מדוע חוגגים את ל"ג בעומר דווקא ביום בו רבי שמעון בר יוחאי נפטר, ומדוע מדליקים מדורות?

מסופר בגמרא מעשה, בו ישבו שלושה חכמים, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי ויהודה בן גרים ודנו במעשי הרומאים ששלטו באותה תקופה. ר' יהודה פתח ואמר "כמה נאים מעשיה של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות". ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר "כל מה שתיקנו לא תיקנו, אלא לצורך עצמם – תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס".

יהודה בן גרים שנכח במעמד, סיפר את הדברים עליהם דיברו החכמים וכך התגלגלו הדברים לאוזני הרומאים והם פסקו דינו של רבי שמעון למיתה. רבי שמעון הלך והתחבא במערה שנים עשר שנים בפקיעין יחד עם בנו רבי אלעזר. שם ישבו כשכל גופם מכוסה בחול והם ניזונו ממעיין ועץ חרובים שנוצרו להם בדרך נס. אחד הניסים שהיו הוא שעץ חרובים, שהיה צריך להמתין שבעים שנה עד שיהיה ראוי למאכל, ישר היה ראוי למאכל איך שגדל. עוד נס נעשה להם הוא שאין בן אדם מסוגל לחיות מחרובים אשר כשמם הם "כחרבות בבני המעיים", ובכל זאת זה היה מאכלם.

לאחר מכן, כשיצאו מהמערה, כל מה שעיניהם ראו היה נשרף בגלל שהפרידו גופם מהגשמיות של העולם. יצאה בת קול ואמרה "מי שלח את שני אלה להחריב את עולמי?" הלך אליהו הנביא והחזירם למערה ולאחר שנה יצאו. היה רבי אלעזר שורף כל מה שעיניו רואות ורבי שמעון אביו מתקן. אנו רואים שעצם זה שהם התנתקו ממושגי העולם הזה, הביאם למעלות מסוימות, כך שרבי שמעון בר יוחאי כתב את ספר הזוהר והוריד בעצם את תורת הנסתר אל העולם.

הרמ"א מבאר שלכל בן אדם בכל דרך יש שני רבדים: הרובד הגלוי והרובד הנסתר. כשיש לך בעיית הסתפקות ואתה רוצה לפתור אותה ולתקן משהו, בא רבי שמעון בר יוחאי ולימד אותנו שיש לצאת מהרובד החיצוני, כמו שעשה שניכנס למערה – ניתק את הגוף שלו מהעולם הזה ונכנס לרובד הפנימי ונפתח לפניו צוהר חדש, דרך אחרת, וכן אצל נח ראינו זאת כשהוא נכנס לתיבה וכשיצא משם לאחר המבול היה עולם אחר. כך, כל אדם שנתקל בצרה, בעיה כלשהי, מכשול בחייו, לא ילך על החיצוניות אלא יחפש את הרובד הנסתר שבו ויתקן אותו, ומשם ייפתח לו אור גדול וכל המחסומים שיש לו יוסרו.

זוהי בעצם המיוחדות של היום הזה, הוא מגלה לנו את האור של כל אחד, כך שאפילו שמבחינת היום, בספירת שבעת שבועות זה שבוע ההוד – ביום ההוד, שזה היום הקשה ביותר לדינים, היום בו מידת הדין שולטת בו, רשב"י הפכו על ידי תורתו, ליום של המתקת הדינים.

בזכות כל מה שרבי שמעון בר יוחאי עבר, הוא הגיע לדרגות גבוהות עד שבפיוט שמחובר עליו רשום "נעשה אדם נאמר בעבורך", שזה אומר האדם המושלם עלי אדמות, שלכך התכוון הפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א'), שר' שמעון הוא שלמות היצירה ושעבור בן אנוש כזה, טוב היה כל קיום העולם כמו שרשב"י העיד על עצמו. "כדאי אני לפטור את כל העולם מין הדין מיום שנברא". כמו שהפך את יום הל"ג בעומר שהיה יום מידת הדין ליום עם הרבה כוח טוב, וכמו שראינו בגמרא במסכת סוכה שרשב"י מעיד על עצמו "ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה והם מועטין, אם אלף הן אני ובני מהן, אם מאה הם אני ובני מהן, אם שנים הן אני ובני הן", רבי שמעון השאיר לנו אחריו בפטירתו את ספר הזוהר. אותו יום (=ל"ג בעומר) ביקש רבי שמעון בר יוחאי להסתלק מן העולם, והיה מסדר דבריו. התכנסו החברים לביתו, והוא אמר להם: עתה שעת רצון היא, מילים קדושות שלא גיליתי עד עתה רצוני לגלותן… וכל אותו היום לא פסקה האש מן הבית, ולא היה איש אשר יקרב אליו – כי לא יכול, כי האור והאש היו מסביב לו. משיצאה מיטתו, פרחה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. והנה נשמע קול: עלו ובואו והתכנסו להילולה של רבי שמעון בר יוחאי." (על-פי ספר הזוהר, אידרא זוטא, דברים – פרשת האזינו, עמ' רצו).

וזכר לאותה האש, אנו מדליקים מדורות ולפידים בזמננו. ואומרים של"ג בעומר זה כמו יום מתן תורה, כי בו ירדה תורת הנסתר לעולם.

ספר הזוהר הוא תחילת תורת הסוד הנסתר, תורת הקבלה, ודווקא ביום פטירתו יכול היה רבי שמעון לבאר את כל הסודות הכמוסים שהיו שמורים אצלו על התורה, משום שתורת הסוד דורשת מופשטות מהגוף, ולכן, יום המיתה לא נחשב חידלון בשבילה אלא דווקא פתח לגילוי של חיים חדשים מעבר למה שיכול להופיע בזמן קיום הגוף. על כן, הופך אצל רבי שמעון בר יוחאי יום המוות ליום של הילולא, כיום כניסה לחופה שהנשמה שלו מתחברת לעולם חדש.

זכר לכך נוהגים אנו להדליק מדורות ולפידים או נר לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי ולמרד בר כוכבא.

יהי רצון שזכות התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי תעמוד לנו ותפתח לנו שערי שמיים ותאיר לנו את דרכנו בזכות אורו ותסיר כל מכשולים בדרכנו, ותזכך את גופנו ואת הרוחניות שלנו וכמו שנאמר "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" אמן ואמן.

בברכת התורה

נשיא עמותת "עולם-חסד"

ע"ה דוד פנחס בן לאדוננו מורנו ורבנו רבי שלום איפרגן זצ"ל

 ביום ל"ג בעומר טוב לומר בו:

הוד שבהוד-היום שלושים ושלושה יום לעומר שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים:

וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:

פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוב וְאָמַר: רִבּון עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון. וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר אִתְחַשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִנּוּן אַזְלִין כְּסִדְרָן חַד אָרִיךְ וְחָד קָצֵר וְחַד בֵּינונִי. וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לון. וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לון דְּמִנַּיְהוּ פַרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא. וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לון דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָן עֲלֵיהון וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא. חֶסֶד דְּרועָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרועָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוד תְּרֵין שׁוקִין. יְסוד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אות בְּרִית קדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּורָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ. חָכְמָה מוחָא אִיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לה' אֱלהֵינוּ. כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי. מִלְּגָאו אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א דְּאִיהוּ ארַח אֲצִילוּת. אִיהוּ שַׁקְיוּ דְּאִילָנָא בִּדְרועוי וְעַנְפּוי. כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ:

רִבּון עָלְמִין אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּות וְסִבַּת הַסִּבּות דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא דְּאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא. וּבָךְ לֵית דִּמְיון וְלֵית דִּיּוּקְנָא (דְּגוּפָא) מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר. וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְאַפַּקְתְּ מִנְּהון שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעופִין וְנוּנִין וּבְעִירִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהון עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהון עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמודְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמודָע אָדון עַל כּלָּא. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ. וּבְהון אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהון. אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לון אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְדִינָא וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עובָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּין אִיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא מאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוט. הִין צֶדֶק אות בְּרִית. כּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא. אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל. קוּם רִבִּי שִׁמְעון וְיִתְחַדְּשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ. דְהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ מַה דְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נָשׁ עַד כְּעָן.

קָם רִבִּי שִׁמְעון פָּתַח וְאָמַר: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְכוּ'. עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִנּוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרון וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכון. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוכְנֵי עָפָר. אִלֵּין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְּאִתְמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וְלָאו אִנּוּן מֵתִים. וּבְגִין דָּא אִתְמַר בְהון הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְכוּ'. רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְאִתְּעָרוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְשֵׁנָה בְגָלוּתָא. דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁנְתָּא בְחורֵיהון.

מִיָּד יָהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא וְיִימָא לֵיהּ:

קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא – דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. דְהָא תַּם עֲונֵךְ בַּת צִיּון לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ. שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל. מַאי נִמְלָא טָל? – אֶלָּא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא. הֲרֵי לָךְ סִימָנָא: שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָא בְּגָלוּתָא. שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טַל. וְדָא אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחֻשְׁבָּן ט"ל, אֶלָּא אות יו"ד אות הֵ"א וְאות וָא"ו דִּסְלִיקוּ אַתְוָן לְחֻשְׁבָּן טָ"ל. דְּאִיהִי מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקורִין עִלָּאִין.

מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ.

עַד כָּאן רָזָא דְיִחוּדָא. בָּרוּךְ ה' לְעולָם אָמֵן וְאָמֵן:

בס"ד

סיפור הירידה למצרים ובתוך מצרים

הסיפור ידוע לכולם. אברהם אבינו קיבל הבטחה ישירה מבורא עולם כי "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ… לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ"[1]. לאחר מכן הוא שאל את הקב"ה: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"[2] , ואז הכל התחיל. הקב"ה סיפר לאברהם על גורל גדול שמצפה לזרעו, עם ישראל, בדורות הקרובים: "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו… יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".

מהרגע בו נולד יצחק אבינו, בנו של אברהם, עם ישראל (שהיה אז משפחה לא גדולה במיוחד), לא הייתה רגיעה בסביבה – בצורת, התנכלות של העמים השכנים, ולבסוף -ירידה כללית למצרים של המשפחה המורחבת שמנתה אז שבעים נפש. כך התחיל עם ישראל. כשהגיעו למצרים הם התקבלו בכבוד מלכים – הרי המלך השולט על האימפריה הגדולה בעולם באותה התקופה היה פרעה, ויוסף, בן המשפחה, היה המשנה למלך. בני ישראל קיבלו שטחים משלהם בתוך ארץ מצרים, בארץ גושן, כדי להתיישב שם בשנות הרעב. הם ביססו שם חיי תרבות ועושר רוחני, כך שאפילו לפני ירידתם למצרים, יעקב אבינו שלח את בנו, יהודה, להקים בית מדרש בארץ גושן שבמצרים[3]. עם ישראל מעולם, בשום שלב של ההיסטוריה הידועה, לא ישב במקום מסוים מבלי ללמוד ולהחכים. שנים עברו, ויוסף הצדיק נפטר. אחריו, נפטרו גם שאר האחים, ובני ישראל המשיכו לשבת במצרים.

בני ישראל התחילו להתרגל לאורחות החיים האליליים המצריים, חיי החומר וקידוש ההנאה החומרית קסמו להם, והם החלו לזנוח את התרבות היהודית של שליטת השכל והרוח לטובת התרבות המצרית של שליטת הרגש והתאוות.

מה בעצם קרה?

ידוע בספרים הקדושים, כי ישנם חמישים שערים (כלומר, מדרגות) של טומאה, וכנגדם ישנם חמישים שערים של קדושה. נהוג לומר שאדם "שוקע" במ"ט (49) שערי טומאה, כאשר הוא נמצא בשפל המדרגה הרוחנית. אין בנמצא המוכר לנו אדם שירד אל השער החמישים, מכיוון שמשער זה אין חזרה, והאדם נדבק כולו, ח"ו, בטומאה. כאשר בני ישראל נשארו במצרים, והתחברו באופן כמעט מלא לתרבות המצרית, הם שקעו במ"ט שערי טומאה. אם עם ישראל היו מגיעים לשער החמישים, הם היו הופכים למצרים של ממש, וכבר לא היו בני ישראל יותר. ידוע בשמו של האר"י הקדוש כי הקב"ה הוציא את עם ישראל בחפזון, כפי שכתוב בתורה, משום שיציאת בני ישראל הייתה ממש ברגע האחרון. רגע לפני שהם עוברים לשער החמישים ומתנתקים מהקדושה, הם הוצאו במהירות ממצרים.

כך אומר הזוהר (התרגום מובא לאחר מכן)[4]: "דודאי ישראל כד הוו במצרים- אסתאבו, ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו, עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין".

תרגום "בעל הסולם": "כי וודאי כשישראל היו במצרים, נטמאו וטנפו את עצמם בכל מיני טומאה, עד שהיו שוכנים תחת מ"ט כוחות הטומאה, והקב"ה הוציאם מתחת השעבוד של כל אלו הכוחות".

מה ההשלכות?

חשוב לדעת כי הגשמיות קשורה וכרוכה ברוחניות. הרוחניות מחזיקה בחיים את הגשמיות, ובלעדיה – הגשמיות חרבה וחסרת חיים. הדוגמא היא האדם – כשהרוחניות ניטלת ממנו, הוא מת. כך הוא הדבר כאשר מדובר בהתנתקות מרוחניות טהורה.

ישנם סוגים רבים של התנהגות אסורה ושאינה ראויה. לכל סוג התנהגות שכזה יש תיקון ותשובה, אך ישנם מספר מקרים בהם רצף של התנהגויות מביא לידי תוצאות הרות אסון, כאלה שכמעט ואין יכולת להחזיר את הגלגל אחורנית. כך היה אצל סדום ועמורה – המצב חייב את החרבת המקום על יושביו וכך גם היה לאנשי דור המבול. כפי שאמרנו, גם בני ישראל כמעט הגיעו למצב הזה.

למצב זה של כמעט שממון רוחני שמביא ל"כמעט-הכחדה", ניתן להגיע אם מגיעים לדרגה גבוהה מאוד של טומאה, רוחניות שלילית. כפי האמור, הרי ישנם חמישים שערים של קדושה בעולם וכנגדם יש חמישים שערי טומאה, וכמו שכבר צוין, נאמר על עם ישראל כי הגיעו למ"ט שערי טומאה במצריים, ואם היו נשארים שם עוד מעט – היו מגיעים לשער החמישים. אמנם, כך קרה גם למצרים עצמם, שהגיעו אל השער החמישים של הטומאה, וכך לאחר תקופת השעבוד של עם ישראל, עקשנותם ורשעותם הביאו אותם לידי טביעה בים וכיליון גשמי.

למה הדבר כך?

למה הקיצוניות הזו? האם אין זה עונש לא מידתי, לא פרופורציונאלי? ניתן להסביר כך – כאשר מגיעים למקום שכזה, לטומאה שכזו, הבורא מעניש את האדם בעונש הגדול ביותר שיכול להיות – ניתוק ההשגחה והקשר האישי שלו עם האדם. הקב"ה אומר לאדם: "אני הייתי איתך לאורך כל הדרך, עד הסוף. אפילו כשחטאת נתתי לך לחטוא, ונתתי לך את ההזדמנות לשוב. עכשיו אתה מנסה להתרחק ממני הכי רחוק שאפשר, ואני לא אמנע זאת ממך". כאשר האדם נדבק מתוך בחירה אל כוחות הטומאה, והקב"ה עוזב אותו- צד הטומאה "לוקח" אותו תחת חסותו. מעתה הוא חשוף לפגעי הזמן והגורל. האדם מפסיק להיות שולט בגורלו ובעולם, ומתחיל להיות נשלט. בזמן שכזה, בעת שיש בטבע דברים קשים, האדם חווה אותם במלוא העוצמה. זהו מצב מאוד מסוכן, שכן אין לאדם שליטה בסיסית על חייו. כך הוא המצב כאשר קבוצה, אדם, עיר או מדינה מגיעים למ"ט שערי טומאה ולאחר מכן עוברים לשער החמישים, הם עוברים להנהגה של כוחות הטומאה שבעולם.

בשלב כזה, כשהאדם כבר נשלט, יש צורך בהרבה מאוד תפילות, עבודה עצמית ועשיית חסד כדי לצאת מהמקום הקשה בו הוא נמצא.

ננסה לתת הבחנה בין מידות טובות למידות שליליות, כדי שנוכל בעזרת השם לצאת משליטתו של היצר הרע ולדבוק בבורא עולם.

המידות הטובות הם: אמת, יושר ורצון להעניק עשייה לעצמי ולזולת, נתינה, אהבה, ענווה, קבלת עול מלכות שמיים, קבלת האדם השונה ממני וקבלה עצמית, שמחה, שלווה, התחשבות, פשטות וסבלנות.

המידות השליליות הם: שקר, חרדה, פחד, תסכול, כעס, שנאה, קנאה, פחד מקבלת עול מלכות שמים, אי קבלת האדם השונה ממני ואי יכולת לקבל את עצמי, אנוכיות, גאווה, קמצנות, רכילות ולשון הרע.

תיקון המידות – ביאורו, להפוך את המידות השליליות במידות טובות, וליצור רגשות טובים יותר.

ועל ידי עבודה על המידות הנפש מזדככת וגורמת  לזיכוך במחשבות והטבת רגשות האדם, במטרה לעשותו לאדם שלם וטוב יותר. כפי שכתוב בתורה, "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָה אֱלוֹהֶיךָ שֹׁואֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלוֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹותוֹ וְלַעֲבוֹד אֶת יְהֹוָה אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ." (דברים, י',10) הביטוי "ללכת בכל דרכיו" שגם נמצא בתפילת שלמה המלך (מלכים א', ח' 58) – מבואר ככולל את תיקון המידות והטיית הרגשות לדרכים מתוקנות וראויות.

הרמח"ל

הרמח"ל בהקדמת ספרו "מסילת ישרים" מביא את האסמכתא לתיקון המידות. הוא מוצא בפסוק "כי כל לבבות דורש ה'" ואת תיקון המידות הוא מגדיר כמידות על פי היושר והמוסר, שגורמים לתפארת לעושיהם, המוליכים אל תכלית ההטבה האמיתית, שהיא העבודה על המידות ותיקון הרגשות. הרמח"ל משרטט סוג של סולם מוסרי, שעולים בו מעלה אחר מעלה באופן הדרגתי, ומתקנים את המידות. בין השלבים ב"סולם" זה הוא מונה מאפיינים מצפוניים כמו זהירות מוסרית, זריזות מוסרית, נקיות מוסרית, פרישות חסידות, וענווה.

מפסח עד שבועות, שזה מסתכם בארבעים ותשעה ימים,  זהו זמן  מיוחד שמסוגל לעורר את הרוח ששולטת במחשבה, ברגש ובתחושה לתיקון המידות. זאת, מכיוון שקיבלנו אפשרות להתחבר לניסים שבורא עולם עשה בזמן הזה, המסוגל להפוך יוצרות. סגולתו של זמן זה לעזרה – רק אם האדם יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, והחוק השני הוא לזכור את יציאת מצרים בכל יום ויום, ואז הכוח הרוחני העצום שיורד ב49 ימים יתחבר לכוח שלנו וכך נוכל לעשות תיקון למצב שכל אדם זקוק לו.

ארבעים ותשעה הימים מתקנים את ז' מדות הלב (שכל אחת מהן כלולה מ-ז – חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו') הרי שזוכים בכל יום להשגה חדשה, לגילוי בנפש של עוד אחד משערי הבינה. ביום החמשים מתגלה השער הנון, ולשער זה אין האדם יכול לזכות בכח עבודתו (כפי שכתב הרמב"ן בהקדמתו לתורה). לכן, את היום החמשים אין האדם יכול לספור בעצמו, ורק אם הוא זוכה לכך (בכח עמלו להשיג את ארבעים ותשעת השערים הניתנים להשגה) ה' סופר יום זה בשבילו ומגלה לו את שער הנון.

ה49 ימים הם סגולה גדולה להחזיר את האדם מהטומאה לטהרה ,וכך ירגיש ויחווה רגשות  טהורים. בכל יום, החל מהערב שלאחר ליל הסדר (מוצאי חג ראשון), מתחילים לספור את ספירת העומר, כאשר בכל יום מומלץ לקרוא את הפסוקים הרלוונטיים לאותו יום, החל מהערב של אותו יום ולא יאוחר ממועד השקיעה שלמחרת. בזמן הקריאה, יש להתכוונן על הבעיה שהאדם חפץ שבורא עולם יעזור לו להשתחרר מימנה.

כדי שנוכל להבין איך לתקן ומה צריך לתקן בכל יום, נביא הקדמה קצרה. ישנם עשר ספירות בעולם, בהם ברא את העולם אלוקים ואלו הן הספירות: חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

כל ספירה מייצגת תדר מסוים וישנה חלוקה בהם – שלוש הספירות הגבוהות שהן חכמה, בינה ודעת, ושבע האחרות זה הספירות הנמוכות, שבע הספירות הנמוכות מרומזות בפסוק "לְךָ ה‘ הַגְּדלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי-כֹל בַּשּׁמַיִם וּבָאָרץ לְךָ ה‘ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשּא לְכֹל לְרֹאש".

האלוקים זה דבר אין סופי, משהו שלא ניתן להבין בשכלנו, לא במושגים שלנו, אך למרות זאת ניתן להבין את הצורות שהוא מתגלה לנו בדרכי פעולתו בעולם. ישנן כמה וכמה רמות להתגלויות של אלוקים, חלקן גבוהות יותר וחלקן פחות. הספירות הן למעשה האופנים של ההתגלויות שלו, מה שאומר שכמה שדרגתו נמוכה יותר, כך הוא יותר במובן מוחשי וגשמי וקרוב להבנתנו. כלומר, החיבור שלנו לאלוקים לקבלת שפע, בריאות, זוגיות וכהנה, או כל דבר אחר בעולמנו, עובר דרך הספירות שהם במובן שלנו מן צינורות תדר כלשהו להעברת השפע אלינו. ככל שנדמה להם יותר, ננקה את עצמנו, נעבור תהליך מסוים, כך בעצם ננקה צינורות אלו ונרחיב את השפע של אלוקים כלפינו.

הלכות הספירות הם כביכול מידותיו של אלוקים. עכשיו, אנו בני האדם צריכים לשאוף להגיע לשלמות שבהם, ולכך ניתן לנו את ימי הספירה. כל שבוע אנו מתמקדים בספירה אחת בצינור כל שהוא שעלינו לסדר שיפתח לנו שפע, מה שמפריע בזרימה אלינו. יתרה מזאת, כל יום מייצג עבודה בהתאם למרכיב של היום, כי בכל ספירה יש מכל הספירות האחרות, מה שיוצר לנו מחזוריות. בשבוע של ה"חסד" לדוגמא, ביום הראשון נעבוד על דברים הקשורים בחסד, ביום השני נעבוד במה שקשור לגבורה שבחסד וכן הלאה. מה שייתן לנו מחזוריות של שבעה ימים בשבוע במשך שבע שבועות, שזה בעצם ארבעים ותשעה יום כדי לעזור לנו להגיע לשער החמישים שזה חג השבועות, בעצם עוברים תהליך של התנקות מהמ"ט שערי טומאה. כלומר, החל מפסח הקדושה גודלת מדי יום ואנו מתנקים על פי התהליך המסוים שעובדים כדי לפתוח את עצמך לתדרים האלה שתוכל לקבל דרכם כל מה שצריך.

חסד – מציין את האהבה והרצון שנובע ממנו להעניק לזולת. בא לידי ביטוי ברגש משיכה לזולת. מציינת את האהבה לה' יתברך, אהבה לזולת, ואהבה בין בני הזוג.

גבורה – מציין את היראה והריסון מפני נתינה חסרת גבולות שיכולה להיות הרסנית, באה לידי ביטוי ברגישות לזולת, התחשבות וכבוד. והיא מציינת את היראה מה' האין סופי.

תפארת – מציין רחמים, בה מתמזגים בצורה מושלמת שני כוחות מנוגדים, חסד (אהבה) וגבורה (יראה), הרחמים מציינים גם את היכולת לתת שפע לפי יכולת המקבל מבלי לפגוע בו.

נצח - מציין ביטחון, הביטחון בה' יתברך ובהשגחתו שהדברים יסתדרו בודאי כראוי, והביטחון והאמונה בעצמנו שיש ביכולתנו להצליח ולהשיג דברים, שברובד העמוק שלו נובע מאמונה בה'.

הוד – מציין תמימות, תנאי יסודי והכרחי בעבודת השם שלנו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

יסוד - מציין אמת, כאשר היא מתורגמת לרגש פנימי, רגשי ועמוק. באה לידי ביטוי בדבקות במטרה, הגשמת תכלית בריאתנו ומימוש הפוטנציאל האדיר שטמון בנשמתנו.

מלכות - מציינת שפלות והכנעה כלפי הבורא, דבר המשמש כמניע לחפש את ה' יתברך, ולהתקרב אליו. כמובא במשיבת נפש "וכל מה שרואה את עצמו רחוק ביותר מכבודו יתברך יצטער וישאל ויבקש יותר איה מקום כבודו, וע"י זה בעצמו שהוא מחפש ומבקש ומתגעגע אחר כבודו יתברך ומצטער וצועק ושואל ומבקש איה מקום כבודו, ע"י זה בעצמו זוכה לעלות לבחינת "איה" שהיא הקדושה העליונה מאוד מאוד".

שבוע ראשון – חסד:

1. חסד שבחסד-יום אחד לעומר, יאמר בו תיקון הכללי לרבי נחמן מברסלב

פרק טז

מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

פרק לב

לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם: כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה: חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

פרק מא

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה: יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר }וְאֻשַּׁר{ בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: אַנִי אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם: גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

פרק מב

לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: אֶלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

פרק נט

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה: בְּלִי עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ: וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם: עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי: אֱלֹהֵי חסדו }חַסְדִּי{ יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: הֵמָּה ינועון }יְנִיעוּן{ לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ: וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי: עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

פרק עז

לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר: חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים: אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה: וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: אזכיר }אֶזְכּוֹר{ מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים: אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: רָאוּךָ מַּיִם אֶלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך }וּשְׁבִילְךָ{ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

פרק צ

תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אַדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: שַׁתָּ עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:

כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה: שׁוּבָה יְהֹוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ: שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

פרק קה

הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה: דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו: זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו }רַגְלוֹ{ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ:הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:

פרק קלז

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

פרק קנ

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ: תפילה מיוחדת מרבי נתן מברסלב

רבונו של עולם, עלת העלות וסבת כל הסבות אנת לעלא. לעלא מן כלא. ולית לעלא מנך. דלית מחשבה תפיסא בך כלל, ולך דומיה תהלה. ומרומם על כל ברכה ותהלה.

אותך אדרש, אותך אבקש, שתחתר חתירה דרך כבושה מאתך, דרך כל העולמות, עד ההשתלשלות שלי, במקום שאני עומד, כפי אשר נגלה לך, יודע תעלומות. ובדרך ונתיב הזה תאיר עלי אורך, להחזירני בתשובה שלמה לפניך באמת כפי רצונך באמת, כפי רצון מבחר הברואים, לבלי לחשב במחשבתי שום מחשבת חוץ ושום מחשבה

2. גבורה שבחסד-היום שניים לעומר, יאמר בו:

א שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. ב יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. ג לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ; עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. ד מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה; הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ–נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. {פ}

ה שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. ו אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים–כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטָרְתִּי. ז הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם; שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ. ח אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ, עַל, מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. {פ}

ט לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. י נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. יא תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה-לָּךְ, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף. יב עַד-שֶׁהַמֶּלֶךְ, בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי, נָתַן רֵיחוֹ. יג צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין. יד אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי. {ס}

טו הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. טז הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף-עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. יז קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רחיטנו (רַהִיטֵנוּ) בְּרוֹתִים.

א אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. ד הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. ה סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת–רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים: כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי. ו שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. {ס}

ח קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה-זֶה בָּא; מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים–מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת. ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ–מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים. י עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. יא כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. {ס}

יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. {ס}

טו אֶחֱזוּ-לָנוּ, שֻׁעָלִים–שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵינוּ, סְמָדַר. טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים: סֹב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים–עַל-הָרֵי בָתֶר. {ס}

3.תפארת שבחסד-היום שלוש לעומר, יאמר בו:

א עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. ב אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת–אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. ג מְצָאוּנִי, הַשֹּׁמְרִים, הַסֹּבְבִים, בָּעִיר: אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם. ד כִּמְעַט, שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ–עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי. ה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. {ס}

ו מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל. ז הִנֵּה, מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה–שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, סָבִיב לָהּ: מִגִּבֹּרֵי, יִשְׂרָאֵל. ח כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. {ס}

ט אַפִּרְיוֹן, עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה–מֵעֲצֵי, הַלְּבָנוֹן. י עַמּוּדָיו, עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן; תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. יא צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה–בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ. {ס}

א הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה–עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. ב שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם. ג כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. ד כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים. ה שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ו עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים–אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. ז כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ. {ס}

ח אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. ט לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּנִי באחד (בְּאַחַת) מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ. י מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים. יא נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן. {ס}

יב גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם. יג שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים: כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים. יד נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים. טו מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִן-לְבָנוֹן. טז עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

4. נצח שבחסד-היום ארבעה ימים לעומר, יאמר בו:

א בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה–אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. {ס}

ב אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי–שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. ג פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי–אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם. ד דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו. ה קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ–בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי. ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי–מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. ט מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים: מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ. י דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה. יא רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז; קְוֻצּוֹתָיו, תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת, כָּעוֹרֵב. יב עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב–יֹשְׁבוֹת, עַל-מִלֵּאת. יג לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים; שִׂפְתוֹתָיו, שׁוֹשַׁנִּים–נֹטְפוֹת, מוֹר עֹבֵר. יד יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ; מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. טו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי-פָז; מַרְאֵהוּ, כַּלְּבָנוֹן–בָּחוּר, כָּאֲרָזִים. טז חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ, מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

א אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ. ב דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם–לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים. ג אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. {ס}

ד יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם; אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת. ה הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מִן-הַגִּלְעָד. ו שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם. ז כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. ח שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים; וַעֲלָמוֹת, אֵין מִסְפָּר. ט אַחַת הִיא, יוֹנָתִי תַמָּתִי–אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ; רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ. {ס}

י מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה, כְּמוֹ-שָׁחַר: יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה–אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת. {ס}

יא אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים. יב לֹא יָדַעְתִּי–נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי, מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב.

5. הוד שבחסד-היום חמישה ימים לעומר, יאמר בו:

א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת, הַמַּחֲנָיִם. ב מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ–כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה. ה צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים–אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק. ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן: מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים. ז מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ–אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים. ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. י וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. יא אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ. {ס}

יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים. יג נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים–נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי, לָךְ. יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים–חֲדָשִׁים, גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ.

מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא-יָבֻזוּ לִי. ב אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל-בֵּית אִמִּי–תְּלַמְּדֵנִי; אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי. ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. {ס}

ה מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּקֶת, עַל-דּוֹדָהּ; תַּחַת הַתַּפּוּחַ, עוֹרַרְתִּיךָ–שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ. ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ–כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה: רְשָׁפֶיהָ–רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. ז מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה–בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ. {ס}

ח אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ; מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ, בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ. ט אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף; וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. י אֲנִי חוֹמָה, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת; אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו, כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם. {פ}

יא כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים: אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף. יב כַּרְמִי שֶׁלִּי, לְפָנָי; הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת-פִּרְיוֹ. יג הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ–הַשְׁמִיעִנִי. יד בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים–עַל, הָרֵי בְשָׂמִים. {ש}

6.יסוד שבחסד-היום שישה ימים לעומר, יאמר בו:

הרני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתֵה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל.

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵך אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם. בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה: אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. מְחַיֶּה מֵתִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. פּוֹקֵחַ עִוְרִים. וְזוֹקֵף כְּפוּפִים. הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים. וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים:

וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שְׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ.

מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׂר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ.

הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ. וִישַׁבְּחוּ. וִיפָאֲרוּ. אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד.

כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ. וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה:

בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם:

וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ:

וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ:

וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל:

בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאֵר. לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר. וּלְנַצֵּחַ. עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ:

וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. (א) שִׁיר (ב) וּשְׁבָחָה. (ג) הַלֵּל (ד) וְזִמְרָה. (ה) עֹז. (ו) וּמֶמְשָׁלָה. (ז) נֶצַח. (ח) גְּדוּלָה. (ט) גְּבוּרָה. (י) תְּהִלָּה. (יא) וְתִפְאֶרֶת. (יב) קְדֻשָׁה. (יג) וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה (לא לקרוא בשם ומלכות) מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשׁבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶלֶךְ אֵל חַי הָעוֹלָמִים. (אָמֵן):

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר

אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ

ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ

מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף

תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן

יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב

וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים

קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל

תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא

נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ

נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ

שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת.

אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד

נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן

תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן

עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'

מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד

כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם

וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם

כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם

7. מלכות שבחסד-היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד, יאמר בו:

א מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִד– מֶלֶךְ, יִשְׂרָאֵל. ב לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר; לְהָבִין, אִמְרֵי בִינָה. ג לָקַחַת, מוּסַר הַשְׂכֵּל; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, וּמֵשָׁרִים.

ד לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה; לְנַעַר, דַּעַת וּמְזִמָּה. ה יִשְׁמַע חָכָם, וְיוֹסֶף לֶקַח; וְנָבוֹן, תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה. ו לְהָבִין מָשָׁל, וּמְלִיצָה; דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְחִידֹתָם.

ז יִרְאַת יְהוָה, רֵאשִׁית דָּעַת; חָכְמָה וּמוּסָר, אֱוִילִים בָּזוּ. ח שְׁמַע בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ; וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ. ט כִּי, לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ; וַעֲנָקִים, לְגַרְגְּרֹתֶךָ.

י בְּנִי– אִם-יְפַתּוּךָ חַטָּאִים, אַל-תֹּבֵא. יא אִם-יֹאמְרוּ, לְכָה אִתָּנוּ: נֶאֶרְבָה לְדָם; נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם. יב נִבְלָעֵם, כִּשְׁאוֹל חַיִּים; וּתְמִימִים, כְּיוֹרְדֵי בוֹר.

יג כָּל-הוֹן יָקָר נִמְצָא; נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל. יד גּוֹרָלְךָ, תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ; כִּיס אֶחָד, יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ. טו בְּנִי–אַל-תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם; מְנַע רַגְלְךָ, מִנְּתִיבָתָם.

טז כִּי רַגְלֵיהֶם, לָרַע יָרוּצוּ; וִימַהֲרוּ, לִשְׁפָּךְ-דָּם. יז כִּי-חִנָּם, מְזֹרָה הָרָשֶׁת– בְּעֵינֵי, כָּל-בַּעַל כָּנָף. יח וְהֵם, לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ; יִצְפְּנוּ, לְנַפְשֹׁתָם.

יט כֵּן–אָרְחוֹת, כָּל-בֹּצֵעַ בָּצַע; אֶת-נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. כ חָכְמוֹת, בַּחוּץ תָּרֹנָּה; בָּרְחֹבוֹת, תִּתֵּן קוֹלָהּ. כא בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת, תִּקְרָא: בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר–אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר.

כב עַד-מָתַי, פְּתָיִם– תְּאֵהֲבוּ-פֶתִי: וְלֵצִים–לָצוֹן, חָמְדוּ לָהֶם; וּכְסִילִים, יִשְׂנְאוּ-דָעַת. כג תָּשׁוּבוּ, לְתוֹכַחְתִּי: הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי; אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם.

כד יַעַן קָרָאתִי, וַתְּמָאֵנוּ; נָטִיתִי יָדִי, וְאֵין מַקְשִׁיב. כה וַתִּפְרְעוּ כָל-עֲצָתִי; וְתוֹכַחְתִּי, לֹא אֲבִיתֶם. כו גַּם-אֲנִי, בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק; אֶלְעַג, בְּבֹא פַחְדְּכֶם.

כז בְּבֹא כשאוה (כְשׁוֹאָה), פַּחְדְּכֶם– וְאֵידְכֶם, כְּסוּפָה יֶאֱתֶה; בְּבֹא עֲלֵיכֶם, צָרָה וְצוּקָה. כח אָז יִקְרָאֻנְנִי, וְלֹא אֶעֱנֶה; יְשַׁחֲרֻנְנִי, וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי.

כט תַּחַת, כִּי-שָׂנְאוּ דָעַת; וְיִרְאַת יְהוָה, לֹא בָחָרוּ. ל לֹא-אָבוּ לַעֲצָתִי; נָאֲצוּ, כָּל-תּוֹכַחְתִּי. לא וְיֹאכְלוּ, מִפְּרִי דַרְכָּם; וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ.

לב כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם; וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם. לג וְשֹׁמֵעַ לִי, יִשְׁכָּן-בֶּטַח; וְשַׁאֲנַן, מִפַּחַד רָעָה. א בְּנִי, אִם-תִּקַּח אֲמָרָי; וּמִצְו‍ֹתַי, תִּצְפֹּן אִתָּךְ.

ב לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ; תַּטֶּה לִבְּךָ, לַתְּבוּנָה. ג כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא; לַתְּבוּנָה, תִּתֵּן קוֹלֶךָ. ד אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף; וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה.

ה אָז–תָּבִין, יִרְאַת יְהוָה; וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא. ו כִּי-יְהוָה, יִתֵּן חָכְמָה; מִפִּיו, דַּעַת וּתְבוּנָה. ז וצפן (יִצְפֹּן) לַיְשָׁרִים, תּוּשִׁיָּה; מָגֵן, לְהֹלְכֵי תֹם.

ח לִנְצֹר, אָרְחוֹת מִשְׁפָּט; וְדֶרֶךְ חֲסִידָו יִשְׁמֹר. ט אָז–תָּבִין, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט; וּמֵישָׁרִים, כָּל-מַעְגַּל-טוֹב. י כִּי-תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ; וְדַעַת, לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם.

יא מְזִמָּה, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה. יב לְהַצִּילְךָ, מִדֶּרֶךְ רָע; מֵאִישׁ, מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. יג הַעֹזְבִים, אָרְחוֹת יֹשֶׁר– לָלֶכֶת, בְּדַרְכֵי-חֹשֶׁךְ.

יד הַשְּׂמֵחִים, לַעֲשׂוֹת רָע; יָגִילוּ, בְּתַהְפֻּכוֹת רָע. טו אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים; וּנְלוֹזִים, בְּמַעְגְּלוֹתָם. טז לְהַצִּילְךָ, מֵאִשָּׁה זָרָה; מִנָּכְרִיָּה, אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.

יז הַעֹזֶבֶת, אַלּוּף נְעוּרֶיהָ; וְאֶת-בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. יח כִּי שָׁחָה אֶל-מָוֶת בֵּיתָהּ; וְאֶל-רְפָאִים, מַעְגְּלֹתֶיהָ. יט כָּל-בָּאֶיהָ, לֹא יְשׁוּבוּן; וְלֹא-יַשִּׂיגוּ, אָרְחוֹת חַיִּים.

כ לְמַעַן–תֵּלֵךְ, בְּדֶרֶךְ טוֹבִים; וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר. כא כִּי-יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ-אָרֶץ; וּתְמִימִים, יִוָּתְרוּ בָהּ. כב וּרְשָׁעִים, מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ; וּבוֹגְדִים, יִסְּחוּ מִמֶּנָּה.

שבוע שני – גבורה:

8.חסד שבגבורה-היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד, יאמר בו:

בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח; וּמִצְו‍ֹתַי, יִצֹּר לִבֶּךָ. ב כִּי אֹרֶךְ יָמִים, וּשְׁנוֹת חַיִּים– וְשָׁלוֹם, יוֹסִיפוּ לָךְ. ג חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-יַעַזְבֻךָ: קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ; כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ.

ד וּמְצָא-חֵן וְשֵׂכֶל-טוֹב– בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. ה בְּטַח אֶל-יְהוָה, בְּכָל-לִבֶּךָ; וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן. ו בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ; וְהוּא, יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

ז אַל-תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ; יְרָא אֶת-יְהוָה, וְסוּר מֵרָע. ח רִפְאוּת, תְּהִי לְשָׁרֶּךָ; וְשִׁקּוּי, לְעַצְמוֹתֶיךָ. ט כַּבֵּד אֶת-יְהוָה, מֵהוֹנֶךָ; וּמֵרֵאשִׁית, כָּל-תְּבוּאָתֶךָ.

י וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע; וְתִירוֹשׁ, יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ. יא מוּסַר יְהוָה, בְּנִי אַל-תִּמְאָס; וְאַל-תָּקֹץ, בְּתוֹכַחְתּוֹ. יב כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ; וּכְאָב, אֶת-בֵּן יִרְצֶה.

יג אַשְׁרֵי אָדָם, מָצָא חָכְמָה; וְאָדָם, יָפִיק תְּבוּנָה. יד כִּי טוֹב סַחְרָהּ, מִסְּחַר-כָּסֶף; וּמֵחָרוּץ, תְּבוּאָתָהּ. טו יְקָרָה הִיא, מפניים (מִפְּנִינִים); וְכָל-חֲפָצֶיךָ, לֹא יִשְׁווּ-בָהּ.

טז אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד. יז דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם; וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. יח עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.

יט יְהוָה–בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ; כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. כ בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ; וּשְׁחָקִים, יִרְעֲפוּ-טָל. כא בְּנִי, אַל-יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ; נְצֹר תֻּשִׁיָּה, וּמְזִמָּה.

כב וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ; וְחֵן, לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. כג אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ; וְרַגְלְךָ, לֹא תִגּוֹף. כד אִם-תִּשְׁכַּב לֹא-תִפְחָד; וְשָׁכַבְתָּ, וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.

כה אַל-תִּירָא, מִפַּחַד פִּתְאֹם; וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים, כִּי תָבֹא. כו כִּי-יְהוָה, יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ; וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד. כז אַל-תִּמְנַע-טוֹב מִבְּעָלָיו– בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך (יָדְךָ) לַעֲשׂוֹת.

כח אַל-תֹּאמַר לרעיך (לְרֵעֲךָ), לֵךְ וָשׁוּב–וּמָחָר אֶתֵּן; וְיֵשׁ אִתָּךְ. כט אַל-תַּחֲרֹשׁ עַל-רֵעֲךָ רָעָה; וְהוּא-יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ. ל אַל-תרוב (תָּרִיב) עִם-אָדָם חִנָּם– אִם-לֹא גְמָלְךָ רָעָה.

לא אַל-תְּקַנֵּא, בְּאִישׁ חָמָס; וְאַל-תִּבְחַר, בְּכָל-דְּרָכָיו. לב כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה נָלוֹז; וְאֶת-יְשָׁרִים סוֹדוֹ. לג מְאֵרַת יְהוָה, בְּבֵית רָשָׁע; וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ.

