ראש חודש מר-חשון

 

ראש חודש הוא המועד המצוי ביותר בשנה, הוא נחגג כשמונה עשר ימים בשנה והוא שורשם של כל החגים והמועדים, שכן כל המועדים נקבעים ע"פ תחילת החודש. ראש חודש חשוון חל במשך יומיים, משום שהוא מגיע לאחר חודש תשרי שהוא חודש מלא. חודש זה, הוא החודש השני בשנה והשמיני למניין החודשים מחודש ניסן.

מושג הזמן

הזמן הוא אחד מהכלים שבורא עולם הפקיד בידינו כדי לעזור לנו לעשות את התיקון לשמו ירדנו לעולם. על מנת להיעזר בכלי הזמן, אנו צריכים לנסוע בתוך הזמן ולא בצדדיו. לדוגמה: אדם עבר חוויה לא נעימה שהשאירה עליו רושם שלילי בכט' בתשרי תשע"א בשעה 16:00. היום, (כט' בתשרי תשע"ג) בשעה 16:00 זיכרון החוויה עולה. זיכרון החוויה יעשה כל שיוכל על מנת להשתלט על האדם ולהחזיר אותו למקום האירוע, כדי לפרק ממנו את החוויה. אם ברגע שמגיעה השעה 16:00, זיכרון החוויה עולה, אך האדם ממשיך את החיים כרגיל ונאחז בהווה, הוא למעשה עובר בזמן. אולם, אם חלילה ב 16:00 האדם מתכנס בתוך עצמו וחי את העבר במאה אחוז מבלי לחיות את ההווה של היום, הוא חי בצדו של הזמן ומשריש את עצמו בחוויה. יש זכות לחוויה להתחבר לחוויות שליליות אחרות ולעורר את החוויה ביתר שאת. כלומר האדם עמד מלכת.

בשבת הראשונה שלאחר סיום בריאת העולם, נבנתה מעין תחנת דלק רוחנית הקרויה "שבת". מדי שבוע מגיע האדם לאותה תחנה בה הוא מטעין את עצמו פיזית, רגשית ורוחנית. ההטענה תלויה בכלי שהאדם מגיע עמו. לדוגמה: טעינה פיזית – היא באמצעות שלושת הארוחות שקרויות על שמות האבות: אברהם, יצחק ויעקב. טעינה רגשית – באמצעות שמחה וביטול הכעס. כאשר מגיעות מחשבות אשר בונות מבנה של כעס במהלך השבת, לאדם אסור להיכנס לתוך המבנה הזה כיוון שמיד הוא יוצא מהשבת. כפי שרבי שמעון בר יוחאי אומר: "כל מי שכועס, כאילו הדליק אור בגיהינום וגרם לחילול שבת". ההטענה הרוחנית – זו השבת עצמה מתוך כוח קדושת השבת.

דבר דומה קורה במועדי ראש חודש. במועדים אלו, ניתנת לאדם האפשרות להתחבר למבנים שיעזרו לו בתיקון אותו הגיע לבצע, הן בפרט והן בכלל. האדם יכול לקבל שפע רוחני ולהתעלות בעזרתו ולכן, חשוב להכיר את התוכן הרוחני והכוחות הסגוליים של כל חודש. חשוב לזכור, כי האדם נע בתוך הזמן והזמן היחיד שקיים לגבי אותו אדם הוא ההווה. לראיה, אחד משמותיו של הקב"ה הינו ה-ו-י-ה, ככתוב: "כי רגע באפו, חיים ברצונו" (תהילים ל', ו'). נאמר "איזהו חכם? הרואה את הנולד", כלומר, אדם חכם יכול לראות כיצד נבראת המציאות בכל רגע ורגע, כפי שנאמר בתפילה "מחדש בטובו בכל יום מעשי בראשית".

השאלה הנשאלת האם אנו אכן מתחדשים, האם העולם אכן מתחדש?

ישנה עת רצון להתחדשות – (התנקות מן העבר), זמן שהוא פוטנציאלי להתחדשות. על מנת ליצור את השינוי, עלינו להתחבר לשורש הרוחני של המבנה שאנו מבקשים להיעזר בו על מנת לבצע את התיקון לשמו הגענו. שינוי בשורש הרוחני ישפיע על כל הענף – כלומר הגוף, הרגש ומעשיו של האדם.

כעת, ננסה להבין בכלים אותם רכשנו, מה משמעות המושג התחברות לשורש הרוחני של המבנה שאנו מבקשים להיעזר בו על מנת להגיע לתיקון שלנו.

