ישראל נקבעו על ידי דורות של צדיקים שגילו את החוקים הרוחניים שמשפיעים על עולמנו. מתוך השגתם הרוחנית, קבעו הצדיקים את המנהגים כסימנים למצבים רוחניים שכל אחד מאיתנו צפוי לעבור באחד מגלגולי חייו.

מדוע חוגגים את חנוכה במשך שמונה ימים?

אחד ההסברים הוא שהיוונים רצו להוציא מלב עם ישראל את האמונה שבורא עולם מנהיג את העולם בהשגחתו, אלא הכול מתנהג כדרך הטבע. היו רבים מעם ישראל שהיו נוטים אחרי אמירתם וכיוון שראו את הנס שלא כדרך הטבע, שהנר הספיק מיום אחד לשמונה ימים, אז הכול ראו שהכול בהשגחתו של בורא עולם ואפילו שבשעה שהעולם מתנהג בדרך הטבע, גם אז הכול בהשגחתו יתברך. לכן, כשאנו שרים בחנוכה "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים", הכוונה היא כי מתוך שהיו בני בינה, הבנו דבר מתוך דבר. מתוך הנס, הבינו שהשמן שרגיל לדלוק יום אחד, דלק שמונה ימים שלא כדרך הטבע. אז הבינו שזהו מעשה הקב"ה וחזרו לדרך הישר.

הווייתו של חודש כסלו

על פי ספר יצירה, יש לנו 12 הוויות של הקב"ה שמתחברות לשניים עשר המזלות שמתלבשות בשניים עשר החודשים, כאשר לכל חודש יש את המזל וההוויה שלו. הווייתו של חודש כסלו היא "ויהה" ראשי תיבות "וירא יושב הארץ הכנעני". הוויה היא שורש במקום עליון שהופכת לחוויה בעלה התחתון.

הדברים שגורמים לאדם חוויה הם נתינה, קבלה ואהבה. כל אלו קיימים ב"הויה" שהיא השורש הרוחני שלנו. כיוון שהדבר קיים בשורש, הענף חווה דברים אלו ושואף להידמות לשורש. החוויה יורדת תמיד מן הכוח האינסופי ובמציאות היא אינה משתנה, אלא לובשת שניים עשר צורות של הוויות רוחניות. אם "העלה" (האדם) עוזב את "השורש" (הויה), הוא יתמלא באמונות שגויות. אדם יחווה רגשות  שליליים שהביטוי שלהן יהיה פחד, חרדה, תסכול, מרירות, כעס, קינאה, שנאה, אי קבלה עצמית ואי יכולת לקבל את האחר. אחריות מודעת ואחריות שאינה מודעת, אשמה על כל דבר ואי יכולת לשחרר את העבר.   

כשהאדם נאחז בענף שאין בו שורש, הוא מתחיל להאמין שאותו ענף הוא בעצם השורש.  תהליך זה גורם לאמונות השגויות לדבוק באדם ולפתוח את הכוח המדמה שמחזיר את האדם לתרשימי העבר ולא מאפשר לו לחוות את החיים כהווייתם.

ייעודן של האמונות השגויות הוא לא לאפשר לאדם לצאת ממעגל זה. האנרגיה שיורדת בחודש כסלו, מסוגלת להחדיר את שורש ההוויה בענף שנשבה באמונות שגויות ולהחזירו לשורשו וכך למעשה מחזיר את האדם לנתינה, קבלה, חוסן, יציבות, אהבה וחיבור לכוח האין סופי שהוא הבורא.

הדלקת נרות חנוכה

תפקידם של הדלקת הנרות בחג החנוכה, להזכיר לנו שאנו צריכים לחבר את השורש הרוחני "לעלה" שבתוכנו ועל ידי זה לגלות בנו את העולם הרוחני.

המושג "אור" בקבלה מסמל את תכונת הנתינה, תכונתו של הכוח האין סופי. כשאנו נותנים לזולת ולעצמנו, האור ישפיע עלינו ועל ידי הדלקת נר החנוכה, אנו מדליקים את האור בלבנו ואז "חשכה כאורה יאיר".

הנפש הבהמית זו אנרגיה שלא משחררת את העבר ואוגרת אותו ברגש ובגוף. כשהנפש הבהמית מתפתחת לשלילה, הכוח המדמה לא ישחרר את תרשימי העבר, יערב אותם בחוויות ההווה ויאלץ את האדם לחזור לעבר ולהפוך למרוכז בעצמו לשלילה ומאוים על ידי כל דבר חדש.