לד אִם-לַלֵּצִים הוּא-יָלִיץ; ולעניים (וְלַעֲנָוִים), יִתֶּן-חֵן. לה כָּבוֹד, חֲכָמִים יִנְחָלוּ; וּכְסִילִים, מֵרִים קָלוֹן.

א שִׁמְעוּ בָנִים, מוּסַר אָב; וְהַקְשִׁיבוּ, לָדַעַת בִּינָה. ב כִּי לֶקַח טוֹב, נָתַתִּי לָכֶם; תּוֹרָתִי, אַל-תַּעֲזֹבוּ. ג כִּי-בֵן, הָיִיתִי לְאָבִי; רַךְ וְיָחִיד, לִפְנֵי אִמִּי.

ד וַיֹּרֵנִי–וַיֹּאמֶר לִי, יִתְמָךְ-דְּבָרַי לִבֶּךָ; שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה. ה קְנֵה חָכְמָה, קְנֵה בִינָה; אַל-תִּשְׁכַּח וְאַל-תֵּט, מֵאִמְרֵי-פִי. ו אַל-תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ; אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ.

ז רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה; וּבְכָל-קִנְיָנְךָ, קְנֵה בִינָה. ח סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ; תְּכַבֵּדְךָ, כִּי תְחַבְּקֶנָּה. ט תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ, לִוְיַת-חֵן; עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ.

י שְׁמַע בְּנִי, וְקַח אֲמָרָי; וְיִרְבּוּ לְךָ, שְׁנוֹת חַיִּים. יא בְּדֶרֶךְ חָכְמָה, הֹרֵיתִיךָ; הִדְרַכְתִּיךָ, בְּמַעְגְּלֵי-יֹשֶׁר. יב בְּלֶכְתְּךָ, לֹא-יֵצַר צַעֲדֶךָ; וְאִם-תָּרוּץ, לֹא תִכָּשֵׁל.

יג הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל-תֶּרֶף; נִצְּרֶהָ, כִּי-הִיא חַיֶּיךָ. יד בְּאֹרַח רְשָׁעִים, אַל-תָּבֹא; וְאַל-תְּאַשֵּׁר, בְּדֶרֶךְ רָעִים. טו פְּרָעֵהוּ אַל-תַּעֲבָר-בּוֹ; שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר.

טז כִּי לֹא יִשְׁנוּ, אִם-לֹא יָרֵעוּ; וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם, אִם-לֹא יכשולו (יַכְשִׁילוּ). יז כִּי לָחֲמוּ, לֶחֶם רֶשַׁע; וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ. יח וְאֹרַח צַדִּיקִים, כְּאוֹר נֹגַהּ: הוֹלֵךְ וָאוֹר, עַד-נְכוֹן הַיּוֹם.

יט דֶּרֶךְ רְשָׁעִים, כָּאֲפֵלָה: לֹא יָדְעוּ, בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. כ בְּנִי, לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה; לַאֲמָרַי, הַט-אָזְנֶךָ. כא אַל-יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ; שָׁמְרֵם, בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ.

כב כִּי-חַיִּים הֵם, לְמֹצְאֵיהֶם; וּלְכָל-בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. כג מִכָּל-מִשְׁמָר, נְצֹר לִבֶּךָ: כִּי-מִמֶּנּוּ, תּוֹצְאוֹת חַיִּים. כד הָסֵר מִמְּךָ, עִקְּשׁוּת פֶּה; וּלְזוּת שְׂפָתַיִם, הַרְחֵק מִמֶּךָּ.

כה עֵינֶיךָ, לְנֹכַח יַבִּיטוּ; וְעַפְעַפֶּיךָ, יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. כו פַּלֵּס, מַעְגַּל רַגְלֶךָ; וְכָל-דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ. כז אַל-תֵּט-יָמִין וּשְׂמֹאול; הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע.

9. גבורה שבגבורה-היום תשע ימים לעומר שהם שבוע אחד ושני ימים, יאמר בו:

א בְּנִי, לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה; לִתְבוּנָתִי, הַט-אָזְנֶךָ. ב לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת; וְדַעַת, שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ. ג כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה, שִׂפְתֵי זָרָה; וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.

ד וְאַחֲרִיתָהּ, מָרָה כַלַּעֲנָה; חַדָּה, כְּחֶרֶב פִּיּוֹת. ה רַגְלֶיהָ, יֹרְדוֹת מָוֶת; שְׁאוֹל, צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ. ו אֹרַח חַיִּים, פֶּן-תְּפַלֵּס; נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ, לֹא תֵדָע.

ז וְעַתָּה בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי; וְאַל-תָּסוּרוּ, מֵאִמְרֵי-פִי. ח הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ; וְאַל-תִּקְרַב, אֶל-פֶּתַח בֵּיתָהּ. ט פֶּן-תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ; וּשְׁנֹתֶיךָ, לְאַכְזָרִי.

י פֶּן-יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ; וַעֲצָבֶיךָ, בְּבֵית נָכְרִי. יא וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ; בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ, וּשְׁאֵרֶךָ. יב וְאָמַרְתָּ–אֵיךְ, שָׂנֵאתִי מוּסָר; וְתוֹכַחַת, נָאַץ לִבִּי.

יג וְלֹא-שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל מוֹרָי; וְלִמְלַמְּדַי, לֹא-הִטִּיתִי אָזְנִי. יד כִּמְעַט, הָיִיתִי בְכָל-רָע– בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה. טו שְׁתֵה-מַיִם מִבּוֹרֶךָ; וְנֹזְלִים, מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ.

טז יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה; בָּרְחֹבוֹת, פַּלְגֵי-מָיִם. יז יִהְיוּ-לְךָ לְבַדֶּךָ; וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ. יח יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ; וּשְׂמַח, מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ.

יט אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת-חֵן: דַּדֶּיהָ, יְרַוֻּךָ בְכָל-עֵת; בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד. כ וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה; וּתְחַבֵּק, חֵק נָכְרִיָּה.

כא כִּי נֹכַח, עֵינֵי יְהוָה–דַּרְכֵי-אִישׁ; וְכָל-מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס. כב עֲווֹנֹתָיו–יִלְכְּדֻנוֹ אֶת-הָרָשָׁע; וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ, יִתָּמֵךְ. כג הוּא–יָמוּת, בְּאֵין מוּסָר; וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה.

א בְּנִי, אִם-עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ; תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ. ב נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי-פִיךָ; נִלְכַּדְתָּ, בְּאִמְרֵי-פִיךָ. ג עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי, וְהִנָּצֵל– כִּי בָאתָ בְכַף-רֵעֶךָ; לֵךְ הִתְרַפֵּס, וּרְהַב רֵעֶיךָ.

ד אַל-תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ; וּתְנוּמָה, לְעַפְעַפֶּיךָ. ה הִנָּצֵל, כִּצְבִי מִיָּד; וּכְצִפּוֹר, מִיַּד יָקוּשׁ. ו לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. ז אֲשֶׁר אֵין-לָהּ קָצִין– שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.

ח תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ; אָגְרָה בַקָּצִיר, מַאֲכָלָהּ. ט עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב; מָתַי, תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ. י מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט, חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.

יא וּבָא-כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ; וּמַחְסֹרְךָ, כְּאִישׁ מָגֵן. יב אָדָם בְּלִיַּעַל, אִישׁ אָוֶן; הוֹלֵךְ, עִקְּשׁוּת פֶּה. יג קֹרֵץ בְּעֵינָו, מֹלֵל בְּרַגְלָו; מֹרֶה, בְּאֶצְבְּעֹתָיו.

יד תַּהְפֻּכוֹת, בְּלִבּוֹ–חֹרֵשׁ רָע בְּכָל-עֵת; מדנים (מִדְיָנִים) יְשַׁלֵּחַ. טו עַל-כֵּן–פִּתְאֹם, יָבוֹא אֵידוֹ; פֶּתַע יִשָּׁבֵר, וְאֵין מַרְפֵּא. טז שֶׁשׁ-הֵנָּה, שָׂנֵא יְהוָה; וְשֶׁבַע, תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ.

יז עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם, שֹׁפְכוֹת דָּם-נָקִי. יח לֵב–חֹרֵשׁ, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת, לָרוּץ לָרָעָה. יט יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר; וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, בֵּין אַחִים.

כ נְצֹר בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ; וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ. כא קָשְׁרֵם עַל-לִבְּךָ תָמִיד; עָנְדֵם, עַל-גַּרְגְּרֹתֶךָ. כב בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתָךְ– בְּשָׁכְבְּךָ, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; וַהֲקִיצוֹתָ, הִיא תְשִׂיחֶךָ.

כג כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר; וְדֶרֶךְ חַיִּים, תּוֹכְחוֹת מוּסָר. כד לִשְׁמָרְךָ, מֵאֵשֶׁת רָע; מֵחֶלְקַת, לָשׁוֹן נָכְרִיָּה. כה אַל-תַּחְמֹד יָפְיָהּ, בִּלְבָבֶךָ; וְאַל-תִּקָּחֲךָ, בְּעַפְעַפֶּיהָ.

כו כִּי בְעַד-אִשָּׁה זוֹנָה, עַד-כִּכַּר-לָחֶם: וְאֵשֶׁת אִישׁ– נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד. כז הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ; וּבְגָדָיו, לֹא תִשָּׂרַפְנָה. כח אִם-יְהַלֵּךְ אִישׁ, עַל-הַגֶּחָלִים; וְרַגְלָיו, לֹא תִכָּוֶינָה.

כט כֵּן–הַבָּא, אֶל-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ: לֹא-יִנָּקֶה, כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ. ל לֹא-יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב– לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ, כִּי יִרְעָב. לא וְנִמְצָא, יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם: אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.

לב נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר-לֵב; מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ, הוּא יַעֲשֶׂנָּה. לג נֶגַע-וְקָלוֹן יִמְצָא; וְחֶרְפָּתוֹ, לֹא תִמָּחֶה. לד כִּי-קִנְאָה חֲמַת-גָּבֶר; וְלֹא-יַחְמוֹל, בְּיוֹם נָקָם.

לה לֹא-יִשָּׂא, פְּנֵי כָל-כֹּפֶר; וְלֹא-יֹאבֶה, כִּי תַרְבֶּה-שֹׁחַד.

10. תפארת שבגבורה- היום עשרה ימים לעומר שהם שבוע אחד ושלושה ימים, יאמר בו:

א בְּנִי, שְׁמֹר אֲמָרָי; וּמִצְו‍ֹתַי, תִּצְפֹּן אִתָּךְ. ב שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה; וְתוֹרָתִי, כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. ג קָשְׁרֵם עַל-אֶצְבְּעֹתֶיךָ; כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ.

ד אֱמֹר לַחָכְמָה, אֲחֹתִי אָתְּ; וּמֹדָע, לַבִּינָה תִקְרָא. ה לִשְׁמָרְךָ, מֵאִשָּׁה זָרָה; מִנָּכְרִיָּה, אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. ו כִּי, בְּחַלּוֹן בֵּיתִי– בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי.

ז וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם, אָבִינָה בַבָּנִים– נַעַר חֲסַר-לֵב. ח עֹבֵר בַּשּׁוּק, אֵצֶל פִּנָּהּ; וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד. ט בְּנֶשֶׁף-בְּעֶרֶב יוֹם; בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, וַאֲפֵלָה.

י וְהִנֵּה אִשָּׁה, לִקְרָאתוֹ; שִׁית זוֹנָה, וּנְצֻרַת לֵב. יא הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת; בְּבֵיתָהּ, לֹא-יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ. יב פַּעַם, בַּחוּץ–פַּעַם בָּרְחֹבוֹת; וְאֵצֶל כָּל-פִּנָּה תֶאֱרֹב.

יג וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ, וְנָשְׁקָה לּוֹ; הֵעֵזָה פָנֶיהָ, וַתֹּאמַר לוֹ. יד זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי; הַיּוֹם, שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי. טו עַל-כֵּן, יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ; לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ, וָאֶמְצָאֶךָּ.

טז מַרְבַדִּים, רָבַדְתִּי עַרְשִׂי; חֲטֻבוֹת, אֵטוּן מִצְרָיִם. יז נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי– מֹר אֲהָלִים, וְקִנָּמוֹן. יח לְכָה נִרְוֶה דֹדִים, עַד-הַבֹּקֶר; נִתְעַלְּסָה, בָּאֳהָבִים.

יט כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ; הָלַךְ, בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק. כ צְרוֹר-הַכֶּסֶף, לָקַח בְּיָדוֹ; לְיוֹם הַכֵּסֶא, יָבֹא בֵיתוֹ. כא הִטַּתּוּ, בְּרֹב לִקְחָהּ; בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ, תַּדִּיחֶנּוּ.

כב הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ, פִּתְאֹם: כְּשׁוֹר, אֶל-טֶבַח יָבֹא; וּכְעֶכֶס, אֶל-מוּסַר אֱוִיל. כג עַד יְפַלַּח חֵץ, כְּבֵדוֹ– כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל-פָּח; וְלֹא-יָדַע, כִּי-בְנַפְשׁוֹ הוּא.

כד וְעַתָּה בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי; וְהַקְשִׁיבוּ, לְאִמְרֵי-פִי. כה אַל-יֵשְׂטְ אֶל-דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ; אַל-תֵּתַע, בִּנְתִיבוֹתֶיהָ. כו כִּי-רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה; וַעֲצֻמִים, כָּל-הֲרֻגֶיהָ.

כז דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ; יֹרְדוֹת, אֶל-חַדְרֵי-מָוֶת.

א הֲלֹא-חָכְמָה תִקְרָא; וּתְבוּנָה, תִּתֵּן קוֹלָהּ.

ב בְּרֹאשׁ-מְרֹמִים עֲלֵי-דָרֶךְ; בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה.

ג לְיַד-שְׁעָרִים לְפִי-קָרֶת; מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה.

ד אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא; וְקוֹלִי, אֶל-בְּנֵי אָדָם.

ה הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה; וּכְסִילִים, הָבִינוּ לֵב.

ו שִׁמְעוּ, כִּי-נְגִידִים אֲדַבֵּר; וּמִפְתַּח שְׂפָתַי, מֵישָׁרִים.

ז כִּי-אֱמֶת, יֶהְגֶּה חִכִּי; וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע.

ח בְּצֶדֶק כָּל-אִמְרֵי-פִי: אֵין בָּהֶם, נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ.

ט כֻּלָּם נְכֹחִים, לַמֵּבִין; וִישָׁרִים, לְמֹצְאֵי דָעַת.

י קְחוּ-מוּסָרִי וְאַל-כָּסֶף; וְדַעַת, מֵחָרוּץ נִבְחָר.

יא כִּי-טוֹבָה חָכְמָה, מִפְּנִינִים; וְכָל-חֲפָצִים, לֹא יִשְׁווּ-בָהּ.

יב אֲנִי-חָכְמָה, שָׁכַנְתִּי עָרְמָה; וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא.

יג יִרְאַת יְהוָה, שְׂנֹאת-רָע:

גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע, וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי.

יד לִי-עֵצָה, וְתוּשִׁיָּה; אֲנִי בִינָה, לִי גְבוּרָה.

טו בִּי, מְלָכִים יִמְלֹכוּ; וְרֹזְנִים, יְחֹקְקוּ צֶדֶק.

טז בִּי, שָׂרִים יָשֹׂרוּ; וּנְדִיבִים, כָּל-שֹׁפְטֵי צֶדֶק.

יז אֲנִי, אהביה (אֹהֲבַי) אֵהָב; וּמְשַׁחֲרַי, יִמְצָאֻנְנִי.

יח עֹשֶׁר-וְכָבוֹד אִתִּי; הוֹן עָתֵק, וּצְדָקָה.

יט טוֹב פִּרְיִי, מֵחָרוּץ וּמִפָּז; וּתְבוּאָתִי, מִכֶּסֶף נִבְחָר.

כ בְּאֹרַח-צְדָקָה אֲהַלֵּךְ; בְּתוֹךְ, נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט.

כא לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ; וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.

כב יְהוָה–קָנָנִי, רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ: קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.

כג מֵעוֹלָם, נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ– מִקַּדְמֵי-אָרֶץ.

כד בְּאֵין-תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי; בְּאֵין מַעְיָנוֹת, נִכְבַּדֵּי-מָיִם.

כה בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ; לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי.

כו עַד-לֹא עָשָׂה, אֶרֶץ וְחוּצוֹת; וְרֹאשׁ, עַפְרוֹת תֵּבֵל.

כז בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם, שָׁם אָנִי; בְּחֻקוֹ חוּג, עַל-פְּנֵי תְהוֹם.

כח בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל; בַּעֲזוֹז, עִינוֹת תְּהוֹם.

כט בְּשׂוּמוֹ לַיָּם, חֻקּוֹ, וּמַיִם, לֹא יַעַבְרוּ-פִיו; בְּחוּקוֹ, מוֹסְדֵי אָרֶץ.

ל וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ, אָמוֹן: וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים, יוֹם יוֹם; מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל-עֵת.

לא מְשַׂחֶקֶת, בְּתֵבֵל אַרְצוֹ; וְשַׁעֲשֻׁעַי, אֶת-בְּנֵי אָדָם.

לב וְעַתָּה בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי; וְאַשְׁרֵי, דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ.

לג שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ; וְאַל-תִּפְרָעוּ.

לד אַשְׁרֵי אָדָם, שֹׁמֵעַ-לִי: לִשְׁקֹד עַל-דַּלְתֹתַי, יוֹם יוֹם–לִשְׁמֹר, מְזוּזֹת פְּתָחָי.

לה כִּי מֹצְאִי, מצאי (מָצָא) חַיִּים; וַיָּפֶק רָצוֹן, מֵיְהוָה.

לו וְחֹטְאִי, חֹמֵס נַפְשׁוֹ; כָּל-מְשַׂנְאַי, אָהֲבוּ מָוֶת.

11. נצח שבגבורה – היום אחד עשר יום לעומר שהם שבוע אחד וארבעה ימים, יאמר בו:

א חָכְמוֹת, בָּנְתָה בֵיתָהּ; חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה.

ב טָבְחָה טִבְחָהּ, מָסְכָה יֵינָהּ; אַף, עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ.

ג שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא– עַל-גַּפֵּי, מְרֹמֵי קָרֶת.

ד מִי-פֶתִי, יָסֻר הֵנָּה; חֲסַר-לֵב, אָמְרָה לּוֹ.

ה לְכוּ, לַחֲמוּ בְלַחֲמִי; וּשְׁתוּ, בְּיַיִן מָסָכְתִּי.

ו עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ; וְאִשְׁרוּ, בְּדֶרֶךְ בִּינָה.

ז יֹסֵר, לֵץ–לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן; וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ.

ח אַל-תּוֹכַח לֵץ, פֶּן-יִשְׂנָאֶךָּ; הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ.

ט תֵּן לְחָכָם, וְיֶחְכַּם-עוֹד; הוֹדַע לְצַדִּיק, וְיוֹסֶף לֶקַח.

י תְּחִלַּת חָכְמָה, יִרְאַת יְהוָה; וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.

יא כִּי-בִי, יִרְבּוּ יָמֶיךָ; וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים.

יב אִם-חָכַמְתָּ, חָכַמְתָּ לָּךְ; וְלַצְתָּ, לְבַדְּךָ תִשָּׂא.

יג אֵשֶׁת כְּסִילוּת, הֹמִיָּה; פְּתַיּוּת, וּבַל-יָדְעָה מָּה.

יד וְיָשְׁבָה, לְפֶתַח בֵּיתָהּ– עַל-כִּסֵּא, מְרֹמֵי קָרֶת.

טו לִקְרֹא לְעֹבְרֵי-דָרֶךְ; הַמְיַשְּׁרִים, אֹרְחוֹתָם.

טז מִי-פֶתִי, יָסֻר הֵנָּה; וַחֲסַר-לֵב, וְאָמְרָה לּוֹ.

יז מַיִם-גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.

יח וְלֹא-יָדַע, כִּי-רְפָאִים שָׁם; בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ.

א מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה:

בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ. ב לֹא-יוֹעִילוּ, אוֹצְרוֹת רֶשַׁע; וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת. ג לֹא-יַרְעִיב יְהוָה, נֶפֶשׁ צַדִּיק; וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף.

ד רָאשׁ–עֹשֶׂה כַף-רְמִיָּה; וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר. ה אֹגֵר בַּקַּיִץ, בֵּן מַשְׂכִּיל; נִרְדָּם בַּקָּצִיר, בֵּן מֵבִישׁ. ו בְּרָכוֹת, לְרֹאשׁ צַדִּיק; וּפִי רְשָׁעִים, יְכַסֶּה חָמָס.

ז זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה; וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. ח חֲכַם-לֵב, יִקַּח מִצְו‍ֹת; וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם, יִלָּבֵט. ט הוֹלֵךְ בַּתֹּם, יֵלֶךְ בֶּטַח; וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו, יִוָּדֵעַ. י קֹרֵץ עַיִן, יִתֵּן עַצָּבֶת; וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם, יִלָּבֵט.

יא מְקוֹר חַיִּים, פִּי צַדִּיק; וּפִי רְשָׁעִים, יְכַסֶּה חָמָס. יב שִׂנְאָה, תְּעֹרֵר מְדָנִים; וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָה. יג בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן, תִּמָּצֵא חָכְמָה; וְשֵׁבֶט, לְגֵו חֲסַר-לֵב.

יד חֲכָמִים יִצְפְּנוּ-דָעַת; וּפִי-אֱוִיל, מְחִתָּה קְרֹבָה. טו הוֹן עָשִׁיר, קִרְיַת עֻזּוֹ; מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם. טז פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים; תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת.

יז אֹרַח לְחַיִּים, שׁוֹמֵר מוּסָר; וְעֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה. יח מְכַסֶּה שִׂנְאָה, שִׂפְתֵי-שָׁקֶר; וּמוֹצִא דִבָּה, הוּא כְסִיל. יט בְּרֹב דְּבָרִים, לֹא יֶחְדַּל-פָּשַׁע; וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.

כ כֶּסֶף נִבְחָר, לְשׁוֹן צַדִּיק; לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט. כא שִׂפְתֵי צַדִּיק, יִרְעוּ רַבִּים; וֶאֱוִילִים, בַּחֲסַר-לֵב יָמוּתוּ. כב בִּרְכַּת יְהוָה, הִיא תַעֲשִׁיר; וְלֹא-יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.

כג כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל, עֲשׂוֹת זִמָּה; וְחָכְמָה, לְאִישׁ תְּבוּנָה. כד מְגוֹרַת רָשָׁע, הִיא תְבוֹאֶנּוּ; וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן. כה כַּעֲבוֹר סוּפָה, וְאֵין רָשָׁע; וְצַדִּיק, יְסוֹד עוֹלָם.

כו כַּחֹמֶץ, לַשִּׁנַּיִם–וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם: כֵּן הֶעָצֵל, לְשֹׁלְחָיו. כז יִרְאַת יְהוָה, תּוֹסִיף יָמִים; וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה. כח תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה; וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

כט מָעוֹז לַתֹּם, דֶּרֶךְ יְהוָה; וּמְחִתָּה, לְפֹעֲלֵי אָוֶן. ל צַדִּיק, לְעוֹלָם בַּל-יִמּוֹט; וּרְשָׁעִים, לֹא יִשְׁכְּנוּ-אָרֶץ. לא פִּי-צַדִּיק, יָנוּב חָכְמָה; וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת, תִּכָּרֵת.

לב שִׂפְתֵי צַדִּיק, יֵדְעוּן רָצוֹן; וּפִי רְשָׁעִים, תַּהְפֻּכוֹת.

12. הוד שבגבורה- היום שנים עשר יום עומר שהם שבוע אחד וחמישה ימים, יאמר בו:

א מֹאזְנֵי מִרְמָה, תּוֹעֲבַת יְהוָה; וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ. ב בָּא-זָדוֹן, וַיָּבֹא קָלוֹן; וְאֶת-צְנוּעִים חָכְמָה.

ג תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם; וְסֶלֶף בֹּגְדִים ושדם (יְשָׁדֵּם). ד לֹא-יוֹעִיל הוֹן, בְּיוֹם עֶבְרָה; וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת.

ה צִדְקַת תָּמִים, תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ; וּבְרִשְׁעָתוֹ, יִפֹּל רָשָׁע. ו צִדְקַת יְשָׁרִים, תַּצִּילֵם; וּבְהַוַּת, בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ.

ז בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע, תֹּאבַד תִּקְוָה; וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה. ח צַדִּיק, מִצָּרָה נֶחֱלָץ; וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו.

ט בְּפֶה–חָנֵף, יַשְׁחִת רֵעֵהוּ; וּבְדַעַת, צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ. י בְּטוּב צַדִּיקִים, תַּעֲלֹץ קִרְיָה; וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה.

יא בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים, תָּרוּם קָרֶת; וּבְפִי רְשָׁעִים, תֵּהָרֵס. יב בָּז-לְרֵעֵהוּ חֲסַר-לֵב; וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.

יג הוֹלֵךְ רָכִיל, מְגַלֶּה-סּוֹד; וְנֶאֱמַן-רוּחַ, מְכַסֶּה דָבָר. יד בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת, יִפָּל-עָם; וּתְשׁוּעָה, בְּרֹב יוֹעֵץ.

טו רַע-יֵרוֹעַ, כִּי-עָרַב זָר; וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ. טז אֵשֶׁת-חֵן, תִּתְמֹךְ כָּבוֹד; וְעָרִיצִים, יִתְמְכוּ-עֹשֶׁר.

יז גֹּמֵל נַפְשׁוֹ, אִישׁ חָסֶד; וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ, אַכְזָרִי. יח רָשָׁע–עֹשֶׂה פְעֻלַּת-שָׁקֶר; וְזֹרֵעַ צְדָקָה, שֶׂכֶר אֱמֶת.

יט כֵּן-צְדָקָה לְחַיִּים; וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ. כ תּוֹעֲבַת יְהוָה, עִקְּשֵׁי-לֵב; וּרְצוֹנוֹ, תְּמִימֵי דָרֶךְ.

כא יָד לְיָד, לֹא-יִנָּקֶה רָּע; וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט. כב נֶזֶם זָהָב, בְּאַף חֲזִיר– אִשָּׁה יָפָה, וְסָרַת טָעַם.

כג תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ-טוֹב; תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה. כד יֵשׁ מְפַזֵּר, וְנוֹסָף עוֹד; וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר, אַךְ-לְמַחְסוֹר.

כה נֶפֶשׁ-בְּרָכָה תְדֻשָּׁן; וּמַרְוֶה, גַּם-הוּא יוֹרֶא. כו מֹנֵעַ בָּר, יִקְּבֻהוּ לְאוֹם; וּבְרָכָה, לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר.

כז שֹׁחֵר טוֹב, יְבַקֵּשׁ רָצוֹן; וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ. כח בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ, הוּא יִפּוֹל; וְכֶעָלֶה, צַדִּיקִים יִפְרָחוּ.

כט עֹכֵר בֵּיתוֹ, יִנְחַל-רוּחַ; וְעֶבֶד אֱוִיל, לַחֲכַם-לֵב. ל פְּרִי-צַדִּיק, עֵץ חַיִּים; וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.

לא הֵן צַדִּיק, בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם; אַף, כִּי-רָשָׁע וְחוֹטֵא.

א אֹהֵב מוּסָר, אֹהֵב דָּעַת; וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת בָּעַר.

ב טוֹב–יָפִיק רָצוֹן, מֵיְהוָה; וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ.

ג לֹא-יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע; וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים, בַּל-יִמּוֹט.

ד אֵשֶׁת-חַיִל, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ; וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה.

ה מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט; תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה.

ו דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב-דָּם; וּפִי יְשָׁרִים, יַצִּילֵם.

ז הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם; וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד.

ח לְפִי-שִׂכְלוֹ, יְהֻלַּל-אִישׁ; וְנַעֲוֵה-לֵב, יִהְיֶה לָבוּז.

ט טוֹב נִקְלֶה, וְעֶבֶד לוֹ– מִמִּתְכַּבֵּד, וַחֲסַר-לָחֶם.

י יוֹדֵעַ צַדִּיק, נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ; וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים, אַכְזָרִי.

יא עֹבֵד אַדְמָתוֹ, יִשְׂבַּע-לָחֶם; וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר-לֵב.

יב חָמַד רָשָׁע, מְצוֹד רָעִים; וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן.

יג בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם, מוֹקֵשׁ רָע; וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק.

יד מִפְּרִי פִי-אִישׁ, יִשְׂבַּע-טוֹב; וּגְמוּל יְדֵי-אָדָם, ישוב (יָשִׁיב) לוֹ.

טו דֶּרֶךְ אֱוִיל, יָשָׁר בְּעֵינָיו; וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.

טז אֱוִיל–בַּיּוֹם, יִוָּדַע כַּעְסוֹ; וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם.

יז יָפִיחַ אֱמוּנָה, יַגִּיד צֶדֶק; וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה.

יח יֵשׁ בּוֹטֶה, כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב; וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.

יט שְׂפַת-אֱמֶת, תִּכּוֹן לָעַד; וְעַד-אַרְגִּיעָה, לְשׁוֹן שָׁקֶר.

כ מִרְמָה, בְּלֶב-חֹרְשֵׁי רָע; וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה.

כא לֹא-יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל-אָוֶן; וּרְשָׁעִים, מָלְאוּ רָע.

כב תּוֹעֲבַת יְהוָה, שִׂפְתֵי-שָׁקֶר; וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ.

כג אָדָם עָרוּם, כֹּסֶה דָּעַת; וְלֵב כְּסִילִים, יִקְרָא אִוֶּלֶת.

כד יַד-חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל; וּרְמִיָּה, תִּהְיֶה לָמַס.

כה דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה; וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה.

כו יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם.

כז לֹא-יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ; וְהוֹן-אָדָם יָקָר חָרוּץ.

כח בְּאֹרַח-צְדָקָה חַיִּים; וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל-מָוֶת.

13. יסוד שבגבורה-היום שלוש עשרה יום לעומר שהם שבוע אחד ושישה ימים, יאמר בו

א בֵּן חָכָם, מוּסַר אָב; וְלֵץ, לֹא-שָׁמַע גְּעָרָה.

ב מִפְּרִי פִי-אִישׁ, יֹאכַל טוֹב; וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס.

ג נֹצֵר פִּיו, שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ; פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו, מְחִתָּה-לוֹ.

ד מִתְאַוָּה וָאַיִן, נַפְשׁוֹ עָצֵל; וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן.

ה דְּבַר-שֶׁקֶר, יִשְׂנָא צַדִּיק; וְרָשָׁע, יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר.

ו צְדָקָה, תִּצֹּר תָּם-דָּרֶךְ; וְרִשְׁעָה, תְּסַלֵּף חַטָּאת.

ז יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר, וְאֵין כֹּל; מִתְרוֹשֵׁשׁ, וְהוֹן רָב.

ח כֹּפֶר נֶפֶשׁ-אִישׁ עָשְׁרוֹ; וְרָשׁ, לֹא-שָׁמַע גְּעָרָה.

ט אוֹר-צַדִּיקִים יִשְׂמָח; וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.

י רַק-בְּזָדוֹן, יִתֵּן מַצָּה; וְאֶת-נוֹעָצִים חָכְמָה.

יא הוֹן, מֵהֶבֶל יִמְעָט; וְקֹבֵץ עַל-יָד יַרְבֶּה.

יב תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה, מַחֲלָה-לֵב; וְעֵץ חַיִּים, תַּאֲוָה בָאָה.

יג בָּז לְדָבָר, יֵחָבֶל לוֹ; וִירֵא מִצְוָה, הוּא יְשֻׁלָּם.

יד תּוֹרַת חָכָם, מְקוֹר חַיִּים– לָסוּר, מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.

טו שֵׂכֶל-טוֹב, יִתֶּן-חֵן; וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן.

טז כָּל-עָרוּם, יַעֲשֶׂה בְדָעַת; וּכְסִיל, יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת.

יז מַלְאָךְ רָשָׁע, יִפֹּל בְּרָע; וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא.

יח רֵישׁ וְקָלוֹן, פּוֹרֵעַ מוּסָר; וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד.

יט תַּאֲוָה נִהְיָה, תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ; וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים, סוּר מֵרָע.

כ הלוך (הוֹלֵךְ) אֶת-חֲכָמִים וחכם (יֶחְכָּם); וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.

כא חַטָּאִים, תְּרַדֵּף רָעָה; וְאֶת-צַדִּיקִים, יְשַׁלֶּם-טוֹב.

כב טוֹב–יַנְחִיל בְּנֵי-בָנִים; וְצָפוּן לַצַּדִּיק, חֵיל חוֹטֵא.

כג רָב-אֹכֶל, נִיר רָאשִׁים; וְיֵשׁ נִסְפֶּה, בְּלֹא מִשְׁפָּט.

כד חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר.

כה צַדִּיק–אֹכֵל, לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ; וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.

א חַכְמוֹת נָשִׁים, בָּנְתָה בֵיתָהּ; וְאִוֶּלֶת, בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ.

ב הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ, יְרֵא יְהוָה; וּנְלוֹז דְּרָכָיו בּוֹזֵהוּ.

ג בְּפִי-אֱוִיל, חֹטֶר גַּאֲוָה; וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים, תִּשְׁמוּרֵם.

ד בְּאֵין אֲלָפִים, אֵבוּס בָּר; וְרָב-תְּבוּאוֹת, בְּכֹחַ שׁוֹר.

ה עֵד אֱמוּנִים, לֹא יְכַזֵּב; וְיָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר.

ו בִּקֶּשׁ-לֵץ חָכְמָה וָאָיִן; וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.

ז לֵךְ מִנֶּגֶד, לְאִישׁ כְּסִיל; וּבַל-יָדַעְתָּ, שִׂפְתֵי-דָעַת.

ח חָכְמַת עָרוּם, הָבִין דַּרְכּוֹ; וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה.

ט אֱוִלִים, יָלִיץ אָשָׁם; וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.

י לֵב–יוֹדֵעַ, מָרַּת נַפְשׁוֹ; וּבְשִׂמְחָתוֹ, לֹא-יִתְעָרַב זָר.

יא בֵּית רְשָׁעִים, יִשָּׁמֵד; וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ.

יב יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר, לִפְנֵי-אִישׁ; וְאַחֲרִיתָהּ, דַּרְכֵי-מָוֶת.

יג גַּם-בִּשְׂחֹק יִכְאַב-לֵב; וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.

יד מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע, סוּג לֵב; וּמֵעָלָיו, אִישׁ טוֹב.

טו פֶּתִי, יַאֲמִין לְכָל-דָּבָר; וְעָרוּם, יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.

טז חָכָם יָרֵא, וְסָר מֵרָע; וּכְסִיל, מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.

יז קְצַר-אַפַּיִם, יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת; וְאִישׁ מְזִמּוֹת, יִשָּׂנֵא.

יח נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת; וַעֲרוּמִים, יַכְתִּרוּ דָעַת.

יט שַׁחוּ רָעִים, לִפְנֵי טוֹבִים; וּרְשָׁעִים, עַל-שַׁעֲרֵי צַדִּיק.

כ גַּם-לְרֵעֵהוּ, יִשָּׂנֵא רָשׁ; וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים.

כא בָּז-לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא; וּמְחוֹנֵן עניים (עֲנָוִים) אַשְׁרָיו.

כב הֲלוֹא-יִתְעוּ, חֹרְשֵׁי רָע; וְחֶסֶד וֶאֱמֶת, חֹרְשֵׁי טוֹב.

כג בְּכָל-עֶצֶב, יִהְיֶה מוֹתָר; וּדְבַר-שְׂפָתַיִם, אַךְ-לְמַחְסוֹר.

כד עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם; אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת.

כה מַצִּיל נְפָשׁוֹת, עֵד אֱמֶת; וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה.

כו בְּיִרְאַת יְהוָה, מִבְטַח-עֹז; וּלְבָנָיו, יִהְיֶה מַחְסֶה.

כז יִרְאַת יְהוָה, מְקוֹר חַיִּים– לָסוּר, מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.

כח בְּרָב-עָם הַדְרַת-מֶלֶךְ; וּבְאֶפֶס לְאֹם, מְחִתַּת רָזוֹן.

כט אֶרֶךְ אַפַּיִם, רַב-תְּבוּנָה; וּקְצַר-רוּחַ, מֵרִים אִוֶּלֶת.

ל חַיֵּי בְשָׂרִים, לֵב מַרְפֵּא; וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה.

לא עֹשֵׁק דָּל, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; וּמְכַבְּדוֹ, חֹנֵן אֶבְיוֹן.

לב בְּרָעָתוֹ, יִדָּחֶה רָשָׁע; וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק.

לג בְּלֵב נָבוֹן, תָּנוּחַ חָכְמָה; וּבְקֶרֶב כְּסִילִים, תִּוָּדֵעַ.

לד צְדָקָה תְרוֹמֵם-גּוֹי; וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת.

לה רְצוֹן-מֶלֶךְ, לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל; וְעֶבְרָתוֹ, תִּהְיֶה מֵבִישׁ.

14. ומלכות שבגבורה –היום ארבעה עשרה יום לעומר שהם שני שבועות, יאמר בו:

מַעֲנֶה-רַּךְ, יָשִׁיב חֵמָה; וּדְבַר-עֶצֶב, יַעֲלֶה-אָף.

ב לְשׁוֹן חֲכָמִים, תֵּיטִיב דָּעַת; וּפִי כְסִילִים, יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.

ג בְּכָל-מָקוֹם, עֵינֵי יְהוָה; צֹפוֹת, רָעִים וְטוֹבִים.

ד מַרְפֵּא לָשׁוֹן, עֵץ חַיִּים; וְסֶלֶף בָּהּ, שֶׁבֶר בְּרוּחַ.

ה אֱוִיל–יִנְאַץ, מוּסַר אָבִיו; וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִים.

ו בֵּית צַדִּיק, חֹסֶן רָב; וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת.

ז שִׂפְתֵי חֲכָמִים, יְזָרוּ דָעַת; וְלֵב כְּסִילִים לֹא-כֵן.

ח זֶבַח רְשָׁעִים, תּוֹעֲבַת יְהוָה; וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ.

ט תּוֹעֲבַת יְהוָה, דֶּרֶךְ רָשָׁע; וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב.

י מוּסָר רָע, לְעֹזֵב אֹרַח; שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת.

יא שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן, נֶגֶד יְהוָה; אַף, כִּי-לִבּוֹת בְּנֵי-אָדָם.

יב לֹא יֶאֱהַב-לֵץ, הוֹכֵחַ לוֹ; אֶל-חֲכָמִים, לֹא יֵלֵךְ.

יג לֵב שָׂמֵחַ, יֵיטִב פָּנִים; וּבְעַצְּבַת-לֵב, רוּחַ נְכֵאָה.

יד לֵב נָבוֹן, יְבַקֶּשׁ-דָּעַת; ופני (וּפִי) כְסִילִים, יִרְעֶה אִוֶּלֶת.

טו כָּל-יְמֵי עָנִי רָעִים; וְטוֹב-לֵב, מִשְׁתֶּה תָמִיד.

טז טוֹב-מְעַט, בְּיִרְאַת יְהוָה– מֵאוֹצָר רָב, וּמְהוּמָה בוֹ.

יז טוֹב אֲרֻחַת יָרָק, וְאַהֲבָה-שָׁם– מִשּׁוֹר אָבוּס, וְשִׂנְאָה-בוֹ.

יח אִישׁ חֵמָה, יְגָרֶה מָדוֹן; וְאֶרֶךְ אַפַּיִם, יַשְׁקִיט רִיב.

יט דֶּרֶךְ עָצֵל, כִּמְשֻׂכַת חָדֶק; וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה.

כ בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּכְסִיל אָדָם, בּוֹזֶה אִמּוֹ.

כא אִוֶּלֶת, שִׂמְחָה לַחֲסַר-לֵב; וְאִישׁ תְּבוּנָה, יְיַשֶּׁר-לָכֶת.

כב הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת, בְּאֵין סוֹד; וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם.

כג שִׂמְחָה לָאִישׁ, בְּמַעֲנֵה-פִיו; וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה-טּוֹב.

כד אֹרַח חַיִּים, לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל– לְמַעַן סוּר, מִשְּׁאוֹל מָטָּה.

כה בֵּית גֵּאִים, יִסַּח יְהוָה; וְיַצֵּב, גְּבוּל אַלְמָנָה.

כו תּוֹעֲבַת יְהוָה, מַחְשְׁבוֹת רָע; וּטְהֹרִים, אִמְרֵי-נֹעַם.

כז עֹכֵר בֵּיתוֹ, בּוֹצֵעַ בָּצַע; וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.

כח לֵב צַדִּיק, יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת; וּפִי רְשָׁעִים, יַבִּיעַ רָעוֹת.

כט רָחוֹק יְהוָה, מֵרְשָׁעִים; וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע.

ל מְאוֹר-עֵינַיִם, יְשַׂמַּח-לֵב; שְׁמוּעָה טוֹבָה, תְּדַשֶּׁן-עָצֶם.

לא אֹזֶן–שֹׁמַעַת, תּוֹכַחַת חַיִּים: בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין.

לב פּוֹרֵעַ מוּסָר, מוֹאֵס נַפְשׁוֹ; וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת, קוֹנֶה לֵּב.

לג יִרְאַת יְהוָה, מוּסַר חָכְמָה; וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

לְאָדָם מַעַרְכֵי-לֵב; וּמֵיְהוָה, מַעֲנֵה לָשׁוֹן.

ב כָּל-דַּרְכֵי-אִישׁ, זַךְ בְּעֵינָיו; וְתֹכֵן רוּחוֹת יְהוָה.

ג גֹּל אֶל-יְהוָה מַעֲשֶׂיךָ; וְיִכֹּנוּ, מַחְשְׁבֹתֶיךָ.

ד כֹּל פָּעַל יְהוָה, לַמַּעֲנֵהוּ; וְגַם-רָשָׁע, לְיוֹם רָעָה.

ה תּוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-גְּבַהּ-לֵב; יָד לְיָד, לֹא יִנָּקֶה.

ו בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת, יְכֻפַּר עָו‍ֹן; וּבְיִרְאַת יְהוָה, סוּר מֵרָע.

ז בִּרְצוֹת יְהוָה, דַּרְכֵי-אִישׁ; גַּם-אוֹיְבָיו, יַשְׁלִם אִתּוֹ.

ח טוֹב-מְעַט, בִּצְדָקָה– מֵרֹב תְּבוּאוֹת, בְּלֹא מִשְׁפָּט.

ט לֵב אָדָם, יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ; וַיהוָה, יָכִין צַעֲדוֹ.

י קֶסֶם עַל-שִׂפְתֵי-מֶלֶךְ; בְּמִשְׁפָּט, לֹא יִמְעַל-פִּיו.

יא פֶּלֶס, וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט–לַיהוָה; מַעֲשֵׂהוּ, כָּל-אַבְנֵי-כִיס.

יב תּוֹעֲבַת מְלָכִים, עֲשׂוֹת רֶשַׁע: כִּי בִצְדָקָה, יִכּוֹן כִּסֵּא.

יג רְצוֹן מְלָכִים, שִׂפְתֵי-צֶדֶק; וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב.