התחברות לשורש הרוחני, משמעו התחברות למבנה שאליו אנו אמורים להתחבר. דוגמאות: יום כיפור הוא בעל מבנה רוחני שעל מנת להתחבר אליו, האדם מתנתק מהמערכת הגופנית והרגשית שלו ומתעל אותם לכיוון המערכת הרוחנית, וזאת ע"י צום, התבוננות במעשיו, בעברו ובבקשת הסליחה שלו. לעומת זאת בפורים, מי שרוצה להתחבר לשורש הרוחני יעשה זאת באמצעות המבנה הרגשי אשר בא לידי ביטוי בשמחה, אוכל ושתייה. זהו חיבור של שורש רוחני אשר זקוק למבנה להתחבר אליו (כמו כיפור או פורים). מכאן, אנו מסיקים שאדם רשאי לבחור בכל מצב להתחבר למבנה והמבנה תלוי בצרכיו של האדם.

לכן, יש לנו מספר חגים, כאשר כל חג מציין מבנה מסוים שמתאים לאותו צורך או בעיה של האדם, והאדם יכול להתחבר אליו ולגרום לשינוי אליו הוא רוצה להגיע. לדוגמה: בכל ערב ראש חודש אנו עושים "יום כיפור קטן", כלומר, אנו מתנקים לקראת החודש הבא. ברגע שהבנו שעל מנת להתחבר לשורש הרוחני אנו זקוקים למבנה (כמו ראש חודש), או אם עם ישראל נקלע לצרה כמו לדוגמה האיום מאיראן, מה שצריך לעשות זה לקחת את ערב ראש חודש, לקיים תפילה בציבור ואז כל אחד למעשה עולה רמה וכך אנו מתנקים מהעוונות שבגללן האיום האיראני הגיע אלינו.

כשאנו רוצים להתחבר למבנה של ראש חודש חשוון, אנו צריכים להבין קודם כל מהו המבנה שלו. המבנה של ראש חודש חשוון הוא לקחים. כתוב "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" (משלי ד',ב). במהלך הימים הנוראים (החלים מראש חודש אלול עד סוף חג הסוכות) הייתה לנו עבודה עם מבנים רוחניים אשר הביטוי שלהם הוא דרך ניסים (חג סוכות – ענני הכבוד שהגנו על עם ישראל והיו מעל הטבע, כיפור – משה רבנו יורד מהשמיים עם לוחות הברית, גם כן מעל הטבע וכן הנס שמוחלים על עוונות עם ישראל ביום אחד).

לעומת זאת, בחודש חשוון יש שורש רוחני עם מבנים היסטוריים שאינם ידועים לנו לא ברמה הגופנית, לא ברמה הרגשית, לא ברמה הרוחנית ולא ברמה הנשמתית. זאת מאחר וזה קרה בתקופת נח, לפני האבות ולפני שנוצרה האנרגיה היהודית, כך שהיינו חלק מהיקום הקולקטיבי ועדיין לא הופרדנו כעם היהודי. כאשר בורא עולם רצה לפגוע באנושות (המבול) כפי שנאמר "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס" (בראשית ו', יג), מה שנפגע היה הטבע (ולא הרוח או מימד אחר). כלומר, האנשים קלקלו את דרכם בטבע – רצחו, גזלו, חמסו, חמדו. ומאחר והקלקול ע"י בני האדם נעשה במימד של הטבע, הקב"ה לקח אלמנט של טבע שזהו המבול ופגע באמצעותו בעולם.

מאחר שאנו זקוקים למבנים כדי לתקן, בואו נתבונן בסיפור המבול, ניקח ממנו את הלקחים וכך נבין כיצד נוכל לתקן אצלנו. נאמר בתהלים "גאה לבב לא ישכון עמדי לעולם". בפרשת נח שתיקרא בשבת הקרובה, נכתב "ואני הנני מביא את המבול, מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמיים, כל אשר בארץ יגווע" (נח, פרק ו', פסוק יז'). למעשה, המבול הוא דרך הייסורים שמביא הבורא על האדם כפרט, ועל כל החברה ככלל.

מצד אחד, בורא עולם הביא להכחדה כמעט מוחלטת של העולם ע"י מים (מבול נוח). אך מנגד, מים מספקים את הצורך הכי בסיסי להמשך החיים עלי אדמות. מכאן שמים הם כלי אשר החסד זורם בתוכו. מצד שני, גם הרוע יכול לזרום בתוך אותו הכלי שקרוי מים, למשל על ידי טביעה במים או מים רותחים שעלולים לגרום לכוויות.

להלן רוב הפסוקים שנמצאים בספרות היהודית המדברים על מים מבורכים ועל מים ארורים:

דוגמא: בתקופת בית המקדש, כאשר חשדו שאשה בוגדת בבעלה, הביאו אותה אל הכהן הגדול ונתנו לה לשתות מים שקראו להם "מים מאוררים" – אם היא אכן חטאה, המים היו גורמים למותה, ואם הייתה זכאית – אותם מים היו מברכים אותה ומצילים אותה ממוות.