הנפש השכלית זוהי אנרגיה שרואה את המציאות כפי שהיא באמת, ללא מסכים.

הנפש האלוקית זוהי אנרגיה שתפקידה להיות כל הזמן בתנועה סיבובית מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ולפרק את כל אותם "מסכים" שמקורם בעבר ומעכבים את האדם. הנפש האלוקית היא היכולת לחוות את האלוקות שמעל חיבור שנראה  לעין. מהות הנשמה היא להאיר את החושך של הנפש הבהמית. עם כל מידותיה ובעיותיה של הנפש הבהמית, הריכוז בעצמה יוצר חושך שאותו צריך להאיר.

חושך, מסמל מצב פנימי של הסתר. גם הדלקת נר שבת וגם הדלקת נר חנוכה, תפקידם להאיר את החושך. אולם ההבדל ביניהם הוא שהדלקת נר שבת, שנעשית בתוך ביתו של האדם, מאפשרת לסלק את החושך מתוך ביתו ואז השלום ואהבה שוכנים בבית. לעומת זאת, נר חנוכה מקומו בפתח הבית כלפי חוץ, על מנת להאיר את החושך שבחוץ.

"רשות הרבים" מסמלת  אדם נטול רצון אישי. הוא לא באמת יודע מה הוא רצונו האמיתי, עקב עודף רצונות ששולטים בו.
"רשות היחיד" משמעותה, כשאדם זוכה לנגוע בייחודיות שלו. הוא מרגיש שהוא רוצה. מהות אחת. אדם שחושף את פנימיותו, מתגלה בעולם כאדם שיש לו עניין אחד שמבטא אותו, שעומדים לרשותו כלים רבים המסייעים לו להגשים את ייעודו..
ככלל, ככל שהאדם רחוק ממהותו, כך הוא נופל לריבוי רצונות שזורקים אותו ל"רשות הרבים".
הבית מבטא את רשות היחיד. זוהי המשמעות שהגעת לעצמך – הגעת הביתה. נגעת במקום הפנימי שלך..

רשות הרבים – הדרך היא בחזקת סכנה, כי שם הכל נמצא, הקליפות. כך, גם באדם כשהוא רחוק מעצמו הוא במקום מסוכן. הוא לא באמת מחובר לעצמו.

נר שבת נועד להאיר את הבית, את מה שמתחולל בבית. נר חנוכה נועד להאיר את החוץ. נר השמש, כשמו כן הוא, נועד לכך שנשתמש באורו בכדי לראות. לעומת זאת, בנרות חנוכה אין לנו רשות להשתמש באורם, אלא לראותם בלבד. לכן, משתמשים בשמש המיועד לכך שאם בטעות השתמשנו באור החנוכיה, נעשה זאת רק עם השמש.

תפקידו של השמש

השמש ניצב בחנוכייה מעל שאר הנרות ובאמצעותו אנו מדליקים את הנרות. השַׁמָּשׁ מסמל את חיבור השורש לעלה, המחזיר את הרגשות שנשבו על ידי האמונות השגויות. בכל פעם כשהאדם מוסיף ומתקן חלק מהמערכת הרגשית, הוא מחזיר חלק מהרגשות שנשבו באמונות שגויות והם מתמלאים באור.

כל נר מסמל הוויה שהופכת לחוויה רוחנית שונה, המשפיעה על תחום אחר אצלנו. עתה, נביא את האנרגיה של ההוויה ששייכת לנר עצמו.

האנרגיות של הנרות מחזיקות שמונה ימים. במידה והאדם עשה עבודה עצמית, הופכות האנרגיות לחלק מהעבודה שהאדם עושה, כלומר, להוציא דברים מהכוח לפועל.

הנר הראשון שייך למידת הענווה. מידת הענווה לא מביטה לכיוון המיטיב שלה, מפני שמיטיבה מביט בה תמיד להיטיב עימה. לכן,  מידת הענווה מביטה תמיד לכיוון מטה, כך האדם שרוצה להתחבר למידת הענווה צריך להביט מטה לתוך עצמו. מידת הענווה מקורה בשכינה שקשורה  לכתר, שהיא תכלית הרחמים וכמו שהקב"ה יושב ומחכה שהאדם ישוב לדרך הישר ואינו מבזה שום בריה, אלא משגיח ומשקיף על כולם, כך צריך האדם להטיב עם כל נצרך. על ידי כך, האדם מסגל לעצמו תוך כדי למידה רגשית, יצירת הרמוניה במערכת היחסים שלו עם עצמו והסביבה, שמביאה  לניצוץ החיים להיפתח לקבלת אנרגית החיים.