יד חֲמַת-מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי-מָוֶת; וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה.

טו בְּאוֹר-פְּנֵי-מֶלֶךְ חַיִּים; וּרְצוֹנוֹ, כְּעָב מַלְקוֹשׁ.

טז קְנֹה-חָכְמָה–מַה-טּוֹב מֵחָרוּץ; וּקְנוֹת בִּינָה, נִבְחָר מִכָּסֶף.

יז מְסִלַּת יְשָׁרִים, סוּר מֵרָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, נֹצֵר דַּרְכּוֹ.

יח לִפְנֵי-שֶׁבֶר גָּאוֹן; וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן, גֹּבַהּ רוּחַ.

יט טוֹב שְׁפַל-רוּחַ, אֶת-עניים (עֲנָוִים); מֵחַלֵּק שָׁלָל, אֶת-גֵּאִים.

כ מַשְׂכִּיל עַל-דָּבָר, יִמְצָא-טוֹב; וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה אַשְׁרָיו.

כא לַחֲכַם-לֵב, יִקָּרֵא נָבוֹן; וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם, יֹסִיף לֶקַח.

כב מְקוֹר חַיִּים, שֵׂכֶל בְּעָלָיו; וּמוּסַר אֱוִלִים אִוֶּלֶת.

כג לֵב חָכָם, יַשְׂכִּיל פִּיהוּ; וְעַל-שְׂפָתָיו, יֹסִיף לֶקַח.

כד צוּף-דְּבַשׁ, אִמְרֵי-נֹעַם; מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ, וּמַרְפֵּא לָעָצֶם.

כה יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר, לִפְנֵי-אִישׁ; וְאַחֲרִיתָהּ, דַּרְכֵי-מָוֶת.

כו נֶפֶשׁ עָמֵל, עָמְלָה לּוֹ: כִּי-אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.

כז אִישׁ בְּלִיַּעַל, כֹּרֶה רָעָה; וְעַל-שפתיו (שְׂפָתוֹ), כְּאֵשׁ צָרָבֶת.

כח אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, יְשַׁלַּח מָדוֹן; וְנִרְגָּן, מַפְרִיד אַלּוּף.

כט אִישׁ חָמָס, יְפַתֶּה רֵעֵהוּ; וְהוֹלִיכוֹ, בְּדֶרֶךְ לֹא-טוֹב.

ל עֹצֶה עֵינָיו, לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת; קֹרֵץ שְׂפָתָיו, כִּלָּה רָעָה.

לא עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה; בְּדֶרֶךְ צְדָקָה, תִּמָּצֵא.

לב טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם, מִגִּבּוֹר; וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, מִלֹּכֵד עִיר.

לג בַּחֵיק, יוּטַל אֶת-הַגּוֹרָל; וּמֵיְהוָה, כָּל-מִשְׁפָּטוֹ.

שבוע שלישי – תפארת:

15. חסד שבתפארת- היום חמישה עשר יום לעומר שהם שני שבועות ויום אחד, יאמר בו:

א טוֹב פַּת חֲרֵבָה, וְשַׁלְוָה-בָהּ– מִבַּיִת, מָלֵא זִבְחֵי-רִיב.

ב עֶבֶד-מַשְׂכִּיל–יִמְשֹׁל, בְּבֵן מֵבִישׁ; וּבְתוֹךְ אַחִים, יַחֲלֹק נַחֲלָה.

ג מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב; וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה.

ד מֵרַע, מַקְשִׁיב עַל-שְׂפַת-אָוֶן; שֶׁקֶר מֵזִין, עַל-לְשׁוֹן הַוֹּת.

ה לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד, לֹא יִנָּקֶה.

ו עֲטֶרֶת זְקֵנִים, בְּנֵי בָנִים; וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.

ז לֹא-נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת-יֶתֶר; אַף, כִּי-לְנָדִיב שְׂפַת-שָׁקֶר.

ח אֶבֶן-חֵן הַשֹּׁחַד, בְּעֵינֵי בְעָלָיו; אֶל-כָּל-אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.

ט מְכַסֶּה-פֶּשַׁע, מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה; וְשֹׁנֶה בְדָבָר, מַפְרִיד אַלּוּף.

י תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין– מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.

יא אַךְ-מְרִי יְבַקֶּשׁ-רָע; וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי, יְשֻׁלַּח-בּוֹ.

יב פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ; וְאַל-כְּסִיל, בְּאִוַּלְתּוֹ.

יג מֵשִׁיב רָעָה, תַּחַת טוֹבָה– לֹא-תמיש (תָמוּשׁ) רָעָה, מִבֵּיתוֹ.

יד פּוֹטֵר מַיִם, רֵאשִׁית מָדוֹן; וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע, הָרִיב נְטוֹשׁ.

טו מַצְדִּיק רָשָׁע, וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק– תּוֹעֲבַת יְהוָה, גַּם-שְׁנֵיהֶם.

טז לָמָּה-זֶּה מְחִיר בְּיַד-כְּסִיל– לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב-אָיִן.

יז בְּכָל-עֵת, אֹהֵב הָרֵעַ; וְאָח לְצָרָה, יִוָּלֵד.

יח אָדָם חֲסַר-לֵב, תּוֹקֵעַ כָּף; עֹרֵב עֲרֻבָּה, לִפְנֵי רֵעֵהוּ.

יט אֹהֵב פֶּשַׁע, אֹהֵב מַצָּה; מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ, מְבַקֶּשׁ-שָׁבֶר.

כ עִקֶּשׁ-לֵב, לֹא יִמְצָא-טוֹב; וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה.

כא יֹלֵד כְּסִיל, לְתוּגָה לוֹ; וְלֹא-יִשְׂמַח, אֲבִי נָבָל.

כב לֵב שָׂמֵחַ, יֵיטִיב גֵּהָה; וְרוּחַ נְכֵאָה, תְּיַבֶּשׁ-גָּרֶם.

כג שֹׁחַד מֵחֵק, רָשָׁע יִקָּח– לְהַטּוֹת, אָרְחוֹת מִשְׁפָּט.

כד אֶת-פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה; וְעֵינֵי כְסִיל, בִּקְצֵה-אָרֶץ.

כה כַּעַס לְאָבִיו, בֵּן כְּסִיל; וּמֶמֶר, לְיוֹלַדְתּוֹ.

כו גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא-טוֹב– לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל-יֹשֶׁר.

כז חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו, יוֹדֵעַ דָּעַת; וקר- (יְקַר-) רוּחַ, אִישׁ תְּבוּנָה.

כח גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ, חָכָם יֵחָשֵׁב; אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.

א לְתַאֲוָה, יְבַקֵּשׁ נִפְרָד; בְּכָל-תּוּשִׁיָּה, יִתְגַּלָּע.

ב לֹא-יַחְפֹּץ כְּסִיל, בִּתְבוּנָה: כִּי, אִם-בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.

ג בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז; וְעִם-קָלוֹן חֶרְפָּה.

ד מַיִם עֲמֻקִּים, דִּבְרֵי פִי-אִישׁ; נַחַל נֹבֵעַ, מְקוֹר חָכְמָה.

ה שְׂאֵת פְּנֵי-רָשָׁע לֹא-טוֹב– לְהַטּוֹת צַדִּיק, בַּמִּשְׁפָּט.

ו שִׂפְתֵי כְסִיל, יָבֹאוּ בְרִיב; וּפִיו, לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא.

ז פִּי-כְסִיל, מְחִתָּה-לוֹ; וּשְׂפָתָיו, מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ.

ח דִּבְרֵי נִרְגָּן, כְּמִתְלַהֲמִים; וְהֵם, יָרְדוּ חַדְרֵי-בָטֶן.

ט גַּם, מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ– אָח הוּא, לְבַעַל מַשְׁחִית.

י מִגְדַּל-עֹז, שֵׁם יְהוָה; בּוֹ-יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב.

יא הוֹן עָשִׁיר, קִרְיַת עֻזּוֹ; וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה, בְּמַשְׂכִּתוֹ.

יב לִפְנֵי-שֶׁבֶר, יִגְבַּהּ לֶב-אִישׁ; וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

יג מֵשִׁיב דָּבָר, בְּטֶרֶם יִשְׁמָע– אִוֶּלֶת הִיא-לוֹ, וּכְלִמָּה.

יד רוּחַ-אִישׁ, יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ; וְרוּחַ נְכֵאָה, מִי יִשָּׂאֶנָּה.

טו לֵב נָבוֹן, יִקְנֶה-דָּעַת; וְאֹזֶן חֲכָמִים, תְּבַקֶּשׁ-דָּעַת.

טז מַתָּן אָדָם, יַרְחִיב לוֹ; וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ.

יז צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ; יבא- (וּבָא-) רֵעֵהוּ, וַחֲקָרוֹ.

יח מִדְיָנִים, יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל; וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד.

יט אָח–נִפְשָׁע מִקִּרְיַת-עֹז; ומדונים (וּמִדְיָנִים), כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן.

כ מִפְּרִי פִי-אִישׁ, תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ; תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע.

כא מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ, יֹאכַל פִּרְיָהּ.

כב מָצָא אִשָּׁה, מָצָא טוֹב; וַיָּפֶק רָצוֹן, מֵיְהוָה.

כג תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר-רָשׁ; וְעָשִׁיר, יַעֲנֶה עַזּוֹת.

כד אִישׁ רֵעִים, לְהִתְרֹעֵעַ; וְיֵשׁ אֹהֵב, דָּבֵק מֵאָח.

16. גבורה שבתפארת- היום שישה עשר יום לעומר שהם שני שבועות ושני ימים, יאמר בו:

א טוֹב-רָשׁ, הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ– מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו, וְהוּא כְסִיל.

ב גַּם בְּלֹא-דַעַת נֶפֶשׁ לֹא-טוֹב; וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.

ג אִוֶּלֶת אָדָם, תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ; וְעַל-יְהוָה, יִזְעַף לִבּוֹ.

ד הוֹן–יֹסִיף, רֵעִים רַבִּים; וְדָל, מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד.

ה עֵד שְׁקָרִים, לֹא יִנָּקֶה; וְיָפִיחַ כְּזָבִים, לֹא יִמָּלֵט.

ו רַבִּים, יְחַלּוּ פְנֵי-נָדִיב; וְכָל-הָרֵעַ, לְאִישׁ מַתָּן.

ז כָּל אֲחֵי-רָשׁ, שְׂנֵאֻהוּ– אַף כִּי מְרֵעֵהוּ, רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ;

מְרַדֵּף אֲמָרִים לא- (לוֹ-) הֵמָּה.

ח קֹנֶה-לֵּב, אֹהֵב נַפְשׁוֹ; שֹׁמֵר תְּבוּנָה, לִמְצֹא-טוֹב.

ט עֵד שְׁקָרִים, לֹא יִנָּקֶה; וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד.

י לֹא-נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג; אַף, כִּי-לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים.

יא שֵׂכֶל אָדָם, הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ; וְתִפְאַרְתּוֹ, עֲבֹר עַל-פָּשַׁע.

יב נַהַם כַּכְּפִיר, זַעַף מֶלֶךְ; וּכְטַל עַל-עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ.

יג הַוֹּת לְאָבִיו, בֵּן כְּסִיל; וְדֶלֶף טֹרֵד, מִדְיְנֵי אִשָּׁה.

יד בַּיִת וָהוֹן, נַחֲלַת אָבוֹת; וּמֵיְהוָה, אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.

טו עַצְלָה, תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה; וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב.

טז שֹׁמֵר מִצְוָה, שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ; בּוֹזֵה דְרָכָיו יומת (יָמוּת).

יז מַלְוֵה יְהוָה, חוֹנֵן דָּל; וּגְמֻלוֹ, יְשַׁלֶּם-לוֹ.

יח יַסֵּר בִּנְךָ, כִּי-יֵשׁ תִּקְוָה; וְאֶל-הֲמִיתוֹ, אַל-תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ.

יט גרל- (גְּדָל-) חֵמָה, נֹשֵׂא עֹנֶשׁ: כִּי אִם-תַּצִּיל, וְעוֹד תּוֹסִף.

כ שְׁמַע עֵצָה, וְקַבֵּל מוּסָר– לְמַעַן, תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ.

כא רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ; וַעֲצַת יְהוָה, הִיא תָקוּם.

כב תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ; וְטוֹב-רָשׁ, מֵאִישׁ כָּזָב.

כג יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים; וְשָׂבֵעַ יָלִין, בַּל-יִפָּקֶד רָע.

כד טָמַן עָצֵל יָדוֹ, בַּצַּלָּחַת; גַּם-אֶל-פִּיהוּ, לֹא יְשִׁיבֶנָּה.

כה לֵץ תַּכֶּה, וּפֶתִי יַעְרִם; וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן, יָבִין דָּעַת.

כו מְשַׁדֶּד-אָב, יַבְרִיחַ אֵם– בֵּן, מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר.

כז חֲדַל-בְּנִי, לִשְׁמֹעַ מוּסָר; לִשְׁגוֹת, מֵאִמְרֵי-דָעַת.

כח עֵד בְּלִיַּעַל, יָלִיץ מִשְׁפָּט; וּפִי רְשָׁעִים, יְבַלַּע-אָוֶן.

כט נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים; וּמַהֲלֻמוֹת, לְגֵו כְּסִילִים.

א לֵץ הַיַּיִן, הֹמֶה שֵׁכָר; וְכָל-שֹׁגֶה בּוֹ, לֹא יֶחְכָּם.

ב נַהַם כַּכְּפִיר, אֵימַת מֶלֶךְ; מִתְעַבְּרוֹ, חוֹטֵא נַפְשׁוֹ.

ג כָּבוֹד לָאִישׁ, שֶׁבֶת מֵרִיב; וְכָל-אֱוִיל, יִתְגַּלָּע.

ד מֵחֹרֶף, עָצֵל לֹא-יַחֲרֹשׁ; ישאל (וְשָׁאַל) בַּקָּצִיר וָאָיִן.

ה מַיִם עֲמֻקִּים, עֵצָה בְלֶב-אִישׁ; וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.

ו רָב-אָדָם–יִקְרָא, אִישׁ חַסְדּוֹ; וְאִישׁ אֱמוּנִים, מִי יִמְצָא.

ז מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק; אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו.

ח מֶלֶךְ, יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא-דִין– מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל-רָע.

ט מִי-יֹאמַר, זִכִּיתִי לִבִּי; טָהַרְתִּי, מֵחַטָּאתִי.

י אֶבֶן וָאֶבֶן, אֵיפָה וְאֵיפָה– תּוֹעֲבַת יְהוָה, גַּם-שְׁנֵיהֶם.

יא גַּם בְּמַעֲלָלָיו, יִתְנַכֶּר-נָעַר– אִם-זַךְ וְאִם-יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

יב אֹזֶן שֹׁמַעַת, וְעַיִן רֹאָה– יְהוָה, עָשָׂה גַם-שְׁנֵיהֶם.

יג אַל-תֶּאֱהַב שֵׁנָה, פֶּן-תִּוָּרֵשׁ; פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע-לָחֶם.

יד רַע רַע, יֹאמַר הַקּוֹנֶה; וְאֹזֵל לוֹ, אָז יִתְהַלָּל.

טו יֵשׁ זָהָב, וְרָב-פְּנִינִים; וּכְלִי יְקָר, שִׂפְתֵי-דָעַת.

טז לְקַח-בִּגְדוֹ, כִּי-עָרַב זָר; וּבְעַד נכרים (נָכְרִיָּה) חַבְלֵהוּ.

יז עָרֵב לָאִישׁ, לֶחֶם שָׁקֶר; וְאַחַר, יִמָּלֵא-פִיהוּ חָצָץ.

יח מַחֲשָׁבוֹת, בְּעֵצָה תִכּוֹן; וּבְתַחְבֻּלוֹת, עֲשֵׂה מִלְחָמָה.

יט גּוֹלֶה-סּוֹד, הוֹלֵךְ רָכִיל; וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו, לֹא תִתְעָרָב.

כ מְקַלֵּל, אָבִיו וְאִמּוֹ– יִדְעַךְ נֵרוֹ, באישון (בֶּאֱשׁוּן) חֹשֶׁךְ.

כא נַחֲלָה, מבחלת (מְבֹהֶלֶת) בָּרִאשׁוֹנָה; וְאַחֲרִיתָהּ, לֹא תְבֹרָךְ.

כב אַל-תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה-רָע; קַוֵּה לַיהוָה, וְיֹשַׁע לָךְ.

כג תּוֹעֲבַת יְהוָה, אֶבֶן וָאָבֶן; וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא-טוֹב.

כד מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי-גָבֶר; וְאָדָם, מַה-יָּבִין דַּרְכּוֹ.

כה מוֹקֵשׁ אָדָם, יָלַע קֹדֶשׁ; וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר.

כו מְזָרֶה רְשָׁעִים, מֶלֶךְ חָכָם; וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן.

כז נֵר יְהוָה, נִשְׁמַת אָדָם; חֹפֵשׂ, כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן.

כח חֶסֶד וֶאֱמֶת, יִצְּרוּ-מֶלֶךְ; וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ.

כט תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם; וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה.

ל חַבֻּרוֹת פֶּצַע, תמריק (תַּמְרוּק) בְּרָע; וּמַכּוֹת, חַדְרֵי-בָטֶן.

17. תפארת שבתפארת-היום שבע עשר יום לעומר שהם שני שבועות ושלושה ימים, יאמר בו:

א פַּלְגֵי-מַיִם לֶב-מֶלֶךְ, בְּיַד-יְהוָה; עַל-כָּל-אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ.

ב כָּל-דֶּרֶךְ-אִישׁ, יָשָׁר בְּעֵינָיו; וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה.

ג עֲשֹׂה, צְדָקָה וּמִשְׁפָּט– נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח.

ד רוּם-עֵינַיִם, וּרְחַב-לֵב– נִר רְשָׁעִים חַטָּאת.

ה מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ, אַךְ-לְמוֹתָר; וְכָל-אָץ, אַךְ-לְמַחְסוֹר.

ו פֹּעַל אֹצָרוֹת, בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר– הֶבֶל נִדָּף, מְבַקְשֵׁי-מָוֶת.

ז שֹׁד-רְשָׁעִים יְגוֹרֵם: כִּי מֵאֲנוּ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.

ח הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר; וְזַךְ, יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

ט טוֹב, לָשֶׁבֶת עַל-פִּנַּת-גָּג– מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים, וּבֵית חָבֶר.

י נֶפֶשׁ רָשָׁע, אִוְּתָה-רָע; לֹא-יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ.

יא בַּעֲנָשׁ-לֵץ, יֶחְכַּם-פֶּתִי; וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם, יִקַּח-דָּעַת.

יב מַשְׂכִּיל צַדִּיק, לְבֵית רָשָׁע; מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע.

יג אֹטֵם אָזְנוֹ, מִזַּעֲקַת-דָּל– גַּם-הוּא יִקְרָא, וְלֹא יֵעָנֶה.

יד מַתָּן בַּסֵּתֶר, יִכְפֶּה-אָף; וְשֹׁחַד בַּחֵק, חֵמָה עַזָּה.

טו שִׂמְחָה לַצַּדִּיק, עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט; וּמְחִתָּה, לְפֹעֲלֵי אָוֶן.

טז אָדָם–תּוֹעֶה, מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל: בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.

יז אִישׁ מַחְסוֹר, אֹהֵב שִׂמְחָה; אֹהֵב יַיִן-וָשֶׁמֶן, לֹא יַעֲשִׁיר.

יח כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע; וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד.

יט טוֹב, שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ-מִדְבָּר– מֵאֵשֶׁת מדונים (מִדְיָנִים) וָכָעַס.

כ אוֹצָר, נֶחְמָד וָשֶׁמֶן–בִּנְוֵה חָכָם; וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ.

כא רֹדֵף, צְדָקָה וָחָסֶד– יִמְצָא חַיִּים, צְדָקָה וְכָבוֹד.

כב עִיר גִּבֹּרִים, עָלָה חָכָם; וַיֹּרֶד, עֹז מִבְטֶחָה.

כג שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ– שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.

כד זֵד יָהִיר, לֵץ שְׁמוֹ– עוֹשֶׂה, בְּעֶבְרַת זָדוֹן.

כה תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ: כִּי-מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.

כו כָּל-הַיּוֹם, הִתְאַוָּה תַאֲוָה; וְצַדִּיק יִתֵּן, וְלֹא יַחְשֹׂךְ.

כז זֶבַח רְשָׁעִים, תּוֹעֵבָה; אַף, כִּי-בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ.

כח עֵד-כְּזָבִים יֹאבֵד; וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ, לָנֶצַח יְדַבֵּר.

כט הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו; וְיָשָׁר, הוּא יכין דרכיו (יָבִין דַּרְכּוֹ).

ל אֵין חָכְמָה, וְאֵין תְּבוּנָה– וְאֵין עֵצָה, לְנֶגֶד יְהוָה.

לא סוּס–מוּכָן, לְיוֹם מִלְחָמָה; וְלַיהוָה, הַתְּשׁוּעָה.

א נִבְחָר שֵׁם, מֵעֹשֶׁר רָב: מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב, חֵן טוֹב.

ב עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ; עֹשֵׂה כֻלָּם יְהוָה.

ג עָרוּם, רָאָה רָעָה ויסתר (וְנִסְתָּר); וּפְתָיִים, עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.

ד עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת יְהוָה; עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים.

ה צִנִּים פַּחִים, בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ; שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ, יִרְחַק מֵהֶם.

ו חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ– גַּם כִּי-יַזְקִין, לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה.

ז עָשִׁיר, בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל; וְעֶבֶד לֹוֶה, לְאִישׁ מַלְוֶה.

ח זוֹרֵעַ עַוְלָה, יקצור- (יִקְצָר-) אָוֶן; וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה.

ט טוֹב-עַיִן, הוּא יְבֹרָךְ: כִּי-נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל.

י גָּרֵשׁ לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן; וְיִשְׁבֹּת, דִּין וְקָלוֹן.

יא אֹהֵב טהור- (טְהָר-) לֵב– חֵן שְׂפָתָיו, רֵעֵהוּ מֶלֶךְ.

יב עֵינֵי יְהוָה, נָצְרוּ דָעַת; וַיְסַלֵּף, דִּבְרֵי בֹגֵד.

יג אָמַר עָצֵל, אֲרִי בַחוּץ; בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת, אֵרָצֵחַ.

יד שׁוּחָה עֲמֻקָּה, פִּי זָרוֹת; זְעוּם יְהוָה, יפול- (יִפָּל-) שָׁם.

טו אִוֶּלֶת, קְשׁוּרָה בְלֶב-נָעַר; שֵׁבֶט מוּסָר, יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ.

טז עֹשֵׁק דָּל, לְהַרְבּוֹת לוֹ– נֹתֵן לְעָשִׁיר, אַךְ-לְמַחְסוֹר.

יז הַט אָזְנְךָ–וּשְׁמַע, דִּבְרֵי חֲכָמִים; וְלִבְּךָ, תָּשִׁית לְדַעְתִּי.

יח כִּי-נָעִים, כִּי-תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ; יִכֹּנוּ יַחְדָּו, עַל-שְׂפָתֶיךָ.

יט לִהְיוֹת בַּיהוָה, מִבְטַחֶךָ– הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף-אָתָּה.

כ הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ, שלשום (שָׁלִשִׁים)– בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת.

כא לְהוֹדִיעֲךָ–קֹשְׁטְ, אִמְרֵי אֱמֶת; לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת, לְשֹׁלְחֶיךָ.

כב אַל-תִּגְזָל-דָּל, כִּי דַל-הוּא; וְאַל-תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר.

כג כִּי-יְהוָה, יָרִיב רִיבָם; וְקָבַע אֶת-קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.

כד אַל-תִּתְרַע, אֶת-בַּעַל אָף; וְאֶת-אִישׁ חֵמוֹת, לֹא תָבוֹא.

כה פֶּן-תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָו; וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ.

כו אַל-תְּהִי בְתֹקְעֵי-כָף; בַּעֹרְבִים, מַשָּׁאוֹת.

כז אִם-אֵין-לְךָ לְשַׁלֵּם– לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ, מִתַּחְתֶּיךָ.

כח אַל-תַּסֵּג, גְּבוּל עוֹלָם– אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ.

כט חָזִיתָ אִישׁ, מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ– לִפְנֵי-מְלָכִים יִתְיַצָּב;

בַּל-יִתְיַצֵּב, לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים.

18. נצח שבתפארת-היום שמונה עשר יום לעומר שהם שני שבועות וארבעה ימים, יאמר בו:

א כִּי-תֵשֵׁב, לִלְחוֹם אֶת-מוֹשֵׁל– בִּין תָּבִין, אֶת-אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ.

ב וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ– אִם-בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה.

ג אַל-תִּתְאָו, לְמַטְעַמּוֹתָיו; וְהוּא, לֶחֶם כְּזָבִים.

ד אַל-תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר; מִבִּינָתְךָ חֲדָל.

ה התעוף (הֲתָעִיף) עֵינֶיךָ בּוֹ, וְאֵינֶנּוּ:

כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה-לּוֹ כְנָפַיִם; כְּנֶשֶׁר, ועיף (יָעוּף) הַשָּׁמָיִם.

ו אַל-תִּלְחַם–אֶת-לֶחֶם, רַע עָיִן; וְאַל-תִּתְאָו, לְמַטְעַמֹּתָיו.

ז כִּי, כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ– כֶּן-הוּא:

אֱכוֹל וּשְׁתֵה, יֹאמַר לָךְ; וְלִבּוֹ, בַּל-עִמָּךְ.

ח פִּתְּךָ-אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה; וְשִׁחַתָּ, דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים.

ט בְּאָזְנֵי כְסִיל, אַל-תְּדַבֵּר: כִּי-יָבוּז, לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ.

י אַל-תַּסֵּג, גְּבוּל עוֹלָם; וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים, אַל-תָּבֹא.

יא כִּי-גֹאֲלָם חָזָק; הוּא-יָרִיב אֶת-רִיבָם אִתָּךְ.

יב הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ; וְאָזְנֶךָ, לְאִמְרֵי-דָעַת.

יג אַל-תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר: כִּי-תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט, לֹא יָמוּת.

יד אַתָּה, בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ; וְנַפְשׁוֹ, מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל.

טו בְּנִי, אִם-חָכַם לִבֶּךָ– יִשְׂמַח לִבִּי גַם-אָנִי.

טז וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי– בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ, מֵישָׁרִים.

יז אַל-יְקַנֵּא לִבְּךָ, בַּחַטָּאִים: כִּי אִם-בְּיִרְאַת-יְהוָה, כָּל-הַיּוֹם.

יח כִּי, אִם-יֵשׁ אַחֲרִית; וְתִקְוָתְךָ, לֹא תִכָּרֵת.

יט שְׁמַע-אַתָּה בְנִי וַחֲכָם; וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ.

כ אַל-תְּהִי בְסֹבְאֵי-יָיִן– בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ.

כא כִּי-סֹבֵא וְזוֹלֵל, יִוָּרֵשׁ; וּקְרָעִים, תַּלְבִּישׁ נוּמָה.

כב שְׁמַע לְאָבִיךָ, זֶה יְלָדֶךָ; וְאַל-תָּבוּז, כִּי-זָקְנָה אִמֶּךָ.

כג אֱמֶת קְנֵה, וְאַל-תִּמְכֹּר; חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה.

כד גול (גִּיל) יָגִיל, אֲבִי צַדִּיק; יולד (וְיוֹלֵד) חָכָם, וישמח- (יִשְׂמַח-) בּוֹ.

כה יִשְׂמַח-אָבִיךָ וְאִמֶּךָ; וְתָגֵל, יוֹלַדְתֶּךָ.

כו תְּנָה-בְנִי לִבְּךָ לִי; וְעֵינֶיךָ, דְּרָכַי תרצנה (תִּצֹּרְנָה).

כז כִּי-שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה; וּבְאֵר צָרָה, נָכְרִיָּה.

כח אַף-הִיא, כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב; וּבוֹגְדִים, בְּאָדָם תּוֹסִף.

כט לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מדונים (מִדְיָנִים) לְמִי שִׂיחַ– לְמִי, פְּצָעִים חִנָּם;

לְמִי, חַכְלִלוּת עֵינָיִם.

ל לַמְאַחֲרִים עַל-הַיָּיִן– לַבָּאִים, לַחְקֹר מִמְסָךְ.

לא אַל-תֵּרֶא יַיִן, כִּי יִתְאַדָּם: כִּי-יִתֵּן בכיס (בַּכּוֹס) עֵינוֹ; יִתְהַלֵּךְ, בְּמֵישָׁרִים.

לב אַחֲרִיתוֹ, כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ; וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ.

לג עֵינֶיךָ, יִרְאוּ זָרוֹת; וְלִבְּךָ, יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת.

לד וְהָיִיתָ, כְּשֹׁכֵב בְּלֶב-יָם; וּכְשֹׁכֵב, בְּרֹאשׁ חִבֵּל.

לה הִכּוּנִי בַל-חָלִיתִי– הֲלָמוּנִי, בַּל-יָדָעְתִּי:

מָתַי אָקִיץ; אוֹסִיף, אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד.

א אַל-תְּקַנֵּא, בְּאַנְשֵׁי רָעָה; וְאַל-תִּתְאָו, לִהְיוֹת אִתָּם.

ב כִּי-שֹׁד, יֶהְגֶּה לִבָּם; וְעָמָל, שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה.

ג בְּחָכְמָה, יִבָּנֶה בָּיִת; וּבִתְבוּנָה, יִתְכּוֹנָן.

ד וּבְדַעַת, חֲדָרִים יִמָּלְאוּ– כָּל-הוֹן יָקָר וְנָעִים.

ה גֶּבֶר-חָכָם בַּעוֹז; וְאִישׁ-דַּעַת, מְאַמֶּץ-כֹּחַ.

ו כִּי בְתַחְבֻּלוֹת, תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה; וּתְשׁוּעָה, בְּרֹב יוֹעֵץ.

ז רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת; בַּשַּׁעַר, לֹא יִפְתַּח-פִּיהוּ.

ח מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ– לוֹ, בַּעַל-מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ.

ט זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת; וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ.

י הִתְרַפִּיתָ, בְּיוֹם צָרָה– צַר כֹּחֶכָה.

יא הַצֵּל, לְקֻחִים לַמָּוֶת; וּמָטִים לַהֶרֶג, אִם-תַּחְשׂוֹךְ.

יב כִּי-תֹאמַר– הֵן, לֹא-יָדַעְנוּ-זֶה:

הֲלֹא-תֹכֵן לִבּוֹת, הוּא-יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ, הוּא יֵדָע; וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ.

יג אֱכָל-בְּנִי דְבַשׁ כִּי-טוֹב; וְנֹפֶת מָתוֹק, עַל-חִכֶּךָ.

יד כֵּן, דְּעֶה חָכְמָה–לְנַפְשֶׁךָ: אִם-מָצָאתָ, וְיֵשׁ אַחֲרִית; וְתִקְוָתְךָ, לֹא תִכָּרֵת.

טו אַל-תֶּאֱרֹב רָשָׁע, לִנְוֵה צַדִּיק; אַל-תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ.

טז כִּי שֶׁבַע, יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם; וּרְשָׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.

יז בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ.

יח פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו; וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ.

יט אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים; אַל-תְּקַנֵּא, בָּרְשָׁעִים.

כ כִּי, לֹא-תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע; נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.

כא יְרָא-אֶת-יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ; עִם-שׁוֹנִים, אַל-תִּתְעָרָב.

כב כִּי-פִתְאֹם, יָקוּם אֵידָם; וּפִיד שְׁנֵיהֶם, מִי יוֹדֵעַ.

כג גַּם-אֵלֶּה לַחֲכָמִים: הַכֵּר-פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל-טוֹב.

כד אֹמֵר, לְרָשָׁע–צַדִּיק אָתָּה: יִקְּבֻהוּ עַמִּים; יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים.

כה וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם; וַעֲלֵיהֶם, תָּבוֹא בִרְכַּת-טוֹב.

כו שְׂפָתַיִם יִשָּׁק; מֵשִׁיב, דְּבָרִים נְכֹחִים.

כז הָכֵן בַּחוּץ, מְלַאכְתֶּךָ–וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ; אַחַר, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ.

כח אַל-תְּהִי עֵד-חִנָּם בְּרֵעֶךָ; וַהֲפִתִּיתָ, בִּשְׂפָתֶיךָ.

כט אַל-תֹּאמַר–כַּאֲשֶׁר עָשָׂה-לִי, כֵּן אֶעֱשֶׂה-לּוֹ; אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ.

ל עַל-שְׂדֵה אִישׁ-עָצֵל עָבַרְתִּי; וְעַל-כֶּרֶם, אָדָם חֲסַר-לֵב.

לא וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ, קִמְּשֹׂנִים–כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים; וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה.

לב וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי, אָשִׁית לִבִּי; רָאִיתִי, לָקַחְתִּי מוּסָר.

לג מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט, חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.

לד וּבָא-מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ; וּמַחְסֹרֶיךָ, כְּאִישׁ מָגֵן.

19. הוד שבתפארת-היום תשע עשר יום לעומר שהם שני שבועות וחמישה ימים, יאמר בו:

א גַּם-אֵלֶּה, מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה– אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ, אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה.

ב כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר; וּכְבֹד מְלָכִים, חֲקֹר דָּבָר.

ג שָׁמַיִם לָרוּם, וָאָרֶץ לָעֹמֶק; וְלֵב מְלָכִים, אֵין חֵקֶר.

ד הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף; וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי.

ה הָגוֹ רָשָׁע, לִפְנֵי-מֶלֶךְ; וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ.

ו אַל-תִּתְהַדַּר לִפְנֵי-מֶלֶךְ; וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים, אַל-תַּעֲמֹד.

ז כִּי טוֹב אֲמָר-לְךָ, עֲלֵה-הֵנָּה: מֵהַשְׁפִּילְךָ, לִפְנֵי נָדִיב–אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ.

ח אַל-תֵּצֵא לָרִב, מַהֵר: פֶּן מַה-תַּעֲשֶׂה, בְּאַחֲרִיתָהּ–בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ.

ט רִיבְךָ, רִיב אֶת-רֵעֶךָ; וְסוֹד אַחֵר אַל-תְּגָל.

י פֶּן-יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ; וְדִבָּתְךָ, לֹא תָשׁוּב.

יא תַּפּוּחֵי זָהָב, בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף– דָּבָר, דָּבֻר עַל-אָפְנָיו.

יב נֶזֶם זָהָב, וַחֲלִי-כָתֶם– מוֹכִיחַ חָכָם, עַל-אֹזֶן שֹׁמָעַת.

יג כְּצִנַּת שֶׁלֶג, בְּיוֹם קָצִיר–צִיר נֶאֱמָן, לְשֹׁלְחָיו; וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב.

יד נְשִׂיאִים וְרוּחַ, וְגֶשֶׁם אָיִן– אִישׁ מִתְהַלֵּל, בְּמַתַּת-שָׁקֶר.

טו בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם, יְפֻתֶּה קָצִין; וְלָשׁוֹן רַכָּה, תִּשְׁבָּר-גָּרֶם.

טז דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ: פֶּן-תִּשְׂבָּעֶנּוּ, וַהֲקֵאתוֹ.

יז הֹקַר רַגְלְךָ, מִבֵּית רֵעֶךָ: פֶּן-יִשְׂבָּעֲךָ, וּשְׂנֵאֶךָ.

יח מֵפִיץ וְחֶרֶב, וְחֵץ שָׁנוּן– אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ, עֵד שָׁקֶר.

יט שֵׁן רֹעָה, וְרֶגֶל מוּעָדֶת– מִבְטָח בּוֹגֵד, בְּיוֹם צָרָה.

כ מַעֲדֶה-בֶּגֶד, בְּיוֹם קָרָה–חֹמֶץ עַל-נָתֶר; וְשָׁר בַּשִּׁרִים, עַל לֶב-רָע.

כא אִם-רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם-צָמֵא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם.

כב כִּי גֶחָלִים–אַתָּה, חֹתֶה עַל-רֹאשׁוֹ; וַיהוָה, יְשַׁלֶּם-לָךְ.

כג רוּחַ צָפוֹן, תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם; וּפָנִים נִזְעָמִים, לְשׁוֹן סָתֶר.

כד טוֹב, שֶׁבֶת עַל-פִּנַּת-גָּג– מֵאֵשֶׁת מדונים (מִדְיָנִים), וּבֵית חָבֶר.

כה מַיִם קָרִים, עַל-נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וּשְׁמוּעָה טוֹבָה, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק.

כו מַעְיָן נִרְפָּשׂ, וּמָקוֹר מָשְׁחָת– צַדִּיק, מָט לִפְנֵי-רָשָׁע.

כז אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא-טוֹב; וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד.

כח עִיר פְּרוּצָה, אֵין חוֹמָה– אִישׁ, אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.

א כַּשֶּׁלֶג, בַּקַּיִץ–וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר: כֵּן לֹא-נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.

ב כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף– כֵּן קִלְלַת חִנָּם, לא (לוֹ) תָבֹא.

ג שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר; וְשֵׁבֶט, לְגֵו כְּסִילִים.

ד אַל-תַּעַן כְּסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-תִּשְׁוֶה-לּוֹ גַם-אָתָּה.

ה עֲנֵה כְסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.

ו מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה– שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד-כְּסִיל.

ז דַּלְיוּ שֹׁקַיִם, מִפִּסֵּחַ; וּמָשָׁל, בְּפִי כְסִילִים.

ח כִּצְרוֹר אֶבֶן, בְּמַרְגֵּמָה– כֵּן-נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד.

ט חוֹחַ, עָלָה בְיַד-שִׁכּוֹר; וּמָשָׁל, בְּפִי כְסִילִים.

י רַב מְחוֹלֵל-כֹּל; וְשֹׂכֵר כְּסִיל, וְשֹׂכֵר עֹבְרִים.

יא כְּכֶלֶב, שָׁב עַל-קֵאוֹ– כְּסִיל, שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.

יב רָאִיתָ–אִישׁ, חָכָם בְּעֵינָיו: תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

יג אָמַר עָצֵל, שַׁחַל בַּדָּרֶךְ; אֲרִי, בֵּין הָרְחֹבוֹת.

יד הַדֶּלֶת, תִּסּוֹב עַל-צִירָהּ; וְעָצֵל, עַל-מִטָּתוֹ.

טו טָמַן עָצֵל יָדוֹ, בַּצַּלָּחַת; נִלְאָה, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל-פִּיו.

טז חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו– מִשִּׁבְעָה, מְשִׁיבֵי טָעַם.

יז מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי-כָלֶב– עֹבֵר מִתְעַבֵּר, עַל-רִיב לֹּא-לוֹ.

יח כְּמִתְלַהְלֵהַּ, הַיֹּרֶה זִקִּים– חִצִּים וָמָוֶת.

יט כֵּן-אִישׁ, רִמָּה אֶת-רֵעֵהוּ; וְאָמַר, הֲלֹא-מְשַׂחֵק אָנִי.

כ בְּאֶפֶס עֵצִים, תִּכְבֶּה-אֵשׁ; וּבְאֵין נִרְגָּן, יִשְׁתֹּק מָדוֹן.

כא פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ; וְאִישׁ מדונים (מִדְיָנִים), לְחַרְחַר-רִיב.

כב דִּבְרֵי נִרְגָּן, כְּמִתְלַהֲמִים; וְהֵם, יָרְדוּ חַדְרֵי-בָטֶן.

כג כֶּסֶף סִיגִים, מְצֻפֶּה עַל-חָרֶשׂ– שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב-רָע.

כד בִּשְׂפָתָו, יִנָּכֵר שׂוֹנֵא; וּבְקִרְבּוֹ, יָשִׁית מִרְמָה.

כה כִּי-יְחַנֵּן קוֹלוֹ, אַל-תַּאֲמֶן-בּוֹ: כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ.

כו תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה, בְּמַשָּׁאוֹן; תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל.

כז כֹּרֶה-שַּׁחַת, בָּהּ יִפּוֹל; וְגוֹלֵל אֶבֶן, אֵלָיו תָּשׁוּב.

כח לְשׁוֹן-שֶׁקֶר, יִשְׂנָא דַכָּיו; וּפֶה חָלָק, יַעֲשֶׂה מִדְחֶה.

20. יסוד שבתפארת-היום עשרים יום לעומר שהם שני שבועות ושישה ימים, יאמר בו:

א אַל-תִּתְהַלֵּל, בְּיוֹם מָחָר: כִּי לֹא-תֵדַע, מַה-יֵּלֶד יוֹם.

ב יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ.

ג כֹּבֶד-אֶבֶן, וְנֵטֶל הַחוֹל; וְכַעַס אֱוִיל, כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם.

ד אַכְזְרִיּוּת חֵמָה, וְשֶׁטֶף אָף; וּמִי יַעֲמֹד, לִפְנֵי קִנְאָה.

ה טוֹבָה, תּוֹכַחַת מְגֻלָּה– מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת.

ו נֶאֱמָנִים, פִּצְעֵי אוֹהֵב; וְנַעְתָּרוֹת, נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא.

ז נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה, תָּבוּס נֹפֶת; וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, כָּל-מַר מָתוֹק.

ח כְּצִפּוֹר, נוֹדֶדֶת מִן-קִנָּהּ– כֵּן-אִישׁ, נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.

ט שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת, יְשַׂמַּח-לֵב; וּמֶתֶק רֵעֵהוּ, מֵעֲצַת-נָפֶשׁ.

י רֵעֲךָ ורעה (וְרֵעַ) אָבִיךָ, אַל-תַּעֲזֹב– וּבֵית אָחִיךָ, אַל-תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ;

טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב, מֵאָח רָחוֹק.

יא חֲכַם בְּנִי, וְשַׂמַּח לִבִּי; וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר.

יב עָרוּם, רָאָה רָעָה נִסְתָּר; פְּתָאיִם, עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ.

יג קַח-בִּגְדוֹ, כִּי-עָרַב זָר; וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ.

יד מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל–בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים: קְלָלָה, תֵּחָשֶׁב לוֹ.

טו דֶּלֶף טוֹרֵד, בְּיוֹם סַגְרִיר; וְאֵשֶׁת מדונים (מִדְיָנִים), נִשְׁתָּוָה.

טז צֹפְנֶיהָ צָפַן-רוּחַ; וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא.

יז בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד; וְאִישׁ, יַחַד פְּנֵי-רֵעֵהוּ.

יח נֹצֵר תְּאֵנָה, יֹאכַל פִּרְיָהּ; וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד.

יט כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים– כֵּן לֵב-הָאָדָם, לָאָדָם.

כ שְׁאוֹל וַאֲבַדֹּה, לֹא תִשְׂבַּעְנָה; וְעֵינֵי הָאָדָם, לֹא תִשְׂבַּעְנָה.

כא מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב; וְאִישׁ, לְפִי מַהֲלָלוֹ.

כב אִם תִּכְתּוֹשׁ-אֶת-הָאֱוִיל, בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת– בַּעֱלִי:

לֹא-תָסוּר מֵעָלָיו, אִוַּלְתּוֹ.

