ראש חודש חשון

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: ראשי חודש

חודש חשון:

ערב ראש חודש הוא היום הראשון לאחר מולד הירח. ראש חודש הוא בבחינת ספירת המלכות, שכן הירח נקרא מלכות. הירח מקבל את אורו מהשמש ואז מתקיים חידוש הלבנה. המלכות וראש החודש משולים לביצית ואילו הזרע משול לאנרגיה. מקור האנרגיה בכוח האינסופי של בורא עולם והיא מתחברת לביצית, שהיא כאמור הכלי של ראש חודש. ולכן ראש חודש הולך לפי הלבנה ולא השמש.

כאשר מתקיים מפגש בין ה"ביצית" ל"זרע", האנרגיה מתחילה לעבוד והיא משפיעה עלינו במהלך כל החודש. ככל שיש לנו יותר מודעות כך תתעצם החוויה, נעצים את האמונה בבורא עולם, על ידי נתינה וקבלה. על ידי כך, אנו מחלישים את התכונות השליליות בחודש הזה ומחזקים את התכונות החיוביות שבו.

ראש חודש חשון יחול במשך יומיים מפני שהוא מגיע אחרי חודש תשרי שהוא חודש מלא. חודש זה הוא החודש השני בשנה והשמיני למניין החודשים שמתחיל בניסן. לחודש חשון כמה כינויים אשר נלקחו ממאורעות בהיסטוריה של העם היהודי. אנשי בבל שעלו לארץ נתנו לו את השם "חשון". כפי שאמרו חז"ל "שמות חודשים עלו מבבל". כינוי נוסף לחודש זה הוא "מר חשון" והוא נקרא כך משני טעמים. הטעם הראשון הוא על שום שבחודש זה אין שום חג והשני שהיו בו מאורעות רוחניים מאוד מורכבים, אך למרות הקושי, היו אלה אירועים רוחניים מאוד שסממניהם נשארו עמנו עד עצם היום הזה. הביטוי של אותם מאורעות בעיני העם היה מאוד קשה, מה שהביא לשבירת האמונה בבורא עולם.

כאשר העם שרוי באמונות שגויות שבורא עולם אשם בכל מה שקורה להם, בורא עולם שולח אור חדש באמצעות שליחים, כשם שהוא שלח את אברהם אבינו, נח, משה רבנו ושאר השליחים. בכל דור נשלח שליח שבאמצעותו מעביר בורא עולם את האור ותפקיד השליח להחזיר לעם את האמונה בבורא ולפרק את האמונות השגויות. העולם לא הבין שלאמונות השגויות יש כוח לפגוע ולהשאיר עקבות עד עצם היום הזה.

חודש זה נקרא גם מר חשון שכן מקור השם בארמית מרחשון, הינו דיבור, וזהו למעשה חודש של תפילה והשמיים פתוחים לקבל את תפילותינו.

כתוב במלכים א' פרק ו' פסוק ל"ח "ובשנה האחת עשרה ירח בול הוא החודש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטו ויבנהו שבע שנים". הפירוש הראשון של המילה "בול" מגיע מלשון "יבול" שכן בחודש זה מתחילה הזריעה והחרישה. בחודש זה מתחילים לרדת הגשמים ומשמעות המילה "בול" מגיעה מהמילה "מבול", מכיוון שבחודש זה התחיל המבול שה' המטיר בזמנו של נוח. לכן חודש חשון נקרא "ירח בול". הוספת האות מ' למילה "בול" היא כנגד ארבעים יום מבול (מ=40 ).

מיום שהחל המבול בזמן נח ועד לחנוכת בית המקדש ובמשך כל שנה במהלך אותם 40 הימים של המבול לכאורה (החל מיום י"ז בחשון ועד ליום י"ז בכסלו), חווה העולם פחד ושיתוק כאילו יש מבול באמת. אנשים פסקו מעשייה ותכננו את חייהם על סמך אמונה שגויה כי 40 יום אלו הם ימים מקוללים ולא ניתן לעשות בהם כלום. כלומר, עניין המבול נחרט להם בזיכרון והביטוי שלו היה, שבפרק זמן זה היה העולם שרוי בפחד, חרדה ותסכול מפני גזרת המבול שהעולם חווה כל שנה מחדש.