הקב"ה הביא את המבול מאחר ובני האדם עברו על מצוות ה' ולא אחזו לא בבורא עולם ולא בזולת.

שלמה המלך אומר בשיר השירים: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" מהפסוק אנו מבינים שישנו קשר הדוק בין אהבה למים.

לפני שאדם נולד, בורא עולם מטמיע בקוד שלו רגש של אהבה. האהבה נועדה מלכתחילה להתחלק לשלושה חלקים: לב, נפש והתיקון של האדם. כל אחד מהחלקים אמור להתחלק בין בורא העולם לאדם ולזולתו – כאשר האדם לוקח את האהבה לעצמו בלבד, דהיינו אהבה עצמית נטו, הוא יוצר מסך בינו לבין העולם ובינו לבין הקב"ה ואינו מאפשר לבורא עולם להיאחז בו. לכן, בורא עולם עוזב אותו לאיתני הטבע, כפי שנאמר בהגדה של פסח: "מה העבודה הזאת לכם" או כפי שאמר פרעה למשה רבינו "מי ה' אשר אשמע בקולו". שני ציטוטים אלו הינם ביטויים של מסכים בין האדם לבין הקב"ה והזולת. כלומר, ברגע שהמסך משתלט על האדם, האדם אינו מסוגל לראות אף אחד מלבד עצמו ולא משנה איזה צורך יש לאותו אדם.

כאשר שאדם חוזר בתשובה, בורא עולם מראה לו דרך חזרה באמצעות החגים, או מעשים טובים. אם האדם אינו חוזר בתשובה, בורא עולם מביא עליו את מה שהביא על פרעה, כפי שנאמר בפרשת בוא: "וידבר ה' אל משה לאמור, בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו" (שמות, פרשת בוא, י', א'). כלומר, כשאדם מפספס את התשובה, בורא עולם מפעיל את הכוח המדמה שבאדם, כך שהאדם מאמין בפסוק: "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (ספר דברים, פרשת עקב, ז', יז'), אז מיד מידת הדין עולה לפני הקב"ה ומבקשת לפגוע באדם.

כאשר התובנה חודרת לאדם שחטא בחטא הגאווה וכעת הוא מבקש מהקב"ה לפרק את המסך של האהבה העצמית שגרם לו לא לראות את הזולת ואת בורא עולם, בורא עולם עוזר לאדם בכמה כלים. הכלי של חודש חשוון הוא מים – בדרגה הרוחנית משולים לחסד ובדרגה החומרית הם מים רגילים. כפי שנאמר בתהלים (פרק צג' פסוק ד'): "מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'". אנו מחלקים את הפסוק לשניים: החצי הראשון של הפסוק "מקולות מים רבים אדירים משברי ים" מדבר על כך שהמים פוגעים באדם ונשלטים אך ורק על ידי הטבע. כאשר האדם מבקש מבורא עולם שיעזור לו, על ידי חזרה בתשובה, שביטוייה קבלת עול מלכות שמיים, קבלת הזולת וקבלה עצמית, אז בורא עולם שולט במים ועוזר לאדם לצאת ממיצריו, כפי שנאמר בסוף הפסוק לעיל: "אדיר במרום ה'". כלומר, בורא עולם שולט במים ומנתבם לריפוי האדם.

לאחר שהאדם מבין שניצל על ידי בורא עולם, הוא מקבל עליו עול מלכות שמיים, כפי שנאמר בתהילים (פרק קכד פס' ד'): "אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזידונים, ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם". מכאן רואים שאדם אשר מחובר להשגחה של בורא עולם, ה' לא עוזב אותו. כמובן שיש דברים שאין לנו אחיזה בהם. למשל אדם צדיק אשר אוהב את בורא עולם, את זולתו ואת עצמו ובכל זאת נפטר שלא בעיתו ובלי סיבה נראית לעין. זאת משום שהסיבה שייכת לעולמות שאין לנו אחיזה בהם ואין לנו אפשרות להשפיע עליהם ואנו רואים רק את התוצאה. לכן, אין לנו שום אפשרות להבין מדוע הדבר קרה, רק להצטער ולהתחבר לבורא עולם בצורה עמוקה יותר ולהאמין שאין עוד מלבדו.

בחודש חשוון זהו החודש בו אנו מתחילים לבקש גשמי ברכה ואנו מתפללים שהגשמים שירדו יהיו מבורכים ולא מקוללים – הסיבה לכך כבר ברורה. בתאריך ז' בחשון, אנו מתחילים לבקש על ירידת הגשמים. למעשה, התחלנו להזכיר את הגשמים כבר בתפילת מוסף של שמיני עצרת – שמחת תורה, ע"י אמירת הפסוק "משיב הרוח ומוריד הגשם". אנו מבקשים מבורא עולם לברך אותנו בגשמים ולא לקלל אותנו בהם.