כדי לעורר את ניצוץ החיים, עלינו להיות נקיים ופתוחים לקלוט את השמחה האינסופית של הניצוץ הנמצא בבסיס של כל אחד ואחד. כאשר נפעל מהמקום הזה, ההשתקפות תהיה מושלמת. גם הדברים שיקרו מסביבנו יהוו השלמה לאותה אנרגיית חיים של שלמות, אושר ושמחה ובמהותם יהיו אלה דברים של נתינה, קבלה, אהבה ותמורה, אשר לא ציפינו לקבל.

הנר השני שייך למחשבות. המחשבה להידמות למחשבת הבריאה, הוא שמניע אותה למחשבות נקיות ולא מאפשר למחשבות שליליות להיכנס אליה, מפני שהיא יונקת את אנרגית הרחמים ממחשבת הבריאה וכל דין שעובר דרכה היא הופכת אותו לרחמים. כך, האדם תהא מחשבתו נקייה ואם נכנסת לתוכו מחשבה שלילית שמרחיקה אותו מבורא עולם, הוא צריך להפוך את מחשבתו לחיובית ולחשוב על הבורא יתברך שמו, בגדולת האל ופעולותיו הטובות להיטיב עם ברואיו. אדם שעושה עבודה עצמית, מבין  כי יש רע וטוב וכי חלק מן הטוב הוא גם רע. גם אם ראית עצמך במצב של רע, יחד עם זאת אתה מרגיש שהרע יחלוף מבלי שתסית פניך וההרגשה הטובה שתבוא תהיה כל כך טובה, כך שתפצה על הרע העכשווי.

הרע והטוב מדגישים ומשלימים זה את זה וכורכים אותם יחדיו במעגלי החיים. שני אלו אינם קיימים זה ללא זה. 

הנר השלישי משויך לאנרגית כוח הרצון ומחובר למצח. על הנר השלישי נאמר "איזה הוא גיבור הכובש את יצרו". אנרגיה זו, היא אנרגיה אקטיבית של לרצות את עצמך ואת האחר, שמצחו יהיה זורם כמעין ולא יהיה בו קושי כלל, אלא ידמה תמיד למצח הרצון, שיירצה את עצמו ואת האנשים שיש להם קושי לשחרר עצמם מכעסיהם. אפילו שימצא בני אדם כועסים, ירצם וישקיטם ברצונו הטוב, שכן מצח הרצון מפיג את הכעס האצור שהופך לגבורה שלילית  ועל ידי זה עוזר להם ולעצמו לכבוש את היצר הרע שחדר לתוכם. אז, הוא מתחבר לרצון העליון מהיותו תמיד נוח לבריות, שאם מידותיו קשים בני אדם לא יוכלו לקבל ממנו דבר, אפילו שיהיה בעל אנרגיה ובעל נתינה וזה טעם המשנה {אבות ס"ג משנה י"ג} "כול שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". לכן, הנר השלישי חשוב לכל מי שחש תסכול וכעס ואינו מסוגל עקב כך להיות בעשייה.

נר רביעי מקורו בשמיעה שמביאה לשינוי. הקול הפנימי הוא בעל תפקיד מרכזי, מאחר ואנו נעזרים בו בכדי לחיות את החיים הנכונים עבורנו, באמצעותו אנו שואלים את השאלות הפנימיות ומקבלים את התשובות המספקות הבנה על מקומנו האמיתי ביחס לשיעורים השונים עמם אנו מתמודדים. אמנם, אנו יודעים שכאשר אדם שומע דבר שלילי, קשה לו לנקות את האנרגיות השליליות כמו פחד וחרדה, שחודרות דרך השמיעה ומאלצת אותנו לקחת אחריות על השמועה הלא טובה. וכך, אנו שבויים בשמועות והופכים משותקים. סגולתו של הנר הרבעי היא בכך שהוא אינו מאפשר לנו לקחת אחריות שאינה שלנו.
נלמד מסוד האזנה העליונה, שאין בה דין ולא פגם  לשון הרע, אלא דברים שיש בהם תועלת.

