חידושי תורה לפרשת וישב

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: פרשת השבוע

פרשתנו עוסקת במידות, דהיינו כוחות חיובים ושלילים באדם – חיוביים כגון תמר (כלתו של יהודה המופיעה בפרשה), ושליליים כגון ער ואונן וכן בייסורים שעבר יעקב אבינו עם לבן הארמי ובנו יוסף, ובנוסף גם על חלומות.

א.

"ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" ופירש רש"י: צדקה בדברים ממני, וצריך ביאור לדברי רש"י שצדקה ממנו בדברים, שמשמע מצד דיבורה צדקה ממנו והיכן מצינו אצל תמר דיבור כזה? וי"ל שהנה רש"י פירש על הפסוק (פרק לח', פסוק כג'): "ויאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ", מאחר שרימה יהודה את אביו בגדי עזים כאשר הטביל בדמו את כותנתו של יוסף, רימו גם אותו בגדי עיזים, וחזינן שיהודה הוא זה שהביא ליעקב את הכתונת וא"כ שאמר יהודה ליעקב אביו "הכר נא הכתונת בנך היא אם לאו" – יהודה דיבר בלשון שגרמה לאביו יותר צער ואילו תמר לעומת זאת, כאשר יהודה בא להוציאה לשריפה, אמרה: רק "הכר נא". נמצא שדיקדקה היטב בדיבורה שלא לצערו, שאם היתה אומרת "הכר נא פתילך" יהודה היה מתבייש וא"כ זו כוונת רש"י במילים "צדקה ממני".

ב.

"ויאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו". וצריך להבין מה גרם להם השנאה יותר מזה שסיפר להם החלום ועוד שבחלום השני שסיפר להם יוסף לא אמרו לו כלום ושתקו, ורק אביו אמר לו "הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך?…" וכו', אלא ידועים דברי חז"ל שהחלומות הולכין אחר הפה וא"כ שהם גערו בו ואמרו לו "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו", הם בעצם פתרו את חלומותיו לטובה ואח"כ התבוננו במה שעשו והצטערו על כך. ולכן, הוסיפו שנאה על שנאתם, על מה שסיפר להם ככל. בעקבות זאת, בחלום השני נאמר "ויחלום חלום אחר ויספר לאחיו…" וכו' ולא נאמר שם שענו לו, וזאת משום שפחדו שאם יענו יפרשו שוב את החלום לטובה. רק כאשר סיפר יוסף לאביו, פירש לו אביו את החלום לטובה, ולכן נתקנאו בו אחיו, ועל כך נאמר "ויקנאו בו אחיו" – שקינאו שמא החלום יתקיים ויוסף אכן יהיה למלך. ואביו שמר את הדבר, דהיינו, דבר הפתרון שרצה יעקב אבינו לראות אם יתקיים כמו שפירש החלום ליוסף.

ג.

"מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו". ויש לבאר הפסוק באופן זה: אדם שמעניש את חברו, יכול לעשות זאת משתי סיבות:

א. כנקמה על מה שנעשה לו, ולפי סיבה זו, יכול לנקום ממנו גם בצנעא ולא חייב לנקום ממנו בפהרסיא (בגלוי בציבור), כי סוף סוף יוציא נקמתו ממנו

ב. לגדור גדר בפני עושי עוולה, שלא יזידון לעשות עוד ולמען ישמעו וייראו. מסיבה זו, העונש צריך להיעשות רק בפהרסיא.

והנה, לפי הסיבה הראשונה – כשמדובר בענין של נקמה באח, לא ראוי להעניש, כי "על כל פשעים תכסה אהבה". אולם, לפי הסיבה השניה, שלא ילמדו אחרים את מעשיו, ייתן ויענישו גם כשמדובר באח, משום שהוא גדר העולם, ואדרבה, תתחזק הגדר בראות כולם שמעניש גם את קרובו. וזה מה שיהודה בא לומר לאחיו – "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו", משום שאחינו הוא, ואין לנו מה לנקום בו, גם כיוון שנצטרך בע"כ להסתיר את הדבר ולהעלימו שלא יוודע לאחרים, הרי אין בזה שום סייג וגדר כלל, וא"כ מעשה ענישה שכזה, הוא פועל ריק מכל הצדדים ומה נרוויח בזה.

ד.

"והבור ריק אין בו מים" – וחז"ל מפרשים שאין בבור מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו, כלומר, שרבותינו שאלו – אם הבור הוא ריק, אז וודאי שאין בו מים – אם כך, למה היה צריך הכתוב להמשיך ולהדגיש זאת, הלא מספיק היה לומר "והבור ריק". ואפשר לבאר זאת בדרך המוסר והמידות – שהרי תורה נמשלה למים, וכדאיתא בכמה מקומות בדברי חז"ל והפסוק בא לחדש: מים אין בו, דהיינו, שאם אין תורה שהיא מים, ובור זהו הראש של האדם, אז יש שם נחשים ועקרבים שהם המידות הרעות שיכולות להיות באדם, ורק ע"י תורה אדם יוכל להגיע למידות מיוחדות. וכמו שהגמרא במסכת קידושין אומרת "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", שהיצר הוא זה שגורם לאדם לאמץ את המידות הרעות, ועל ידי לימוד התורה מתווסף לאדם כח רוחני חזק מאוד שעוזר לו באמצעות מידותיו הטובות לכבוש את היצר הרע.

שבת שלום ומבורך,

כולל היכל השלום

ע"י הרב דוד איפרגן

להשאיר תגובה