הזיכרון והפחד של הדין שיתקו את העם אחרי המבול למשך תקופה ארוכה עד אשר הושלמה בניית בית המקדש. שלמה המלך בנה את בית המקדש במשך שבע שנים ובחודש חשון השלים את מלאכת בנייתו. רק אז התבטלה הגזרה של הדין של ארבעים ימי המבול. שלמה המלך סיים את הבנייה בחשון והצליח לבטל את הדין וכך גם את הפחד השרוי בקרבו של העם. לצערנו, מיד עם חורבן בית המקדש השני חזר הזיכרון של הארבעים יום והביטוי שלו שהאדם משותק ולא יכול לעשות כלום. לכן כתוב משחרב בית המקדש אין לנו כהן במעמדו ואין לוי בדוכנו שיגן עלינו. מה שלמעשה מגן עלינו זה תפילה, עבודה עצמית וגמילות חסדים. במובן זה, אדם יכול להיות בדין במשך זמן רב ורק עבודה עצמית, תפילה או חסד, אשר דרכם יורד אור, יכולים למתק את הדין. האור החדש מפרק את האור הישן. כלומר, אם מישהו תקוע באמונה שגויה, שבורא עולם עזב אותו כשהוא היה קטן, עליו להתחבר לבורא באמצעות אחת מהדרכים הבאות: תפילה, צדקה ,או עבודה עצמית. על ידי דבקות באחת מאותן דרכים, האור של הבורא המשפיע על כל אחת מהדרכים, יפרק את האמונה השגויה. זהו למעשה מהותו של חודש חשון.

בשבת האחרונה קראנו את פרשת נח. בפרשה זו, בורא עולם מנהל דיאלוג עם נח ומבקש ממנו לקחת זוג מכל בריאה ומהבהמה הטהורה שבע זוגות ולהכניס אותם לתיבה, כדי שלא ייכחדו מהעולם בעקבות המבול וימשיכו את הדור החדש. לאחר שנח סיים לבנות את התיבה והבטיח את המשך החיים, החל ה' את המבול על ידי שתי אנרגיות. חסד ודין. ה' לקח אנרגיה של חסד שנקראת מים והכניס בה אנרגיה של דין שנקראת אש. כך, המים שבמקורם משולים לחסד, הפכו להיות דין והחריבו את העולם. בפנימיותם של המים קיים חסד. המים מוליכים את כוח האור של הבורא לכלי של כוח החיים.

השאלה הנשאלת היא מדוע בורא עולם הכניס דין שהוא אש באנרגיה של חסד שהיא מים? או לחילופין מדוע בחר בורא עולם להחריב את העולם דרך דין וחסד?

ככל הנראה התשובה טמונה בכך שבורא עולם הפך את מידת הרחמים לדין, כפי שדור המבול הפכו את החסד שבורא עולם עשה עימם לדין. מידה כנגד מידה.

עלינו להבין את המושג מ"ט שערי טומאה. כשם שקיימות עשר ספירות קדושות שמנהיגות את העולם, כך ישנן עשר ספירות בטומאה שמנהיגות את הדין. בספירות הקדושות קיימת ספירת הבינה, שבה ישנם 50 שערי קדושה. כנגדם, בספירות הטומאה, יש בבינה של הטומאה 50 שערי טומאה. זה כנגד זה עשה אלוקים.

כלומר, כאשר אדם מגיע לדרגת מ"ט שערי טומאה, הוא יוצא מכלל שליטה על גורלו ועל חייו והטבע הוא זה ששולט בו ומנהיג אותו. ואז, במידה ובטבע קיימים דברים קשים, אזי מעצם השליטה הוא חווה אותם. זהו מצב מאוד מסוכן, שכן אין אדם יכול לשלוט בגורלו ובחייו.

במידה וקבוצה, אדם, עיר, ארץ או עולם מגיעים למ"ט שערי טומאה אז בורא עולם עוזב אותם והם עוברים לשליטתה של אנרגיית עשר ספירות הטומאה, אשר מהבינה שלהם הם יורדים ל-49 שערי טומאה.