נר חמישי משויך לשמירת העיניים. הנר החמישי הוא נר של רגשות. כאשר אדם חווה אירוע מסוים (לדוגמא: רואה אדם אחר במצוקה), מתחברת אותה אנרגיה של האירוע לנבכי נפשו ומחפשת בתוכה זיכרון של אירוע אחר הדומה לו. וכך נוצרים תמהילים של רגשות שלילים, המחברות את ההווה לעבר של אירוע קודם ומתווסף כוח לשלילי. סגולתו של הנר החמישי היא לחבר את האדם לכוח העשייה שבתוכו, המחבר אותו למציאות. כך, שאם אנו נראה אדם במצוקה, נבקש מבורא עולם תובנה כיצד לעזור לו, מבלי לקחת אחריות עליו. כפי שהעין העליונה של בורא עולם פקוחה ומסתכלת תמיד אל הטוב, כך אדם צריך לפקוח את רגשותיו להשפיע טוב על חברו.

הנר השישי משויך לחרון אף. אדם שנתקל באירוע בו מישהו פוגע בכוונה תחילה, האנרגיה של אותו אירוע מתחברת לנבכי הנפש ומחפשת בתוכה חוויה דומה ואז נוצרים תמהילים קשים של זעם, אשמה ורצון פיזי לפגוע בעצמו או באחרים. סגולתו של הנר השישי היא לגרום לאדם לסלוח לעצמו ועל ידי כך האדם יכול לסייע לזולתו שלא מתוך אשמה, חרון וזעם וללא לקיחת אחריות על אירועים שאינם שלו, או אירוע עליו כבר עשה תשובה ושילם את חובו. עלינו ללמוד ממידותיו של הבורא, כפי שביום כיפור הוא מוחל גם על עבירות קשות כי הוא מאמין שהאדם יחזור בתשובה.

הנר השביעי  משויך לפה והלשון. לדיבור יש כוח גדול לפגוע בנו. לכן, עלינו לברור את המילים  היוצאות מפינו. חשוב מאוד לדעת כיצד לדבר בצורה נכונה, מאחר והדיבור מפעיל את מחשבותינו ואת מחשבותיהם של השומעים אותנו. צורת הדיבור שלנו משפיעה על עצמנו ועל השומעים אותנו. מהות המילים משפיעה על מצב רוחי ועל מצב רוחו של השומע אותנו. כך, כשם שתוכן הדברים שלנו חשוב, כך חשובה הצורה בה אני משמיע את דברי. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". כלומר, האירוע שתמיד פותח פתח לנבכי הנפש, נפתח רק אם האדם מאפשר לו פתח על ידי כך שהוא מדבר עם מחשבותיו, שהביטוי שלהן הוא חזרה לחוות את האירוע. כאשר אדם אינו מדבר עם מחשבותיו, השלילי הופך לחיובי וכל החובות נהפכים לזכויות ואז כל דבר שיצא מפיו, יהיה דבר חיובי ויהיה דומה לפה העליון של בורא עולם והמחשבות יהיו בהירות.

הנר השמיני משויך לרגשות שבתוכנו. רגשות הם גשר בין גוף לנפש. רגש הוא ביטוי גופני לאנרגיה. לפעמים, האנרגיה יוצאת כלפי חוץ ברגשות חיובים ולפעמים היא נכנסת פנימה ברגשות שלילים. יש רגשות שלילים וחיובים וחוסר רגש. אדישות היא חוסר רגש. אין לנו אפשרות לבטל רגשות, אלא רק להדחיק אותם. כאשר אנו לא מבטאים רגשות, אנחנו בעצם עוצרים את האנרגיה שלנו בפנים וזה גורם לחיינו להיות תקועים, דבר שגורר, לא עלינו, היווצרותן של מחלות. סגולתו של הנר השמיני היא ליצור זרימה קבועה ברגשות ואז רגשותיו של האדם יקבלו כל רגש שמגיע מהאדם בסבר פנים יפות וכך, האנרגיה  ממשיכה להיות עמנו ומקבלת רשות לינוק מהנרות שנמצאים בשורש העליון, אנרגיות נקיות שביכולתן להפוך כל אנרגיה שלילית לחיובית ואז השמחה תמיד תשכון בתוכנו.