כג יָדֹעַ תֵּדַע, פְּנֵי צֹאנֶךָ; שִׁית לִבְּךָ, לַעֲדָרִים.

כד כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן; וְאִם-נֵזֶר, לְדוֹר דור (וָדוֹר).

כה גָּלָה חָצִיר, וְנִרְאָה-דֶשֶׁא; וְנֶאֶסְפוּ, עִשְּׂבוֹת הָרִים.

כו כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ; וּמְחִיר שָׂדֶה, עַתּוּדִים.

כז וְדֵי, חֲלֵב עִזִּים–לְלַחְמְךָ, לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ; וְחַיִּים, לְנַעֲרוֹתֶיךָ.

א נָסוּ וְאֵין-רֹדֵף רָשָׁע; וְצַדִּיקִים, כִּכְפִיר יִבְטָח.

ב בְּפֶשַׁע אֶרֶץ, רַבִּים שָׂרֶיהָ; וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ, כֵּן יַאֲרִיךְ.

ג גֶּבֶר-רָשׁ, וְעֹשֵׁק דַּלִּים– מָטָר סֹחֵף, וְאֵין לָחֶם.

ד עֹזְבֵי תוֹרָה, יְהַלְלוּ רָשָׁע; וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה, יִתְגָּרוּ בָם.

ה אַנְשֵׁי-רָע, לֹא-יָבִינוּ מִשְׁפָּט; וּמְבַקְשֵׁי יְהוָה, יָבִינוּ כֹל.

ו טוֹב-רָשׁ, הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ– מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם, וְהוּא עָשִׁיר.

ז נוֹצֵר תּוֹרָה, בֵּן מֵבִין; וְרֹעֶה זוֹלְלִים, יַכְלִים אָבִיו.

ח מַרְבֶּה הוֹנוֹ, בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית (וְתַרְבִּית)– לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ.

ט מֵסִיר אָזְנוֹ, מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה– גַּם תְּפִלָּתוֹ, תּוֹעֵבָה.

י מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים, בְּדֶרֶךְ רָע–בִּשְׁחוּתוֹ הוּא-יִפּוֹל; וּתְמִימִים, יִנְחֲלוּ-טוֹב.

יא חָכָם בְּעֵינָיו, אִישׁ עָשִׁיר; וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ.

יב בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים, רַבָּה תִפְאָרֶת; וּבְקוּם רְשָׁעִים, יְחֻפַּשׂ אָדָם.

יג מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

יד אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד; וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה.

טו אֲרִי-נֹהֵם, וְדֹב שׁוֹקֵק– מוֹשֵׁל רָשָׁע, עַל עַם-דָּל.

טז נָגִיד–חֲסַר תְּבוּנוֹת, וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת; שנאי (שֹׂנֵא) בֶצַע, יַאֲרִיךְ יָמִים.

יז אָדָם, עָשֻׁק בְּדַם-נָפֶשׁ– עַד-בּוֹר יָנוּס, אַל-יִתְמְכוּ-בוֹ.

יח הוֹלֵךְ תָּמִים, יִוָּשֵׁעַ; וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם, יִפּוֹל בְּאֶחָת.

יט עֹבֵד אַדְמָתוֹ, יִשְׂבַּע-לָחֶם; וּמְרַדֵּף רֵיקִים, יִשְׂבַּע-רִישׁ.

כ אִישׁ אֱמוּנוֹת, רַב-בְּרָכוֹת; וְאָץ לְהַעֲשִׁיר, לֹא יִנָּקֶה.

כא הַכֵּר-פָּנִים לֹא-טוֹב; וְעַל-פַּת-לֶחֶם, יִפְשַׁע-גָּבֶר.

כב נִבְהָל לַהוֹן–אִישׁ, רַע עָיִן; וְלֹא-יֵדַע, כִּי-חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ.

כג מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, חֵן יִמְצָא– מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן.

כד גּוֹזֵל, אָבִיו וְאִמּוֹ–וְאֹמֵר אֵין-פָּשַׁע: חָבֵר הוּא, לְאִישׁ מַשְׁחִית.

כה רְחַב-נֶפֶשׁ, יְגָרֶה מָדוֹן; וּבֹטֵחַ עַל-יְהוָה יְדֻשָּׁן.

כו בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ, הוּא כְסִיל; וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה, הוּא יִמָּלֵט.

כז נוֹתֵן לָרָשׁ, אֵין מַחְסוֹר; וּמַעְלִים עֵינָיו, רַב-מְאֵרוֹת.

כח בְּקוּם רְשָׁעִים, יִסָּתֵר אָדָם; וּבְאָבְדָם, יִרְבּוּ צַדִּיקִים.

21. מלכות שבתפארת-היום עשרים ואחת יום לעומר שהם שלושה שבועות, יאמר בו:

אִישׁ תּוֹכָחוֹת, מַקְשֶׁה-עֹרֶף– פֶּתַע יִשָּׁבֵר, וְאֵין מַרְפֵּא.

ב בִּרְבוֹת צַדִּיקִים, יִשְׂמַח הָעָם; וּבִמְשֹׁל רָשָׁע, יֵאָנַח עָם.

ג אִישׁ-אֹהֵב חָכְמָה, יְשַׂמַּח אָבִיו; וְרֹעֶה זוֹנוֹת, יְאַבֶּד-הוֹן.

ד מֶלֶךְ–בְּמִשְׁפָּט, יַעֲמִיד אָרֶץ; וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.

ה גֶּבֶר, מַחֲלִיק עַל-רֵעֵהוּ; רֶשֶׁת, פּוֹרֵשׂ עַל-פְּעָמָיו.

ו בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ; וְצַדִּיק, יָרוּן וְשָׂמֵחַ.

ז יֹדֵעַ צַדִּיק, דִּין דַּלִּים; רָשָׁע, לֹא-יָבִין דָּעַת.

ח אַנְשֵׁי לָצוֹן, יָפִיחוּ קִרְיָה; וַחֲכָמִים, יָשִׁיבוּ אָף.

ט אִישׁ-חָכָם–נִשְׁפָּט, אֶת-אִישׁ אֱוִיל: וְרָגַז וְשָׂחַק, וְאֵין נָחַת.

י אַנְשֵׁי דָמִים, יִשְׂנְאוּ-תָם; וִישָׁרִים, יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ.

יא כָּל-רוּחוֹ, יוֹצִיא כְסִיל; וְחָכָם, בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.

יב מֹשֵׁל, מַקְשִׁיב עַל-דְּבַר-שָׁקֶר– כָּל-מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים.

יג רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ– מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָה.

יד מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים– כִּסְאוֹ, לָעַד יִכּוֹן.

טו שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת, יִתֵּן חָכְמָה; וְנַעַר מְשֻׁלָּח, מֵבִישׁ אִמּוֹ.

טז בִּרְבוֹת רְשָׁעִים, יִרְבֶּה-פָּשַׁע; וְצַדִּיקִים, בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ.

יז יַסֵּר בִּנְךָ, וִינִיחֶךָ; וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.

יח בְּאֵין חָזוֹן, יִפָּרַע עָם; וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.

יט בִּדְבָרִים, לֹא-יִוָּסֶר עָבֶד: כִּי-יָבִין, וְאֵין מַעֲנֶה.

כ חָזִיתָ–אִישׁ, אָץ בִּדְבָרָיו: תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.

כא מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ; וְאַחֲרִיתוֹ, יִהְיֶה מָנוֹן.

כב אִישׁ-אַף, יְגָרֶה מָדוֹן; וּבַעַל חֵמָה רַב-פָּשַׁע.

כג גַּאֲוַת אָדָם, תַּשְׁפִּילֶנּוּ; וּשְׁפַל-רוּחַ, יִתְמֹךְ כָּבוֹד.

כד חוֹלֵק עִם-גַּנָּב, שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ; אָלָה יִשְׁמַע, וְלֹא יַגִּיד.

כה חֶרְדַּת אָדָם, יִתֵּן מוֹקֵשׁ; וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּב.

כו רַבִּים, מְבַקְשִׁים פְּנֵי-מוֹשֵׁל; וּמֵיְהוָה, מִשְׁפַּט-אִישׁ.

כז תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים, אִישׁ עָוֶל; וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר-דָּרֶךְ.

א דִּבְרֵי, אָגוּר בִּן-יָקֶה–הַמַּשָּׂא: נְאֻם הַגֶּבֶר, לְאִיתִיאֵל; לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל.

ב כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ; וְלֹא-בִינַת אָדָם לִי.

ג וְלֹא-לָמַדְתִּי חָכְמָה; וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע.

ד מִי עָלָה-שָׁמַיִם וַיֵּרַד,

מִי אָסַף-רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר-מַיִם בַּשִּׂמְלָה–

מִי, הֵקִים כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ:

מַה-שְּׁמוֹ וּמַה-שֶּׁם-בְּנוֹ, כִּי תֵדָע.

ה כָּל-אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה; מָגֵן הוּא, לַחֹסִים בּוֹ.

ו אַל-תּוֹסְףְּ עַל-דְּבָרָיו: פֶּן-יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ.

ז שְׁתַּיִם, שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ; אַל-תִּמְנַע מִמֶּנִּי, בְּטֶרֶם אָמוּת.

ח שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב, הַרְחֵק מִמֶּנִּי– רֵאשׁ וָעֹשֶׁר, אַל-תִּתֶּן-לִי;

הַטְרִיפֵנִי, לֶחֶם חֻקִּי.

ט פֶּן אֶשְׂבַּע, וְכִחַשְׁתִּי– וְאָמַרְתִּי, מִי יְהוָה:

וּפֶן-אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי; וְתָפַשְׂתִּי, שֵׁם אֱלֹהָי.

י אַל-תַּלְשֵׁן עֶבֶד, אֶל-אֲדֹנָו: פֶּן-יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ.

יא דּוֹר, אָבִיו יְקַלֵּל; וְאֶת-אִמּוֹ, לֹא יְבָרֵךְ.

יב דּוֹר, טָהוֹר בְּעֵינָיו; וּמִצֹּאָתוֹ, לֹא רֻחָץ.

יג דּוֹר, מָה-רָמוּ עֵינָיו; וְעַפְעַפָּיו, יִנָּשֵׂאוּ.

יד דּוֹר, חֲרָבוֹת שִׁנָּיו– וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו:

לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ; וְאֶבְיוֹנִים, מֵאָדָם.

טו לַעֲלוּקָה, שְׁתֵּי בָנוֹת– הַב הַב:

שָׁלוֹשׁ הֵנָּה, לֹא תִשְׂבַּעְנָה; אַרְבַּע, לֹא-אָמְרוּ הוֹן.

טז שְׁאוֹל, וְעֹצֶר-רָחַם: אֶרֶץ, לֹא-שָׂבְעָה מַּיִם; וְאֵשׁ, לֹא-אָמְרָה הוֹן.

יז עַיִן, תִּלְעַג לְאָב– וְתָבֻז לִיקְּהַת-אֵם:

יִקְּרוּהָ, עֹרְבֵי-נַחַל; וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי-נָשֶׁר.

יח שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי; וארבע (וְאַרְבָּעָה), לֹא יְדַעְתִּים.

יט דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם– דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר;

דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם– וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.

כ כֵּן, דֶּרֶךְ אִשָּׁה– מְנָאָפֶת:

אָכְלָה, וּמָחֲתָה פִיהָ; וְאָמְרָה, לֹא-פָעַלְתִּי אָוֶן.

כא תַּחַת שָׁלוֹשׁ, רָגְזָה אֶרֶץ; וְתַחַת אַרְבַּע, לֹא-תוּכַל שְׂאֵת.

כב תַּחַת-עֶבֶד, כִּי יִמְלוֹךְ; וְנָבָל, כִּי יִשְׂבַּע-לָחֶם.

כג תַּחַת שְׂנוּאָה, כִּי תִבָּעֵל; וְשִׁפְחָה, כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.

כד אַרְבָּעָה הֵם, קְטַנֵּי-אָרֶץ; וְהֵמָּה, חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.

כה הַנְּמָלִים, עַם לֹא-עָז; וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם.

כו שְׁפַנִּים, עַם לֹא-עָצוּם; וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם.

כז מֶלֶךְ, אֵין לָאַרְבֶּה; וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ.

כח שְׂמָמִית, בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ; וְהִיא, בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

כט שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, מֵיטִיבֵי צָעַד; וְאַרְבָּעָה, מֵיטִבֵי לָכֶת.

ל לַיִשׁ, גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה; וְלֹא-יָשׁוּב, מִפְּנֵי-כֹל.

לא זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ-תָיִשׁ; וּמֶלֶךְ, אַלְקוּם עִמּוֹ.

לב אִם-נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא; וְאִם-זַמּוֹתָ, יָד לְפֶה.

לג כִּי מִיץ חָלָב, יוֹצִיא חֶמְאָה– וּמִיץ-אַף, יוֹצִיא דָם;

וּמִיץ אַפַּיִם, יוֹצִיא רִיב.

שבוע רביעי – נצח:

22.חסד שבנצח-היום עשרים ושנים יום לעומר שהם שלושה שבועות ויום אחד, יאמר בו:

דִּבְרֵי, לְמוּאֵל מֶלֶךְ– מַשָּׂא, אֲשֶׁר-יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ. ב מַה-בְּרִי, וּמַה-בַּר-בִּטְנִי; וּמֶה, בַּר-נְדָרָי. ג אַל-תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ; וּדְרָכֶיךָ, לַמְחוֹת מְלָכִין.

ד אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל–אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ-יָיִן; וּלְרוֹזְנִים, או (אֵי) שֵׁכָר. ה פֶּן-יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק; וִישַׁנֶּה, דִּין כָּל-בְּנֵי-עֹנִי.

ו תְּנוּ-שֵׁכָר לְאוֹבֵד; וְיַיִן, לְמָרֵי נָפֶשׁ. ז יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ; וַעֲמָלוֹ, לֹא יִזְכָּר-עוֹד. ח פְּתַח-פִּיךָ לְאִלֵּם; אֶל-דִּין, כָּל-בְּנֵי חֲלוֹף.

ט פְּתַח-פִּיךָ שְׁפָט-צֶדֶק; וְדִין, עָנִי וְאֶבְיוֹן. י אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. יא בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר. יב גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע– כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.

יג דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. יד הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ. טו וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה–וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.

טז זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם. יז חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ. יח טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ; לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.

יט יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ. כ כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן. כא לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.

כב מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. כג נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ. כד סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.

כה עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן. כו פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ. כז צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.

כח קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ. כט רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה. ל שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.

לא תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. {ש}

23. גבורה שבנצח-היום עשרים ושלושה יום לעומר שהם שלושה שבועות ושני ימים, יאמר בו:

(א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

(ג) אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

(ד) יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

(ה) יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:

(ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

(ז) נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:

(ח) יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

(ט) שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:

(י) שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:

(יא) אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:

(יב) הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

(יג) הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף:

(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

(טז) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת:

(יז) שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל

הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא (יח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:

24. תפארת שבנצח-היום עשרים וארבע ויום לעומר שהם שלושה שבועות ושלושה ימים, יאמר בו:

(א) רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין:

(ב) רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:

(ג) הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ:

(ד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:

(ה) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:

(ו) אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן:

(ז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

(ח) רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:

(ט) אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:

(י) הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה (שְׁלשָׁה) דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ:

(יא) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

(יב) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ. וְהַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

(יג) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע (וּבִתְפִלָּה). וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ:

(יד) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה, (וְדַע) מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ:

(טו) רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:

(טז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא:

25. נצח שבנצח-היום עשרים וחמישה יום לעומר שהם שלושה שבועות וארבע ימים, יאמר בו:

(א) עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

(ב) רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א), וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנָיִם. מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג), יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו:

(ג) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח), כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מְלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא), וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה':

(ד) רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

(ה) רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּו עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:

(ו) רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב), בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ), בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:

(ז) רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוּתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלָּךְ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

(ח) רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד), רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:

(ט) רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:

(י) הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וְישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

(יא) רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַּלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

(יב) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה:

(יג) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מַסּוֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה:

(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט), כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד), בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד), כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:

(טו) הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:

(טז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה:

(יז) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:

(יח) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרְיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:

26. הוד שבנצח – היום עשרים ושישה יום לעומר שהם שלושה שבועות וחמישה ימים, יאמר בו:

(א) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב), כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ:

(ב) בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:

(ג) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:

(ד) רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בַגָּלוּי. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:

(ה) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (בְּנוֹ) אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:

(ו) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת:

(ז) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ:

(ח) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:

(ט) רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:

(י) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ (לוֹ) שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ:

(יא) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם:

(יב) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם:

(יג) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

(יד) רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:

(טו) רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:

(טז) רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:

(יז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:

(יח) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:

(יט) שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה יְיָ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

(כ) אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:

(כא) רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

(כב) הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, (וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד), וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

27. יסוד שבנצח-היום עשרים ושבעה יום לעומר שהם שלושה שבועות ושישה ימים לעומר יאמר בו

(א) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

(ב) עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל (עָלָיו) שְׂכַר כֻּלָּם:

(ג) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

(ד) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. (עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם). עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

(ה) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:

(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה:

(ז) שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:

(ח) שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:

(ט) חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה. בָּרְבִיעִית, וּבַשְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:

(י) אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:

(יא) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ, קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת חָסִיד. נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת רָשָׁע:

(יב) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:

(יג) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדְקָה. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע:

(יד) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע:

(טו) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:

(טז) כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:

(יז) כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

(יח) כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג), צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו), עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

(יט) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח), לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה), וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

(כ) יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ:

(כא) הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:

(כב) בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. ובָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה. בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:

28. מלכות שבנצח-היום עשרים ושמונה ימים לעומר שהם ארבע שבועות יאמר בו

(א) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:

(ב) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם, וְאוֹמֵר וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:

(ג) הַלוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת, צָרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד, וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:

(ד) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא:

(ה) אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמוֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ:

(ו) גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, וּמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי:

(ז) גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא, וְאוֹמֵר, רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ, וְאוֹמֵר, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר, וְאוֹמֵר, כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ, וְאוֹמֵר, תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ, וְאוֹמֵר, כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים, וְאוֹמֵר, אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וְאוֹמֵר כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ וְאוֹמֵר, דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:

(ח) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא, וְאוֹמֵר, עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם, וְאוֹמֵר תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה, וְאוֹמֵר, וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד:

(ט) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:

(י) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם, אָמַר לִי, רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה, אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי, אָמַר לִי, רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמַרְתִּי לוֹ אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה, וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ, בַּקָּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹמֵר, לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת:

(יא) חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב, יְהֹוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז, שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן דִּכְתִיב כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר, מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, וְאוֹמֵר וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:

 (יב) כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו, וְאוֹמֵר יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

 רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

שבוע חמישי הוד:

29. חסד שבהוד-היום עשרים ותשע יום לעומר שהם ארבע שבועות ויום אחד יאמר בו

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.  ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.  {פ}

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.  ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.  {פ}

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן.  י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.  {פ}

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים.  טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.  יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ.  יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.  {פ}

כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים–יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.  כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ.  כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.  {פ}

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.  ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.  לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.  {פ}

30. גבורה שבהוד-היום שלושים יום לעומר שהם ארבעה שבועות ושני ימים יאמר בו

יז וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה–וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.  יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.  כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.  כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה.  כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם.

31 .תפארת שבהוד-היום שלושים ואחת יום לעומר שהם ארבעה שבועות ושלושה ימים יאמר בו

א  אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ–    הַהֹלְכִים, בְּתוֹרַת יְהוָה.

ב  אַשְׁרֵי, נֹצְרֵי עֵדֹתָיו;    בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.

ג  אַף, לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה;    בִּדְרָכָיו הָלָכוּ.

ד  אַתָּה, צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ–    לִשְׁמֹר מְאֹד.

ה  אַחֲלַי, יִכֹּנוּ דְרָכָי–    לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.

ו  אָז לֹא-אֵבוֹשׁ–    בְּהַבִּיטִי, אֶל-כָּל-מִצְו‍ֹתֶיךָ.

ז  אוֹדְךָ, בְּיֹשֶׁר לֵבָב–    בְּלָמְדִי, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

ח  אֶת-חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר;    אַל-תַּעַזְבֵנִי עַד-מְאֹד.

ט  בַּמֶּה יְזַכֶּה-נַּעַר, אֶת-אָרְחוֹ–    לִשְׁמֹר, כִּדְבָרֶךָ.

י  בְּכָל-לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ;    אַל-תַּשְׁגֵּנִי, מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ.

יא  בְּלִבִּי, צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ–    לְמַעַן, לֹא אֶחֱטָא-לָךְ.

יב  בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה–    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.

יג  בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי–    כֹּל, מִשְׁפְּטֵי-פִיךָ.

יד  בְּדֶרֶךְ עֵדְו‍ֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי–    כְּעַל כָּל-הוֹן.

טו  בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה;    וְאַבִּיטָה, אֹרְחֹתֶיךָ.

טז  בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע;    לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.

יז  גְּמֹל עַל-עַבְדְּךָ אֶחְיֶה;    וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.

יח  גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה–    נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ.

יט  גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ;    אַל-תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי, מִצְו‍ֹתֶיךָ.

כ  גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה–    אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת.

כא  גָּעַרְתָּ, זֵדִים אֲרוּרִים–    הַשֹּׁגִים, מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ.

כב  גַּל מֵעָלַי, חֶרְפָּה וָבוּז:    כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי.

כג  גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים, בִּי נִדְבָּרוּ–    עַבְדְּךָ, יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ.

כד  גַּם-עֵדֹתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי–    אַנְשֵׁי עֲצָתִי.

כה  דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי;    חַיֵּנִי, כִּדְבָרֶךָ.

כו  דְּרָכַי סִפַּרְתִּי, וַתַּעֲנֵנִי;    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.

כז  דֶּרֶךְ-פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי;    וְאָשִׂיחָה, בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.

כח  דָּלְפָה נַפְשִׁי, מִתּוּגָה;    קַיְּמֵנִי, כִּדְבָרֶךָ.

כט  דֶּרֶךְ-שֶׁקֶר, הָסֵר מִמֶּנִּי;    וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי.

ל  דֶּרֶךְ-אֱמוּנָה בָחָרְתִּי;    מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי.

לא  דָּבַקְתִּי בְעֵדְו‍ֹתֶיךָ;    יְהוָה, אַל-תְּבִישֵׁנִי.

לב  דֶּרֶךְ-מִצְו‍ֹתֶיךָ אָרוּץ:    כִּי תַרְחִיב לִבִּי.

לג  הוֹרֵנִי יְהוָה, דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ;    וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.

לד  הֲבִינֵנִי, וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ;    וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב.

לה  הַדְרִיכֵנִי, בִּנְתִיב מִצְו‍ֹתֶיךָ:    כִּי-בוֹ חָפָצְתִּי.

לו  הַט-לִבִּי, אֶל-עֵדְו‍ֹתֶיךָ;    וְאַל אֶל-בָּצַע.

לז  הַעֲבֵר עֵינַי, מֵרְאוֹת שָׁוְא;    בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.

לח  הָקֵם לְעַבְדְּךָ, אִמְרָתֶךָ–    אֲשֶׁר, לְיִרְאָתֶךָ.

לט  הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי:    כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים.

מ  הִנֵּה, תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ;    בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.

מא  וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה;    תְּשׁוּעָתְךָ, כְּאִמְרָתֶךָ.

מב  וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר:    כִּי-בָטַחְתִּי, בִּדְבָרֶךָ.

מג  וְאַל-תַּצֵּל מִפִּי דְבַר-אֱמֶת עַד-מְאֹד:    כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, יִחָלְתִּי.

מד  וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד–    לְעוֹלָם וָעֶד.

מה  וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה:    כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.

מו  וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ, נֶגֶד מְלָכִים;    וְלֹא אֵבוֹשׁ.

מז  וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְו‍ֹתֶיךָ,    אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.

מח  וְאֶשָּׂא-כַפַּי–אֶל-מִצְו‍ֹתֶיךָ, אֲשֶׁר אָהָבְתִּי;    וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.

מט  זְכֹר-דָּבָר, לְעַבְדֶּךָ–    עַל, אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.

נ  זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי:    כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.

נא  זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד;    מִתּוֹרָתְךָ, לֹא נָטִיתִי.

נב  זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה;    וָאֶתְנֶחָם.

נג  זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים–    עֹזְבֵי, תּוֹרָתֶךָ.

נד  זְמִרוֹת, הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ–    בְּבֵית מְגוּרָי.

נה  זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה;    וָאֶשְׁמְרָה, תּוֹרָתֶךָ.

נו  זֹאת הָיְתָה-לִּי:    כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.

נז  חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי–    לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.

נח  חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל-לֵב;    חָנֵּנִי, כְּאִמְרָתֶךָ.

נט  חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי;    וָאָשִׁיבָה רַגְלַי, אֶל-עֵדֹתֶיךָ.

ס  חַשְׁתִּי, וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי–    לִשְׁמֹר, מִצְו‍ֹתֶיךָ.

סא  חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי;    תּוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.

סב  חֲצוֹת-לַיְלָה–אָקוּם, לְהוֹדוֹת לָךְ:    עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

סג  חָבֵר אָנִי, לְכָל-אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ;    וּלְשֹׁמְרֵי, פִּקּוּדֶיךָ.

סד  חַסְדְּךָ יְהוָה, מָלְאָה הָאָרֶץ;    חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.

סה  טוֹב, עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ–    יְהוָה, כִּדְבָרֶךָ.

סו  טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי:    כִּי בְמִצְו‍ֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.

סז  טֶרֶם אֶעֱנֶה, אֲנִי שֹׁגֵג;    וְעַתָּה, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.

סח  טוֹב-אַתָּה וּמֵטִיב;    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.

סט  טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים;    אֲנִי, בְּכָל-לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.

ע  טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם;    אֲנִי, תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי.

עא  טוֹב-לִי כִי-עֻנֵּיתִי–    לְמַעַן, אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.

עב  טוֹב-לִי תוֹרַת-פִּיךָ–    מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף.

עג  יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי;    הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְו‍ֹתֶיךָ.

עד  יְרֵאֶיךָ, יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ:    כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

עה  יָדַעְתִּי יְהוָה, כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה, עִנִּיתָנִי.

עו  יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי–    כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.

עז  יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה:    כִּי-תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.

עח  יֵבֹשׁוּ זֵדִים, כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי;    אֲנִי, אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.

עט  יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ;    וידעו (וְיֹדְעֵי), עֵדֹתֶיךָ.

פ  יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ–    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.

פא  כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי;    לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

פב  כָּלוּ עֵינַי, לְאִמְרָתֶךָ–    לֵאמֹר, מָתַי תְּנַחֲמֵנִי.

פג  כִּי-הָיִיתִי, כְּנֹאד בְּקִיטוֹר–    חֻקֶּיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.

פד  כַּמָּה יְמֵי-עַבְדֶּךָ;    מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט.

פה  כָּרוּ-לִי זֵדִים שִׁיחוֹת–    אֲשֶׁר, לֹא כְתוֹרָתֶךָ.

פו  כָּל-מִצְו‍ֹתֶיךָ אֱמוּנָה;    שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי.

פז  כִּמְעַט, כִּלּוּנִי בָאָרֶץ;    וַאֲנִי, לֹא-עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.

פח  כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי;    וְאֶשְׁמְרָה, עֵדוּת פִּיךָ.

פט  לְעוֹלָם יְהוָה–    דְּבָרְךָ, נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.

צ  לְדֹר וָדֹר, אֱמוּנָתֶךָ;    כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ, וַתַּעֲמֹד.

צא  לְמִשְׁפָּטֶיךָ, עָמְדוּ הַיּוֹם:    כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.

צב  לוּלֵי תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי–    אָז, אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

צג  לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.

צד  לְךָ-אֲנִי, הוֹשִׁיעֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.

צה  לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי;    עֵדֹתֶיךָ, אֶתְבּוֹנָן.

צו  לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִי קֵץ;    רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.

32. נצח שבהוד-היום שנים ושלושים יום שהם ארבע שבועות וארבע ימים לעומר יאמר בו

צז  מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ:    כָּל-הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי.

צח  מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ:    כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.

צט  מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי:    כִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ, שִׂיחָה לִי.

ק  מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן:    כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי.

קא  מִכָּל-אֹרַח רָע, כָּלִאתִי רַגְלָי–    לְמַעַן, אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.

קב  מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא-סָרְתִּי:    כִּי-אַתָּה, הוֹרֵתָנִי.

קג  מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי, אִמְרָתֶךָ–    מִדְּבַשׁ לְפִי.

קד  מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן;    עַל כֵּן, שָׂנֵאתִי כָּל-אֹרַח שָׁקֶר.

קה  נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ;    וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.

קו  נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה–    לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

קז  נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד;    יְהוָה, חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.

קח  נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא יְהוָה;    וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.

קט  נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד;    וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.

קי  נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי;    וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.

קיא  נָחַלְתִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם:    כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.

קיב  נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ–    לְעוֹלָם עֵקֶב.

קיג  סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי;    וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.

קיד  סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה;    לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

קטו  סוּרוּ-מִמֶּנִּי מְרֵעִים;    וְאֶצְּרָה, מִצְו‍ֹת אֱלֹהָי.

קטז  סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה;    וְאַל-תְּבִישֵׁנִי, מִשִּׂבְרִי.

קיז  סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה;    וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.

קיח  סָלִיתָ, כָּל-שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ:    כִּי-שֶׁקֶר, תַּרְמִיתָם.

קיט  סִגִים–הִשְׁבַּתָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָרֶץ;    לָכֵן, אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ.

קכ  סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי;    וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.

קכא  עָשִׂיתִי, מִשְׁפָּט וָצֶדֶק;    בַּל-תַּנִּיחֵנִי, לְעֹשְׁקָי.

קכב  עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב;    אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.

קכג  עֵינַי, כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ;    וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ.

קכד  עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ;    וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.

קכה  עַבְדְּךָ-אָנִי הֲבִינֵנִי;    וְאֵדְעָה, עֵדֹתֶיךָ.

קכו  עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה–    הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ.

קכז  עַל-כֵּן, אָהַבְתִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ–    מִזָּהָב וּמִפָּז.

קכח  עַל-כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי;    כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.

קכט  פְּלָאוֹת עֵדְו‍ֹתֶיךָ;    עַל-כֵּן, נְצָרָתַם נַפְשִׁי.

קל  פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר;    מֵבִין פְּתָיִים.

קלא  פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה:    כִּי לְמִצְו‍ֹתֶיךָ יָאָבְתִּי.

קלב  פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי–    כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.

קלג  פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ;    וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן.

קלד  פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם;    וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ.

קלה  פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ;    וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ.

קלו  פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי–    עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.

קלז  צַדִּיק אַתָּה יְהוָה;    וְיָשָׁר, מִשְׁפָּטֶיךָ.

קלח  צִוִּיתָ, צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה מְאֹד.

קלט  צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי:    כִּי-שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.

קמ  צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד;    וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.

קמא  צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה;    פִּקֻּדֶיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.

קמב  צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם;    וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.

קמג  צַר-וּמָצוֹק מְצָאוּנִי;    מִצְו‍ֹתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.

קמד  צֶדֶק עֵדְו‍ֹתֶיךָ לְעוֹלָם;    הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה.

קמה  קָרָאתִי בְכָל-לֵב, עֲנֵנִי יְהוָה;    חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.

קמו  קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי;    וְאֶשְׁמְרָה, עֵדֹתֶיךָ.

קמז  קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, וָאֲשַׁוֵּעָה;    לדבריך (לִדְבָרְךָ) יִחָלְתִּי.

קמח  קִדְּמוּ עֵינַי, אַשְׁמֻרוֹת–    לָשִׂיחַ, בְּאִמְרָתֶךָ.

קמט  קוֹלִי, שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ;    יְהוָה, כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.

קנ  קָרְבוּ, רֹדְפֵי זִמָּה;    מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.

קנא  קָרוֹב אַתָּה יְהוָה;    וְכָל-מִצְו‍ֹתֶיךָ אֱמֶת.

קנב  קֶדֶם יָדַעְתִּי, מֵעֵדֹתֶיךָ:    כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם.

קנג  רְאֵה-עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי:    כִּי-תוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.

קנד  רִיבָה רִיבִי, וּגְאָלֵנִי;    לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי.

קנה  רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה:    כִּי חֻקֶּיךָ, לֹא דָרָשׁוּ.

קנו  רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה;    כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי.

קנז  רַבִּים, רֹדְפַי וְצָרָי;    מֵעֵדְו‍ֹתֶיךָ, לֹא נָטִיתִי.

קנח  רָאִיתִי בֹגְדִים, וָאֶתְקוֹטָטָה–    אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ, לֹא שָׁמָרוּ.

קנט  רְאֵה, כִּי-פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי;    יְהוָה, כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.

קס  רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת;    וּלְעוֹלָם, כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.

קסא  שָׂרִים, רְדָפוּנִי חִנָּם;    ומדבריך (וּמִדְּבָרְךָ), פָּחַד לִבִּי.

קסב  שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ–    כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב.

קסג  שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, וַאֲתַעֵבָה;    תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.

קסד  שֶׁבַע בַּיּוֹם, הִלַּלְתִּיךָ–    עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

קסה  שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ;    וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל.

קסו  שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה;    וּמִצְו‍ֹתֶיךָ עָשִׂיתִי.

קסז  שָׁמְרָה נַפְשִׁי, עֵדֹתֶיךָ;    וָאֹהֲבֵם מְאֹד.

קסח  שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ, וְעֵדֹתֶיךָ:    כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ.

קסט  תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה;    כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי.

קע  תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ;    כְּאִמְרָתְךָ, הַצִּילֵנִי.

קעא  תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה:    כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.

קעב  תַּעַן לְשׁוֹנִי, אִמְרָתֶךָ:    כִּי כָל-מִצְו‍ֹתֶיךָ צֶּדֶק.

קעג  תְּהִי-יָדְךָ לְעָזְרֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.

קעד  תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה;    וְתוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.

קעה  תְּחִי-נַפְשִׁי, וּתְהַלְלֶךָּ;    וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.

קעו  תָּעִיתִי–    כְּשֶׂה אֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ:

כִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ,    לֹא שָׁכָחְתִּי.

33 .הוד שבהוד-היום שלושים ושלושה יום לעומר שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים יאמר בו

וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:

 פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוב וְאָמַר:

רִבּון עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון. וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר אִתְחַשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִנּוּן אַזְלִין כְּסִדְרָן חַד אָרִיךְ וְחָד קָצֵר וְחַד בֵּינונִי. וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לון. וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לון דְּמִנַּיְהוּ פַרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא. וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לון דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָן עֲלֵיהון וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא. חֶסֶד דְּרועָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרועָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוד תְּרֵין שׁוקִין. יְסוד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אות בְּרִית קדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּורָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ. חָכְמָה מוחָא אִיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לה' אֱלהֵינוּ. כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי. מִלְּגָאו אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א דְּאִיהוּ ארַח אֲצִילוּת. אִיהוּ שַׁקְיוּ דְּאִילָנָא בִּדְרועוי וְעַנְפּוי. כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ:

רִבּון עָלְמִין אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּות וְסִבַּת הַסִּבּות דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא דְּאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא. וּבָךְ לֵית דִּמְיון וְלֵית דִּיּוּקְנָא (דְּגוּפָא) מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר. וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְאַפַּקְתְּ מִנְּהון שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעופִין וְנוּנִין וּבְעִירִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהון עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהון עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמודְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמודָע אָדון עַל כּלָּא. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ. וּבְהון אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהון. אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לון אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְדִינָא

וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עובָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּין אִיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא מאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוט. הִין צֶדֶק אות בְּרִית. כּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא. אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל. קוּם רִבִּי שִׁמְעון וְיִתְחַדְּשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ. דְהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ מַה דְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נָשׁ עַד כְּעָן.

קָם רִבִּי שִׁמְעון פָּתַח וְאָמַר: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְכוּ'. עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִנּוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרון וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכון. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוכְנֵי עָפָר. אִלֵּין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְּאִתְמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וְלָאו אִנּוּן מֵתִים. וּבְגִין דָּא אִתְמַר בְהון הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְכוּ'. רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְאִתְּעָרוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְשֵׁנָה בְגָלוּתָא. דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁנְתָּא בְחורֵיהון.

מִיָּד יָהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא וְיִימָא לֵיהּ:

קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא – דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. דְהָא תַּם עֲונֵךְ בַּת צִיּון לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ. שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל. מַאי נִמְלָא טָל? – אֶלָּא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא. הֲרֵי לָךְ סִימָנָא: שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָא בְּגָלוּתָא. שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טַל. וְדָא אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחֻשְׁבָּן ט"ל, אֶלָּא אות יו"ד אות הֵ"א וְאות וָא"ו דִּסְלִיקוּ אַתְוָן לְחֻשְׁבָּן טָ"ל. דְּאִיהִי מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקורִין עִלָּאִין.

מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ.

עַד כָּאן רָזָא דְיִחוּדָא. בָּרוּךְ ה' לְעולָם אָמֵן וְאָמֵן:

34. יסוד שבהוד-היום שלושים וארבעה ימים לעומר שהם ארבעה שבועות ושישה ימים יאמר בו

קכ,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

אֶל-יְהוָה, בַּצָּרָתָה לִּי–    קָרָאתִי, וַיַּעֲנֵנִי.

קכ,ב  יְהוָה–הַצִּילָה נַפְשִׁי, מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר:    מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה.

קכ,ג  מַה-יִּתֵּן לְךָ, וּמַה-יֹּסִיף לָךְ–    לָשׁוֹן רְמִיָּה.

קכ,ד  חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים;    עִם, גַּחֲלֵי רְתָמִים.

קכ,ה  אוֹיָה-לִי, כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ;    שָׁכַנְתִּי, עִם-אָהֳלֵי קֵדָר.

קכ,ו  רַבַּת, שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי–    עִם, שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.

קכ,ז  אֲנִי-שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר;    הֵמָּה, לַמִּלְחָמָה.

קכא,א  שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:

אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים–    מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.

קכא,ב  עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה–    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

קכא,ג  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.

קכא,ד  הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן–    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.

קכא,ה  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.

קכא,ו  יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;    וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

קכא,ז  יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:    יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.

קכא,ח  יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ–    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

קכב,א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:

שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי–    בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ.

קכב,ב  עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ–    בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם.

קכב,ג  יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה–    כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.

קכב,ד  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ–עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל:    לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה.

קכב,ה  כִּי שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט:    כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד.

קכב,ו  שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם;    יִשְׁלָיוּ, אֹהֲבָיִךְ.

קכב,ז  יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ;    שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.

קכב,ח  לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי–    אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.

קכב,ט  לְמַעַן, בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ–    אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

קכג,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

אֵלֶיךָ, נָשָׂאתִי אֶת-עֵינַי–    הַיֹּשְׁבִי, בַּשָּׁמָיִם.

קכג,ב  הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים,    אֶל-יַד אֲדוֹנֵיהֶם–

כְּעֵינֵי שִׁפְחָה,    אֶל-יַד גְּבִרְתָּהּ:

כֵּן עֵינֵינוּ, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ–    עַד, שֶׁיְּחָנֵּנוּ.

קכג,ג  חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ:    כִּי-רַב, שָׂבַעְנוּ בוּז.

קכג,ד  רַבַּת,    שָׂבְעָה-לָּהּ נַפְשֵׁנוּ:

הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים;    הַבּוּז, לגאיונים (לִגְאֵי יוֹנִים).

קכד,א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:

לוּלֵי יְהוָה, שֶׁהָיָה לָנוּ–    יֹאמַר-נָא, יִשְׂרָאֵל.

קכד,ב  לוּלֵי יְהוָה, שֶׁהָיָה לָנוּ–    בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם.

קכד,ג  אֲזַי, חַיִּים בְּלָעוּנוּ–    בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ.

קכד,ד  אֲזַי, הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ–    נַחְלָה, עָבַר עַל-נַפְשֵׁנוּ.

קכד,ה  אֲזַי, עָבַר עַל-נַפְשֵׁנוּ–    הַמַּיִם, הַזֵּידוֹנִים.

קכד,ו  בָּרוּךְ יְהוָה–    שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף, לְשִׁנֵּיהֶם.

קכד,ז  נַפְשֵׁנוּ–    כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה, מִפַּח יוֹקְשִׁים:

הַפַּח נִשְׁבָּר,    וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ.

קכד,ח  עֶזְרֵנוּ, בְּשֵׁם יְהוָה–    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

קכה,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

הַבֹּטְחִים בַּיהוָה–    כְּהַר-צִיּוֹן לֹא-יִמּוֹט, לְעוֹלָם יֵשֵׁב.

קכה,ב  יְרוּשָׁלִַם–    הָרִים, סָבִיב לָהּ:

וַיהוָה, סָבִיב לְעַמּוֹ–    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

קכה,ג  כִּי לֹא יָנוּחַ, שֵׁבֶט הָרֶשַׁע–    עַל, גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים:

לְמַעַן, לֹא-יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה    יְדֵיהֶם.

קכה,ד  הֵיטִיבָה יְהוָה, לַטּוֹבִים;    וְלִישָׁרִים, בְּלִבּוֹתָם.

קכה,ה  וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם–    יוֹלִיכֵם יְהוָה, אֶת-פֹּעֲלֵי הָאָוֶן:

שָׁלוֹם,    עַל-יִשְׂרָאֵל.

קכו,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן–    הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים.

קכו,ב  אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ–    וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה:

אָז, יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם–    הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.

קכו,ג  הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ–    הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

קכו,ד  שׁוּבָה יְהוָה, אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ)–    כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.

קכו,ה  הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה–    בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

קכו,ו  הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה–    נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:

בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה–    נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו.

קכז,א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לִשְׁלֹמֹה:

אִם-יְהוָה, לֹא-יִבְנֶה בַיִת–    שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ;

אִם-יְהוָה לֹא-יִשְׁמָר-עִיר,    שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר.

קכז,ב  שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם,    מְאַחֲרֵי-שֶׁבֶת–

אֹכְלֵי,    לֶחֶם הָעֲצָבִים;

כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ    שֵׁנָא.

קכז,ג  הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים:    שָׂכָר, פְּרִי הַבָּטֶן.

קכז,ד  כְּחִצִּים בְּיַד-גִּבּוֹר–    כֵּן, בְּנֵי הַנְּעוּרִים.

קכז,ה  אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר–    אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת-אַשְׁפָּתוֹ, מֵהֶם:

לֹא-יֵבֹשׁוּ–    כִּי-יְדַבְּרוּ אֶת-אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר.