דוגמא לכך ניתן לראות בסיפור נח. בורא עולם נתן לדור נח מאה ועשרים שנה לחזור בתשובה. בסיום פרק הזמן הם לא חזרו בתשובה. לאחר תום פרק הזמן שניתן להם, הגיע המבול והחריב את העולם. דוגמא נוספת ניתן לראות בסיפור אנשי נינווה. השם שלח את יונה הנביא להזהיר את אנשי נינווה כי בעוד ארבעים יום נינווה נהרסת. בעקבות האזהרה הם חזרו בתשובה. כך גם קרה במצרים. כאשר בורא עולם ראה שבני ישראל מתחילים להגיע למ"ט שערי טומאה, הוא שלח אליהם את משה על מנת להוציאם ממצרים. אנו רואים שכל אחד שמגיע למ"ט שערי טומאה, יוצא משליטה של עצמו ונשלט על ידי הטבע. בשלב זה כשהאדם כבר נשלט, יש צורך בהמון תפילות, עבודה עצמית וחסד כדי לצאת מהמקום הקשה בו הוא נמצא.

בדור המבול כשבורא עולם ראה שהארץ מלאה בשלושת הדברים שהוא איננו מסכים להם: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, זה גרם לכאוס גדול מאוד וחושך מאוד גדול. בורא עולם עזב אותם והדין שלט בהם. בורא עולם בחר לסיים את תהליך המבול בשתי אנרגיות. האחת היא אנרגיית הדין שזה האש והשנייה אנרגיית החסד שזה המים. בחלוף ארבעים ימי המבול, בורא עולם השתמש באנרגיה שתדאג להבריא את העולם לאחר חורבנו. החסד שהיה במים, התנתק מהדין שהיה באש, והתחיל לפעול כחסד ולרפא את העולם.

כדי למתק את אנרגיית הדין של חודש חשון, עלינו לדעת שאנרגיה שיורדת היא האנרגיה של האור האינסופי אשר מגיעה מהזיכרון של בית המקדש הראשון ויורדת דרך הזרע של ראש חודש והביטוי שלה זה בהוי"ה של החודש שזה "וההי" והיא שעוזרת לנו לפרק את האמונות השגויות.

קיימים ביקום ארבעה יסודות שהם: אויר, מים, אש ועפר. ישנם שבעה כוכבי לכת: שבתאי, נוגה, כוכב, צדק, מאדים, ירח וחמה אשר המקבילים שלהם הם ימות השבוע.

כתוב בתלמוד "אין מזל לישראל", היינו, לכאורה אין קשר בין היהדות לבין המזלות אך ב"ספר יצירה", אשר מיוחס לאברהם אבינו, נכתב כי ללא הבנה בגרמי השמים יקשה עלינו מאוד לסלק כאוס מחיינו.
כלומר, בני ישראל קיבלו את הזכות שלא יהיו נשלטים על ידי המזלות כל עוד הם לא נמצאים בעשר הספרות של הטומאה ולא בחמישים שערי טומאה. רק אז יהיה להם את הכוח והפוטנציאל להתעלות מעל המזל ולשלוט בו, במקום שהוא ישלוט בנו.

קיימות בעולמנו י"ב אנרגיות הנקראות "פשוטות" מהמילה התפשטות. ייחודן בכך שהן מסוגלות לעבור מאנרגיה שמימית לאנרגיה רגשית ולהתמקם באנרגיה חומרית ובחזרה לאנרגיה שמימית. אנרגיות אלו מסוגלות לשנות את עצמן לי"ב חודשים בשנה, אשר בהן שוכנים י"ב מזלות ובתוכם וי"ב הוי"ה שבנויות מששה זכרים ושש נקבות. ההוי"ה מתעלות אותן באמצעות הצורה של האות או של המילה ודרכם להגיע לכל מקום שצריך בחומר, ברגש או ברוח.

לכל חודש יש את ההוי"ה שלו שמנהיגה את החודש. ההוי"ה של חודש חשון היא ו"ההי. כתוב בספר היצירה "המליך אות נ' וקשר לו כתר וצר לו עקרב בעולם ומר חשון בשנה וטחול בנפש". הטחול מסמל את אנרגיית המחשבות. אם בתוך מחשבותיו של אדם קיים דין, המחשבות יובילו להרהורי לב ולאחר מכן לעבירה שתוביל לחטא ולעוון. אם זו מחשבה טובה, היא תוביל לנקודה שבלב המובילה לנתינה ולאחר מכן לאהבה.

