פרשת חיי שרה
פרשת חיי שרה באה ללמדנו ארבעה דברים: על הקניין, על כבוד המת, שידוכים ועל חזרה בתשובה.
על כבוד המת
לאברהם אבינו נגלה מבורא עולם שאדם וחווה קבורים במערת המכפלה, שהרי כתוב שבמעמד הבטחת הארץ לאברהם הוא מראה לו את כל מקומות והדברים שיש בה בה בעבר בהווה ובעתיד. אברהם רואה את מיקום קבורתם של אדם וחווה, ומכאן אברהם פועל מתוך שני רצונות – האחד הוא הרצון להאדיר את כבוד המת בכך שהוא קובר את שרה באותו המקום של אדם וחווה, והרצון השני הוא לשייך את הכוח הרוחני של אדם וחווה לעם היהודי, שהרי טרם לכן כוח זה שבורא עולם טמן באדם וחווה היו שייכים לעולם כולו ולא רק ליהודים.
מהתנהגותו של אברהם אבינו מתבאר לנו המושג "צדיקים במיתתם נקראים חיים". כאשר אדם עמל כל חייו לזכך את עצמו ע"י חסד, תורה, מצוות ותיקון המידות הוא משאיר בעולם הזה זכויות וכל מי שרוצה יכול להשתמש בהם. לדוגמא, כשאנו מגיעים למערת המכפלה, אנו לא מגיעים בשביל הנפטר עצמו, אלא בשביל הזכויות שהנפטר השאיר פה. זכויות אלו הם ביטוי החיים אצל המת, כפי שכתוב בשיר השירים "שפתותיו נוטפות דובב שפתי ישנים". מכאן לומדים, שכאשר מזכירים את זכויותיו של המת ע"י לימוד ספריו או סיפור חסדיו וכו'.. אזי המת שפתותיו דובבות בקבר, כלומר – שהזכויות שהוא השאיר בעולם הזה מתחילות לפעול.
על הקניין
אנו יודעים על אברהם אבינו שחלקת הארץ שהיתה בבעלותו היתה גדולה ועצומה ולא רק זאת, אלא שזכותו גם לקחת בכוח כמו שכתוב "גר ותושב אני עמכם" כלומר – אם תתנו לי את האדמות בתור גר אני אקח בתור גר, ואם לא אז בתור תושב מכוח הזכות שהקדוש ברוך הוא הבטיח לי את הארץ. אם כך, מדוע אברהם מציע תשלום אפילו כאשר בני חת מציעים לו בחינם ולא רק זאת, אלא שהוא יכול גם לקחת מכח הזכות?
בכך אברהם אבינו מלמד שכל דבר רוחני שאפשר לקנותו, ניתן לקנותו בכמה דרכים, האחד הוא בכסף (או שווה כסף – דבר מה שיש לו שווי כספי). מימד הקניין בכסף הוא זה שנותן לכוח הרוחני ביטוי פיזי אמיתי ומורגש בעולם שלנו. (מכאן גם הסכם ייששכר וזבולון).
על השידוכים
אליעזר נשלח ע"י אברהם לחפש ליצחק אשה ליצחק בנו ואליעזר מוצא את רבקה.
אליעזר מצא ברבקה את החסד, שהרי הוא מגיע לבאר וזמן מה לאחר מכן מגיעה רבקה ומשקה אותו ואת גמליו.
נשאלת השאלה, איך יכול להיות שאליעזר בוחר ברבקה רק על סמך החסד של נתינת המים? הרי גם היום כאשר "נתקע" אדם עם רכבו, הרבה יעצרו ויעזרו לו אבל אין זה אומר שהם מושלמים ומתאמים לשידוך.
התשובה נעוצה בזריזות. שהרי כתוב "ותמהר ותער כדה ותרץ עוד אל הבאר". אליעזר שהיה השמש של אברהם, למד והכיר את הכוח של הזריזות שבחסד. שהרי כתוב על אברהם: "וישכם אברהם בבוקר, ואל הבקר רץ אברהם". אברהם כל חייו עבד דרך תדר זה ומראה לנו שכאשר מכניסים בעשיית החסד גם את הזריזות, המצווה מושלמת יותר, שהרי הזריזות מזככת את התדר של החסד וממטבת אותו. כלומר ברגע שאליעזר ראה את שוויון הצורה של רבקה לאברהם בזריזות שבחסד הוא בחר בה.
על חזרה בתשובה
נשאלת השאלה, מדוע אברהם בחר ברבקה לבנו יצחק אפילו שאביה בתואל ואף אחיה לבן הארמי שניהם לא היו צדיקים?
אברהם בא ללמד אותנו שכאשר אדם בוחר דבר מסוים הוא בוחר את הדבר ולא את סביבתו. אם יבחר האדם דבר בשל סביבתו, אזי לעולם לא יכול ליהנות מהדבר עצמו. מכאן חז"ל אומרים: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטל האהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטל לעולם".
למשל, המורה הרוחני של רבי מאיר בעל הנס היה התנא אלישע בן אבויה, לימים אלישע כפר בעיקר מסיבותיו הוא. אמרו לרבי מאיר איך אתה לומד ממישהו שהוא כופר? האי אלישע רוכב על סוסו בשבת ובו בזמן מלמדך תורה. רבי מאיר עונה – "רימון מצאתי, תוכו אכלתי וקליפתו זרקתי". מפשט זה בא ללמד, שכאשר אדם לוקח דבר מה שהוא צריך יש להתמקד בדבר עצמו, בעיקר, ולהתעלם לחלוטין מהקשורים בדבר. מכאן מתבארת בחירתו של אברהם ברבקה.
אף על פי כן, ניתן ללמוד מסוף הפרשה על סביבת הדבר – בסוף הפרשה כתוב על ישמעאל: "ויגוע וימות ויאסף אל עמיו". שימוש בשורש ג.ו.ע מופיע בתורה אך ורק בפטירתם של צדיקים. מכאן שישמעל חזר בתשובה טרם מותו.
דבר זה בא ללמד שלעתיד לבוא, כל הקשורים בדבר טהור וקדוש, יהפכו בעצם לטהורים וקדושים, כלמור שלבן ובתואל יחזרו בתשובה.
אנו למדים שישנם שני כוחות שווים בעוצמתם, "כוח קדושה" ומנגד "כוח טומאה" ושניהם מכילים אלפי מידות, וכאשר הקדושה גוברת על הטומאה, אזי עם הזמן, כל הסובבים את הקדושה מטהרים ומתקדשים אף הם.
יהי רצון שהשם יברך אותנו שכוח הקדושה בתוכנו ידליק את האור החשוך שבתוך הטומאה ובכך נתחבר לבורא עולם.
בברכה ושבת שלום
כולל היכל השלום של עמותת עולם חסד