קכח,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְהוָה–    הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.

קכח,ב  יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל;    אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.

קכח,ג  אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה–    בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ:

בָּנֶיךָ, כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים–    סָבִיב, לְשֻׁלְחָנֶךָ.

קכח,ד  הִנֵּה כִי-כֵן, יְבֹרַךְ גָּבֶר–    יְרֵא יְהוָה.

קכח,ה  יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן:    וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם–כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ.

קכח,ו  וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ:    שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל.

קכט,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

רַבַּת, צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי–    יֹאמַר-נָא, יִשְׂרָאֵל.

קכט,ב  רַבַּת, צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי;    גַּם, לֹא-יָכְלוּ לִי.

קכט,ג  עַל-גַּבִּי, חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים;    הֶאֱרִיכוּ, למענותם (לְמַעֲנִיתָם).

קכט,ד  יְהוָה צַדִּיק;    קִצֵּץ, עֲבוֹת רְשָׁעִים.

קכט,ה  יֵבֹשׁוּ, וְיִסֹּגוּ אָחוֹר–    כֹּל, שֹׂנְאֵי צִיּוֹן.

קכט,ו  יִהְיוּ, כַּחֲצִיר גַּגּוֹת–    שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ.

קכט,ז  שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר;    וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר.

קכט,ח  וְלֹא אָמְרוּ, הָעֹבְרִים–    בִּרְכַּת-יְהוָה אֲלֵיכֶם;

בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם,    בְּשֵׁם יְהוָה.

קל,א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ    יְהוָה.

קל,ב  אֲדֹנָי,    שִׁמְעָה בְקוֹלִי:

תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת–    לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי.

קל,ג  אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ–    אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד.

קל,ד  כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה–    לְמַעַן, תִּוָּרֵא.

קל,ה  קִוִּיתִי יְהוָה, קִוְּתָה נַפְשִׁי;    וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.

קל,ו  נַפְשִׁי לַאדֹנָי–    מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.

קל,ז  יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:    כִּי-עִם-יְהוָה הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.

קל,ח  וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל–    מִכֹּל, עֲו‍ֹנֹתָיו.

קלא,א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:

יְהוָה, לֹא-גָבַהּ לִבִּי–    וְלֹא-רָמוּ עֵינַי;

וְלֹא-הִלַּכְתִּי,    בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי.

קלא,ב  אִם-לֹא שִׁוִּיתִי, וְדוֹמַמְתִּי–    נַפְשִׁי:

כְּגָמֻל, עֲלֵי אִמּוֹ;    כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי.

קלא,ג  יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה–    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

קלב,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

זְכוֹר-יְהוָה לְדָוִד–    אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.

קלב,ב  אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַיהוָה;    נָדַר, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.

קלב,ג  אִם-אָבֹא, בְּאֹהֶל בֵּיתִי;    אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.

קלב,ד  אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי;    לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.

קלב,ה  עַד-אֶמְצָא מָקוֹם, לַיהוָה;    מִשְׁכָּנוֹת, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.

קלב,ו  הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה;    מְצָאנוּהָ, בִּשְׂדֵי-יָעַר.

קלב,ז  נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו;    נִשְׁתַּחֲוֶה, לַהֲדֹם רַגְלָיו.

קלב,ח  קוּמָה יְהוָה, לִמְנוּחָתֶךָ:    אַתָּה, וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.

קלב,ט  כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק;    וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.

קלב,י  בַּעֲבוּר, דָּוִד עַבְדֶּךָ–    אַל-תָּשֵׁב, פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.

קלב,יא  נִשְׁבַּע-יְהוָה, לְדָוִד אֱמֶת–    לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה:

מִפְּרִי בִטְנְךָ–    אָשִׁית, לְכִסֵּא-לָךְ.

קלב,יב  אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ, בְּרִיתִי–    וְעֵדֹתִי זוֹ, אֲלַמְּדֵם:

גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד–    יֵשְׁבוּ, לְכִסֵּא-לָךְ.

קלב,יג  כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן;    אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ.

קלב,יד  זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד:    פֹּה-אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִיהָ.

קלב,טו  צֵידָהּ, בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ;    אֶבְיוֹנֶיהָ, אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.

קלב,טז  וְכֹהֲנֶיהָ, אַלְבִּישׁ יֶשַׁע;    וַחֲסִידֶיהָ, רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.

קלב,יז  שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד;    עָרַכְתִּי נֵר, לִמְשִׁיחִי.

קלב,יח  אוֹיְבָיו, אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת;    וְעָלָיו, יָצִיץ נִזְרוֹ.

קלג,א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:

הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים–    שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד.

קלג,ב  כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב,    עַל-הָרֹאשׁ–

יֹרֵד,    עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן:

שֶׁיֹּרֵד,    עַל-פִּי מִדּוֹתָיו.

קלג,ג  כְּטַל-חֶרְמוֹן–    שֶׁיֹּרֵד, עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן:

כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה,    אֶת-הַבְּרָכָה–

חַיִּים,    עַד-הָעוֹלָם.

קלד,א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת-יְהוָה,    כָּל-עַבְדֵי יְהוָה–

הָעֹמְדִים בְּבֵית-יְהוָה,    בַּלֵּילוֹת.

קלד,ב  שְׂאוּ-יְדֵכֶם קֹדֶשׁ;    וּבָרְכוּ, אֶת-יְהוָה.

קלד,ג  יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן:    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

35.מלכות שבהוד-היום שלושים וחמשה ימים לעומר שהם חמישה שבועות יאמר בו

קמו,א  הַלְלוּ-יָהּ:

הַלְלִי נַפְשִׁי,    אֶת-יְהוָה.

קמו,ב  אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי;    אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי.

קמו,ג  אַל-תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים–    בְּבֶן-אָדָם, שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.

קמו,ד  תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ;    בַּיּוֹם הַהוּא, אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו.

קמו,ה  אַשְׁרֵי–שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ:    שִׂבְרוֹ, עַל-יְהוָה אֱלֹהָיו.

קמו,ו  עֹשֶׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ–    אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם;

הַשֹּׁמֵר אֱמֶת    לְעוֹלָם.

קמו,ז  עֹשֶׂה מִשְׁפָּט, לָעֲשׁוּקִים–נֹתֵן לֶחֶם, לָרְעֵבִים;    יְהוָה, מַתִּיר אֲסוּרִים.

קמו,ח  יְהוָה, פֹּקֵחַ עִוְרִים–יְהוָה, זֹקֵף כְּפוּפִים;    יְהוָה, אֹהֵב צַדִּיקִים.

קמו,ט  יְהוָה, שֹׁמֵר אֶת-גֵּרִים–יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת.

קמו,י  יִמְלֹךְ יְהוָה, לְעוֹלָם–    אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן, לְדֹר וָדֹר:

הַלְלוּ-יָהּ.

קמז,א  הַלְלוּ-יָהּ:

כִּי-טוֹב, זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ–    כִּי-נָעִים, נָאוָה תְהִלָּה.

קמז,ב  בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה;    נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס.

קמז,ג  הָרֹפֵא, לִשְׁבוּרֵי לֵב;    וּמְחַבֵּשׁ, לְעַצְּבוֹתָם.

קמז,ד  מוֹנֶה מִסְפָּר, לַכּוֹכָבִים;    לְכֻלָּם, שֵׁמוֹת יִקְרָא.

קמז,ה  גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב-כֹּחַ;    לִתְבוּנָתוֹ, אֵין מִסְפָּר.

קמז,ו  מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה;    מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי-אָרֶץ.

קמז,ז  עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה;    זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר.

קמז,ח  הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם, בְּעָבִים–    הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר;

הַמַּצְמִיחַ הָרִים    חָצִיר.

קמז,ט  נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ;    לִבְנֵי עֹרֵב, אֲשֶׁר יִקְרָאוּ.

קמז,י  לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ;    לֹא-בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה.

קמז,יא  רוֹצֶה יְהוָה, אֶת-יְרֵאָיו–    אֶת-הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.

קמז,יב  שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם, אֶת-יְהוָה;    הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן.

קמז,יג  כִּי-חִזַּק, בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ;    בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ.

קמז,יד  הַשָּׂם-גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם;    חֵלֶב חִטִּים, יַשְׂבִּיעֵךְ.

קמז,טו  הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ;    עַד-מְהֵרָה, יָרוּץ דְּבָרוֹ.

קמז,טז  הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר;    כְּפוֹר, כָּאֵפֶר יְפַזֵּר.

קמז,יז  מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים;    לִפְנֵי קָרָתוֹ, מִי יַעֲמֹד.

קמז,יח  יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם;    יַשֵּׁב רוּחוֹ, יִזְּלוּ-מָיִם.

קמז,יט  מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב;    חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל.

קמז,כ  לֹא עָשָׂה כֵן, לְכָל-גּוֹי–    וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם:

הַלְלוּ-יָהּ.

קמח,א  הַלְלוּ-יָהּ:

הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם;    הַלְלוּהוּ, בַּמְּרוֹמִים.

קמח,ב  הַלְלוּהוּ כָל-מַלְאָכָיו;    הַלְלוּהוּ, כָּל-צְבָאָו.

קמח,ג  הַלְלוּהוּ, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ;    הַלְלוּהוּ, כָּל-כּוֹכְבֵי אוֹר.

קמח,ד  הַלְלוּהוּ, שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם;    וְהַמַּיִם, אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם.

קמח,ה  יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה:    כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ.

קמח,ו  וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם;    חָק-נָתַן, וְלֹא יַעֲבוֹר.

קמח,ז  הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, מִן-הָאָרֶץ–    תַּנִּינִים, וְכָל-תְּהֹמוֹת.

קמח,ח  אֵשׁ וּבָרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר;    רוּחַ סְעָרָה, עֹשָׂה דְבָרוֹ.

קמח,ט  הֶהָרִים וְכָל-גְּבָעוֹת;    עֵץ פְּרִי, וְכָל-אֲרָזִים.

קמח,י  הַחַיָּה וְכָל-בְּהֵמָה;    רֶמֶשׂ, וְצִפּוֹר כָּנָף.

קמח,יא  מַלְכֵי-אֶרֶץ, וְכָל-לְאֻמִּים;    שָׂרִים, וְכָל-שֹׁפְטֵי אָרֶץ.

קמח,יב  בַּחוּרִים וְגַם-בְּתוּלוֹת;    זְקֵנִים, עִם-נְעָרִים.

קמח,יג  יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה–    כִּי-נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ:

הוֹדוֹ,    עַל-אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

קמח,יד  וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ,    תְּהִלָּה לְכָל-חֲסִידָיו–

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל,    עַם קְרֹבוֹ:

הַלְלוּ-יָהּ.

קמט,א  הַלְלוּ-יָהּ:

שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ;    תְּהִלָּתוֹ, בִּקְהַל חֲסִידִים.

קמט,ב  יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו;    בְּנֵי-צִיּוֹן, יָגִילוּ בְמַלְכָּם.

קמט,ג  יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל;    בְּתֹף וְכִנּוֹר, יְזַמְּרוּ-לוֹ.

קמט,ד  כִּי-רוֹצֶה יְהוָה בְּעַמּוֹ;    יְפָאֵר עֲנָוִים, בִּישׁוּעָה.

קמט,ה  יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד;    יְרַנְּנוּ, עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם.

קמט,ו  רוֹמְמוֹת אֵל, בִּגְרוֹנָם;    וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם.

קמט,ז  לַעֲשׂוֹת נְקָמָה, בַּגּוֹיִם;    תּוֹכֵחוֹת, בַּלְאֻמִּים.

קמט,ח  לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים;    וְנִכְבְּדֵיהֶם, בְּכַבְלֵי בַרְזֶל.

קמט,ט  לַעֲשׂוֹת בָּהֶם, מִשְׁפָּט כָּתוּב–    הָדָר הוּא, לְכָל-חֲסִידָיו:

הַלְלוּ-יָהּ.

קנ,א  הַלְלוּ-יָהּ:

הַלְלוּ-אֵל בְּקָדְשׁוֹ;    הַלְלוּהוּ, בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ.

קנ,ב  הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו;    הַלְלוּהוּ, כְּרֹב גֻּדְלוֹ.

קנ,ג  הַלְלוּהוּ, בְּתֵקַע שׁוֹפָר;    הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר.

קנ,ד  הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל;    הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב.

קנ,ה  הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע;    הַלְלוּהוּ, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.

קנ,ו  כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ:            הַלְלוּ-יָהּ.

שבוע שישי יסוד:

36. חסד שביסוד-היום שלושים ושישה ימים לעומר שהם חמישה שבועות ויום אחד יאמר בו

סו,א  לַמְנַצֵּחַ, שִׁיר מִזְמוֹר:    הָרִיעוּ לֵאלֹהִים, כָּל-הָאָרֶץ.

סו,ב  זַמְּרוּ כְבוֹד-שְׁמוֹ;    שִׂימוּ כָבוֹד, תְּהִלָּתוֹ.

סו,ג  אִמְרוּ לֵאלֹהִים, מַה-נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ;    בְּרֹב עֻזְּךָ, יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ.

סו,ד  כָּל-הָאָרֶץ, יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ–וִיזַמְּרוּ-לָךְ;    יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה.

סו,ה  לְכוּ וּרְאוּ, מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים;    נוֹרָא עֲלִילָה, עַל-בְּנֵי אָדָם.

סו,ו  הָפַךְ יָם, לְיַבָּשָׁה–בַּנָּהָר, יַעַבְרוּ בְרָגֶל;    שָׁם, נִשְׂמְחָה-בּוֹ.

סו,ז  מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ, עוֹלָם–    עֵינָיו, בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה;

הַסּוֹרְרִים,    אַל-ירימו (יָרוּמוּ) לָמוֹ סֶלָה.

סו,ח  בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ;    וְהַשְׁמִיעוּ, קוֹל תְּהִלָּתוֹ.

סו,ט  הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ, בַּחַיִּים;    וְלֹא-נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ.

סו,י  כִּי-בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים;    צְרַפְתָּנוּ, כִּצְרָף-כָּסֶף.

סו,יא  הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה;    שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ.

סו,יב  הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ, לְרֹאשֵׁנוּ:    בָּאנוּ-בָאֵשׁ וּבַמַּיִם; וַתּוֹצִיאֵנוּ, לָרְוָיָה.

סו,יג  אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת;    אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי.

סו,יד  אֲשֶׁר-פָּצוּ שְׂפָתָי;    וְדִבֶּר-פִּי, בַּצַּר-לִי.

סו,טו  עֹלוֹת מֵיחִים אַעֲלֶה-לָּךְ,    עִם-קְטֹרֶת אֵילִים;

אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם-עַתּוּדִים    סֶלָה.

סו,טז  לְכוּ-שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה, כָּל-יִרְאֵי אֱלֹהִים:    אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי.

סו,יז  אֵלָיו פִּי-קָרָאתִי;    וְרוֹמַם, תַּחַת לְשׁוֹנִי.

סו,יח  אָוֶן, אִם-רָאִיתִי בְלִבִּי–    לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי.

סו,יט  אָכֵן, שָׁמַע אֱלֹהִים;    הִקְשִׁיב, בְּקוֹל תְּפִלָּתִי.

סו,כ  בָּרוּךְ אֱלֹהִים–    אֲשֶׁר לֹא-הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ, מֵאִתִּי.

צ,א  תְּפִלָּה, לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים:

אֲדֹנָי–מָעוֹן אַתָּה, הָיִיתָ לָּנוּ;    בְּדֹר וָדֹר.

צ,ב  בְּטֶרֶם, הָרִים יֻלָּדוּ–    וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל;

וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם,    אַתָּה אֵל.

צ,ג  תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ, עַד-דַּכָּא;    וַתֹּאמֶר, שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם.

צ,ד  כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ–    כְּיוֹם אֶתְמוֹל, כִּי יַעֲבֹר;

וְאַשְׁמוּרָה    בַלָּיְלָה.

צ,ה  זְרַמְתָּם, שֵׁנָה יִהְיוּ;    בַּבֹּקֶר, כֶּחָצִיר יַחֲלֹף.

צ,ו  בַּבֹּקֶר, יָצִיץ וְחָלָף;    לָעֶרֶב, יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.

צ,ז  כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ;    וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ.

צ,ח  שת (שַׁתָּה) עֲו‍ֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ;    עֲלֻמֵנוּ, לִמְאוֹר פָּנֶיךָ.

צ,ט  כִּי כָל-יָמֵינוּ, פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ;    כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה.

צ,י  יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה,    וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה–

וְרָהְבָּם,    עָמָל וָאָוֶן:

כִּי-גָז חִישׁ,    וַנָּעֻפָה.

צ,יא  מִי-יוֹדֵעַ, עֹז אַפֶּךָ;    וּכְיִרְאָתְךָ, עֶבְרָתֶךָ.

צ,יב  לִמְנוֹת יָמֵינוּ, כֵּן הוֹדַע;    וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה.

צ,יג  שׁוּבָה יְהוָה, עַד-מָתָי;    וְהִנָּחֵם, עַל-עֲבָדֶיךָ.

צ,יד  שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ;    וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה, בְּכָל-יָמֵינוּ.

צ,טו  שַׂמְּחֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ:    שְׁנוֹת, רָאִינוּ רָעָה.

צ,טז  יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ;    וַהֲדָרְךָ, עַל-בְּנֵיהֶם.

צ,יז  וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ–    עָלֵינוּ:

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;    וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ.

צא,א  יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן;    בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.

צא,ב  אֹמַר–לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי;    אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ.

צא,ג  כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ;    מִדֶּבֶר הַוּוֹת.

צא,ד  בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ–וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה;    צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.

צא,ה  לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה;    מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.

צא,ו  מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ;    מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.

צא,ז  יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף–וּרְבָבָה מִימִינֶךָ:    אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.

צא,ח  רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט;    וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.

צא,ט  כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי;    עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.

צא,י  לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה;    וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.

צא,יא  כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ;    לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ.

צא,יב  עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ:    פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.

צא,יג  עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ;    תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.

צא,יד  כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ;    אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.

צא,טו  יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ–עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה;    אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.

צא,טז  אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ;    וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.

ק,א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.

ק,ב  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.

ק,ג  דְּעוּ–    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:

הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ–    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.

ק,ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה–חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.

ק,ה  כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ

קט,א  לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר:

אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי,    אַל-תֶּחֱרַשׁ.

קט,ב  כִּי פִי רָשָׁע, וּפִי-מִרְמָה–עָלַי פָּתָחוּ;    דִּבְּרוּ אִתִּי, לְשׁוֹן שָׁקֶר.

קט,ג  וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי;    וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם.

קט,ד  תַּחַת-אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי;    וַאֲנִי תְפִלָּה.

קט,ה  וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה;    וְשִׂנְאָה, תַּחַת אַהֲבָתִי.

קט,ו  הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע;    וְשָׂטָן, יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ.

קט,ז  בְּהִשָּׁפְטוֹ, יֵצֵא רָשָׁע;    וּתְפִלָּתוֹ, תִּהְיֶה לַחֲטָאָה.

קט,ח  יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים;    פְּקֻדָּתוֹ, יִקַּח אַחֵר.

קט,ט  יִהְיוּ-בָנָיו יְתוֹמִים;    וְאִשְׁתּוֹ, אַלְמָנָה.

קט,י  וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ;    וְדָרְשׁוּ, מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.

קט,יא  יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה, לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ;    וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ.

קט,יב  אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד;    וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו.

קט,יג  יְהִי-אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית;    בְּדוֹר אַחֵר, יִמַּח שְׁמָם.

קט,יד  יִזָּכֵר, עֲו‍ֹן אֲבֹתָיו–אֶל-יְהוָה;    וְחַטַּאת אִמּוֹ, אַל-תִּמָּח.

קט,טו  יִהְיוּ נֶגֶד-יְהוָה תָּמִיד;    וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.

קט,טז  יַעַן–    אֲשֶׁר לֹא זָכַר, עֲשׂוֹת חָסֶד:

וַיִּרְדֹּף, אִישׁ-עָנִי וְאֶבְיוֹן–וְנִכְאֵה לֵבָב;    לְמוֹתֵת.

קט,יז  וַיֶּאֱהַב קְלָלָה, וַתְּבוֹאֵהוּ;    וְלֹא-חָפֵץ בִּבְרָכָה, וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ.

קט,יח  וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה, כְּמַדּוֹ:    וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ; וְכַשֶּׁמֶן, בְּעַצְמוֹתָיו.

קט,יט  תְּהִי-לוֹ, כְּבֶגֶד יַעְטֶה;    וּלְמֵזַח, תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ.

קט,כ  זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי, מֵאֵת יְהוָה;    וְהַדֹּבְרִים רָע, עַל-נַפְשִׁי.

קט,כא  וְאַתָּה, יְהוִה אֲדֹנָי–    עֲשֵׂה-אִתִּי, לְמַעַן שְׁמֶךָ;

כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ,    הַצִּילֵנִי.

קט,כב  כִּי-עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי;    וְלִבִּי, חָלַל בְּקִרְבִּי.

קט,כג  כְּצֵל-כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי;    נִנְעַרְתִּי, כָּאַרְבֶּה.

קט,כד  בִּרְכַּי, כָּשְׁלוּ מִצּוֹם;    וּבְשָׂרִי, כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן.

קט,כה  וַאֲנִי, הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם;    יִרְאוּנִי, יְנִיעוּן רֹאשָׁם.

קט,כו  עָזְרֵנִי, יְהוָה אֱלֹהָי;    הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ.

קט,כז  וְיֵדְעוּ, כִּי-יָדְךָ זֹּאת;    אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ.

קט,כח  יְקַלְלוּ-הֵמָּה, וְאַתָּה תְבָרֵךְ:    קָמוּ, וַיֵּבֹשׁוּ–וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח.

קט,כט  יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה;    וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם.

קט,ל  אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי;    וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ.

קט,לא  כִּי-יַעֲמֹד, לִימִין אֶבְיוֹן–    לְהוֹשִׁיעַ, מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ

37. גבורה שביסוד-היום שלושים ושבע ימים לעומר שהםחמישה שבועות ושני ימים יאמר בו

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶךָ. תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת לְכָל-אָדָם בְּכָל-עֵת וּבָזֶה תִּנָצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחֲטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל, כָּל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמָר וְהַסֵר כַּעַס מִלִבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָֹרֶךָ, וְאֵין רָעָה אֶלָא גֵּיהִנֹם שֶׁנֶאֱמַר וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. וְכַּאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶאֱמַר עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'. וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי-תִתֵּן אֶל לִבּךָ תָּמִיד, מֵאַין בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׂנֶּאֱמַר הִנֵה הַשָׂמַיִם וּשְׂמֵי הַשָׂמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְנֶאֱמַר הֲלֹא אֵת הַשָׂמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל-אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָׂמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל-אָדָם וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא, אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָה, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'. וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם, אִם בְּעֹשֶׁר, ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר. וְאִם בְּכָבוֹד הֲלֹא לְאֶלֹקִים הוּא, שֶׁנֶאֱמַר וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ, וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ. וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה, מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח. נִמְצָא הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם. עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד, כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף , וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ, וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ, חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ וְהוּא זַכַּאִי מִמְךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא הוּא שׁוֹגֵג וְאַתָּה מֵזִיד. בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחֲשֶׁבוֹתֶיךָ וּבְכֹל עֵת חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי קב"ה וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם, וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, וְתִתְבַּיֵשׁ מִכָּל אָדָם וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ. וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְמָהּ, וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְמוֹ, וּתְפַשׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶֹיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיו כָּל-יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה. וְהַסֵר כָּל-דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם ב"ה, וְטַהֵר רַעֲיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ וְכֵן תַּעֲשֶֹה כָּל יְמֵי חַיֵי הֶבְלֶךָ בְּכָל-דָּבָר וְדָבָר וְלֹא תֶחֱטָא. וּבָזֶּה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶאֱמַר תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. תִּקְרָא הָאִגֶרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בַּשָׂבוּע וְלֹא תִפְחֹת, לְקַימָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵׂם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה יַעֲנוּךָ מִן הַשָׂמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל עַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה:

38. תפארת שביסוד-היום שלושים ושמונה יום לעומר שהם חמישה שבועות ושלושה ימים יאמר בו

א,א  אַשְׁרֵי הָאִישׁ–    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.

א,ב  כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

א,ג  וְהָיָה–    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ–וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

א,ד  לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים:    כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

א,ה  עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים–בַּמִּשְׁפָּט;    וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.

א,ו  כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

ב,א  לָמָּה, רָגְשׁוּ גוֹיִם;    וּלְאֻמִּים, יֶהְגּוּ-רִיק.

ב,ב  יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ–    וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד:

עַל-יְהוָה,    וְעַל-מְשִׁיחוֹ.

ב,ג  נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ;    וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.

ב,ד  יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק:    אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ.

ב,ה  אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ;    וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ.

ב,ו  וַאֲנִי, נָסַכְתִּי מַלְכִּי:    עַל-צִיּוֹן, הַר-קָדְשִׁי.

ב,ז  אֲסַפְּרָה, אֶל-חֹק:    יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה–אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.

ב,ח  שְׁאַל מִמֶּנִּי–וְאֶתְּנָה גוֹיִם, נַחֲלָתֶךָ;    וַאֲחֻזָּתְךָ, אַפְסֵי-אָרֶץ.

ב,ט  תְּרֹעֵם, בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל:    כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם.

ב,י  וְעַתָּה, מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ;    הִוָּסְרוּ, שֹׁפְטֵי אָרֶץ.

ב,יא  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה;    וְגִילוּ, בִּרְעָדָה.

ב,יב  נַשְּׁקוּ-בַר, פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ–    כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ:

אַשְׁרֵי,    כָּל-חוֹסֵי בוֹ.

ג,א  מִזְמוֹר לְדָוִד:    בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.

ג,ב  יְהוָה, מָה-רַבּוּ צָרָי;    רַבִּים, קָמִים עָלָי.

ג,ג  רַבִּים, אֹמְרִים לְנַפְשִׁי:    אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.

ג,ד  וְאַתָּה יְהוָה, מָגֵן בַּעֲדִי;    כְּבוֹדִי, וּמֵרִים רֹאשִׁי.

ג,ה  קוֹלִי, אֶל-יְהוָה אֶקְרָא;    וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.

ג,ו  אֲנִי שָׁכַבְתִּי, וָאִישָׁנָה;    הֱקִיצוֹתִי–כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי.

ג,ז  לֹא-אִירָא, מֵרִבְבוֹת עָם–    אֲשֶׁר סָבִיב, שָׁתוּ עָלָי.

ג,ח  קוּמָה יְהוָה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי–    כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי;

שִׁנֵּי רְשָׁעִים    שִׁבַּרְתָּ.

ג,ט  לַיהוָה הַיְשׁוּעָה;    עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

ד,א  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, מִזְמוֹר לְדָוִד.

ד,ב  בְּקָרְאִי, עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי–בַּצָּר, הִרְחַבְתָּ לִּי;    חָנֵּנִי, וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.

ד,ג  בְּנֵי אִישׁ, עַד-מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה–תֶּאֱהָבוּן רִיק;    תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה.

ד,ד  וּדְעוּ–כִּי-הִפְלָה יְהוָה, חָסִיד לוֹ;    יְהוָה יִשְׁמַע, בְּקָרְאִי אֵלָיו.

ד,ה  רִגְזוּ, וְאַל-תֶּחֱטָאוּ:    אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם, עַל-מִשְׁכַּבְכֶם; וְדֹמּוּ סֶלָה.

ד,ו  זִבְחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק;    וּבִטְחוּ, אֶל-יְהוָה.

ד,ז  רַבִּים אֹמְרִים, מִי-יַרְאֵנוּ-טוֹב:    נְסָה עָלֵינוּ, אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה.

ד,ח  נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי;    מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.

ד,ט  בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו, אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן:    כִּי-אַתָּה יְהוָה לְבָדָד; לָבֶטַח, תּוֹשִׁיבֵנִי

39. נצח שביסוד-היום שלושים ותשע ימים לעומר שהם חמישה שבועות וארבעה ימים יאמר בו

כח,א  לְדָוִד, אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא–    צוּרִי, אַל-תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי:

פֶּן-תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי;    וְנִמְשַׁלְתִּי, עִם-יוֹרְדֵי בוֹר.

כח,ב  שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי,    בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ;

בְּנָשְׂאִי יָדַי,    אֶל-דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.

כח,ג  אַל-תִּמְשְׁכֵנִי עִם-רְשָׁעִים,    וְעִם-פֹּעֲלֵי-אָוֶן:

דֹּבְרֵי שָׁלוֹם, עִם-רֵעֵיהֶם;    וְרָעָה, בִּלְבָבָם.

כח,ד  תֶּן-לָהֶם כְּפָעֳלָם,    וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם:

כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, תֵּן לָהֶם;    הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם.

כח,ה  כִּי לֹא יָבִינוּ, אֶל-פְּעֻלֹּת יְהוָה–    וְאֶל-מַעֲשֵׂה יָדָיו;

יֶהֶרְסֵם,    וְלֹא יִבְנֵם.

כח,ו  בָּרוּךְ יְהוָה:    כִּי-שָׁמַע, קוֹל תַּחֲנוּנָי.

כח,ז  יְהוָה, עֻזִּי וּמָגִנִּי–    בּוֹ בָטַח לִבִּי, וְנֶעֱזָרְתִּי:

וַיַּעֲלֹז לִבִּי;    וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ.

כח,ח  יְהוָה עֹז-לָמוֹ;    וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא.

כח,ט  הוֹשִׁיעָה, אֶת-עַמֶּךָ–    וּבָרֵךְ אֶת-נַחֲלָתֶךָ;

וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם,    עַד-הָעוֹלָם.

כט,א  מִזְמוֹר, לְדָוִד:    הָבוּ לַיהוָה, בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ לַיהוָה, כָּבוֹד וָעֹז.

כט,ב  הָבוּ לַיהוָה, כְּבוֹד שְׁמוֹ;    הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ.

כט,ג  קוֹל יְהוָה,    עַל-הַמָּיִם:

אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים;    יְהוָה, עַל-מַיִם רַבִּים.

כט,ד  קוֹל-יְהוָה בַּכֹּחַ;    קוֹל יְהוָה, בֶּהָדָר.

כט,ה  קוֹל יְהוָה, שֹׁבֵר אֲרָזִים;    וַיְשַׁבֵּר יְהוָה, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

כט,ו  וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל;    לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן, כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים.

כט,ז  קוֹל-יְהוָה חֹצֵב;    לַהֲבוֹת אֵשׁ.

כט,ח  קוֹל יְהוָה, יָחִיל מִדְבָּר;    יָחִיל יְהוָה, מִדְבַּר קָדֵשׁ.

כט,ט  קוֹל יְהוָה, יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת–    וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת:

וּבְהֵיכָלוֹ–    כֻּלּוֹ, אֹמֵר כָּבוֹד.

כט,י  יְהוָה, לַמַּבּוּל יָשָׁב;    וַיֵּשֶׁב יְהוָה, מֶלֶךְ לְעוֹלָם.

כט,יא  יְהוָה–עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן;    יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

ל,א  מִזְמוֹר:  שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.

ל,ב  אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה, כִּי דִלִּיתָנִי;    וְלֹא-שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי.

ל,ג  יְהוָה אֱלֹהָי–    שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ, וַתִּרְפָּאֵנִי.

ל,ד  יְהוָה–הֶעֱלִיתָ מִן-שְׁאוֹל נַפְשִׁי;    חִיִּיתַנִי, מיורדי- (מִיָּרְדִי-) בוֹר.

ל,ה  זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו;    וְהוֹדוּ, לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ.

ל,ו  כִּי רֶגַע, בְּאַפּוֹ–    חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ:

בָּעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי;    וְלַבֹּקֶר רִנָּה.

ל,ז  וַאֲנִי, אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי–    בַּל-אֶמּוֹט לְעוֹלָם.

ל,ח  יְהוָה–    בִּרְצוֹנְךָ, הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי-עֹז:

הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ;    הָיִיתִי נִבְהָל.

ל,ט  אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא;    וְאֶל-אֲדֹנָי, אֶתְחַנָּן.

ל,י  מַה-בֶּצַע בְּדָמִי,    בְּרִדְתִּי אֶל-שָׁחַת:

הֲיוֹדְךָ עָפָר;    הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ.

ל,יא  שְׁמַע-יְהוָה וְחָנֵּנִי;    יְהוָה, הֱיֵה-עֹזֵר לִי.

ל,יב  הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי:    פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי; וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.

ל,יג  לְמַעַן, יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד–    וְלֹא יִדֹּם:

יְהוָה אֱלֹהַי,    לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ.

לא,א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.

לא,ב  בְּךָ-יְהוָה חָסִיתִי, אַל-אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם;    בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי.

לא,ג  הַטֵּה אֵלַי, אָזְנְךָ–    מְהֵרָה הַצִּילֵנִי:

הֱיֵה לִי, לְצוּר-מָעוֹז–לְבֵית מְצוּדוֹת;    לְהוֹשִׁיעֵנִי.

לא,ד  כִּי-סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה;    וּלְמַעַן שִׁמְךָ, תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי.

לא,ה  תּוֹצִיאֵנִי–מֵרֶשֶׁת זוּ, טָמְנוּ לִי:    כִּי-אַתָּה, מָעוּזִּי.

לא,ו  בְּיָדְךָ, אַפְקִיד רוּחִי:    פָּדִיתָ אוֹתִי יְהוָה–אֵל אֱמֶת.

לא,ז  שָׂנֵאתִי, הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי-שָׁוְא;    וַאֲנִי, אֶל-יְהוָה בָּטָחְתִּי.

לא,ח  אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה,    בְּחַסְדֶּךָ:

אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֶת-עָנְיִי;    יָדַעְתָּ, בְּצָרוֹת נַפְשִׁי.

לא,ט  וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי, בְּיַד-אוֹיֵב;    הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי.

לא,י  חָנֵּנִי יְהוָה,    כִּי צַר-לִי:

עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי;    נַפְשִׁי וּבִטְנִי.

לא,יא  כִּי כָלוּ בְיָגוֹן, חַיַּי–    וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה:

כָּשַׁל בַּעֲו‍ֹנִי כֹחִי;    וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ.

לא,יב  מִכָּל-צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה, וְלִשְׁכֵנַי מְאֹד–    וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי:

רֹאַי בַּחוּץ–    נָדְדוּ מִמֶּנִּי.

לא,יג  נִשְׁכַּחְתִּי, כְּמֵת מִלֵּב;    הָיִיתִי, כִּכְלִי אֹבֵד.

לא,יד  כִּי שָׁמַעְתִּי, דִּבַּת רַבִּים–    מָגוֹר מִסָּבִיב:

בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי;    לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.

לא,טו  וַאֲנִי, עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְהוָה;    אָמַרְתִּי, אֱלֹהַי אָתָּה.

לא,טז  בְּיָדְךָ עִתֹּתָי;    הַצִּילֵנִי מִיַּד-אוֹיְבַי, וּמֵרֹדְפָי.

לא,יז  הָאִירָה פָנֶיךָ, עַל-עַבְדֶּךָ;    הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ.

לא,יח  יְהוָה–אַל-אֵבוֹשָׁה, כִּי קְרָאתִיךָ;    יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים, יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל.

לא,יט  תֵּאָלַמְנָה, שִׂפְתֵי-שָׁקֶר:    הַדֹּבְרוֹת עַל-צַדִּיק עָתָק–בְּגַאֲוָה וָבוּז.

לא,כ  מָה רַב-טוּבְךָ,    אֲשֶׁר-צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ:

פָּעַלְתָּ, לַחֹסִים בָּךְ;    נֶגֶד, בְּנֵי אָדָם.

לא,כא  תַּסְתִּירֵם, בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ–    מֵרֻכְסֵי-אִישׁ:

תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה;    מֵרִיב לְשֹׁנוֹת.

לא,כב  בָּרוּךְ יְהוָה:    כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי, בְּעִיר מָצוֹר.

לא,כג  וַאֲנִי, אָמַרְתִּי בְחָפְזִי–    נִגְרַזְתִּי, מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:

אָכֵן–שָׁמַעְתָּ, קוֹל תַּחֲנוּנַי;    בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ.

לא,כד  אֶהֱבוּ אֶת-יְהוָה,    כָּל-חֲסִידָיו:

אֱמוּנִים, נֹצֵר יְהוָה;    וּמְשַׁלֵּם עַל-יֶתֶר, עֹשֵׂה גַאֲוָה.

לא,כה  חִזְקוּ, וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם–    כָּל-הַמְיַחֲלִים, לַיהוָה.

40. הוד שביסוד-היום ארבעים יום לעומר שהם חמישה שבעות וארבעה ימים יאמר בו

  לב,א  לְדָוִד, מַשְׂכִּיל:    אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע; כְּסוּי חֲטָאָה.

לב,ב  אַשְׁרֵי אָדָם–לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָו‍ֹן;    וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.

לב,ג  כִּי-הֶחֱרַשְׁתִּי, בָּלוּ עֲצָמָי–    בְּשַׁאֲגָתִי, כָּל-הַיּוֹם.

לב,ד  כִּי, יוֹמָם וָלַיְלָה–    תִּכְבַּד עָלַי, יָדֶךָ:

נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי–    בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה.

לב,ה  חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ,    וַעֲו‍ֹנִי לֹא-כִסִּיתִי–

אָמַרְתִּי,    אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה;

וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲו‍ֹן חַטָּאתִי    סֶלָה.

לב,ו  עַל-זֹאת, יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ–    לְעֵת מְצֹא:

רַק, לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים–    אֵלָיו, לֹא יַגִּיעוּ.

לב,ז  אַתָּה, סֵתֶר לִי–    מִצַּר תִּצְּרֵנִי:

רָנֵּי פַלֵּט;    תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.

לב,ח  אַשְׂכִּילְךָ, וְאוֹרְךָ–בְּדֶרֶךְ-זוּ תֵלֵךְ;    אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי.

לב,ט  אַל-תִּהְיוּ, כְּסוּס כְּפֶרֶד–    אֵין הָבִין:

בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם;    בַּל, קְרֹב אֵלֶיךָ.

לב,י  רַבִּים מַכְאוֹבִים, לָרָשָׁע:    וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה–חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ.

לב,יא  שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ, צַדִּיקִים;    וְהַרְנִינוּ, כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב.

לג,א  רַנְּנוּ צַדִּיקִים, בַּיהוָה;    לַיְשָׁרִים, נָאוָה תְהִלָּה.

לג,ב  הוֹדוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר;    בְּנֵבֶל עָשׂוֹר, זַמְּרוּ-לוֹ.

לג,ג  שִׁירוּ-לוֹ, שִׁיר חָדָשׁ;    הֵיטִיבוּ נַגֵּן, בִּתְרוּעָה.

לג,ד  כִּי-יָשָׁר דְּבַר-יְהוָה;    וְכָל-מַעֲשֵׂהוּ, בֶּאֱמוּנָה.

לג,ה  אֹהֵב, צְדָקָה וּמִשְׁפָּט;    חֶסֶד יְהוָה, מָלְאָה הָאָרֶץ.

לג,ו  בִּדְבַר יְהוָה, שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ;    וּבְרוּחַ פִּיו, כָּל-צְבָאָם.

לג,ז  כֹּנֵס כַּנֵּד, מֵי הַיָּם;    נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.

לג,ח  יִירְאוּ מֵיְהוָה, כָּל-הָאָרֶץ;    מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ, כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל.

לג,ט  כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי;    הוּא-צִוָּה, וַיַּעֲמֹד.

לג,י  יְהוָה, הֵפִיר עֲצַת-גּוֹיִם;    הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.

לג,יא  עֲצַת יְהוָה, לְעוֹלָם תַּעֲמֹד;    מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, לְדֹר וָדֹר.

לג,יב  אַשְׁרֵי הַגּוֹי, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהָיו;    הָעָם, בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ.

לג,יג  מִשָּׁמַיִם, הִבִּיט יְהוָה;    רָאָה, אֶת-כָּל-בְּנֵי הָאָדָם.

לג,יד  מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ–    אֶל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

לג,טו  הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם;    הַמֵּבִין, אֶל-כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם.

לג,טז  אֵין-הַמֶּלֶךְ, נוֹשָׁע בְּרָב-חָיִל;    גִּבּוֹר, לֹא-יִנָּצֵל בְּרָב-כֹּחַ.

לג,יז  שֶׁקֶר הַסּוּס, לִתְשׁוּעָה;    וּבְרֹב חֵילוֹ, לֹא יְמַלֵּט.

לג,יח  הִנֵּה עֵין יְהוָה, אֶל-יְרֵאָיו;    לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.

לג,יט  לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם;    וּלְחַיּוֹתָם, בָּרָעָב.

לג,כ  נַפְשֵׁנוּ, חִכְּתָה לַיהוָה;    עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא.

לג,כא  כִּי-בוֹ, יִשְׂמַח לִבֵּנוּ:    כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.

לג,כב  יְהִי-חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ:    כַּאֲשֶׁר, יִחַלְנוּ לָךְ.

לד,א  לְדָוִד–    בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ, לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ; וַיְגָרְשֵׁהוּ, וַיֵּלַךְ.

לד,ב  אֲבָרְכָה אֶת-יְהוָה בְּכָל-עֵת;    תָּמִיד, תְּהִלָּתוֹ בְּפִי.

לד,ג  בַּיהוָה, תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי;    יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ.

לד,ד  גַּדְּלוּ לַיהוָה אִתִּי;    וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

לד,ה  דָּרַשְׁתִּי אֶת-יְהוָה וְעָנָנִי;    וּמִכָּל-מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי.

לד,ו  הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ;    וּפְנֵיהֶם, אַל-יֶחְפָּרוּ.

לד,ז  זֶה עָנִי קָרָא, וַיהוָה שָׁמֵעַ;    וּמִכָּל-צָרוֹתָיו, הוֹשִׁיעוֹ.

לד,ח  חֹנֶה מַלְאַךְ-יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו;    וַיְחַלְּצֵם.

לד,ט  טַעֲמוּ וּרְאוּ, כִּי-טוֹב יְהוָה;    אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר, יֶחֱסֶה-בּוֹ.

לד,י  יְראוּ אֶת-יְהוָה קְדֹשָׁיו:    כִּי-אֵין מַחְסוֹר, לִירֵאָיו.

לד,יא  כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ;    וְדֹרְשֵׁי יְהוָה, לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב.

לד,יב  לְכוּ-בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי;    יִרְאַת יְהוָה, אֲלַמֶּדְכֶם.

לד,יג  מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;    אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.

לד,יד  נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.

לד,טו  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;    בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

לד,טז  עֵינֵי יְהוָה, אֶל-צַדִּיקִים;    וְאָזְנָיו, אֶל-שַׁוְעָתָם.

לד,יז  פְּנֵי יְהוָה, בְּעֹשֵׂי רָע;    לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם.