האנרגיה שיורדת לארץ, מגיעה בזרימה מעגלית. כלומר, בנתינה לצורך קבלה ובקבלה לצורך נתינה. אם תנאי זה איננו מתממש אזי הדין לוקח פיקוד, שולט ולא מאפשר לחסד להיכנס פנימה. לכן, כאשר אנחנו משתמשים בכוח אור הבורא לשלילה, לצורך האגואיסטי שלנו מבלי להתחשב בזולת, הכוח יפגע בנו ומיד נרגיש תסכול, פחד, כעס ורגשות שליליים נוספים. ברגע שאנו משחררים את הכוח השלילי, מתפנה מקום לנתינה וקבלה וכך הדין והחסד יכולים לזרום יחד בצורה מאוזנת.

חודש חשון מקביל לגורלו של דן. דן ידע לקחת את האור שירד מהשכינה ולהעצים אותו בשביל להכניע את אמונותיו השגויות. לכן, רחל קראה לו דן "כי דנני אלוקים וגם שמע בקולי". בירמיהו כתוב על רחל אימנו שיעקב קבר אותה על אם הדרך מכוון שידע שדרכה כל התפילות שלא נענות בדרך הרגילה בשל חטאיו של אדם ובשל אמונותיו השגויות, יגיעו לשמיים דרך סולם יעקב. רחל לעולם לא מפסיקה להתפלל. כתוב: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה מאנה להינחם… מנעי קולך מבכי וענייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם" [ירמיהו לא] ".

אם כן, קיימות לנו שתי זכויות ענקיות. האחת, של רחל אימנו אשר מקום קבורתה הוא בדרך אפרתה ואחת נמצאת בכסא הכבוד, שזו הזכות של יעקב אבינו וכל תפילה שלא נענית למעלה, בעקבות אמונות שגויות, יעקב אבינו מבקש מהשם שבזכות החסדים שהאדם עשה, תפילתו תיענה. וכך יעקב אבינו ורחל אימנו ממליצים על יושרו של אדם ומגבירים את זכויותיו של האדם בפני הקב"ה.

כתוב "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". על פי רז"ל המשפט "נעשה אדם" הוא בלשון רבים. ה' ברא בעולמו "עניים" והביטוי שלהם בעולמנו הוא בכך שאדם לא מסוגל להחזיק חומר בידיו, או דל בדעתו, או שאין לו יכולת להתמודד. אותם העניים יתפרנסו או יטופלו על ידי ה"עשירים". במובן זה, ה"עשירים", אלו אנשים שמשופעים באחד מהדברים חומר, דעת, תורה, עבודה עצמית או חסד. יכול להיות שאדם יהיה עני בחומר ועשיר ברוח או עשיר בחומר ועני ברוח. מכאן אנו רואים שאדם יכול להיות עשיר ועני באותו זמן והחלק של העשיר שבתוכו מעצים את החיוניות שלו והחלק של העני מעצים את החידלון ולמעשה העשירים נעשים שותפים בקיום העניים. רמז לכך אנו מוצאים בפסוק, "בראשית ברא אלוהים את השמים". בתחילת בריאת האדם ברא ה' את העשירים הנרמזים בתיבת "השמים", "ואת הארץ" – הכוונה לכך שהעניים הם מושפלים עד לארץ מפני עניותם, והיות והארץ, אלו העניים, אז היה תוהו ובוהו וקשה היה להם להתקיים ולכן רוח אלוהים מרחפת עליהם ומשיתה עליהם רחמים להתקיים בעולם. לכן נאמר: "ויאמר אלוהים יהי אור", להאיר את עיניהם של העניים שיוכלו להשתנות ולצאת מהתוהו ובוהו ולהיות עשירים בכל הרבדים עליהם דיברנו.

"ויאמר אלוהים יהי אור" – פסוק זה רומז לנו למעשה על שני סוגי נתיבים. בנתיב אחד הולכים אנשים שעושים עבודה עצמית, תלמידי חכמים וכאלה שעושים חסד ובנתיב האחר הולכים אנשים שאינם דבקים בתורה, בעבודה העצמית, בחסד ומלאים באמונות שגויות. הם אלו הנקראים "ארץ".