כל אחד מהנרות ביומו, מהווה התחלה חדשה והתעוררות של אותו מימד בו הוא נוגע. התדרים של הראיה, שמיעה, מחשבה, דיבור, רגשות, אהבה, והשלמה לאמת.

בכל יום משמונת ימי חנוכה, מדליקים את הנרות ומתכוונים לתדר אנרגטי אחר בתוכנו וביום השמיני אנו יוצרים את השלם אשר מהווה חלק מהשכינה עצמה.

אם נסכם את שמונה נרות חנוכה, נראה שכולם קשורים בשמונה מידות טובות וכולם תחת מידת הענווה וכולם משויכים לכתר באיברים עליונים וכאשר אדם חפץ להתקרב לבורא עולם ולהידמות לו על ידי שיוון צורה, אז החוסן והשלמות יהיו מנת חלקו.

כאשר השלמנו את התדר האנרגטי, יצרנו שלמות בין העולם השמימי לבין העולם הגשמי אשר מקבל ומאציל מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה, כי כמו העליונים כך התחתונים: על מנת ליצור את ההשתקפות המושלמת ואת "האיזון" המושלם בין הרוח לחומר והחומר לרוח.

במה מדליקים נרות חנוכה

מצווה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות כשרים להדלקה וכן כשר הנר שעושים משעווה, מחלב או מפרפין.

הכלי שמכיל את השמן והפתילה צריך שיהיה מהודר, משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, וכן הדין בשמן או בשיורי נר השעווה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר.

כיצד מדליקים

לילה ראשון מדליק נר אחד, ומוסיף בכל לילה נר אחד, ובלילה השמיני מדליק שמונה נרות הייתה לו מנורה קבועה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו שכנו משמאל ומדליק אותו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול. וכן בכל לילה, שמוסיף תמיד מצד שמאל ובו מדליק תחילה והולך ומדליק משמאל לימין. הטעם לדבר, מפני שהנר הנוסף הוא חביב יותר כי הוא זכר להתגברות הנס שנראה באותו היום, לכן מדליק בו תחילה.

הנרות יהיו דולקים בשורה אחת בשווה, לא אחד גבוה ואחד נמוך, אחד נכנס ואחד יוצא ולא יהיו בעיגול, שכן נראים כמדורה. וכן צריך שיהיה רווח בין נר לנר כדי שלא תאחז להבה של זה בזה וכדי שחומו של נר זה לא ימיס את השעווה או החלב של זה.

בלילה הראשון, קודם שמדליק מברך שלוש ברכות:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של חנוכה."
"ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה."
"ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" – ומדליק.
בשאר הלילות, מברך שתי ברכות הראשונות בלבד ולא מברך שהחיינו. נאנס ולא הדליק נר חנוכה בלילה הראשון – מברך 'שהחיינו' בפעם הראשונה שהוא מדליק.

נוהגים להדליק בכל לילה נר אחד נוסף על נרות חנוכה והוא נקרא 'שמש', כלומר נר זה מותר להשתמש בו, לראות לאורו, להדליק ממנו לאחרים, ואילו נרות חנוכה, אסור להשתמש לאורם כל זמן שהם דולקים למצווה. וקובעים מקום מיוחד לנר השמש, ולא יעמוד בשורה אחת עם שאר הנרות, כדי שיהא היכר שנר זה אינו מן המצווה. וראוי להקפיד שיהא גם אור אחר בבית חוץ מן הנר המוסף.

נוהגים שאין מדליקים מנר לנר, כלומר, אין משתמשים בנר חנוכה, אפילו להדליק ממנו לנר אחר באותה מנורה, אלא מדליק את כולם בנר השמש או בנר אחר. בשעת ההדלקה, צריכים שיהיו כל בני הבית נאספים, לפרסום הנס. אחר שהדליק הנר הראשון בעוד שמדליק שאר הנרות, אומר "הנרות הללו שאנו מדלקים על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה". בתום ההדלקה, שרים שירי חנוכה "מעוז צור ישועתי", "באנו חושך לגרש" וכו', איש ואיש כמנהג ביתו ועדתו.