לד,יח  צָעֲקוּ, וַיהוָה שָׁמֵעַ;    וּמִכָּל-צָרוֹתָם, הִצִּילָם.

לד,יט  קָרוֹב יְהוָה, לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב;    וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ.

לד,כ  רַבּוֹת, רָעוֹת צַדִּיק;    וּמִכֻּלָּם, יַצִּילֶנּוּ יְהוָה.

לד,כא  שֹׁמֵר כָּל-עַצְמוֹתָיו;    אַחַת מֵהֵנָּה, לֹא נִשְׁבָּרָה.

לד,כב  תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה;    וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ.

לד,כג  פֹּדֶה יְהוָה, נֶפֶשׁ עֲבָדָיו;    וְלֹא יֶאְשְׁמוּ, כָּל-הַחֹסִים בּוֹ.

41. יסוד שביסוד-היום ארבעים ואחת ימים לעומר שהם חמישה שבועות ושישה ימים יאמר בו

כב,א  לַמְנַצֵּחַ, עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר;    מִזְמוֹר לְדָוִד.

כב,ב  אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי;    רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.

כב,ג  אֱלֹהַי–אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה;    וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.

כב,ד  וְאַתָּה קָדוֹשׁ–    יוֹשֵׁב, תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.

כב,ה  בְּךָ, בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ;    בָּטְחוּ, וַתְּפַלְּטֵמוֹ.

כב,ו  אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ;    בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ.

כב,ז  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ;    חֶרְפַּת אָדָם, וּבְזוּי עָם.

כב,ח  כָּל-רֹאַי, יַלְעִגוּ לִי;    יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, יָנִיעוּ רֹאשׁ.

כב,ט  גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ;    יַצִּילֵהוּ, כִּי חָפֵץ בּוֹ.

כב,י  כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן;    מַבְטִיחִי, עַל-שְׁדֵי אִמִּי.

כב,יא  עָלֶיךָ, הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם;    מִבֶּטֶן אִמִּי, אֵלִי אָתָּה.

כב,יב  אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי, כִּי-צָרָה קְרוֹבָה:    כִּי-אֵין עוֹזֵר.

כב,יג  סְבָבוּנִי, פָּרִים רַבִּים;    אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי.

כב,יד  פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם;    אַרְיֵה, טֹרֵף וְשֹׁאֵג.

כב,טו  כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי–    וְהִתְפָּרְדוּ, כָּל-עַצְמוֹתָי:

הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג;    נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי.

כב,טז  יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי;    וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי.

כב,יז  כִּי סְבָבוּנִי, כְּלָבִים:    עֲדַת מְרֵעִים, הִקִּיפוּנִי; כָּאֲרִי, יָדַי וְרַגְלָי.

כב,יח  אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי;    הֵמָּה יַבִּיטוּ, יִרְאוּ-בִי.

כב,יט  יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם;    וְעַל-לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל.

כב,כ  וְאַתָּה יְהוָה, אַל-תִּרְחָק;    אֱיָלוּתִי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.

כב,כא  הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי;    מִיַּד-כֶּלֶב, יְחִידָתִי.

כב,כב  הוֹשִׁיעֵנִי, מִפִּי אַרְיֵה;    וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי.

כב,כג  אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי;    בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ.

כב,כד  יִרְאֵי יְהוָה, הַלְלוּהוּ–    כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ;

וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ,    כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל.

כב,כה  כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי–    וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ;

וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ.

כב,כו  מֵאִתְּךָ, תְּהִלָּתִי:    בְּקָהָל רָב–נְדָרַי אֲשַׁלֵּם, נֶגֶד יְרֵאָיו.

כב,כז  יֹאכְלוּ עֲנָוִים, וְיִשְׂבָּעוּ–    יְהַלְלוּ יְהוָה, דֹּרְשָׁיו;

יְחִי לְבַבְכֶם    לָעַד.

כב,כח  יִזְכְּרוּ, וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה–    כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ;

וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ,    כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.

כב,כט  כִּי לַיהוָה, הַמְּלוּכָה;    וּמֹשֵׁל, בַּגּוֹיִם.

כב,ל  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ–    לְפָנָיו יִכְרְעוּ, כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר;

וְנַפְשׁוֹ,    לֹא חִיָּה.

כב,לא  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ;    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר.

כב,לב  יָבֹאוּ, וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ:    לְעַם נוֹלָד, כִּי עָשָׂה.

כג,א  מִזְמוֹר לְדָוִד:    יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.

כג,ב  בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי;    עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.

כג,ג  נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב;    יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.

כג,ד  גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע–    כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ,    הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.

כג,ה  תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן–    נֶגֶד צֹרְרָי;

דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי,    כּוֹסִי רְוָיָה.

כג,ו  אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי–    כָּל-יְמֵי חַיָּי;

וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה,    לְאֹרֶךְ יָמִים.

כד,א  לְדָוִד, מִזְמוֹר:

לַיהוָה, הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ;    תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ.

כד,ב  כִּי-הוּא, עַל-יַמִּים יְסָדָהּ;    וְעַל-נְהָרוֹת, יְכוֹנְנֶהָ.

כד,ג  מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה;    וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ.

כד,ד  נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר-לֵבָב:

אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי;    וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה.

כד,ה  יִשָּׂא בְרָכָה, מֵאֵת יְהוָה;    וּצְדָקָה, מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ.

כד,ו  זֶה, דּוֹר דֹּרְשָׁו;    מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה.

כד,ז  שְׂאוּ שְׁעָרִים, רָאשֵׁיכֶם,    וְהִנָּשְׂאוּ, פִּתְחֵי עוֹלָם;

וְיָבוֹא,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.

כד,ח  מִי זֶה,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:

יְהוָה, עִזּוּז וְגִבּוֹר;    יְהוָה, גִּבּוֹר מִלְחָמָה.

כד,ט  שְׂאוּ שְׁעָרִים, רָאשֵׁיכֶם,    וּשְׂאוּ, פִּתְחֵי עוֹלָם;

וְיָבֹא,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.

כד,י  מִי הוּא זֶה,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:

יְהוָה צְבָאוֹת–    הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

42. מלכות שביסוד-היום ארבעים ושנים ימים לעומר שהם שישה שבועות יאמר בו

כה,א  לְדָוִד:    אֵלֶיךָ יְהוָה, נַפְשִׁי אֶשָּׂא.

כה,ב  אֱלֹהַי–בְּךָ בָטַחְתִּי, אַל-אֵבוֹשָׁה;    אַל-יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי.

כה,ג  גַּם כָּל-קֹוֶיךָ, לֹא יֵבֹשׁוּ;    יֵבֹשׁוּ, הַבּוֹגְדִים רֵיקָם.

כה,ד  דְּרָכֶיךָ יְהוָה, הוֹדִיעֵנִי;    אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי.

כה,ה  הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ, וְלַמְּדֵנִי–    כִּי-אַתָּה, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי;

אוֹתְךָ קִוִּיתִי,    כָּל-הַיּוֹם.

כה,ו  זְכֹר-רַחֲמֶיךָ יְהוָה, וַחֲסָדֶיךָ:    כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.

כה,ז  חַטֹּאות נְעוּרַי, וּפְשָׁעַי–    אַל-תִּזְכֹּר:

כְּחַסְדְּךָ זְכָר-לִי-אַתָּה–    לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה.

כה,ח  טוֹב-וְיָשָׁר יְהוָה;    עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.

כה,ט  יַדְרֵךְ עֲנָוִים, בַּמִּשְׁפָּט;    וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.

כה,י  כָּל-אָרְחוֹת יְהוָה, חֶסֶד וֶאֱמֶת–    לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ, וְעֵדֹתָיו.

כה,יא  לְמַעַן-שִׁמְךָ יְהוָה;    וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנִי, כִּי רַב-הוּא.

כה,יב  מִי-זֶה הָאִישׁ, יְרֵא יְהוָה–    יוֹרֶנּוּ, בְּדֶרֶךְ יִבְחָר.

כה,יג  נַפְשׁוֹ, בְּטוֹב תָּלִין;    וְזַרְעוֹ, יִירַשׁ אָרֶץ.

כה,יד  סוֹד יְהוָה, לִירֵאָיו;    וּבְרִיתוֹ, לְהוֹדִיעָם.

כה,טו  עֵינַי תָּמִיד, אֶל-יְהוָה:    כִּי הוּא-יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.

כה,טז  פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי:    כִּי-יָחִיד וְעָנִי אָנִי.

כה,יז  צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ;    מִמְּצוּקוֹתַי, הוֹצִיאֵנִי.

כה,יח  רְאֵה עָנְיִי, וַעֲמָלִי;    וְשָׂא, לְכָל-חַטֹּאותָי.

כה,יט  רְאֵה-אֹיְבַי כִּי-רָבּוּ;    וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי.

כה,כ  שָׁמְרָה נַפְשִׁי, וְהַצִּילֵנִי;    אַל-אֵבוֹשׁ, כִּי-חָסִיתִי בָךְ.

כה,כא  תֹּם-וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי:    כִּי, קִוִּיתִיךָ.

כה,כב  פְּדֵה אֱלֹהִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל–    מִכֹּל, צָרוֹתָיו.

כו,א  לְדָוִד:  שָׁפְטֵנִי יְהוָה–    כִּי-אֲנִי, בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי;

וּבַיהוָה בָּטַחְתִּי,    לֹא אֶמְעָד.

כו,ב  בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי;    צרופה (צָרְפָה) כִלְיוֹתַי וְלִבִּי.

כו,ג  כִּי-חַסְדְּךָ, לְנֶגֶד עֵינָי;    וְהִתְהַלַּכְתִּי, בַּאֲמִתֶּךָ.

כו,ד  לֹא-יָשַׁבְתִּי, עִם-מְתֵי-שָׁוְא;    וְעִם נַעֲלָמִים, לֹא אָבוֹא.

כו,ה  שָׂנֵאתִי, קְהַל מְרֵעִים;    וְעִם-רְשָׁעִים, לֹא אֵשֵׁב.

כו,ו  אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי;    וַאֲסֹבְבָה אֶת-מִזְבַּחֲךָ יְהוָה.

כו,ז  לַשְׁמִעַ, בְּקוֹל תּוֹדָה;    וּלְסַפֵּר, כָּל-נִפְלְאוֹתֶיךָ.

כו,ח  יְהוָה–אָהַבְתִּי, מְעוֹן בֵּיתֶךָ;    וּמְקוֹם, מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.

כו,ט  אַל-תֶּאֱסֹף עִם-חַטָּאִים נַפְשִׁי;    וְעִם-אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי.

כו,י  אֲשֶׁר-בִּידֵיהֶם זִמָּה;    וִימִינָם, מָלְאָה שֹּׁחַד.

כו,יא  וַאֲנִי, בְּתֻמִּי אֵלֵךְ;    פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי.

כו,יב  רַגְלִי, עָמְדָה בְמִישׁוֹר;    בְּמַקְהֵלִים, אֲבָרֵךְ יְהוָה.

כז,א  לְדָוִד:    יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי–מִמִּי אִירָא;

יְהוָה מָעוֹז-חַיַּי,    מִמִּי אֶפְחָד.

כז,ב  בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים–    לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:

צָרַי וְאֹיְבַי לִי;    הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.

כז,ג  אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה–    לֹא-יִירָא לִבִּי:

אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה–    בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.

כז,ד  אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה–    אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:

שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה,    כָּל-יְמֵי חַיַּי;

לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה,    וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.

כז,ה  כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה–    בְּיוֹם רָעָה:

יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ;    בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.

כז,ו  וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי,    וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה;

אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה,    לַיהוָה.

כז,ז  שְׁמַע-יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא;    וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.

כז,ח  לְךָ, אָמַר לִבִּי–בַּקְּשׁוּ פָנָי;    אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ.

כז,ט  אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי–    אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ:

עֶזְרָתִי הָיִיתָ;    אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי.

כז,י  כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי;    וַיהוָה יַאַסְפֵנִי.

כז,יא  הוֹרֵנִי יְהוָה, דַּרְכֶּךָ:    וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר–לְמַעַן, שׁוֹרְרָי.

כז,יב  אַל-תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי:    כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס.

כז,יג  לוּלֵא–הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-יְהוָה:    בְּאֶרֶץ חַיִּים.

כז,יד  קַוֵּה, אֶל-יְהוָה:    חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה.

כח,א  לְדָוִד, אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא–    צוּרִי, אַל-תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי:

פֶּן-תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי;    וְנִמְשַׁלְתִּי, עִם-יוֹרְדֵי בוֹר.

כח,ב  שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי,    בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ;

בְּנָשְׂאִי יָדַי,    אֶל-דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.

כח,ג  אַל-תִּמְשְׁכֵנִי עִם-רְשָׁעִים,    וְעִם-פֹּעֲלֵי-אָוֶן:

דֹּבְרֵי שָׁלוֹם, עִם-רֵעֵיהֶם;    וְרָעָה, בִּלְבָבָם.

כח,ד  תֶּן-לָהֶם כְּפָעֳלָם,    וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם:

כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, תֵּן לָהֶם;    הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם.

כח,ה  כִּי לֹא יָבִינוּ, אֶל-פְּעֻלֹּת יְהוָה–    וְאֶל-מַעֲשֵׂה יָדָיו;

יֶהֶרְסֵם,    וְלֹא יִבְנֵם.

כח,ו  בָּרוּךְ יְהוָה:    כִּי-שָׁמַע, קוֹל תַּחֲנוּנָי.

כח,ז  יְהוָה, עֻזִּי וּמָגִנִּי–    בּוֹ בָטַח לִבִּי, וְנֶעֱזָרְתִּי:

וַיַּעֲלֹז לִבִּי;    וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ.

כח,ח  יְהוָה עֹז-לָמוֹ;    וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא.

כח,ט  הוֹשִׁיעָה, אֶת-עַמֶּךָ–    וּבָרֵךְ אֶת-נַחֲלָתֶךָ;

וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם,    עַד-הָעוֹלָם.

שבוע שביעי מלכות:

43. חסד שבמלכות-היום ארבעים ושלושה יום לעומר שהם שישה שבועות ויום אחד יאמר בו

 סז,א  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר.

סז,ב  אֱלֹהִים, יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ;    יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה.

סז,ג  לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ;    בְּכָל-גּוֹיִם, יְשׁוּעָתֶךָ.

סז,ד  יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים:    יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם.

סז,ה  יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ,    לְאֻמִּים:

כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר;    וּלְאֻמִּים, בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה.

סז,ו  יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים:    יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם.

סז,ז  אֶרֶץ, נָתְנָה יְבוּלָהּ;    יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ.

סז,ח  יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים;    וְיִירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ.

סח,א  לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד, מִזְמוֹר שִׁיר.

סח,ב  יָקוּם אֱלֹהִים, יָפוּצוּ אוֹיְבָיו;    וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו, מִפָּנָיו.

סח,ג  כְּהִנְדֹּף עָשָׁן,    תִּנְדֹּף:

כְּהִמֵּס דּוֹנַג, מִפְּנֵי-אֵשׁ–    יֹאבְדוּ רְשָׁעִים, מִפְּנֵי אֱלֹהִים.

סח,ד  וְצַדִּיקִים–יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ, לִפְנֵי אֱלֹהִים;    וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה.

סח,ה  שִׁירוּ, לֵאלֹהִים–    זַמְּרוּ שְׁמוֹ:

סֹלּוּ, לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת–בְּיָהּ שְׁמוֹ;    וְעִלְזוּ לְפָנָיו.

סח,ו  אֲבִי יְתוֹמִים, וְדַיַּן אַלְמָנוֹת–    אֱלֹהִים, בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ.

סח,ז  אֱלֹהִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה–    מוֹצִיא אֲסִירִים, בַּכּוֹשָׁרוֹת;

אַךְ סוֹרְרִים,    שָׁכְנוּ צְחִיחָה.

סח,ח  אֱלֹהִים–בְּצֵאתְךָ, לִפְנֵי עַמֶּךָ;    בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה.

סח,ט  אֶרֶץ רָעָשָׁה, אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ–    מִפְּנֵי אֱלֹהִים:

זֶה סִינַי–    מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

סח,י  גֶּשֶׁם נְדָבוֹת, תָּנִיף אֱלֹהִים;    נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה, אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ.

סח,יא  חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ-בָהּ;    תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים.

סח,יב  אֲדֹנָי יִתֶּן-אֹמֶר;    הַמְבַשְּׂרוֹת, צָבָא רָב.

סח,יג  מַלְכֵי צְבָאוֹת, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן;    וּנְוַת-בַּיִת, תְּחַלֵּק שָׁלָל.

סח,יד  אִם-תִּשְׁכְּבוּן,    בֵּין שְׁפַתָּיִם:

כַּנְפֵי יוֹנָה, נֶחְפָּה בַכֶּסֶף;    וְאֶבְרוֹתֶיהָ, בִּירַקְרַק חָרוּץ.

סח,טו  בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ–    תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.

סח,טז  הַר-אֱלֹהִים הַר-בָּשָׁן:    הַר גַּבְנֻנִּים, הַר-בָּשָׁן.

סח,יז  לָמָּה, תְּרַצְּדוּן–    הָרִים גַּבְנֻנִּים:

הָהָר–חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ;    אַף-יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.

סח,יח  רֶכֶב אֱלֹהִים, רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן;    אֲדֹנָי בָם, סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.

סח,יט  עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי–    לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת, בָּאָדָם;

וְאַף סוֹרְרִים,    לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.

סח,כ  בָּרוּךְ אֲדֹנָי, יוֹם יוֹם:    יַעֲמָס-לָנוּ–הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה.

סח,כא  הָאֵל לָנוּ, אֵל לְמוֹשָׁעוֹת:    וְלֵיהוִה אֲדֹנָי–לַמָּוֶת, תֹּצָאוֹת.

סח,כב  אַךְ-אֱלֹהִים–יִמְחַץ, רֹאשׁ אֹיְבָיו:    קָדְקֹד שֵׂעָר–מִתְהַלֵּךְ, בַּאֲשָׁמָיו.

סח,כג  אָמַר אֲדֹנָי, מִבָּשָׁן אָשִׁיב;    אָשִׁיב, מִמְּצֻלוֹת יָם.

סח,כד  לְמַעַן, תִּמְחַץ רַגְלְךָ–בְּדָם:    לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ–מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ.

סח,כה  רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים;    הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.

סח,כו  קִדְּמוּ שָׁרִים, אַחַר נֹגְנִים;    בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת, תּוֹפֵפוֹת.

סח,כז  בְּמַקְהֵלוֹת, בָּרְכוּ אֱלֹהִים;    אֲדֹנָי, מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.

סח,כח  שָׁם בִּנְיָמִן, צָעִיר רֹדֵם–שָׂרֵי יְהוּדָה, רִגְמָתָם;    שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי.

סח,כט  צִוָּה אֱלֹהֶיךָ, עֻזֶּךָ:    עוּזָּה אֱלֹהִים–זוּ, פָּעַלְתָּ לָּנוּ.

סח,ל  מֵהֵיכָלֶךָ, עַל-יְרוּשָׁלִָם–    לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי.

סח,לא  גְּעַר חַיַּת קָנֶה, עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים–    מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי-כָסֶף;

בִּזַּר עַמִּים,    קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ.

סח,לב  יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים, מִנִּי מִצְרָיִם;    כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו, לֵאלֹהִים.

סח,לג  מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹהִים;    זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה.

סח,לד  לָרֹכֵב, בִּשְׁמֵי שְׁמֵי-קֶדֶם–    הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ, קוֹל עֹז.

סח,לה  תְּנוּ עֹז, לֵאלֹהִים:    עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ; וְעֻזּוֹ, בַּשְּׁחָקִים.

סח,לו  נוֹרָא אֱלֹהִים,    מִמִּקְדָּשֶׁיךָ:

אֵל יִשְׂרָאֵל–    הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם;

בָּרוּךְ אֱלֹהִים.

סט,א  לַמְנַצֵּחַ עַל-שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד.

סט,ב  הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים–    כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ.

סט,ג  טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה–    וְאֵין מָעֳמָד;

בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם,    וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.

סט,ד  יָגַעְתִּי בְקָרְאִי, נִחַר גְּרוֹנִי:    כָּלוּ עֵינַי–מְיַחֵל, לֵאלֹהָי.

סט,ה  רַבּוּ, מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי–    שֹׂנְאַי חִנָּם:

עָצְמוּ מַצְמִיתַי, אֹיְבַי שֶׁקֶר–    אֲשֶׁר לֹא-גָזַלְתִּי, אָז אָשִׁיב.

סט,ו  אֱלֹהִים–אַתָּה יָדַעְתָּ, לְאִוַּלְתִּי;    וְאַשְׁמוֹתַי, מִמְּךָ לֹא-נִכְחָדוּ.

סט,ז  אַל-יֵבֹשׁוּ בִי, קֹוֶיךָ–    אֲדֹנָי יְהוִה, צְבָאוֹת:

אַל-יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ–    אֱלֹהֵי, יִשְׂרָאֵל.

סט,ח  כִּי-עָלֶיךָ, נָשָׂאתִי חֶרְפָּה;    כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי.

סט,ט  מוּזָר, הָיִיתִי לְאֶחָי;    וְנָכְרִי, לִבְנֵי אִמִּי.

סט,י  כִּי-קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי;    וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ, נָפְלוּ עָלָי.

סט,יא  וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי;    וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי.

סט,יב  וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק;    וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל.

סט,יג  יָשִׂיחוּ בִי, יֹשְׁבֵי שָׁעַר;    וּנְגִינוֹת, שׁוֹתֵי שֵׁכָר.

סט,יד  וַאֲנִי תְפִלָּתִי-לְךָ יְהוָה, עֵת רָצוֹן–    אֱלֹהִים בְּרָב-חַסְדֶּךָ;

עֲנֵנִי,    בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.

סט,טו  הַצִּילֵנִי מִטִּיט, וְאַל-אֶטְבָּעָה;    אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי, וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם.

סט,טז  אַל-תִּשְׁטְפֵנִי, שִׁבֹּלֶת מַיִם–    וְאַל-תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה;

וְאַל-תֶּאְטַר-עָלַי בְּאֵר    פִּיהָ.

סט,יז  עֲנֵנִי יְהוָה, כִּי-טוֹב חַסְדֶּךָ;    כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, פְּנֵה אֵלָי.

סט,יח  וְאַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵעַבְדֶּךָ:    כִּי-צַר-לִי, מַהֵר עֲנֵנִי.

סט,יט  קָרְבָה אֶל-נַפְשִׁי גְאָלָהּ;    לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי.

סט,כ  אַתָּה יָדַעְתָּ–חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי, וּכְלִמָּתִי;    נֶגְדְּךָ, כָּל-צוֹרְרָי.

סט,כא  חֶרְפָּה, שָׁבְרָה לִבִּי–    וָאָנוּשָׁה:

וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן;    וְלַמְנַחֲמִים, וְלֹא מָצָאתִי.

סט,כב  וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ;    וְלִצְמָאִי, יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ.

סט,כג  יְהִי-שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח;    וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ.

סט,כד  תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם, מֵרְאוֹת;    וּמָתְנֵיהֶם, תָּמִיד הַמְעַד.

סט,כה  שְׁפָךְ-עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ;    וַחֲרוֹן אַפְּךָ, יַשִּׂיגֵם.

סט,כו  תְּהִי-טִירָתָם נְשַׁמָּה;    בְּאָהֳלֵיהֶם, אַל-יְהִי יֹשֵׁב.

סט,כז  כִּי-אַתָּה אֲשֶׁר-הִכִּיתָ רָדָפוּ;    וְאֶל-מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ.

סט,כח  תְּנָה-עָו‍ֹן, עַל-עֲו‍ֹנָם;    וְאַל-יָבֹאוּ, בְּצִדְקָתֶךָ.

סט,כט  יִמָּחוּ, מִסֵּפֶר חַיִּים;    וְעִם צַדִּיקִים, אַל-יִכָּתֵבוּ.

סט,ל  וַאֲנִי, עָנִי וְכוֹאֵב;    יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי.

סט,לא  אֲהַלְלָה שֵׁם-אֱלֹהִים בְּשִׁיר;    וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה.

סט,לב  וְתִיטַב לַיהוָה, מִשּׁוֹר פָּר;    מַקְרִן מַפְרִיס.

סט,לג  רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ;    דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים, וִיחִי לְבַבְכֶם.

סט,לד  כִּי-שֹׁמֵעַ אֶל-אֶבְיוֹנִים יְהוָה;    וְאֶת-אֲסִירָיו, לֹא בָזָה.

סט,לה  יְהַלְלוּהוּ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ;    יַמִּים, וְכָל-רֹמֵשׂ בָּם.

סט,לו  כִּי אֱלֹהִים, יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן, וְיִבְנֶה, עָרֵי יְהוּדָה;    וְיָשְׁבוּ שָׁם, וִירֵשׁוּהָ.

סט,לז  וְזֶרַע עֲבָדָיו, יִנְחָלוּהָ;    וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ, יִשְׁכְּנוּ-בָהּ.

44.גבורה שבמלכות-היום ארבעים וארבעה ימים לעומר שהם שישה שבועות ושני ימים יאמר בו

קד,א  בָּרְכִי נַפְשִׁי,    אֶת-יְהוָה:

יְהוָה אֱלֹהַי, גָּדַלְתָּ מְּאֹד;    הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ.

קד,ב  עֹטֶה-אוֹר, כַּשַּׂלְמָה;    נוֹטֶה שָׁמַיִם, כַּיְרִיעָה.

קד,ג  הַמְקָרֶה בַמַּיִם,    עֲלִיּוֹתָיו:

הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ;    הַמְהַלֵּךְ, עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ.

קד,ד  עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת;    מְשָׁרְתָיו, אֵשׁ לֹהֵט.

קד,ה  יָסַד-אֶרֶץ, עַל-מְכוֹנֶיהָ;    בַּל-תִּמּוֹט, עוֹלָם וָעֶד.

קד,ו  תְּהוֹם, כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ;    עַל-הָרִים, יַעַמְדוּ מָיִם.

קד,ז  מִן-גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן;    מִן-קוֹל רַעַמְךָ, יֵחָפֵזוּן.

קד,ח  יַעֲלוּ הָרִים, יֵרְדוּ בְקָעוֹת–    אֶל-מְקוֹם, זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם.

קד,ט  גְּבוּל-שַׂמְתָּ, בַּל-יַעֲבֹרוּן;    בַּל-יְשֻׁבוּן, לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.

קד,י  הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים, בַּנְּחָלִים;    בֵּין הָרִים, יְהַלֵּכוּן.

קד,יא  יַשְׁקוּ, כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי;    יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם.

קד,יב  עֲלֵיהֶם, עוֹף-הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן;    מִבֵּין עֳפָאיִם, יִתְּנוּ-קוֹל.

קד,יג  מַשְׁקֶה הָרִים, מֵעֲלִיּוֹתָיו;    מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ, תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ.

קד,יד  מַצְמִיחַ חָצִיר, לַבְּהֵמָה,    וְעֵשֶׂב, לַעֲבֹדַת הָאָדָם;

לְהוֹצִיא לֶחֶם,    מִן-הָאָרֶץ.

קד,טו  וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ–    לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן;

וְלֶחֶם,    לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד.

קד,טז  יִשְׂבְּעוּ, עֲצֵי יְהוָה–    אַרְזֵי לְבָנוֹן, אֲשֶׁר נָטָע.

קד,יז  אֲשֶׁר-שָׁם, צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ;    חֲסִידָה, בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.

קד,יח  הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים;    סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.

קד,יט  עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים;    שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ.

קד,כ  תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה–    בּוֹ-תִרְמֹשׂ, כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר.

קד,כא  הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף;    וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם.

קד,כב  תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן;    וְאֶל-מְעוֹנֹתָם, יִרְבָּצוּן.

קד,כג  יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ;    וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב.

קד,כד  מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה–    כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ;

מָלְאָה הָאָרֶץ,    קִנְיָנֶךָ.

קד,כה  זֶה, הַיָּם גָּדוֹל–    וּרְחַב יָדָיִם:

שָׁם-רֶמֶשׂ, וְאֵין מִסְפָּר;    חַיּוֹת קְטַנּוֹת, עִם-גְּדֹלוֹת.

קד,כו  שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן;    לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ.

קד,כז  כֻּלָּם, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן–    לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.

קד,כח  תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן;    תִּפְתַּח יָדְךָ, יִשְׂבְּעוּן טוֹב.

קד,כט  תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ,    יִבָּהֵלוּן:

תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן;    וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.

קד,ל  תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן;    וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה.

קד,לא  יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם;    יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו.

קד,לב  הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד;    יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ.

קד,לג  אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי;    אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי.

קד,לד  יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי;    אָנֹכִי, אֶשְׂמַח בַּיהוָה.

קד,לה  יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ,    וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם–

בָּרְכִי נַפְשִׁי,    אֶת-יְהוָה;

הַלְלוּ-יָהּ.

קה,א  הוֹדוּ לַיהוָה, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ;    הוֹדִיעוּ בָעַמִּים, עֲלִילוֹתָיו.

קה,ב  שִׁירוּ-לוֹ, זַמְּרוּ-לוֹ;    שִׂיחוּ, בְּכָל-נִפְלְאוֹתָיו.

קה,ג  הִתְהַלְלוּ, בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ;    יִשְׂמַח, לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה.

קה,ד  דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ;    בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.

קה,ה  זִכְרוּ–נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָׂה;    מֹפְתָיו, וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו.

קה,ו  זֶרַע, אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:    בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

קה,ז  הוּא, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ;    בְּכָל-הָאָרֶץ, מִשְׁפָּטָיו.

קה,ח  זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ;    דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר.

קה,ט  אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-אַבְרָהָם;    וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק.

קה,י  וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק;    לְיִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם.

קה,יא  לֵאמֹר–לְךָ, אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ-כְּנָעַן:    חֶבֶל, נַחֲלַתְכֶם.

קה,יב  בִּהְיוֹתָם, מְתֵי מִסְפָּר;    כִּמְעַט, וְגָרִים בָּהּ.

קה,יג  וַיִּתְהַלְּכוּ, מִגּוֹי אֶל-גּוֹי;    מִמַּמְלָכָה, אֶל-עַם אַחֵר.

קה,יד  לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם;    וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.

קה,טו  אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי;    וְלִנְבִיאַי, אַל-תָּרֵעוּ.

קה,טז  וַיִּקְרָא רָעָב, עַל-הָאָרֶץ;    כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר.

קה,יז  שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;    לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף.

קה,יח  עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ);    בַּרְזֶל, בָּאָה נַפְשׁוֹ.

קה,יט  עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ–    אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.

קה,כ  שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ;    מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ.

קה,כא  שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ;    וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ.

קה,כב  לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ;    וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.

קה,כג  וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם;    וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם.

קה,כד  וַיֶּפֶר אֶת-עַמּוֹ מְאֹד;    וַיַּעֲצִמֵהוּ, מִצָּרָיו.

קה,כה  הָפַךְ לִבָּם, לִשְׂנֹא עַמּוֹ;    לְהִתְנַכֵּל, בַּעֲבָדָיו.

קה,כו  שָׁלַח, מֹשֶׁה עַבְדּוֹ;    אַהֲרֹן, אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ.

קה,כז  שָׂמוּ-בָם, דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו;    וּמֹפְתִים, בְּאֶרֶץ חָם.

קה,כח  שָׁלַח חֹשֶׁךְ, וַיַּחְשִׁךְ;    וְלֹא-מָרוּ, אֶת-דבריו (דְּבָרוֹ).

קה,כט  הָפַךְ אֶת-מֵימֵיהֶם לְדָם;    וַיָּמֶת, אֶת-דְּגָתָם.

קה,ל  שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים;    בְּחַדְרֵי, מַלְכֵיהֶם.

קה,לא  אָמַר, וַיָּבֹא עָרֹב;    כִּנִּים, בְּכָל-גְּבוּלָם.

קה,לב  נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד;    אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם.

קה,לג  וַיַּךְ גַּפְנָם, וּתְאֵנָתָם;    וַיְשַׁבֵּר, עֵץ גְּבוּלָם.

קה,לד  אָמַר, וַיָּבֹא אַרְבֶּה;    וְיֶלֶק, וְאֵין מִסְפָּר.

קה,לה  וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם;    וַיֹּאכַל, פְּרִי אַדְמָתָם.

קה,לו  וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּאַרְצָם;    רֵאשִׁית, לְכָל-אוֹנָם.

קה,לז  וַיּוֹצִיאֵם, בְּכֶסֶף וְזָהָב;    וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל.

קה,לח  שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם:    כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם.

קה,לט  פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ;    וְאֵשׁ, לְהָאִיר לָיְלָה.

קה,מ  שָׁאַל, וַיָּבֵא שְׂלָו;    וְלֶחֶם שָׁמַיִם, יַשְׂבִּיעֵם.

קה,מא  פָּתַח צוּר, וַיָּזוּבוּ מָיִם;    הָלְכוּ, בַּצִּיּוֹת נָהָר.

קה,מב  כִּי-זָכַר, אֶת-דְּבַר קָדְשׁוֹ;    אֶת-אַבְרָהָם עַבְדּוֹ.

קה,מג  וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן;    בְּרִנָּה, אֶת-בְּחִירָיו.

קה,מד  וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

קה,מה  בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו–    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;

הַלְלוּ-יָהּ.

45. תפארת שבמלכות-היום ארבעים וחמישה ימים לעומר שהם שישה שבועות ושלושה ימים יאמר בו

   מִזְמוֹר, לְאָסָף:

אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ–    טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ;

שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם    לְעִיִּים.

ב  נָתְנוּ, אֶת-נִבְלַת עֲבָדֶיךָ–    מַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמָיִם;

בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ,    לְחַיְתוֹ-אָרֶץ.

ג  שָׁפְכוּ דָמָם, כַּמַּיִם–סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם;    וְאֵין קוֹבֵר.

ד  הָיִינוּ חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנֵינוּ;    לַעַג וָקֶלֶס, לִסְבִיבוֹתֵינוּ.

ה  עַד-מָה יְהוָה, תֶּאֱנַף לָנֶצַח;    תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ, קִנְאָתֶךָ.

ו  שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ–    אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:

וְעַל מַמְלָכוֹת–    אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ.

ז  כִּי, אָכַל אֶת-יַעֲקֹב;    וְאֶת-נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.

ח  אַל-תִּזְכָּר-לָנוּ,    עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים:

מַהֵר, יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ–    כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד.

ט  עָזְרֵנוּ, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ–    עַל-דְּבַר כְּבוֹד-שְׁמֶךָ;

וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל-חַטֹּאתֵינוּ,    לְמַעַן שְׁמֶךָ.

י  לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם–    אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:

יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ;    נִקְמַת, דַּם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.

יא  תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, אֶנְקַת אָסִיר:    כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ–הוֹתֵר, בְּנֵי תְמוּתָה.

יב  וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם,    אֶל-חֵיקָם;

חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ    אֲדֹנָי.

יג  וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ, וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ–    נוֹדֶה לְּךָ, לְעוֹלָם:

לְדוֹר וָדֹר–    נְסַפֵּר, תְּהִלָּתֶךָ.

א  לַמְנַצֵּחַ אֶל-שֹׁשַׁנִּים;    עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר.

ב  רֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַאֲזִינָה–    נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף;

יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים    הוֹפִיעָה.

ג  לִפְנֵי אֶפְרַיִם, וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה–    עוֹרְרָה אֶת-גְּבוּרָתֶךָ;

וּלְכָה לִישֻׁעָתָה    לָּנוּ.

ד  אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ;    וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה.

ה  יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת–    עַד-מָתַי עָשַׁנְתָּ, בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ.

ו  הֶאֱכַלְתָּם, לֶחֶם דִּמְעָה;    וַתַּשְׁקֵמוֹ, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

ז  תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן, לִשְׁכֵנֵינוּ;    וְאֹיְבֵינוּ, יִלְעֲגוּ-לָמוֹ.

ח  אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ;    וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה.

ט  גֶּפֶן, מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ;    תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם, וַתִּטָּעֶהָ.

י  פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ;    וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, וַתְּמַלֵּא-אָרֶץ.

יא  כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ;    וַעֲנָפֶיהָ, אַרְזֵי-אֵל.

יב  תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד-יָם;    וְאֶל-נָהָר, יוֹנְקוֹתֶיהָ.

יג  לָמָּה, פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ;    וְאָרוּהָ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ.

יד  יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר;    וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה.

טו  אֱלֹהִים צְבָאוֹת,    שׁוּב-נָא:

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה;    וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת.

טז  וְכַנָּה, אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ;    וְעַל-בֵּן, אִמַּצְתָּה לָּךְ.

יז  שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה;    מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ.

יח  תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ;    עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ.

יט  וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ;    תְּחַיֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא.

כ  יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ;    הָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה.

א  עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל–שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ:    בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.

ב  עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ–    תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ.

ג  כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר–    וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:

שִׁירוּ לָנוּ,    מִשִּׁיר צִיּוֹן.

ד  אֵיךְ–נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה:    עַל, אַדְמַת נֵכָר.

ה  אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם–    תִּשְׁכַּח יְמִינִי.

ו  תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי–    אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:

אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם–    עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

ז  זְכֹר יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם–    אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם:

הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ–    עַד, הַיְסוֹד בָּהּ.

ח  בַּת-בָּבֶל,    הַשְּׁדוּדָה:

אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ–    אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.

ט  אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ–    אֶל-הַסָּלַע.

א  לְדָוִד:    אֵלֶיךָ יְהוָה, נַפְשִׁי אֶשָּׂא.

ב  אֱלֹהַי–בְּךָ בָטַחְתִּי, אַל-אֵבוֹשָׁה;    אַל-יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי.

ג  גַּם כָּל-קֹוֶיךָ, לֹא יֵבֹשׁוּ;    יֵבֹשׁוּ, הַבּוֹגְדִים רֵיקָם.

ד  דְּרָכֶיךָ יְהוָה, הוֹדִיעֵנִי;    אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי.

ה  הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ, וְלַמְּדֵנִי–    כִּי-אַתָּה, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי;

אוֹתְךָ קִוִּיתִי,    כָּל-הַיּוֹם.

ו  זְכֹר-רַחֲמֶיךָ יְהוָה, וַחֲסָדֶיךָ:    כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.

ז  חַטֹּאות נְעוּרַי, וּפְשָׁעַי–    אַל-תִּזְכֹּר:

כְּחַסְדְּךָ זְכָר-לִי-אַתָּה–    לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה.

ח  טוֹב-וְיָשָׁר יְהוָה;    עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.

ט  יַדְרֵךְ עֲנָוִים, בַּמִּשְׁפָּט;    וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.

י  כָּל-אָרְחוֹת יְהוָה, חֶסֶד וֶאֱמֶת–    לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ, וְעֵדֹתָיו.

יא  לְמַעַן-שִׁמְךָ יְהוָה;    וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנִי, כִּי רַב-הוּא.

יב  מִי-זֶה הָאִישׁ, יְרֵא יְהוָה–    יוֹרֶנּוּ, בְּדֶרֶךְ יִבְחָר.

יג  נַפְשׁוֹ, בְּטוֹב תָּלִין;    וְזַרְעוֹ, יִירַשׁ אָרֶץ.

יד  סוֹד יְהוָה, לִירֵאָיו;    וּבְרִיתוֹ, לְהוֹדִיעָם.

טו  עֵינַי תָּמִיד, אֶל-יְהוָה:    כִּי הוּא-יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.

טז  פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי:    כִּי-יָחִיד וְעָנִי אָנִי.

יז  צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ;    מִמְּצוּקוֹתַי, הוֹצִיאֵנִי.

יח  רְאֵה עָנְיִי, וַעֲמָלִי;    וְשָׂא, לְכָל-חַטֹּאותָי.

יט  רְאֵה-אֹיְבַי כִּי-רָבּוּ;    וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי.

כ  שָׁמְרָה נַפְשִׁי, וְהַצִּילֵנִי;    אַל-אֵבוֹשׁ, כִּי-חָסִיתִי בָךְ.

כא  תֹּם-וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי:    כִּי, קִוִּיתִיךָ.

כב  פְּדֵה אֱלֹהִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל–    מִכֹּל, צָרוֹתָיו.

א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא–    כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע.

ג  חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ;    כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.

ד  הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי;    וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.

ה  כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע;    וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.

ו  לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי,    וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי:

לְמַעַן, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ–    תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ.

ז  הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי;    וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.

ח  הֵן-אֱמֶת, חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת;    וּבְסָתֻם, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.

ט  תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר;    תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין.

י  תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה;    תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ.

יא  הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי;    וְכָל-עֲו‍ֹנֹתַי מְחֵה.

יב  לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים;    וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.

יג  אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ;    וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.

יד  הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ;    וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.

טו  אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ;    וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.

טז  הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים–    אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי:

תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי,    צִדְקָתֶךָ.

יז  אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח;    וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.

יח  כִּי, לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה;    עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה.

יט  זִבְחֵי אֱלֹהִים,    רוּחַ נִשְׁבָּרָה:

לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה–    אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה.

כ  הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן;    תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.

כא  אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק,    עוֹלָה וְכָלִיל;

אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ    פָרִים.

א  תְּפִלָּה, לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים:

אֲדֹנָי–מָעוֹן אַתָּה, הָיִיתָ לָּנוּ;    בְּדֹר וָדֹר.

ב  בְּטֶרֶם, הָרִים יֻלָּדוּ–    וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל;

וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם,    אַתָּה אֵל.

ג  תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ, עַד-דַּכָּא;    וַתֹּאמֶר, שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם.

ד  כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ–    כְּיוֹם אֶתְמוֹל, כִּי יַעֲבֹר;

וְאַשְׁמוּרָה    בַלָּיְלָה.

ה  זְרַמְתָּם, שֵׁנָה יִהְיוּ;    בַּבֹּקֶר, כֶּחָצִיר יַחֲלֹף.

ו  בַּבֹּקֶר, יָצִיץ וְחָלָף;    לָעֶרֶב, יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.

ז  כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ;    וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ.

ח  שת (שַׁתָּה) עֲו‍ֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ;    עֲלֻמֵנוּ, לִמְאוֹר פָּנֶיךָ.

ט  כִּי כָל-יָמֵינוּ, פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ;    כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה.

י  יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה,    וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה–

וְרָהְבָּם,    עָמָל וָאָוֶן:

כִּי-גָז חִישׁ,    וַנָּעֻפָה.

יא  מִי-יוֹדֵעַ, עֹז אַפֶּךָ;    וּכְיִרְאָתְךָ, עֶבְרָתֶךָ.

יב  לִמְנוֹת יָמֵינוּ, כֵּן הוֹדַע;    וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה.

יג  שׁוּבָה יְהוָה, עַד-מָתָי;    וְהִנָּחֵם, עַל-עֲבָדֶיךָ.