כתוב בבראשית "והארץ הייתה תוהו בוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". הארץ הייתה תוהו ובוהו מבחינה רוחנית "והחושך " המצוין בפסוק זה מראה כי הארץ לא זכתה לשלושת האורות שהם אור התורה, אור העבודה העצמית ואור החסד. רוח ה' מרחמת ולכן מרחפת על פני המים שבהם מצויה אנרגית החסד ולא נמצאת בחושך. היא משקיפה על האדם בשביל לעזור לו להתחבר לאושר הרוחני והחומרי. "ויאמר אלוהים יהי אור" – פסוק זה מרמז על הכוונה לאור הרוחני הנשפך על האנשים שריקים מתורה, מעבודה עצמית ומחסד. בדומה לעני הנעזר בעשיר שהתחברותם יוצרת איזון.

בורא עולם ברא עניים כמו שנאמר בדברים פרק ט"ו פסוק י"א "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנוכי מצווך לאמור ,פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך". בדברים ט"ו ד' כתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלוהיך נתן לך נחלה לרשתה" ועשירים, כמו שנאמר: "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת" (דברים ו' י"א). אדם הנמצא בעניות חייב להאמין במשפט "דע כי השם אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים, פרשת עקב י"ח). כלומר רק אדם שיחליט לצאת מהעניות שלו בכוחות משותפים שלו ושל בורא עולם אז השם ישלח לו עזרה בדרכים שונות, שיראו כאילו קרו על דרך הטבע או כמעשה נס. רק כך ה' יעזור לו ויוציא אותו מהדלות בה הוא נמצא.

זהו רמז הפסוק: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", דהיינו מתחילת הבריאה גזר השי"ת לברוא בעולם עשירים הנרמזים בתיבת "שמים" שהעשיר מרגיש עצמו גבוה מעל אחרים, ואת הארץ, זה העני שמרגיש עצמו שפל וכמו הארץ שכולם דורכים עליה, לכן אפילו שהעני מרגיש שמצבו משול לתוהו ובוהו וחושך על פני תהום, עליו להאמין בכל ליבו. כשם ש"רוח אלוהים מרחפת על פני המים" כך השי"ת משקיף עליו מלמעלה לטובה ויגיע הזמן שהשי"ת יאמר יהי אור, היינו אור ההצלחה וכך יהיה, ויהי אור ויצליח בדרכיו.

כאשר עלתה במחשבתו של בורא עולם לברוא את עולמנו, שיתף הקב"ה את מידת הרחמים עם מידת הדין וחיבר אותם יחדיו כדי לברוא את העולם. דהיינו, דווקא לגבי הארץ לצד שהוא נברא מחומר ואינו יכולה להתקיים במידת הדין לחוד, אבל לגבי שמים בורא עולם לא שיתף את מידת החסד ומתנהג עמם דווקא במידת הדין. וזה רמז הפסוק, "ביום עשות ה' אלוהים", וכידוע שם ה' הוא רחמים ואלוהים הוא דין וכדברי רש"י ז"ל אך הם מחולקים בין ארץ לשמים, עולם הזה הנברא מחומר נידון במידת רחמים שהיא שם הוי"ה, ושמים נידון במידת הדין הנקראת אלוהים.

מכאן אנו למדים שבכל חודש ההוי"ה של החודש עליה דיברנו, היא רחמים והיא מתעלת את החודש תמיד לאנרגיה של רחמים.

פרשת נח:

בשבת האחרונה קראנו את פרשת נח. בוא נבין את הבידול שקיים בין שתי אנרגיות מהותיות כשאחת באה מול ולוקחת אנשים אליה ולא מפחדת להיפגע כי היא מאמינה שהשם שומר עליה. השנייה, מפחדת להיפגע ולא מתקרבת לאף אחד ואז השם פחות שומר.

נח, היה איש צדיק גדול מאוד, אך הוא פחד להתעמת עם בני דורו כי הם עברו על  שלושת החוקים שהשם שונא: גילוי ערות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אברהם אבינו בא מבית של עבודה זרה, חי בעולם של גילוי עריות וראה שפיכות דמים, אך האמין בכל ליבו שהשם איתו בכל דרכיו ומעשיו, לכן היה לו כוח לצאת החוצה ולשכנע הרבה אנשים שהם טועים כי הוא ידע שהשם עימו תמיד. לנח לא הייתה את אותה ידיעה שהשם איתו, למרות שהוא היה איש צדיק ומאמין. זה למעשה השוני העמוק בין שניהם. על אברהם כתוב, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. כלומר, שלא יידבק מהם.