מקום ההדלקה
תקנו חכמים להדליק נרות חנוכה בפתח ביתו הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, ובצד שמאל של הפתח, מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וכשהוא מניחם – לא יניחם למטה משלשה טפחים סמוך לקרקע ולא למעלה מעשרה טפחים מפני פרסום הנס ובדורות האחרונים נהגו רוב העולם להניח נרות חנוכה על החלון הפונה לרשות הרבים. אבל לא יניחם על שולחנו שאין בזה פרסום הנס.
מי שדירתו בקומה עליונה ומחלון ביתו עד לקרקע רשות הרבים יותר מעשרים אמות (כעשרה מטרים בקרוב), יניח בחלון הפונה לרשות הרבים.

שעת ההדלקה
זמן הדלקת נר חנוכה מיד בצאת הכוכבים, ואולם בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, כל זמן שבני ביתו נעורים. נאנס ולא הדליק עד שעה מאוחרת מאוד והכול ישנים ואי אפשר להקיצם, וכבר אין פרסום הנס – מדליק ואינו מברך.

חצי שעה קודם הדלקת הנר יש להפסיק כל מלאכה וכל אכילת קבע וכדי להתחבר לאנרגיה שיורדת בזמן ההדלקה, מומלץ לא לחשוב מחשבות לא טהורות או מחשבות שגורמות לביטול עצמי של האדם ושל ההשגחה הפרטית על האדם. אנו מדליקים את הנר שמצית את האנרגיה שנמצאת בנפש הרוחנית והיא מציתה את העבודה אצל הנפש השכלית וכך מתחיל תהליך של עבודה עצמית.

הנרות צריכים להיות דלוקים למשך חצי שעה לפחות, שזהו הזמן שנבדק אצל רבותינו לתהליך. לכן, צריך לדאוג לנרות או שמן שיספיק לחצי שעה.

בערב שבת, ראשית מדליקים נרות חנוכה ואחר כך נרות שבת כדי שלא לחלל שבת. במוצאי שבת, מבדילים על היין ואחר כך מדליקים נרות חנוכה.

מי חייב בהדלקה
הכול חייבים בנר חנוכה אנשים נשים וילדים שהגיעו לגיל מצוות אם אדם מתארח אצל חברו או באירוע או בבית הכנסת, יש לבקש מהמברך שיתכוון להוציא אותו ידי חובת ברכת חנוכה.

כל שמונת ימי חנוכה אומרים אחר תפילת שחרית את כל ההלל ובתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון אומרים "על הניסים".

בבית הכנסת קוראים בתורה בפרשת הנשיאים שהקריבו לחנוכת המזבח. בכל יום קוראים בפרשת נשיא אחד וביום השמיני מתחילים בפרשת הנשיא השמיני וגומרים לקרא את כל שניים עשר הנשיאים וזאת חנוכת המזבח ומסיימים בפרשה הראשונה של סדר "בהעלותך את הנרות" עד "כן עשה את המזבח".

בראש חודש טבת אומרים על הניסים ויעלה ויבוא ובברכת המזון מוסיפים רצה והחליצנו.

שמונת ימי החנוכה אסורים בהספד על המת ובתענית אבל מותרים במלאכה.

יש מנהג לתת מעות חנוכה לזכר הניצחון של המעטים נגד רבים, שכולם היו מאוחדים בניצחון לכן המנהג לתת מעות, שכולם ידליקו נרות ויערכו סעודת חג, כדי להיות שלמים ומאוזנים.

מנהג לקנות לילדים סביבון שחרות עליו "נס  – גדול –  היה –  פה", על מנת שיזכרו את הנס.

חודש כסלו מגלה לנו את הכוח שבתוכנו, הממתין לשינוי ולהפיכתם של המחשבות והרגשות השלילים  לחיובים, ולחבר אותנו לשורש שמלווה אותנו משחר ילדותנו.

יהי רצון שנזכה לגלות את האור והכח שבתוכנו.

בברכת חג אורים שמח, 
דוד איפרגן

תגים:, , , , ,

תגובות (4)

  • אילנה

    |

    פשוט מאיר את הנשמה . יוצר חיבור חם ואוהב לתת בנו אהבת חיים לעצמינו ולכל שסביבינו. המון תודה .

    להשיב

  • רוזה/ורד

    |

    לק"י

    מעניין ומצמיח, מדהים וכפי שנכתב כבר מאיר את הנשמה!

    תודה!

    להשיב

  • דוד ביטון

    |

    עונג וזיכוך הנשמה

    להשיב

להשאיר תגובה