יד  שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ;    וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה, בְּכָל-יָמֵינוּ.

טו  שַׂמְּחֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ:    שְׁנוֹת, רָאִינוּ רָעָה.

טז  יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ;    וַהֲדָרְךָ, עַל-בְּנֵיהֶם.

יז  וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ–    עָלֵינוּ:

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;    וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ

א  מַשְׂכִּיל, לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי.

ב  חַסְדֵי יְהוָה, עוֹלָם אָשִׁירָה;    לְדֹר וָדֹר, אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי.

ג  כִּי-אָמַרְתִּי–עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה;    שָׁמַיִם, תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.

ד  כָּרַתִּי בְרִית, לִבְחִירִי;    נִשְׁבַּעְתִּי, לְדָוִד עַבְדִּי.

ה  עַד-עוֹלָם, אָכִין זַרְעֶךָ;    וּבָנִיתִי לְדֹר-וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה.

ו  וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה;    אַף-אֱמוּנָתְךָ, בִּקְהַל קְדֹשִׁים.

ז  כִּי מִי בַשַּׁחַק, יַעֲרֹךְ לַיהוָה;    יִדְמֶה לַיהוָה, בִּבְנֵי אֵלִים.

ח  אֵל נַעֲרָץ, בְּסוֹד-קְדֹשִׁים רַבָּה;    וְנוֹרָא, עַל-כָּל-סְבִיבָיו.

ט  יְהוָה, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת–מִי-כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ;    וֶאֱמוּנָתְךָ, סְבִיבוֹתֶיךָ.

י  אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם;    בְּשׂוֹא גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.

יא  אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב;    בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ.

יב  לְךָ שָׁמַיִם, אַף-לְךָ אָרֶץ;    תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ, אַתָּה יְסַדְתָּם.

יג  צָפוֹן וְיָמִין, אַתָּה בְרָאתָם;    תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ.

יד  לְךָ זְרוֹעַ, עִם-גְּבוּרָה;    תָּעֹז יָדְךָ, תָּרוּם יְמִינֶךָ.

טו  צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאֶךָ;    חֶסֶד וֶאֱמֶת, יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ.

טז  אַשְׁרֵי הָעָם, יֹדְעֵי תְרוּעָה;    יְהוָה, בְּאוֹר-פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.

יז  בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם;    וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ.

יח  כִּי-תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה;    וּבִרְצוֹנְךָ, תרים (תָּרוּם) קַרְנֵינוּ.

יט  כִּי לַיהוָה, מָגִנֵּנוּ;    וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ.

כ  אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן, לַחֲסִידֶיךָ–    וַתֹּאמֶר, שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל-גִּבּוֹר;

הֲרִימוֹתִי בָחוּר    מֵעָם.

כא  מָצָאתִי, דָּוִד עַבְדִּי;    בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו.

כב  אֲשֶׁר יָדִי, תִּכּוֹן עִמּוֹ;    אַף-זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ.

כג  לֹא-יַשִּׁיא אוֹיֵב בּוֹ;    וּבֶן-עַוְלָה, לֹא יְעַנֶּנּוּ.

כד  וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו;    וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף.

כה  וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ;    וּבִשְׁמִי, תָּרוּם קַרְנוֹ.

כו  וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ;    וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ.

כז  הוּא יִקְרָאֵנִי, אָבִי אָתָּה;    אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי.

כח  אַף-אָנִי, בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ;    עֶלְיוֹן, לְמַלְכֵי-אָרֶץ.

כט  לְעוֹלָם, אשמור- (אֶשְׁמָר-) לוֹ חַסְדִּי;    וּבְרִיתִי, נֶאֱמֶנֶת לוֹ.

ל  וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ;    וְכִסְאוֹ, כִּימֵי שָׁמָיִם.

לא  אִם-יַעַזְבוּ בָנָיו, תּוֹרָתִי;    וּבְמִשְׁפָּטַי, לֹא יֵלֵכוּן.

לב  אִם-חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ;    וּמִצְו‍ֹתַי, לֹא יִשְׁמֹרוּ.

לג  וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם;    וּבִנְגָעִים עֲו‍ֹנָם.

לד  וְחַסְדִּי, לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ;    וְלֹא-אֲשַׁקֵּר, בֶּאֱמוּנָתִי.

לה  לֹא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי;    וּמוֹצָא שְׂפָתַי, לֹא אֲשַׁנֶּה.

לו  אַחַת, נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי:    אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב.

לז  זַרְעוֹ, לְעוֹלָם יִהְיֶה;    וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי.

לח  כְּיָרֵחַ, יִכּוֹן עוֹלָם;    וְעֵד בַּשַּׁחַק, נֶאֱמָן סֶלָה.

לט  וְאַתָּה זָנַחְתָּ, וַתִּמְאָס;    הִתְעַבַּרְתָּ, עִם-מְשִׁיחֶךָ.

מ  נֵאַרְתָּה, בְּרִית עַבְדֶּךָ;    חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ.

מא  פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָיו;    שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה.

מב  שַׁסֻּהוּ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ;    הָיָה חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנָיו.

מג  הֲרִימוֹתָ, יְמִין צָרָיו;    הִשְׂמַחְתָּ, כָּל-אוֹיְבָיו.

מד  אַף-תָּשִׁיב, צוּר חַרְבּוֹ;    וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ, בַּמִּלְחָמָה.

מה  הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ;    וְכִסְאוֹ, לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה.

מו  הִקְצַרְתָּ, יְמֵי עֲלוּמָיו;    הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה.

מז  עַד-מָה יְהוָה, תִּסָּתֵר לָנֶצַח;    תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ חֲמָתֶךָ.

מח  זְכָר-אֲנִי מֶה-חָלֶד;    עַל-מַה-שָּׁוְא, בָּרָאתָ כָל-בְּנֵי-אָדָם.

מט  מִי גֶבֶר יִחְיֶה, וְלֹא יִרְאֶה-מָּוֶת;    יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד-שְׁאוֹל סֶלָה.

נ  אַיֵּה, חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי:    נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד, בֶּאֱמוּנָתֶךָ.

נא  זְכֹר אֲדֹנָי, חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ;    שְׂאֵתִי בְחֵיקִי, כָּל-רַבִּים עַמִּים.

נב  אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהוָה:    אֲשֶׁר חֵרְפוּ, עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ.

נג  בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם:    אָמֵן וְאָמֵן.

א  מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ–    כִּי-נִפְלָאוֹת עָשָׂה;

הוֹשִׁיעָה-לּוֹ יְמִינוֹ,    וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ.

ב  הוֹדִיעַ יְהוָה, יְשׁוּעָתוֹ;    לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, גִּלָּה צִדְקָתוֹ.

ג  זָכַר חַסְדּוֹ, וֶאֱמוּנָתוֹ–    לְבֵית יִשְׂרָאֵל:

רָאוּ כָל-אַפְסֵי-אָרֶץ–    אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.

ד  הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ;    פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ.

ה  זַמְּרוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר;    בְּכִנּוֹר, וְקוֹל זִמְרָה.

ו  בַּחֲצֹצְרוֹת, וְקוֹל שׁוֹפָר–    הָרִיעוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְהוָה.

ז  יִרְעַם הַיָּם, וּמְלֹאוֹ;    תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ.

ח  נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ-כָף;    יַחַד, הָרִים יְרַנֵּנוּ.

ט  לִפְנֵי יְהוָה–    כִּי בָא, לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ:

יִשְׁפֹּט-תֵּבֵל בְּצֶדֶק;    וְעַמִּים, בְּמֵישָׁרִים.

א  הֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ב  יֹאמְרוּ, גְּאוּלֵי יְהוָה–    אֲשֶׁר גְּאָלָם, מִיַּד-צָר.

ג  וּמֵאֲרָצוֹת, קִבְּצָם:    מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב; מִצָּפוֹן וּמִיָּם.

ד  תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ;    עִיר מוֹשָׁב, לֹא מָצָאוּ.

ה  רְעֵבִים גַּם-צְמֵאִים–    נַפְשָׁם, בָּהֶם תִּתְעַטָּף.

ו  וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם;    מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם, יַצִּילֵם.

ז  וַיַּדְרִיכֵם, בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה–    לָלֶכֶת, אֶל-עִיר מוֹשָׁב.

ח  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ;    וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

ט  כִּי-הִשְׂבִּיעַ, נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה;    וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, מִלֵּא-טוֹב.

י  יֹשְׁבֵי, חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת;    אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל.

יא  כִּי-הִמְרוּ אִמְרֵי-אֵל;    וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ.

יב  וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם;    כָּשְׁלוּ, וְאֵין עֹזֵר.

יג  וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם;    מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם, יוֹשִׁיעֵם.

יד  יוֹצִיאֵם, מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת;    וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק.

טו  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ;    וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

טז  כִּי-שִׁבַּר, דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת;    וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ.

יז  אֱוִלִים, מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם;    וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם, יִתְעַנּוּ.

יח  כָּל-אֹכֶל, תְּתַעֵב נַפְשָׁם;    וַיַּגִּיעוּ, עַד-שַׁעֲרֵי מָוֶת.

יט  וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם;    מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.

כ  יִשְׁלַח דְּבָרוֹ, וְיִרְפָּאֵם;    וִימַלֵּט, מִשְּׁחִיתוֹתָם.

כא  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ;    וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

כב  וְיִזְבְּחוּ, זִבְחֵי תוֹדָה;    וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.

כג ]  יוֹרְדֵי הַיָּם, בָּאֳנִיּוֹת;    עֹשֵׂי מְלָאכָה, בְּמַיִם רַבִּים.

כד ]  הֵמָּה רָאוּ, מַעֲשֵׂי יְהוָה;    וְנִפְלְאוֹתָיו, בִּמְצוּלָה.

כה ]  וַיֹּאמֶר–וַיַּעֲמֵד, רוּחַ סְעָרָה;    וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו.

כו ]  יַעֲלוּ שָׁמַיִם, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת;    נַפְשָׁם, בְּרָעָה תִתְמוֹגָג.

כז ]  יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ, כַּשִּׁכּוֹר;    וְכָל-חָכְמָתָם, תִּתְבַּלָּע.

כח ]  וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם;    וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם, יוֹצִיאֵם.

כט  יָקֵם סְעָרָה, לִדְמָמָה;    וַיֶּחֱשׁוּ, גַּלֵּיהֶם.

ל  וַיִּשְׂמְחוּ כִי-יִשְׁתֹּקוּ;    וַיַּנְחֵם, אֶל-מְחוֹז חֶפְצָם.

לא  יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ;    וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

לב  וִירוֹמְמוּהוּ, בִּקְהַל-עָם;    וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ.

לג  יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר;    וּמֹצָאֵי מַיִם, לְצִמָּאוֹן.

לד  אֶרֶץ פְּרִי, לִמְלֵחָה;    מֵרָעַת, יוֹשְׁבֵי בָהּ.

לה  יָשֵׂם מִדְבָּר, לַאֲגַם-מַיִם;    וְאֶרֶץ צִיָּה, לְמֹצָאֵי מָיִם.

לו  וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים;    וַיְכוֹנְנוּ, עִיר מוֹשָׁב.

לז  וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים;    וַיַּעֲשׂוּ, פְּרִי תְבוּאָה.

לח  וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד;    וּבְהֶמְתָּם, לֹא יַמְעִיט.

לט  וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ–    מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן.

מ  ]  שֹׁפֵךְ בּוּז, עַל-נְדִיבִים;    וַיַּתְעֵם, בְּתֹהוּ לֹא-דָרֶךְ.

מא  וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי;    וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, מִשְׁפָּחוֹת.

מב  יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ;    וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ.

מג  מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה;    וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה.

א  יְהוָה מָלָךְ, תָּגֵל הָאָרֶץ;    יִשְׂמְחוּ, אִיִּים רַבִּים.

ב  עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו;    צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאוֹ.

ג  אֵשׁ, לְפָנָיו תֵּלֵךְ;    וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו.

ד  הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל;    רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ.

ה  הָרִים–כַּדּוֹנַג, נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְהוָה:    מִלִּפְנֵי, אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ.

ו  הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ;    וְרָאוּ כָל-הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ.

ז  יֵבֹשׁוּ, כָּל-עֹבְדֵי פֶסֶל–    הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים;

הִשְׁתַּחֲווּ-לוֹ,    כָּל-אֱלֹהִים.

ח  שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח, צִיּוֹן,    וַתָּגֵלְנָה, בְּנוֹת יְהוּדָה–

לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ    יְהוָה.

ט  כִּי-אַתָּה יְהוָה,    עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ;

מְאֹד נַעֲלֵיתָ,    עַל-כָּל-אֱלֹהִים.

י  אֹהֲבֵי יְהוָה,    שִׂנְאוּ-רָע:

שֹׁמֵר, נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו;    מִיַּד רְשָׁעִים, יַצִּילֵם.

יא  אוֹר, זָרֻעַ לַצַּדִּיק;    וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה.

יב  שִׂמְחוּ צַדִּיקִים, בַּיהוָה;    וְהוֹדוּ, לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ.

והיה אדוני למלך על כל הארץ ביום ההוא היה אדוני אחד ושמו אחד

שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד

46. נצח שבמלכות-היום ארבעים ושישה ימים לעומר שהם שישה שבועות וארבעה ימים יאמר בו

א וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב–הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו.  ב וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים–מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם.  ג וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ, אִישׁ נָעֳמִי; וַתִּשָּׁאֵר הִיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ.  ד וַיִּשְׂאוּ לָהֶם, נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת–שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת; וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, כְּעֶשֶׂר שָׁנִים.  ה וַיָּמֻתוּ גַם-שְׁנֵיהֶם, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן; וַתִּשָּׁאֵר, הָאִשָּׁה, מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ, וּמֵאִישָׁהּ.  ו וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ, וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב:  כִּי שָׁמְעָה, בִּשְׂדֵה מוֹאָב–כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-עַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם לָחֶם.  ז וַתֵּצֵא, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה-שָּׁמָּה, וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ, עִמָּהּ; וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ, לָשׁוּב אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה.  ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה (יַעַשׂ) יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי.  ט יִתֵּן יְהוָה, לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ; וַתִּשַּׁק לָהֶן, וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה.  י וַתֹּאמַרְנָה-לָּהּ:  כִּי-אִתָּךְ נָשׁוּב, לְעַמֵּךְ.  יא וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי:  הַעוֹד-לִי בָנִים בְּמֵעַי, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים.  יב שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ, כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ:  כִּי אָמַרְתִּי, יֶשׁ-לִי תִקְוָה–גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים.  יג הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה, עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ, הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ; אַל בְּנֹתַי, כִּי-מַר-לִי מְאֹד מִכֶּם–כִּי-יָצְאָה בִי, יַד-יְהוָה.  יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.  טו וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל-עַמָּהּ, וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ.  טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.  יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף–כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.  יח וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.  יט וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי, כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי.  כ וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן, אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי:  קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד.  כא אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה; לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי, נָעֳמִי, וַיהוָה עָנָה בִי, וְשַׁדַּי הֵרַע לִי.  כב וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה, מִשְּׂדֵי מוֹאָב; וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים.

47. הוד שבמלכות-היום ארבעים ושבע יום לעומר שהם שישה שבועות וחמישה ימים יאמר בו

  א וּלְנָעֳמִי מידע (מוֹדָע) לְאִישָׁהּ, אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל–מִמִּשְׁפַּחַת, אֱלִימֶלֶךְ:  וּשְׁמוֹ, בֹּעַז.  ב וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים–אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי.  ג וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה, אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים; וַיִּקֶר מִקְרֶהָ–חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ.  ד וְהִנֵּה-בֹעַז, בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים, יְהוָה עִמָּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְהוָה.  ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ, הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים:  לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.  ו וַיַּעַן, הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים–וַיֹּאמַר:  נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם-נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב.  ז וַתֹּאמֶר, אֲלַקֳּטָה-נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים, אַחֲרֵי, הַקּוֹצְרִים; וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד, מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד-עַתָּה–זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת, מְעָט.  ח וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי, מִזֶּה; וְכֹה תִדְבָּקִין, עִם-נַעֲרֹתָי.  ט עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן–הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים, לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ; וְצָמִת, וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים, וְשָׁתִית, מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים.  י וַתִּפֹּל, עַל-פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה; וַתֹּאמֶר אֵלָיו, מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי–וְאָנֹכִי, נָכְרִיָּה.  יא וַיַּעַן בֹּעַז, וַיֹּאמֶר לָהּ–הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ; וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.  יב יְשַׁלֵּם יְהוָה, פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה, מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בָּאת, לַחֲסוֹת תַּחַת-כְּנָפָיו.  יג וַתֹּאמֶר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי, כִּי נִחַמְתָּנִי, וְכִי דִבַּרְתָּ, עַל-לֵב שִׁפְחָתֶךָ; וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה, כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ.  יד וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל, גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן-הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ, בַּחֹמֶץ; וַתֵּשֶׁב, מִצַּד הַקֹּצְרִים, וַיִּצְבָּט-לָהּ קָלִי, וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר.  טו וַתָּקָם, לְלַקֵּט; וַיְצַו בֹּעַז אֶת-נְעָרָיו לֵאמֹר, גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט–וְלֹא תַכְלִימוּהָ.  טז וְגַם שֹׁל-תָּשֹׁלּוּ לָהּ, מִן-הַצְּבָתִים; וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה, וְלֹא תִגְעֲרוּ-בָהּ.  יז וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה, עַד-הָעָרֶב; וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר-לִקֵּטָה, וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים.  יח וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר, וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר-לִקֵּטָה; וַתּוֹצֵא, וַתִּתֶּן-לָהּ, אֵת אֲשֶׁר-הוֹתִרָה, מִשָּׂבְעָהּ.  יט וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם, וְאָנָה עָשִׂית–יְהִי מַכִּירֵךְ, בָּרוּךְ; וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ, אֵת אֲשֶׁר-עָשְׂתָה עִמּוֹ, וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, בֹּעַז.  כ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ, בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַמֵּתִים; וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי, קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ–מִגֹּאֲלֵנוּ, הוּא.  כא וַתֹּאמֶר, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה:  גַּם כִּי-אָמַר אֵלַי, עִם-הַנְּעָרִים אֲשֶׁר-לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם-כִּלּוּ, אֵת כָּל-הַקָּצִיר אֲשֶׁר-לִי.  כב וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, אֶל-רוּת כַּלָּתָהּ:  טוֹב בִּתִּי, כִּי תֵצְאִי עִם-נַעֲרוֹתָיו, וְלֹא יִפְגְּעוּ-בָךְ, בְּשָׂדֶה אַחֵר.  כג וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט–עַד-כְּלוֹת קְצִיר-הַשְּׂעֹרִים, וּקְצִיר הַחִטִּים; וַתֵּשֶׁב, אֶת-חֲמוֹתָהּ.

48. יסוד שבמלכות-היום ארבעים ושמונה יום לעומר שהם שישה שבועות ושישה ימים יאמר בו

א וַתֹּאמֶר לָהּ, נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ:  בִּתִּי, הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ-לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב-לָךְ.  ב וְעַתָּה, הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ, אֲשֶׁר הָיִית, אֶת-נַעֲרוֹתָיו; הִנֵּה-הוּא, זֹרֶה אֶת-גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים–הַלָּיְלָה.  ג וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ, וְשַׂמְתְּ שמלתך (שִׂמְלֹתַיִךְ) עָלַיִךְ–וירדתי (וְיָרַדְתְּ) הַגֹּרֶן; אַל-תִּוָּדְעִי לָאִישׁ, עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.  ד וִיהִי בְשָׁכְבוֹ, וְיָדַעַתְּ אֶת-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב-שָׁם, וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, ושכבתי (וְשָׁכָבְתְּ); וְהוּא יַגִּיד לָךְ, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין.  ה וַתֹּאמֶר, אֵלֶיהָ:  כֹּל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִי     (אֵלַי), אֶעֱשֶׂה.  ו וַתֵּרֶד, הַגֹּרֶן; וַתַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ.  ז וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא, לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה; וַתָּבֹא בַלָּט, וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב.  ח וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת; וְהִנֵּה אִשָּׁה, שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו.  ט וַיֹּאמֶר, מִי-אָתְּ; וַתֹּאמֶר, אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה.  י וַיֹּאמֶר, בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי–הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן:  לְבִלְתִּי-לֶכֶת, אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים–אִם-דַּל, וְאִם-עָשִׁיר.  יא וְעַתָּה, בִּתִּי אַל-תִּירְאִי, כֹּל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִי, אֶעֱשֶׂה-לָּךְ:  כִּי יוֹדֵעַ כָּל-שַׁעַר עַמִּי, כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ.  יב וְעַתָּה כִּי אָמְנָם, כִּי אם (  ) גֹאֵל אָנֹכִי; וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל, קָרוֹב מִמֶּנִּי.  יג לִינִי הַלַּיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם-יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, וְאִם-לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי-יְהוָה; שִׁכְבִי, עַד-הַבֹּקֶר.  יד וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו, עַד-הַבֹּקֶר, וַתָּקָם, בטרום (בְּטֶרֶם) יַכִּיר אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ; וַיֹּאמֶר, אַל-יִוָּדַע, כִּי-בָאָה הָאִשָּׁה, הַגֹּרֶן.  טו וַיֹּאמֶר, הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר-עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי-בָהּ–וַתֹּאחֶז בָּהּ; וַיָּמָד שֵׁשׁ-שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, וַיָּבֹא הָעִיר.  טז וַתָּבוֹא, אֶל-חֲמוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר, מִי-אַתְּ בִּתִּי; וַתַּגֶּד-לָהּ–אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה-לָהּ, הָאִישׁ.  יז וַתֹּאמֶר, שֵׁשׁ-הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי:  כִּי אָמַר     (אֵלַי), אַל-תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל-חֲמוֹתֵךְ.  יח וַתֹּאמֶר, שְׁבִי בִתִּי, עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין, אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר:  כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ, כִּי-אִם-כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם.

49. מלכות שבמלכות-היום ארבעים ותשע יום לעומר שהם שבעה שבועות יאמר בו

א וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב.  ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר–וַיֹּאמֶר שְׁבוּ-פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ.  ג וַיֹּאמֶר, לַגֹּאֵל, חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ:  מָכְרָה נָעֳמִי, הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב.  ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר, קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי–אִם-תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם-לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה) כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֶגְאָל.  ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז, בְּיוֹם-קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי; וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת-הַמֵּת, קניתי (קָנִיתָ)–לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת, עַל-נַחֲלָתוֹ.  ו וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל, לֹא אוּכַל לגאול- (לִגְאָל-) לִי–פֶּן-אַשְׁחִית, אֶת-נַחֲלָתִי; גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל.  ז וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל-הַגְּאֻלָּה וְעַל-הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל-דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ; וְזֹאת הַתְּעוּדָה, בְּיִשְׂרָאֵל.  ח וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז, קְנֵה-לָךְ; וַיִּשְׁלֹף, נַעֲלוֹ.  ט וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם, כִּי קָנִיתִי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן–מִיַּד, נָעֳמִי.  י וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת עַל-נַחֲלָתוֹ, וְלֹא-יִכָּרֵת שֵׁם-הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו, וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ:  עֵדִים אַתֶּם, הַיּוֹם.  יא וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים–עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה-חַיִל בְּאֶפְרָתָה, וּקְרָא-שֵׁם בְּבֵית לָחֶם.  יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה–מִן-הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ, מִן-הַנַּעֲרָה, הַזֹּאת.  יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן.  יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל.  טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ:  כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ, מִשִּׁבְעָה בָּנִים.  טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת.  יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד. יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.  {ש}

הגענו לחג השבועות בחג השבועות זה יום החמישים שאין ביכולתנו לשלוט בו וכולו בורא עולם רק מי שאמונתו בו מאה אחוז יזכה לספוג את החמישים על חג השבועות תעלה הרצאה בניפרד

                                     בברכת התורה

                                       נשיא עמותת עולם חסד

                                              ע"ה דוד פנחס בן לאדוננו מורנו ורבנו רבי שלום איפרגן זצ"ל

התנא בפרקי אבות, מקביל ומדמה בין מעשי האדם וחכמתו כיחס בין שורשי האילן ונופו. וכך הם דברי המשנה: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר: "והיה כערער בערבה ולא יראה טובה ישכן הררים במדבר, ארץ מלחה ולא תשב" (ירמהיו יז', ו'), אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין שאפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו ולא יראה כי יבוא חום, יהיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי" (ירמיה, יז', יח')" (פרקי אבות, ג'-כב').

ברור הדבר שאין כותב המשנה מתכוון במושג "חכמה" לאוסף הידיעות שאגר האדם בימי חלדו, שהרי אין בהתנהגות האדם לפגוע בידיעותיו או ביכולותיו המקצועיות הנשענות על חכמתו. יתרה מכך, היכולת להרע ולפגוע בתחכום גלוי ומסווה, גדלה כאשר הרוע והחכמה משמשים בו זמנית ובערבוביה. אם כן, לאיזו "חכמה" התכוון המשורר?

נקדים לביאור המשנה רעיון מפרשת השבוע – את מעבר בני ישראל בים, מתאר הכתוב כך: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה". "הים" מסמל את עולמנו זה, הצופה בו רואה מלוא עיניו אך מים, תנועת גלים ושוב מים, אך העולם העשיר והחיים המפכים מתחתיו הם בבחינת "עלמא דאיתכסיא" לגביו. כן עולמנו, הנע מכח זרמי אינטרסים ומאוויים חבויים, וכל טפח מגולה, טומן בחובו טפחיים עלומים, וכן, כאשר האדם מעריך את עצמו, כגון אדם מיוחד, האוהב להיטיב עם הזולת ומאיר פנים לסביבתו, ברור לסביבתו ולו שהוא ממש מסכת של גמילות חסד וטוב. אך האם נבחין שכל מעשי החסד שלו מנותבים רק למקום שבו ההערכה היא גבוהה והפרסום בהתאם, ובמקום שאין הד סביבתי הוא בבחינת "בל ייראה ובל יימצא". זו דוגמא לים של חסד, הטומן בחובו רצונות ומידות שונות שלפעמים סותרות את החלק הגלוי והמוערך – "היבשה" – רומזת לעולם הבא, עולם הנשמות שהוא בבחינת "עלמא דאיתגליה" – הכל בהיר וצח, הנטיות, המחשבות והמעשים הארוגים זה בזה נראים בבירור ואין מקום להערכה מוטעית, וזה פירוש הפסוק – במעמד קריעת ים סוף בעת ההתגלות האלוקית, כאשר שערי שמיים נפתחו וכולם מצביעים כלפי מעלה ואומרים "זה קלי ואנווהו", באותו מעמד, הגיעו לדרגה גבוהה של בהירות ואמת וכאשר הם הלכו בתוך "הים", הווי אומר עולם הזה, "ביבשה", בהכרה עצמית ברורה נטולת סייגי צביעות או שקר עצמי.

עתה נשוב לביאור המשנה לעיל, כשמעשי האדם בחונים בכור עבודת המידות ועבר צרוף אחר צרוף להוצאת הסייגים, אזי חכמתו מתקיימת על ידי מעשיו, שהם כשורשים המפרים את חכמתו ומסייעים לו בהמשך התפתחותו הרוחנית. מאידך, כאשר מעשי האדם אינם נובעים מתיקון המידות, אלא מסיבות חברתיות או אחרות, אזי כאשר מגיעה רוח כדברי המשנה, כאשר הדברים אינם מסתדרים כרצונו, השמחה נפגעת, הסביבה פוגעת, צריך לוותר וכו'. או אז, הוא מאבד קצת מהנהגתו ומצבו הרוחני השונה טופח על פניו.

ונסיים בלשון המשורר "דורכת עוז עולמך. אל יבטיחוך שקרי עלומך קצר יומך ורחוק מקומך".

הרב יצחק איפרגן

בס"ד

ט"ו בשבט ידוע בתור "ראש השנה לאילן". מקורו של הדבר לקוח מהמשנה במסכת ראש השנה [1] :

"ארבעה ראשי שנים הם… באחד בשבט- ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים- בחמשה עשר בו". כלומר, בית הלל סברו שבחמשה עשר בשבט (ט"ו בשבט) חל ראש השנה לאילן.

יש לקביעה זו השלכות רבות, כדוגמת הלכות רבות בעניין תרומות ומעשרות, דיני עורלה בפירות וכו' [2].

למה דווקא פירות?

אבל, מה החשיבות הגדולה שיש לפירות? לא שמענו בשום מקום שיש תאריך מיוחד לבשר או לביצים, אין "ראש השנה לחלב", או "ראש השנה לדשא". אם כן, מה החשיבות של יום זה?

דבר זה הוא עמוק מאוד, ולא נרחיב בו רבות, למרות שניתן לכתוב עליו ספרים רבים. ראשית, עצם ההתייחסות לפירות במובן העמוק שלהם נמצא בקבלה בהתייחסות נרחבת. נתחיל מההתחלה.

כאשר העולם נברא, ולא הייתה על פניו אלא רק "תשתית" לקיום חיים, אך מייד לאחר בריאת האדם, בורא עולם החליט לעשות מעשה מסוים מאוד. כך, בפרק ב' מובאת תמצית סיפור הבריאה [3] -

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר, וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע".

כלומר, המעשה הראשון שיש לעשות בעולם, הוא לטעת גן. לעסוק בנטיעה. חכמי ישראל ראו אף הם את חשיבות העניין, אבל הם התייחסו לעניין מנקודת מבט הרבה יותר עמוקה. אם נחשוב על כך, מה קורה לנו כאשר אנו רואים מישהו "מושלם", כזה שמבטא הרבה משאיפותינו כלפי עצמנו? אנו רוצים להיות כמוהו, ללכת אחריו. אם כך, מה קורה כאשר מדובר בשלמות אינסופית, במלך מלכי המלכים, בורא עולם?

בתורה כתוב [4] – "אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן". שואלים חז"ל במדרש [5]: "וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב"ה? אותו שכתוב בו [6] 'בים דרכך ושבילך במים רבים' ואתה אומר אחרי ה' אלקיכם תלכו?! ובו תדבקון? וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה?! אותו שכתוב בו [7] 'כי ה' אלהיך אש אוכלה'… ואתה אומר ובו תדבקון?!"

ועונים שם, במדרש: "אלא, מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה- הדא הוא דכתיב (=הוא מה שכתוב) 'ויטע ה' אלהים גן בעדן', אף אתם- כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה! הדא הוא דכתיב (=הוא מה שכתוב): 'וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל'".

כלומר, כיצד ניתן להידמות לבורא? אנו צריכים לדאוג לפירותיה של ארץ ישראל. כמובן, ישנן עוד דרכים, כמו שמובא בגמרא [8] "להלך אחר מידותיו של הקב"ה"- לדאוג לרווחת העניים, לבקר ולדאוג לחולים ולנחם את האבלים.

אנו מתחילים להתקרב למהותם של פירות ארץ ישראל.

כיצד מברכים?

אין הכוונה "כיצד מברכים על הפירות", שכן על פירות העץ יש לברך "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, בורא פרי העץ". כדי להתעמק עוד יותר במהות הפירות, עלינו להתבונן במחלוקת בת כ-450 שנה, הקשורה באופן הברכה אותה יש לברך לאחר אכילת הפירות. ברכה זו נקראת "ברכה אחת מעין שלוש", שכן היא מכילה בתוכה בקצרה את תוכנן של שלוש הברכות המרכזיות שבברכת המזון. בברכה זו מופיע המשפט "וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ, רַחֵם נָא ה'…".

"בעל הטורים", רבי יעקב בן הרא"ש (רבינו אשר), שחי לפני כ-700 שנה, בספרו "טור שלחן ערוך" [9], פוסק שאין לומר את המילים "לאכול מפריה ולשבוע מטובה". הסיבה היא פשוטה- וכי אנו זקוקים לארץ ישראל בשביל הפירות והשביעה מהם? אין סיבות טובות יותר להודות על ארץ ישראל? הרי המצוות הקשורות בארץ הן חשובות יותר! או בלשונו: "ואין לאומרו. שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה".

לעומתו, סובר מחבר הספר "בית חדש", רבי יואל סירקיש, שחי לפני כ-450 שנה שיש לומר משפט זה. טענתו היא מדהימה- אין אנו רוצים רק ב"פירות". פירות יש גם בחו"ל. אבל פירות ארץ ישראל הם עניין אחר לחלוטין. ראשית נצטט את דבריו, ונבארם אחר כך [10]:

"תימה! הלא קדושת הארץ הנשפעת בה, מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת, גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ… ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".

כלומר, הטוב המיוחד של פירות ארץ ישראל הוא שיש בהם קדושה. מלבד הויטמינים הרגילים שיש בכל הפירות באשר הם, לפירות ארץ ישראל ישנו ויטמין רב עוצמה של קדושה. מכאן אנו מבינים דבר חשוב ומיוחד- הטוב הגשמי של ארץ ישראל הוא עצמו רווי בקדושה. ברעיון דומה מסכם המקובל הרב אברהם יצחק הכהן קוק [11]- "המאכל של ארץ ישראל מקודש בפנימיותו". הדבר הזה הוא מיוחד מפני שלא נראה בשום עם, או בשום דת, באף חלק של ההיסטוריה, שהתפיסה הדתית שילבה בין הגשמיות לרוחניות וטענה לחיים של רוח וקדושה גם בחיי המעשה, ובקלות ניתן לראות זאת- אנשי דת נוצרים מתחייבים שלא להקים משפחה או להחזיק רכוש, נזירים בודהיסטים בזים לכל דבר הכרוך בגשמיות מטעמים רוחניים, ואילו בכתבי האסלאם ישנה שלילה לכל הקשור לחיי המעשה וההתייחסות היא לטובת העולם הרוחני בלבד [12] . בכתבי הקבלה מבואר כי ישנו קודש, וישנו קודש קודשים. הקודש הוא ההתמסרות לרוחניות הטהורה, לרעיונות נשגבים ולאידיאלים רוחניים גבוהים. קודש הקודשים, לעומת זאת, הוא השילוב והיישום של הקודש עם החול. לזה מכוונת היהדות- לקדושת החיים, לרומם את החומר אל הרוח, ולעשות מהארץ- שמיים.

נטיעות

האמת היא שמנהג הנטיעות בט"ו בשבט הוא אינו מנהג קדום כלל וכלל. אבל כל מנהג טוב יש לקבלו ולאמצו. הקרן הקיימת לישראל החלה לקיים מנהג זה באופן ממוסד לפני כמאה שנה, ומאז המנהג התפשט. מאחורי מנהג זה עומד שורש עמוק מאוד. מהי חשיבותה של נטיעה בארץ ישראל?

כדי לענות על שאלה זו, נסביר עניין אחד. עם ישראל מחכה לגאולתו כבר יותר מאלפיים שנה. נהרות של דמעות ודם נשפכו כדי שיום אחד יבוא המשיח ויגאל את עם ישראל. אין צורך לתאר מה עובר בראשו של יהודי כאשר מתקשרים אליו בהתרגשות: "המשיח הגיע! עולים לירושלים!". ואמנם, למרות ההתרגשות הגדולה, אומר רבן יוחנן בן זכאי [13]: "אם היתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך: "הרי לך המשיח!" בוא ונטע את הנטיעה, ואח"כ צא והקבילו".

כלומר, אפילו כאשר המשיח בא הנטיעה חשובה יותר! אפילו ברגע החשוב ביותר, בו הכל נשמט מהידיים, צריך להמשיך ולטעת בארץ ישראל.

צריך להבין, רבן יוחנן בן זכאי לא חשוד בכך שאינו יודע בחשיבותו של המשיח ובית המקדש, שהרי הוא היה בתקופת חורבן בית המקדש והוא עצמו תיקן מספר תקנות לקראת ביאת המשיח, הוא היה אחד הראשונים שציפו לגאולה- הוא עצמו מורה שהנטיעה חשובה יותר.

וכאן אפשר להגיע לעומק גדול ביותר- נראה מדברי רבן יוחנן בן זכאי שישנו ניגוד בין הדברים, ישנם שני ערכים סותרים, האחד הוא קבלת פני משיח והשני הוא נטיעת עץ בארץ והוא מכריע בין שניהם. העומק היותר גדול הוא לדייק בדברים ולראות שיש כאן חלק ממהלך אחד. רצונך לקחת חלק בגאולת עם ישראל? טע עצים בארץ ישראל! המשיח הגיע? הפעולה הנכונה ביותר לעשות כעת היא לטעת עץ. כל עוד הנך נוטע עצים בארץ ישראל, אתה סולל את הדרך לעולם טוב יותר, מלא בקדושה.

מסופר על המקובל הגדול [14], הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהיה הרב הראשי הראשון, שהוזמן לנטיעות ביישוב מגדיאל (כיום חלק מהוד השרון), והוא נראה כמי שמתרגש באופן לא רגיל. בכה בדמעות ולא הסכים לגעת במעדר אלא התחיל לעסוק באדמה בידיו. כששאלו אותו לפשר ההתרגשות, הוא ענה: הרי זו דבקות במידותיו של הבורא, להתעסק במטע בארץ ישראל!

מניין לנו?

פה אפשר כבר להגיע לעומק הכי גדול. יש מי שאומר שאנחנו עדיין שרויים בעומק של הגלות שבה היו אבותינו שנים רבות. אמנם, אחרית הימים הרוחנית הגדולה, שבה כל אחד יבטא את יכולותיו הרוחניות בשלמות [15] "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", עדיין לא באה לידי ביטוי בשלמותה. אבל אנחנו צופים במו עינינו בדבר מופלא. ישנם תיעודים רבים של עורכי מסעות בימי קדם, החל מהרמב"ן, אשתורי הפרחי, בנימין מטודלה ואפילו מארק טוויין, וכולם העידו על השממה האדירה שאחזה בארץ כמו כישוף. לא משנה מה ניסו העמים שהתיישבו בארץ לעשות, הארץ התנכלה להם- מחלות, רעב, בצורת וכו'. ארץ ישראל שומרת אמונים לעם ישראל. בגמרא [16] מובא כי הסימן הכי גלוי ואמיתי להתקרבות גאולת ישראל היא שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה לעם ישראל: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר [17] 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא…'".

ובכן, על פי זה אין ספק שאנו חיים בתקופת ראשית גאולתו השלישית של עם ישראל.

שנזכה לשאוב מקדושת ארץ ישראל!

בברכה,

הרב דוד פנחס איפרגן

יו"ר עמותת עולם חסד

—————————————————————————-

1. מסכת ראש השנה, פרק א' משנה א'.

2. דיני עורלה בפירות- עקרונית, אין לאכול מפירותיו של עץ חדש שהחל להצמיח פירות בשלוש שנותיו הראשונות, אלא רק החל משנתו הרביעית. עד אז, פירותיו נחשבים "עורלה".

3. בראשית, פרק ב', פסוקים א'-ט'.

4. דברים, פרק י"ג פסוק ה'.

5. מדרש ויקרא רבה, פרשה כ"ה, אות ג'.

6. תהילים פרק ע"ז.

7. דברים פרק ו'.

8. מסכת סוטה, דף י"ד עמוד א': " ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: (דברים יג) אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: (בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים, דכתיב: (בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב: (בראשית כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב: (דברים לד) ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים.

9. טור אורח חיים, סימן ר"ח.

10. בית חדש על טור אורח חיים, סימן ר"ח- " תימה! הלא קדושת הארץ הנשפעת בה, מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת, גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי 'ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן בתוכה, כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל' ואמר: אם תטמאו את הארץ- נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה, וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ, אשר אני שוכן בתוכה- ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם אותה! ונמשך מזה, כי גם כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל, כי עד עתה היכל ה' המה היו בני ישראל, לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש… נסתלקה השכינה כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה:"

11. אורות הקודש חלק ג', עמוד רצ"ה.

12. אחת הראיות לכך היא קידוש המוות על פני קידוש החיים באסלאם.

13. במסכתות קטנות, אבות דרבי נתן, נוסחה ב', פרק ל"א.

14. מובא בחוברת "לשלשה באלול" ב' אות נ"ג.

15. ישעיהו פרק י"א פסוק ט'.

16. מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד א'.

17. יחזקאל פרק ל"ו פסוק ח'.

בס"ד

להלן מספר דברים על חודש כסלו שחלף לפני כמה ימים, כדי  שנוכל להתבסם מכוחו של החודש המיוחד הזה, וכמו כן על חג החנוכה שזה עתה נגמר.

חודש כסלו

בחודש כסלו הבריאה כולה מתעלה מעל הטבע. בחודש זה יש את הכוח להתגבר בביטחון גמור בבורא עולם, להפוך את הכל, ולנצח גם את הבלתי אפשרי.

כסלו- חודש של אור

אנו מכירים את חודש כסלו כחודש בו מדליקים נרות בחלון הבית או בפתח הכניסה. חודש כסלו מתאפיין בכך שהימים לאט לאט מתחילים להתארך, ויש ריבוי של אור בעולם.

מה טבעו של אור? אור הוא היסוד, הבסיס של הכל. הדבר מבואר בפסוקים בישעיהו [1] – "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע, אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה". כדי להבין יש להסביר כי יצירה ועשיה, בניגוד לבריאה, הם עניינים של "יש" מתוך "יש", כלומר שנעשה שינוי מהותי בדבר הקיים וכך נוצר דבר חדש. למשל, אי אפשר לומר שנגר "בורא" שולחן. נגר "יוצר" או "עושה" שולחן. בריאה היא עניין של "יש" מתוך "אין". דבר חדש שנוצר לבד, לא מדברים שקדמו לו, לא מחומרי גלם. מכאן אפשר להתקדם ולהסביר את הפסוק- "יוצר אור ובורא חושך" את החושך יש צורך לברוא, מפני שהכל הוא אור, הכל מבוסס על אור, והחושך לא קיים במציאות ובשביל שיהיה חושך יש לברוא אותו. אך את האור- אין סיבה לברוא, הוא קיים בבסיסו של העולם, כל מה שצריך זה "ליצור" אותו, "יוצר אור". האור תמיד קיים, כל מה שצריך הוא להתאים אותו לסביבה. אותו דבר בהמשך הפסוק "עושה שלום ובורא רע"- את השלום אין צורך לברוא, הוא קיים תמיד. כל מה שצריך הוא "לעשות" שלום, ליצור אותו מתוך השלום הקיים בעולם. את הרע, לעומת זאת, יש לברוא- מפני שאם הוא לא יברא יש מאין, הוא פשוט לא יהיה קיים.

העולם הוא בבסיסו אור ושלום.