מה המוסר השכל שלנו? אם אדם מאמין בכל ההוויה שלו שהכוח האינסופי של השי"ת נמצא איתו והוא הולך לפי הכללים, בין אם כללי התורה, העבודה העצמית או החסד, הוא בהחלט יכול להחזיר אנשים לדרך הישרה מבלי להיפגע. זהו המסר העמוק של פרשת נח.

הספר הראשון שרבותינו הקדושים כתבו ואשר ממנו שאבו סופרי הקבלה מקורות לספריהם הקדושים, נקרא "ספר יצירה". בספר זה מדברים על "32 נתיבות" שהם עשרים ושתים אותיות ועוד עשר ספירות. נאמר "32 נתיבות " האות ב' היא הפותחת את ספר התנ"ך. "ב-ראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ". ראשית זה חוכמה כי כתוב "ראשית חוכמה" בשביל שלאדם תהיה יראת השם הוא צריך חוכמה. כלומר, על ידי ראשית חוכמה יראת השם נאצלו כוחות המציאות שהן בעצם 32 הנתיבות הנקראות בשם אלוהים. התורה מתחילה באות ב' ומסיימת באות ל' לעיני כל ישראל וזה כנגד ל"ב נתיבות חוכמה, שהתורה היא מקור האנרגיה של בריאת העולם. לפנינו שלושים ושניים פסוקים אשר מחבר ספר יצירה כתב את הספר לפי הקידודים של הפסוקים:

1."בראשית ברא אלוהים'"

2."ורוח אלוהים מרחפת"

3."יהי אור ויהי אור"

4."וירא אלוהים את האור"

5."ויבדל אלוהים את האור"

6."ויקרא אלוהים לאור יום"

7."ויאמר אלוהים יהי רקיע"

8."ויעש אלוהים את הרקיע"

9."ויקרא אלוהים לרקיע שמים"

10."ויאמר אלוהים יקוו המים"

11."ויקרא אלוהים ליבשה ארץ"

12."וירא אלוהים כי טוב"

13."ויאמר אלוהים תדשא הארץ"

14."וירא אלוהים כי טוב"

15."ויאמר אלוהים יהי מאורות"

16."ויעש אלוהים את שני המאורות"

17."ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים"

18."וירא אלוהים כי טוב"

19."ויאמר אלוהים ישרצו המים"

20."ויברא אלוהים את התנינים"

21."וירא אלוהים כי טוב"

22."ויברך אותם אלוהים לאמור פרו ורבו"

23. ויאמר אלוהים תוצא הארץ"

24."ויעש אלוהים את חיית הארץ"

25."וירא אלוהים כי טוב"

26."ויאמר אלוהים נעשה אדם"

27."ויברא אלוהים את האדם"

28."בצלם אלוהים ברא אותו"

29."ויברך אותם אלוהים"

30.ויאמר להם אלוהים פרו ורבו"

31."ויאמר אלוהים הינה נתתי לכם"

32."וירא אלוהים את כל אשר עשה"

הכוונה האמיתית של ראשית חוכמה יראת השם היא שכאשר אדם מכניס את ההוויה של ה' יתברך, הן באותיות, הן במילים, הן בתגים והן בנקודות והופך אותם לתורה, לעבודה עצמית ולעשיית חסד, הרי שה' שותף לכל מעשיו. כלומר, כל עוד האדם מכניס את בורא עולם בכל דבר, בידיעה, בהרגשה, במחשבה, בתחושה ובעשייה, הרי שה' ילווה אותו בכל מקום ובכל מעשיו וקשייו.

עלינו להבין כי בורא עולם תמיד משתמש במלאך, שרף, אופן או בספירות או בחומרים שכבר ברא כדי להמשיך לברוא דברים בעולמנו. בעולם קיים חומר שמכונה היולי. ניתן לבנות מחומר היולי עולם ומלואו.