לסיכום, אנו מבינים שהאדם מקבל לידיו סמכויות של אהבה. אם האדם יידע לחלק את אהבתו לבורא עולם, לזולת ולעצמו, השפע של המים יזרום תמיד איתו. אך אם אדם יפול לאגואיזם בכך שרואה רק את עצמו ללא אחיזה בבורא עולם ולא בזולת, אזי בורא עולם עוזב אותו והוא נתון לכוחות הטבע שעלולים לפגוע בו, כפי שהזכרנו לעיל.

בחודש חשוון האדם יכול לזמן לעצמו אור גדול או חושך גדול, הדבר תלוי במעשיו, כפי שנאמר: "מעשייך יקרבוך ומעשייך ירחיקוך" (מסכת עדיות). כדי לבחור באור, עלינו להתחבר לזולת ולבורא עולם אך לא לשכוח את עצמנו. אם נשכח את עצמנו, נגיע לביטול עצמי ונימחק מהעולם. כשהאדם מבטל את עצמו, הוא מבטל גם את בורא עולם. לכן, חל איסור על האדם לבטל את זולתו ואת עצמו. כדי להגיע לכך, ישנן דרכים רבות ועל כל אדם לבחור את הדרך הטובה לו.

רחל אימנו

בחודש חשוון, יש לנו כוח נוסף אשר עוזר לעם ישראל. כדי להשתמש בכוח הזה יש להתחבר אליו כקבוצה, לכל הפחות עשרה אנשים.

בתאריך י"א בחשוון יחול יום פטירתה של רחל אימנו. רחל אימנו היא היחידה מהאבות והאמהות שלא קבורה במערת המכפלה. רחל התברכה ביכולת המיוחדת של השקעת כל כוחותיה ומשאביה, אך עם זאת ויתור על כל היקר לה כדי לשמור על אחדות עם ישראל ואחדות משפחתה. כאשר יעקב ביקש להתחתן עימה, אביה הסכים בתנאי שיעקוב יעבוד עבורו במשך שבע שנים בתמורה. לאחר שיעקב עבד אצלו שבע שנים, הוא גילה בבוקר שלאחר החתונה שהוא התחתן עם אחותה של רחל, לאה. כיצד קרה הדבר? רחל ויעקב ידעו כי אביה של רחל רמאי, והם תיאמו ביניהם סימני זיהוי, כדי שלא תהיינה "טעויות". כאשר רחל שמעה שאביה עומד לרמות את יעקב, ולתת לו את לאה אחותה, היא לא רצתה שאחותה תיפגע ותתבייש, והיא מסרה לה את הסימנים שהיא קבעה עם יעקב. כך היא ויתרה על החיים עם אהוב ליבה, רק בשביל שאחותה לא תתבייש. זו אצילות – הקרבה בין אחים. לאחר מכן גם היא נישאה ליעקב, והייתה מוכנה לחיות את כל חייה כאשר היא חולקת את בעלה עם אחותה.

במדרש מובא כי לעתיד לבוא עומדים כל האבות והאמהות לפני בורא עולם, וטוענים טענות שונות מדוע יש לגאול את עם ישראל מצרותיו. במדרש מובא כי בורא עולם דוחה את טענותיהם, עד שמגיעה רחל אימנו וטוענת את טענותיה: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואיי לבעלי- יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה (=שלא תתבייש), ולערב חלפו (=החליפו) אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל…" בהמשך טוענת רחל כי אם היא לא קינאה ולא כעסה על אחותה, והיא עוד "רק בן אדם", לכן בורא עולם לא צריך לכעוס כל כך על ישראל שהחליפו אותו באמונות שגויות, בעבודה זרה, כסף ודברים חולפים.

רחל אימנו נקברה בבית לחם. היא קבורה שם, כדי שהיא תוכל לקבל את פניהם של עם ישראל, כשיעלו לירושלים ולארץ ישראל בבוא הגאולה. רחל לעולם לא מפסיקה להתפלל. הנביא ירמיהו כותב: "כֹּה אָמַר ה'- קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ, כֹּה אָמַר ה'- מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

אם כן, קיימת לנו זכות ענקית. הזכות של רחל אימנו אשר מקום קבורתה הוא בדרך אפרתה, בבית לחם.

יהי רצון שבזכותה של רחל אימנו, נזכה לגאולה שלמה- אישית וציבורית.

בברכה,

דוד פנחס איפרגן

נשיא עמותת עולם חסד