על פי הרמב"ן, חומר היולי זהו התוהו אשר ממנו נברא העולם. חומר זה הינו חומר דק מאוד בלי כל צורה אך מוכן לקבל צורה. אין לו מציאות בפועל רק בכוח. על מנת להבין את המושג, נתאר בדמיוננו את שכל האדם, שהוא מדומה ובכל זאת מוכן ומוכשר לקבל מושכלות לפני הלימוד. המושכלות השונות הן רק בכוח השכל, אך לא בפועל. כך חומר היולי הוא עצם רוחני אך ללא צורה.

קיים הבדל בין שכל האדם ושאר הנמצאים, לבין כוח היולי. לכל הנמצאים אם הכוח הראשון ייצא אל הפועל, הכוח הזה סר מהם ואילו כוח היולי לא סר מכוח ארבעת היסודות לעולם. לדוגמא: גרעין התפוח, יש בכוחו להצמיח אילן גדול. לאחר שנזרע הגרעין וגדל אילן, יצא הכוח אל הפועל והכוח הראשון בטל. לעומת זאת, כוח היולי טמון תמיד בארבעת היסודות אשר ממנו נתהוו יסודות העולם והוא ראשית כל הנמצאים, לכן קראו לו בקבלה, 'נפש היסודות'.

בשעת הבריאה קיבל העצם הזה צורת ארבעת היסודות: אש, מים, רוח, עפר, ונשאר בהם עד עולם, גם אחרי התמזגות היסודות בחומר. מארבעת היסודות הסותרים זה את זה, נתהוו ארבעה מינים: דומם, צומח, חי, מדבר. כשם שלכל אחד מארבעת היסודות יש חומר וצורה, כך גם בכל אחד מארבעת המינים יש חומר וצורה.

הדומם – נתמזגו בו כל ארבעת היסודות עד שאין אחד מהם ניכר בגוף הדומם. החומר – מורכב מארבעת היסודות וצורתו דומם.

בצומח- יהיה הדומם חומר והצורה צומח.

בחי – יהיה הצומח חומר והצורה, חי.

באדם – כשהוא מדבר החי יהיה החומר והשכל יהיה הצורה.

לכן, ההבדל בין ארבעת המינים והיסודות יהיה רק בצורה והחומר של כולם הוא עצם היולי, לכן עצם היולי הוא חומר בלבד בלי כל צורה. עצם רוחני וצורה בלי חומר, והוא שכל האדם. חומר עם צורה נחשב לעצם גשמי.

כוח ופועל. הכוח זה אנרגיה בלי פועל אך כאשר הכוח הופך לפועל, הכוח הראשון נפרד ממנו. לדוגמא, ילד נולד בלי שיניים אך הביטוי של יציאה מהכוח אל הפועל הוא שבזמן מסוים יבקעו שיניו. החומר היולי לא נמצא בכוח וגם לא בפועל אלא בין מה שבניהם. הוא עובר כחוט השני בין הכוח לפועל. במובן זה הוא התחלת הראשית של כל הנמצאים "וכל הנמצאים לא נמצאו כלום אלא מאמיתות המציאות". החומר היולי תמיד נמצא בהוויה ובארבעת היסודות.

ראינו אם כן כי חודש חשון מתואר אמנם כחודש ריק מתוכן ומר בלי שום אנרגיה חיובית, אך מסתבר שהוא בעל איכויות מדהימות. הוא מזרים אנרגיה לעבודה עצמית שיכולה לגרום לנו להגיע למקומות גבוהים עם עצמנו. 

אני מסיים את ההרצאה בברכה והצלחה ואני מאמין שכל מי שידבוק בחסד/ בעבודה עצמית/ בתורה, ידע לנצל את חודש חשון בשביל לבקוע דברים קשים מהעבר שבהם הוא תקוע.

"יהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה זה וישמע בבית זה קול ששון וקול שמחה" .

 

אני רוצה להודות לאלה שעזרו לי בכתיבת ההרצאה. לר' אשר חדד שתרם את רעיונותיו ולר' אברהם וור. לענבר גז על תרומתה, לענת ולרעייתי היקרה שנתנה לי את ההשראה.                         

 

          בברכה,

     דוד פנחס איפרגן

נשיא עמותת "עולם חסד"

תגים:, ,

תגובות (1)

  • שמחה מעוז

    |

    הרצאה מאלפת, מעניינת ומעוררת התפעלות.

    בבקשה מכבוד הרב – מאין באה לשפה העברית המלה "היולי"?

    ש. מעוז

    להשיב

להשאיר תגובה