חנוכה- מה חוגגים

נתחיל מההתחלה. ימי בית ראשון היו פורחים ומשגשגים. לאט לאט החלה הידרדרות מוסרית של בני העם, ובמקביל- עלייתה של בבל, המעצמה הגדולה ביותר בעולם באותה התקופה. לאחר כ-410 שנה שעמד בית המקדש הראשון על תלו, בא נבוכדנצאר מלך בבל והחריב את בית המקדש והגלה את עם ישראל מארצם. החורבן והעצב היו גדולים, להרס לא היה גבול. לאחר שבעים שנות גלות בממלכת בבל שהחלה לשקוע, המצב החל להשתנות. ממלכת פרס עלתה להיות האימפריה השלטת, וכורש, המלך, הצהיר את "הצהרת כורש" הדומה להצהרת בלפור. בהצהרתו הוא מתיר לעם ישראל לשוב לארצו ולהקים את בית המקדש מחדש. בשלבים איטיים עם ישראל מתחיל לעלות שוב לארץ, ולהקים את בית המקדש השני. הוא היה בית מקדש פשוט (את המבנה המפואר הקים המלך הורדוס, שנים מאוחר יותר), אבל זה הספיק לעם ישראל בהחלט. בספר עזרא מובא כי בחנוכת הבית השני הצעירים שמחו והריעו, אך הזקנים בכו בקול גדול מפני שהם זכרו את גודלו וכבודו של הבית הראשון. אבל בכל מקרה, עם ישראל חזר לארצו ובנה את בית המקדש. כך היה במשך כמעט 200 שנה, עד שהגיע אלכסנדר מוקדון ("אלכסנדר הגדול"). הוא הכריע את הפרסים ונתן זכויות ליהודי ארץ ישראל, אבל במקביל, לאט לאט, החלה התרבות היוונית להיכנס לארץ ישראל. המצב הרוחני היה כל כך רעוע, עד שהכהנים הגדולים בבית המקדש היו בעצמם מתייוונים. המצב היה גרוע מאוד, ובשלב מסוים היוונים אף גזרו גזירות רוחניות המגבילות את היהדות באופן קיצוני, ומחייבות מעשים שליליים, כאכילת חזיר. הכל התחיל כאשר לעיירה היהודית הקטנה מודיעין מגיעים נציגי היוונים, מקימים במה ומקריבים עליה חזיר לאליל יווני. לאחר המעשה, הם מבקשים מהאיש הנכבד ביותר בסביבה, כהן מיוחס שנקרא בשם מתתיהו בן יוחנן החשמונאי, לעלות לבמה ולאכול מהקרבן. מתתיהו, יחד עם בניו, עולים על הבמה והורגים את נציגי השלטון. מתתיהו מכריז: "מי לה' אלי!", ולאחר שהם מקבצים קבוצה של מורדים, הם בורחים לאזור הרי גופנה שבסביבות מודיעין ומשם מתחיל המרד של החשמונאים, שלבסוף יסתיים בניצחון גדול ובטיהור בית המקדש.

הרבה יודעים לספר על נס פך השמן, פך השמן היחיד שנשאר טהור אחרי שהיוונים חיללו את בית המקדש והספיק רק ליום אחד, אך דלק למשך שמונה ימים. אבל צריך לראות שבעצם, לא את הנס הזה אנו חוגגים. מי שיבדוק בנוסח תפילת ההודאה שאנו מוסיפים בחנוכה לתפילה או לברכת המזון, יגלה שהנס כלל וכלל לא מוזכר. יתרה מכך, אפילו בפיוט המוכר והנפוץ ביותר של החג ישנו אזכור קטן מאוד לנס פך השמן- "וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים", ישנו עוד נס בחנוכה, והוא הנס הגדול יותר שבעבורו אנו חוגגים. מדובר בנס ניצחון המלחמה. מדוע חוגגים ניצחון מלחמה ולא נס פלאי של דליקת שמן לזמן רב? הרי ישנן מלחמות כל הזמן, ותמיד ישנו מנצח ומפסיד. לא ראינו שום אומה ושום מדינה שחוגגים שנים רבות במשך שבוע שלם ניצחון של מלחמה אחת, אם כן מדוע כל החגיגה הזו על ניצחון במלחמה? השאלה גדולה אף יותר בשל העובדה ששלטונם של החשמונאים לא שרד זמן רב ולאחר קצת יותר ממאתיים שנה של עצמאות מדינית, מלכות החשמונאים הסתיימה בכשלון כואב וגדול יותר מהכשלון שהיה לפני המרד. אם כן, מה יש כאן לחגוג?

התשובה פשוטה – עצמאות של עם ישראל בארץ ישראל היא דבר שיש לחגוג אותו ולהתגעגע אליו במשך אלפי שנים- עד שהוא יחזור. כמו שאנחנו חוגגים את פסח גם כשאנחנו בכלל לא בגאולה אלא בגלות (כמו שהיינו עד לפני כמה עשרות שנים), כי גאולת עם ישראל והפיכתו לעם שווה חגיגה שתיקבע לדורות, כך גם שיבת עם ישראל לארצו, אליה התגעגע וכסף במשך שנים ארוכות. שימו לב- בחנוכה אנו חוגגים את עצמאותו של עם ישראל שהתאפשרה לאחר מלחמה עקובה מדם, בה ניצחו מעל לכל תרחיש אפשרי- מעטים מול רבים, חלשים מול גיבורים. האם זה לא דומה בדמיון מופלא למלחמת העצמאות? מלחמת ששת הימים? עם ישראל היה בחולשה עצומה, וניצח בניסים גלויים כנגד כל הסיכויים. מי שמע על מדינה חדשה, קטנה וחלשה שמנצחת שישה צבאות של מדינות וותיקות, מבוססות ומפותחות? חזרת עם ישראל לארצו הייתה מלווה בכוחות אדירים, בדיוק כמו בימי החשמונאים. שיבה שכזו לעצמאות מדינית של עם הקודש בארץ הקודש, אכן ראויה לציון חשוב בתולדות עם ישראל.

חודש טבת

בערב ראש חודש טבת אנו מדליקים את הנר השישי של חנוכה.

על פי הגמרא [2], חודש טבת הוא החודש בו "הגוף נהנה מן הגוף". באופן פשוט המשמעות היא שבחודש זה מזג האויר קריר ונוח יותר להיות בקרבת אנשים מאשר להיות לבד. אמנם, בתורת החסידות רעיון זה נלקח לכיוון מעט אחר- חודש טבת הוא חודש בו העצמיות של בורא עולם (כלומר- האחדות העמוקה והמוחלטת של יוצר העולם), הקב"ה, נהנה מעצמיותו של היהודי הפשוט. מה נשאר לנו בחודש טבת? כבר אין ארבעת המינים, ואין חנוכייה. כל מה שנשאר לבורא עולם הוא היהודי הפשוט, כפי שהוא. בעולם כמו בעסקים- אם זה לא משתלם, זה לא מתקיים. אם העולם לא היה במגמה מתמדת של תיקון ועליה, הוא לא היה מתקיים. כך גם קיומו של העולם הרוחני, אם לא הייתה עליה מתמדת וקדושה מתחדשת (חגים, שבתות, זמנים מיוחדים), לא היה קיום לעולם. נשאלת השאלה, אם כן- מה "משתלם" בתקופות שאינן מאופיינות בעליה מיוחדת או ביישום של התעלות אחרת (נניח, סופו של חודש תשרי היונק מכל החגים שבאו לפניו)? חודש טבת, למשל. כאן באה לידי ביטוי העלייה והמעלה הקבועה של היהודי באשר הוא יהודי. הדבר היחיד שמחזיק את המציאות הרוחנית הוא עצמו של היהודי.

בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו מובא כי חודש טבת קשור לכעס. בקבלה ישנם ייצוגים רבים לכוחות הנפש. זאת משום שלא פשוט לדבר על עניינים מורכבים ללא "קודים". הכעס, בקבלה, מיוצג ע"י הכבד בנפש האדם. מה יש בכבד שהוא מרכז את הכעס ואת חוזקן של הרגשות? הכבד הוא האיבר שמכנס לתוכו את הרעלים של הגוף, מסנן אותם ודואג לשלמותו של האדם. במקביל, הכבד הוא מלא וספוג תמיד בדם, שהוא (הדם) מסמל דין ורע (בחלק גדול מהמקרים). כעס הוא מידה מגונה מאוד, שכן הכעס ביהדות מוגדר כתכונה שלילית במיוחד. מעידים על כך מקורות רבים- בגמרא מובא [3] כי "כל הכועס, כל מיני גיהנום שולטין בו". כאשר האדם כועס, הוא נותן לרגשות נמוכים להציף אותו, ואז כל מיני כוחות שליליים מוצאים מקום לשלוט בו. הרבה פעמים אנו מצטערים על דברים שעשינו או שאמרנו בעת שהיינו כועסים, ומדוע בעצם? הרי אנו אמורים להיות אחראים על דברינו ומעשינו? אלא הדבר ברור כי בעת הכעס שולט באדם כוח שלילי שאינו נמצא באופן רגיל.

באותו עניין מובא באיגרת הרמב"ן, איגרת שכתב הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) לבנו, וביקש ממנו שיקרא אותה בכל עת- "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [4]: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר [5] : "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה". וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [6] : "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'". כשהאדם כועס, הוא לאט לאט הופך להיות מתוסכל ועצוב והדבר משפיע לרעה על זרימת החיים שלו.

מה עושים עם כעס? ובכלל, כיצד מתמודדים עם מידות שגויות שהפכו לנו ל"טבע שני"?

את הפתרון לכך נותן לנו רופא הנפש הגדול, הרמב"ם (רבי משה בן מימון). לפני שנתחיל בפתרון השאלה, נרחיב מעט על הרמב"ם, שיום פטירתו חל בכ' טבת. הרמב"ם (1138-1204) הוא גדול המחברים של חיבורי ההלכה מאז שעם ישראל הפך לעם, במתן תורה. הוא נקרא בכמה כינויים, ביניהם "הנשר הגדול", ועליו נאמר "ממשה (רבנו) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה". הרמב"ם, כאדם יחיד, חיבר חיבור ארוך וגדול המכיל את כל חלקי התורה שבעל פה, החל מדיני נזיקין וממונות, ועד להלכות בית המקדש, מלכים ומלחמותיהם (גם על מלך ישראל חלים חוקים הלכתיים), שמחות ואבלות. מלבד זאת הרמב"ם נחשב בכל קנה מידה אקדמאי לאחד הפילוסופים הגדולים של ימי הביניים המוקדמים. הרמב"ם הכיר בבקיאות רבה את כל כתבי הפילוסופיה היווניים והערביים הקודמים לו. כמו כן, הרמב"ם עסק ברפואה, ובשל יכולותיו הנדירות הוא הגיע להיות רופאו האישי של הסולטאן המצרי צאלח-א-דין. מלבד כתיבת חיבור הלכתי ותשובות הלכתיות לכל רחבי העולם, חיבר גם חיבור פילוסופי מעמיק בשם "מורה נבוכים".

נחזור לשאלתנו- כיצד מרפאים כעס ומתקנים מידות לקויות?

כאשר הרמב"ם בא לפרש את מסכת אבות במשנה, הוא הקדים לפירושו הקדמה בת שמונה פרקים, כאשר שם הוא סוקר את חלקי הנפש והטבע האנושי. באחד הפרקים הרמב"ם עוסק רבות בתיקון המידות ועל פי דבריו בהקדמה זו הוטבע המושג "דרך האמצע". הרמב"ם מגדיר כי האדם חייב להיות תמיד במצב של אמצע בין שתי הקצוות של כל מידה- לא להיות פזרן, ולא להיות קמצן, אלא יש להיות נדיב. לא להיות גאוותן, אבל לא להיות רכרוכי- יש להיות עניו. לא להיות רודף בצע ולא להיות עצלן- יש להסתפק במה שיש. ועל אותו המשקל- אין להיות כעסן ואין להיות אדיש (בלשון הרמב"ם- "העדר הרגשת הביזיון"). אם האדם יהיה אדיש, הדבר יראה כאילו לא אכפת לו מדבר, ובסופו של דבר אפילו עוולות שיש להתייחס אליהן בחומרה לא יהיו שייכות אליו.

כיצד מגיעים ל"דרך האמצע"?

עונה על כך הרמב"ם בכמה שלבים, נביא את דבריו ונסביר-

[7]"ודע, כי אלו המעלות והפחיתויות אשר למידות, אמנם ייקנו ויתיישבו בנפש, בחזרה על הפעולות ההוות מזו המידה פעמים רבות בזמן ארוך, והתרגלנו אליהן…"

כלומר, הרמב"ם מגדיר כי החיוב והשלילה שיש במידות האדם נקנים ומתיישבים בנפש רק כאשר הפעולות המביאות לכך חוזרות על עצמן עד שההרגל נעשה לטבע. ומה, אם כן, ניתן לעשות כדי לתקן מידות שאינן שלמות או להיפך, אפילו שגויות?

ממשיך הרמב"ם (לא מיידית, ישנו דילוג בציטוט הרמב"ם) "…וכמו שהגוף, כאשר יצא משיוויו, נראה אל איזה צד נטה ויצא, ונעמוד כנגדו בהפכו, עד שישוב אל השיווי; וכשישתוה, נסלק ידינו מאותו ההפך, ונשוב לעשות לו מה שישאירהו על שיוויו – כן נעשה במידות בשוה. משל זה: אם נראה אדם שנקנתה לו תכונה בנפשו, יקמץ בעבורה עם עצמו, וזוהי פחיתות מפחיתויות הנפש, והמעשה אשר יעשהו מפעולות הרע, כמו שבארנו בזה הפרק".

כלומר, אומר הרמב"ם שכמו שכאשר האדם מתקרר אנו דואגים לכך שיתחמם יותר מהרגיל, וכמו שכאשר האדם מתייבש אנו דואגים להחדיר מים רבים לגופו- כך גם בנפש ובמידות. כאשר אנו נוטים אל צד שלילי בנפש, יש להרגיל את עצמנו בקיצוניות השנייה, עד שנגיע לשוויון במידות ולתיקון. אם האדם כועס, ישתדל להישאר אדיש במיוחד אל מול דברים שמכעיסים אותו, עד שירגיש שהוא כבר לא כעסן כל כך. החכמה היא לא להיות אדיש לכל דבר, אלא "לתפוס" את המצב שבו האדם מגיע אל האמצע, ואל התיקון. חשוב שלא ייווצר מצב שהאדם כל כך אדיש עד שהוא כבר אינו מתייחס גם לפשעים ולעוולות שאין מקום להיות אדיש אליהם.

עשרה בטבת

בתאריך י' בטבת חל צום עשרה בטבת. עשרה בטבת הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש. ביום זה החל המצור שערך נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, עד שנבקעה העיר ונחרב בית המקדש. התחלת המצור על ירושלים הייתה תחילתה של הפורענות ושל גלות יהודה מארץ ישראל. שאר הצומות הקשורים בחורבן בית המקדש הם תשעה באב, שבעה עשר בתמוז וצום גדליה.

לאחר השואה, יום זה נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר הנרצחים בשואה שיום מותם לא נודע.

לפי האמור, עשרה בטבת הוא הצום המתייחס לתחילת החורבן. שבעה עשר בתמוז קשור ליום בו נפרצו חומות ירושלים, שנה וחצי מאוחר יותר, ותשעה באב הוא יום חורבן בית המקדש. צום גדליה מתייחס לשלב בו החורבן הגיע אל שיאו, כאשר מנהיג היהודים האחרון של ארץ ישראל נרצח בשל מחלוקת, ועם ישראל איבד את אחיזתו האחרונה בארץ ישראל.

שני השלבים האחרונים מובנים והגיוניים- אך יש להבין מדוע התחלת המצור ופריצת החומות הם עילה לצום? מה "מיוחד" בימים אלה?

התשובה מופיעה בדברי הרמב"ם [8], עליו כבר הרחבנו-

"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר "והתודו את עונם ואת עון אבותם"…".

כלומר, הצום אינו בא כדי לציין מאורע היסטורי, אלא כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה. זאת כדי שאנו נוכל להיטיב את מעשינו באותם הדברים בהם היו כישלונות בעבר. בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים והדבר היה סימן אזהרה לעם ישראל להיטיב את דרכם לפני שהעיר תיבקע ובית המקדש יחרב. העם לא הבין את המסר, והמשיך בדרכו הרעה, על אף האזהרות הרבות של נביאי ישראל של אותה התקופה. אם כך, הצום נועד עבורנו, כדי שביום זה נחזק את עצמנו באתן הנקודות שהיו זקוקות חיזוק בתאריך המדובר.

הלכות הצום

עשרה בטבת הוא הצום הקצר ביותר. הצום מתחיל מעלות השחר ונגמר בערב.

אכילה לפני הצום מותרת בלילה שלפני התענית עד שיעלה עמוד השחר. אבל רק אם לא ישן האדם שנת קבע. אם ישן האדם שנת קבע- אסור אח"כ לאכול או לשתות, ואם קודם שישן עשה תנאי שאם יקום לפני עמוד השחר יאכל או ישתה- מותר לאכול או לשתות לפני עלות השחר. יש אנשים שמכוונים שעון מעורר לשעה לפני עלות השחר כדי שיוכלו לשתות או לאכול, וזה אפשרי, אך לפי הקבלה גם אם האדם התנה תנאי שאם יקום לפני עלות השחר יוכל לאכול, השתייה מותרת, אבל האכילה אסורה. כמובן שאם האדם חושש שלא יצליח לצום אם לא יאכל לפני עמוד השחר, אזי גם לפי הקבלה יהיה רשאי לאכול.

מעוברות ומניקות, זקנים, או חלשים פטורים מן הצום, ואף לא כדאי שיתחילו לצום. אמנם, ביום הצום חשוב שאנשים שלא צמים יאכלו מאכלים פשוטים, רק כדי קיום הגוף, אך לא מעדנים ואוכל משובח שהוא מותרות (אם מדובר בצורך רפואי אין בעיה גם בכך). אבל מי שהוא בריא בגופו, לא יפרוש מן הציבור ויצום- וכל מי שמשתתף בצער הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור.

מהי חולשה? חולשה מוגדרת ככל אדם לפי מה שהוא מכיר את עצמו. חולשה אינה תחושה קלה של חולשה, אלא חולשה שמפריעה במיוחד לתפקוד האדם. ילד הקטן מגיל י"ג שנים ויום אחד וילדה פחות מגיל 12 שנים ויום אחד- פטורים מלצום.

חודש טוב ומבורך!

דוד פנחס איפרגן

=======================

[1] ישעיהו פרק מ"ה פסוק ז'.

[2] מסכת מגילה, דף י"ג עמוד א'.

[3] מסכת נדרים, דף כ"ב עמוד א'.

[4] קהלת, פרק י"א פס' י'.

[5] משלי פרק ט"ז פס' ד.

[6] משלי, פרק כ"ב פס' ד'.

[7] שמונה פרקים לרמב"ם, פרק רביעי- מהקדמתו של הרמב"ם לפירוש מסכת אבות.

[8] היד החזקה, הלכות תעניות, פרק ה' הלכה א'.

]]> http://www.davidifergan.co.il/?feed=rss2&p=299 0 http://www.davidifergan.co.il/?p=279 http://www.davidifergan.co.il/?p=279#comments Mon, 26 Dec 2011 13:02:12 +0000 ‫דוד איפרגן‬ http://www.davidifergan.co.il/?p=279 [...]‬]]>

ראש החודש הוא השורש/הבסיס של כל שאר הימים הבאים בחודש, שכן כל שאר המועדים נקבעים על פי תחילת החודש.

חודש טבת הוא החודש הרביעי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי והעשירי בשנה המתחילה בחודש ניסן. בחודש טבת יש 29 יום.

החודש מוזכר בשמו בתנ"ך במגילת אסתר המאוחרת לתקופת שיבת ציון: "בחדש העשירי הוא חדש טבת" (אסתר ב).

מקור שמו של חודש טבת, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, בגלות בבל. בשפה האכדית חודש 'טבת' היה 'טביתו; משהו ששוקעים בו. ככל הנראה כי תולדת השם בעקבות הגשמים והבוץ העמוק המאפיינים את החודש.

ערב ראש חודש הוא זמן מיוחד, מפני שהוא היום הראשון שלאחר מולד הלבנה. על פי דרכנו, צריך לשוב ולהדגיש – לכל זמן יש כוח מיוחד ושפה ייחודית משלו, אשר מופיעים במיוחד באותו הזמן. ראש החודש הוא היום בו יורד כוח רוחני מיוחד אל האדם ומשפיע על פנימיותו וכוחותיו הפנימיים. כך, שבמועד ראש החודש מתקיים מפגש בין הכוח הרוחני לכוחותיו הרוחניים של האדם. המפגש הזה בין הכוחות, יוצר כוח בעל יכולת הנעת ההווה; להניע את הזמן. הכוח החדש שנוצר משפיע עלינו לאורך כל החודש.

האדם הוא חלק עיקרי בתהליך וללא המודעות האדם לחשיבות ולסגולות של ראש החודש, הצלחת התהליך/החוויה תהיה קטנה ולא משמעותית. ככל שיש לאדם יותר מודעות- כך תתעצם החוויה הזו של הקבלה, ותגבר התפילה של האדם לבורא עולם, שיעזור להמשיך ולחזק את הזרימה, להמשיך את ההווה. התוצאה העיקרית הטמונה בתהליך החוויתי של התחברות למעמד ראש החודש ולקיחת חלק בתהליך תוך כוונה, היא הקטנת התכונות השליליות שלנו והגדלת התכונות החיוביות. לכן, כשאנו מגיעים לתובנה זו, אנו צריכים לחשוב במושגים של הארה או כוח רוחני כדי שהנפש שלנו תוכל לעכל את הכוח הרוחני שנוצר ממפגש בין האדם לראש חודש.

מושג הזמן

חשוב להבין שהזמן אינו עובר מעל או מצידו של האדם, אלא האדם הוא זה שנוסע בתוך הזמן. לדוגמא: בשבת הראשונה של בראשית, נקבעה מעין "תחנת דלק רוחנית" ששמה שבת. בכל שבוע מגיע האדם לאותה תחנה בה הוא מטעין עצמו פיזית ורגשית וזו מתוך כוח קדושת השבת. דבר דומה לזה קורה במועדי ראש החודש ובמועדים אלו ניתנת לאדם האפשרות להשיג חירות אישית וכללית. האדם יכול לקבל שפע רוחני ולהתעלות בעזרתו. לכן, חשוב להכיר את התוכן הרוחני והכוחות הסגוליים של כל חודש. האדם נע בתוך הזמן, והזמן היחיד שקיים הוא עכשיו – רגע ההווה. לכן נקרא הקב"ה- ה-ו-י-ה ברוך הוא. ככתוב "כי רגע באפו חיים ברצונו".

נאמר כי "חכם הוא הרואה את הנולד" (פרקי אבות). כלומר, אדם חכם יכול לראות כיצד נבראת המציאות בכל רגע ורגע. כפי שנאמר: "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". נשאל את עצמנו האם אנו מתחדשים כל רגע מחדש?

יש עת רצון להתחדשות, זמן שהוא מסוגל לכך יותר. כדי ליצור את השינוי, עלינו להתחבר לשורש הרוחני. שינוי בשורש ישפיע על כל הענף. לכן אנו מבררים כאן את הרגשות שמידת הכעס לא מאפשרת להם ביטוי וממזגים אותם כבר מראש חודש, ולשנות את כל הזקוק לשינוי כבר בשורש. וכך נהיה מוכנים לנטרל את כול הדינים שמגיעים מהשורש ובונים ענפים. לכן, חשוב שבראש חודש אדם יהיה כול כולו בנטרול הדינים.

י"ב חודשים – כנגד י"ב צירופי שם ה'

יש לדעת, כי כל המציאות הסובבת אותנו היא בעצם צורות שונות של התגלות ה' בעולם. הקב"ה מתגלה באופנים שונים, ובדרכים שונות. כך גם ברא הקב"ה את העולם. המייצג של כל דבר בעולמנו, הוא שמו. כששואלים אותנו מי אנחנו, אנו עונים כתגובה מה שמנו. כך הוא עם הבורא, שמותיו הם המייצגים אותו- הם ההתגלויות שלו, ובהם הקב"ה ברא את העולם. כך, ידוע כי ההתגלות של מידת הדין בעולם, היא בשם "אלוקים". וההתגלות של מידת הרחמים בעולם, היא בשם "י.ה.ו.ה" . מובן הדבר, כי העולם מורכב הרבה יותר ממידות אלה, וכי יש חלקים וצדדים רבים אינספור בעולמנו. אפילו חלקיו השונים של הזמן הינם ברואים של הקב"ה, ואף הם נבראו בשמותיו השונים. מעניין לדעת כי משמעות שם הוי"ה היא מי שמהווה את העולם בכל עת, בכל רגע ורגע. כך, ניתן לראות שצירופי האותיות השונים של שמו, מציינים את הכוונות השונות שהיו לברוא בבריאה, אך הקודים – שהם הסדר של האותיות, משתנים בהתאם לנברא המסוים, או לזמן מסוים, בכל חודש וחודש.

לקב"ה שמות רבים, העיקריים שבהם הם:  י-ה-ו-ה: שם זה מייצג שלושה זמנים (היה, הווה, ויהיה) כפי שהם מאוחדים בשם אחד. כלומר, הקב"ה כפי שהוא למעלה מהזמן, למעלה מגדרי העולם, אין סופיות בלתי מוגדרת או מוגבלת.

לעומת זאת, שם אלוקים: בגימטרייה אלוקים = "הטבע". כלומר, הקב"ה כפי שהוא מתגלה לנו הנבראים בעולם. הוא מצמצם את עצמו לפי ערכנו.

צרוף שם הוי-ה

בכל חודש מתגלה צרוף שונה של שם הוי-ה ב"ה.

הצירוף של חודש טבת הוא ק.י.ק.ו, היוצא מהפסוק, "גַּדְּלוּ לַי-ה-ו-ה אִתִּי; וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו" (תהילים ל"ד ד'). סדר האותיות יוצא מסופי התיבות והוא כמעט הפוך לגמרי מהסדר הישר של שם השם י.ק.ו.ק.בספרים הקדושים כתוב שהאות ה' ה" היא מצד הכלי, שהביטוי הוא חסר ושיש חסר יש דין והאותיות י-ו הן מצד האור. כשיש אור, יש מילוי ויש חסד. דין, הינו מציאות של חסרון, מציאות של כלי בלי אור. חסד, הינו מציאות שהכלים מלאים באור, מציאות של שמחה.

צרוף הוי-ה של החודש הזה מעיד על כך שהחודש הזה הוא חודש של דין. כדי למתק את הדין, כדאי להבין את ההבדל בין כעס חיובי לכעס שלילי. למעשה, ישנם שני סוגים של כעס: זה שנובע מתסכול ויש כעס שמגיע מגאווה ומכונה כעס שלילי שמנתק את האדם מבורא עולם. הוא מכונה בספרים הקדושים כעס של עישו. ולעומתו, בקדושה יש כעס חיובי – מקורו ביצחק, פחד יצחק, מידת הגבורה. האדם צריך לתעל את הכעס לכיוון הקדושה.

ראש חודש טבת מתקיים באמצע ימי החנוכה. בזמן החנוכה, החשמונאים השתמשו בכעס הקדושה שלהם כדי להלחם ביוונים. הכעס של החשמונאים היה מכוון כנגד העוולות של היוונים שניסו להשמיד את הנקודה הרוחנית של עם ישראל. הם לא היו מסוגלים לעמוד בצד ולראות כיצד הדבר קורה. הם התקוממו. הם העלו את הכעס למקום קדושה והשתמשו בו כדי להלחם ביוונים. הם עשו את זה כי הם היו מבוטלים להשם יתברך. זאת לא הייתה נקודה אישית שלהם. זה לא היה כעס של גאווה להוכיח שאני צודק. זה היה כעס שהגיע מתוך אמת פנימית. את המלחמה שלהם לא עשו נגד היוונים. המלחמה האמיתית הייתה נגד הנקודה השאננה בעם. הנקודה שהשלימה עם כל ההתייוונות, ההידרדרות הרוחנית והפגיעה במידות.

מידת הכעס בצורתה המקודשת – יוצאת כנגד השאננות. כנגד חוסר האכפתיות. צריך ללמוד מכל דבר שהקב"ה ברא בנו. צריך לדעת איך לנצל את כל הכוחות, לרתום את כל היצרים כדי לעשות את מה שנשלחנו לעולם הזה לעשות. כל אחד מהזווית שלו, כל אחד בנקודה האישית שלו. לא להתעלם מהכוחות הפנימיים או לפחד מהם.

לכל כוח יש את האיכות המיוחדת שלו ואנו צריכים רק לדעת איך מגייסים אותו לעבודה עם המידות שלנו ולהפוך את הכוח לתועלתי, חיובי ותכליתי. חלק חשוב של העבודה שלנו היא לקחת את הנקודות של הקושי, של ההתמודדות, היכן שיש עקבות שהביטוי שלהם הוא ספק ייאוש וחוסר אמונה בבורא עולם שמביאות את החיסרון ומידת הדין ולרתום אותם לעבודה הרוחנית שלנו, לשם גדילה, צמיחה וכמובן לתיקון המידות. לרתום אותם לקדושה. זאת העבודה האמיתית שלנו, לאחד את הכוחות הפנימיים מסביב לנקודת הרצון הטובה והכנה שבתוכנו.

כוחות החודש

כפי שבארנו למעלה, חודש טבת הוא חודש של דין. בספר היצירה המשויך לאברהם אבינו, נאמר על חודש טבת כי זהו חודש שהדין גורם לכעסים שהופכים לתסכול וגורמים לעקבות שהביטוי שלהם חוסר עשייה, ייאוש וחוסר אמונה. כתוב בספר היצירה שהבורא יצר אות ע' וברא גדי בעולם, מידת הכעס בנפש, ואיבר הכבד באדם. השבט המקושר לחודש הוא שבט דן.

חודש טבת משול לאדם ההולך בחושך. פתאום מישהו מדליק את האור והאדם רואה מלא בורות, מיד האדם מתחיל לפחד ורץ שוב אל החושך, כי אולי עדיף שלא לראות. כפי שנאמר, "כִּי בְּרוב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קהלת א' י"ח). אלא שכתוב גם, "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז' י"ב). כשמדובר על חכמה מדובר על אור החכמה, שהחכמה היא אור. ואור הוא מילוי של החסר שנובע מדין, כפי שכתוב "דעת קנית מה חסרת".

החשוב ביותר בעבודתו של אדם, היא היכולת להכיל את עצמו על כל מגרעותיו וקלקוליו. לדעת שיש לו בורות, לראות אותם, להתחיל לעבוד ולא ח"ו לבקש את החושך. האדם הרוחני שואל שאלות במסע שלו. כשהוא מתחיל לפגוש את השלמות האלוקית דרך עבודה על המידות וקיום המצוות ולימוד התורה. החכמה, היא גילוי של האור הפנימי, אל מול זה מתגלים חסרונותינו. בספרים הקדושים מוסבר שגילוי של חסרונות, אלו הם הכלים הכי טובים לדבקות בשם, כלים לגדילה, כלים לצמיחה. כך, שכל חסרון שמתגלה בנו צריך להיות מקור לשמחה גדולה מפני שהוא יכול להפוך לאור. על ידי זיכוך של הכלי, האור יוצא ממנו. בתפילת "על הנסים ועל הנפלאות" בחנוכה אנו אומרים את הפסוק "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"… לשכחם מתורתך" – זוהי תורת משה רבנו ו"להעבירם מחוקי רצונך" זוהי עבודה על המידות שלא מאפשרת לאדם לשקוע בספק ולאבד את האמונה בבורא עולם ואם חלילה אדם מאבד את האמונה, אז הוא יוצר כלי בלי אור הגורם לדינים להתרבות.

לכן, המסע הרוחני של אדם נע בין הכלי לבין האור. כשאדם בכלי, הוא מגלה את החיסרון בו ובאחר זה סימן שהוא מתקדם במסע הרוחני. למוסס את הכלי ולהפוך אותו לאור. המקובל האלוקי רבי אברהם אבן עזרא אומר, "כפי שמכיר את יצרו ככה מכיר את יוצרו". ככל שהוא יכיר את היצר שלו יותר טוב, ככה הוא יכיר את היוצר שלו טוב יותר, כך גם תגדל בו ההשתוקקות להתקרב אל הבורא.

תיקון המידות

יש לנו עשר ספרות. ספרה, זוהי מידה שיוצרת כמות שאדם יכול להכיל במקום שהוא הגיע אליו ברגש ובזמן שזה לקח לו להגיע לרגשות שגורמים לו להתחבר לבורא עולם ולעצמו. עבודת תיקון המידות היא לקחת את אותו כוח שהיה מכשיל אותנו ולהפכו לכוח שיכול להחיות אותנו. זאת ע"י מינון ותיעול נכון, על פי מה שהתורה מלמדת אותנו. "סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב" (תהילים ל"ד ט"ו). אנחנו מתרחקים מהרע שבמידת הכעס ומנסים להפכו לטוב, להשתמש בו לקדושה. "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (מסכת ברכות).

הרמב"ם אומר שבכדי לשנות מידה, עלינו לקחת מידה שהיא מקולקלת ולתקופה מסוימת לעשות את ההיפך הגמור ממנה, עד שנרגיש שאחרי המעשים נמשכים הלבבות – עד שנרגיש כי בתוך המציאות קנינו לעצמנו הרגל, טבע שני. אז נחזור לאמצע, נמצא את "שביל הזהב". המידות הן בסה"כ כלים לשפע. אבל צריך לדעת איך לנהוג עם השפע, איך להוליך את האור במידה הנכונה. אור בלי מידה יוצר פגם, יוצר בלבול. צריך לקחת את השפע, לשלב חסד בדין, דין בחסד ורק אז יכולה להתגלות התפארת, יכול להתגלות הקו האמצעי.

הכעס והגאווה

כאמור, האיבר של החודש הוא הכבד. הכבד כשהוא נמצא בשלילי, הוא מסמל כעס, תסכול וחוסר עשייה. זהו המקום בו מתנקזים כל הרעלים הגופניים והרגשיים. הכבד משול ליצר הרע, כי זהו המושב של כל התאוות הבהמיות והמידות המקולקלות, בתוכן מידת הכעס. אבל, כשהאדם בעשייה אמיתית, הכבד משול ליצר הטוב. על כך נאמר "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך".

השורש של הכעס הוא מידת הגאווה. על הגאווה כתוב, "גאה לבב לא ישכון עמדי" ועוד נאמר "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". הקב"ה אומר על אדם בעל גאווה, אני והוא לא יכולים להיות יחד באותו מקום. בעל הגאווה לא יכול לחבר את הקב"ה למציאות שלו. היכן שישנה גאווה, השכינה מסתלקת. האור האלוקי לא יכול לשכון שם.

אם לא היה לאדם גאווה, גם לא היה כועס. אדם כועס כשלא מסתדר לו. הוא אומר לעצמו, אני לא תכננתי זאת כך! במציאות כפי שאני תכננתי, לא היה מקום למה שקורה כעת! המציאות התערערה לו. למה מגיע לי כזה דבר אחרי כל מה שעשיתי? תחושת היאוש שלו הופכת למנוע לכעס ובכעסו הוא בעצם מוציא את הבורא מאותה תמונה, מאותה סיטואציה, לגמרי. הוא כופר בהשגחה. לכן נאמר, "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".

אם כך, עיקר התיקון שלנו בחודש טבת הוא להכניס את הקב"ה בכל מקום, בכל דבר, בכל הפרטים של מציאות חיינו. האות של הקב"ה היא האות ו' – ו' החיבור, המשויכת לשש ספרות שהם: חסד, דין, תפארת, נצח, הוד, יסוד. באות ו' מתגלה הכוח לחבר בין ניגודים, לחבר חסד ודין, אור וחושך, לחבר נשמה אלוקית בתוך גוף גשמי, לחבר בין אנשים, בין זמנים, להתחבר חזרה לשורש. כתוב כי כל הדינים נמתקים בשורשם, כל החסרונות נמתקים בשורשם. כשאדם יבחין כי הוא כועס, יעצור לרגע ויאמר לעצמו, הפרדתי כרגע את השם, לא הכנסתי את האות ו' במקום הנכון. האות ו' מורכבת משני ווים. אם אדם ייקח את שתי הווים האלה ויכניס אותן בתוך שם החודש, החודש ייהפך מטבת לטובות. צריך לזכור כי כל מה שהקב"ה, הרחמן, עושה לטוב הוא עושה – הכול לטובה!

התמודדות עם הכעס

האות ע'

האות של החודש, האות ע', כמובן מתקשרת לתכונת הראיה. אנו תופסים את הזמן כשרשרת של תמונות נפרדות אותו אנו חווים כמציאות – אור וחושך, יום ולילה, צהריים, ערב… גלגל הזמן בתוך השנה ובתוך היום. ישנם ימים של דין בשנה, ישנם של חסד וכן יש שעות של דין ביום ושעות של חסד. אלא שהמציאות השורשית אינה משתנה "אני הוי-ה לא שניתי", המציאות שמעל הזמן היא הוי-ה רוחנית אחת. רק המציאות בתוך העולם (מלשון העלם) כפי שהיא נראית בעיננו, משתנה. כאן נכנסת האות ע'. החודש הוא זמן טוב לבדוק כיצד אני רואה את המציאות? יש לנו שתי עיניים. עין ימין – עין של חסדים שרואה טוב. עין שמאל – עין של גבורות שרואה חסרונות. החודש, ובכלל, כדאי לנו לאמן את הראיה כך שנראה את המציאות בעין ימין, זו הדרך להתחבר לטוב, לדון את המציאות לכף זכות! צדיק הוא זה שמצדיק את הבורא בכל דרכיו, בכל מה שיש במציאות החיים.

הדרך להתגבר על תכונת הכעס, הינה ע"י העין (ע') המתבוננת ב'השגחה הפרטית' – להאמין, לדעת ולהבין שכל מה שקורה לאדם ובעולם, הכול הינו לתכלית טובה ומועילה. תכונת הכעס, כמו תכונת הגאווה, מקורה ביסוד האש שבנפש האדם. ע"י העיון וההתבוננות הרציונאלית, השקטה והפנימית, מגבירים את יסוד המים שבנפש, המקרר ומצנן את מקור הכעסים שביסוד האש.

במילים פשוטות, הכעס נובע מדרישתו של האדם שהעולם יתנהל לפי הכוח המדמה שמראה לאדם את העולם במציאות שלו עצמו, וכאשר העולם מתנהג באופן אחר לפי רצונו של הבורא, האדם מתכעס. תורת הקבלה מדריכה את האדם כיצד להתגבר על תחושת הכעס הנובע מתסכול, ולראות בכל מאורע את הטוב הגלוי שבו, או לעיתים את הטוב הנסתר שבו. גם כאשר נגרם לנו נזק כלכלי או רוחני, הרי עלינו לדעת שזהו ניסיון בעל פוטנציאל גדול לשמש 'מקפצה' עבורנו לצמיחה באופנים ובאפיקים עליהם מעולם לא חשבנו בעבר.

כשאנו רוצים להתמודד עם הכעס אנו צריכים ללכת לשורש שלו שהוא התסכול שמגיע מהגאווה, ולהבין מדוע אנו מתוסכלים. הסגולה של חודש טבת עוזרת לנו לקבל את עצמנו ואת החסרונות שבנו ולמזג אותם עם היתרונות ובכל פעם כשהכעס עולה ואנחנו לא מבינים מדוע אנחנו לא כתמול שלשום, צריך לזכור שזה נובע מהחסרונות. ועל ידי התובנה, הכעס מתפוגג. לכן, מומלץ לאדם להתייחס לעצמו במידת סלחנות, בחמלה, ברחמים. כמו שאנו לא מפייסים אדם בכעסו, לא פונים להיגיון של אדם בזמן כעס כי ההיגיון לא נמצא שם כרגע, כך גם עלינו לנהוג עם עצמנו. העצה הכי טובה כשמגיע הכעס היא פשוט לעצור! לא לעשות כלום!

דין וחשבון

כאמור, השבט המקושר לחודש הוא שבט דן. דן מרמז על דין. במדבר, שבט דן היה הולך אחרון ומאסף את כל השבטים, היה המגן מעמלק הזדנב אחרי בני ישראל. כתוב על משיח בן דוד שאימו משבט דן ואביו משבט יהודה. יהודה היו הולכים בראש ודן בסוף. בכדי שתהיה לידה חדשה, צריך דין ורחמים, חסד וגבורה. האבא מביא את הלובן והאימא את האודם, האבא מביא חסדים והאימא דינים, האבא הוא אור, האימא כלי. חיבור של שניהם יחד יוצר תולדה חדשה.

חיבור אל שבט דן בחודש שלנו אומר להשתמש במידת הדין לקדושה. כתוב "אל זועם בכל יום" כמה זמן? רגע אחד ביום. ישנו רגע אחד של כעס וכך גם צריך לעשות האדם. כל היום ילך במידת הרחמים, ידון את עצמו לכף זכות. אבל יבחר לעצמו רגע ביום בו יעשה עם עצמו דין וחשבון. יבדוק כיצד התנהג במשך היום, האם שגה, האם תקף אדם אחר בזמן שכדאי היה לשתוק, האם הקפיד על אדם אחר? האם כעס ולמה? מתי הפריד ומתי חיבר? דין וחשבון לצורך עליה לקודש!

עשרה בטבת

היום העשירי בחודש טבת הינו יום צום לזכר חורבן בית המקדש הראשון, שכן בו התחיל המצור של הבבלים על ירושלים שהסתיים בחורבן בית המקדש בתשעה באב. הקבלה מלמדת שיום זה הינו היום ה-100 מתחילת השנה, מה שמסמל דווקא שלמות מיוחדת ביום זה. ואכן, יום זה הינו כה מיוחד, שאילו היה חל בשבת, היה הצום דוחה את השבת, ממש כמו ביום הכיפורים החל בשבת.

בספרים הקדושים כתוב שהצום בפנימיותו הינו דבר טוב ורצוי, שכן הוא מנתק קצת את האדם מגשמיותו, מדגיש את הצד הרוחני שבו, ומאפשר לו להתחבר אל מה שמעבר לחומריותו. בהיות שצום עשרה בטבת הינו המקור לכל הצומות האחרים בלוח השנה היהודי, הרי שיש בו את הפוטנציאל להוות מורה דרך בכל הנוגע להגברת הרוחניות על החומריות, בדרך המאירה לצמיחה רוחנית מאוזנת.

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי צום יהודיים לזכר חורבן ירושלים. יום זה הוא התאריך שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.

בספר מלכים ובספר ירמיהו, המצור על ירושלים החל בעשרה בטבת בשנה התשיעית של מלכות צדקיהו (588 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה המסורתית בשנת ג'של"ו – 426 לפנה"ס). חודש טבת נקרא בתנ"ך "החודש העשירי", על פי הספירה מניסן:

"וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻוכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב."

בספר יחזקאל מסופר שבאותו יום של תחילת המצור, חווה הנביא יחזקאל התגלות נבואית, שבה אלוהים סיפר לו על שהתרחש בירושלים, וציווה עליו לסמן את התאריך של עשרה בטבת.‏ המצור נמשך כשנה וחצי עד להבקעת החומה וכיבוש העיר בט' בתמוז בשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו (586 לפנה"ס)‏ כעבור חודש, החריבו הבבלים את בית המקדש שבירושלים.

בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, שעליהם מסופר בספר זכריה:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמוֹעֲדִים טוֹבִים."‏

יהי רצון שחודש טבת יהפך מדין לחסד ושנזכה לקחת את הכוח של מסירות הנפש של ימי החנוכה ואת הכעס של הקדושה של חודש טבת ולהכניס אותם לתוך חיינו – ככוחות פוריים ומחזקים ולא חס ושלום ככוחות מפוררים או מחלישים.

בברכת חג אורים שמח,

הרב דוד פנחס איפרגן

בס"ד

יום כיפור

למה צום?

ראשית, אנו צמים ביום כיפור מפני שהצום ביום כיפור הוא מצווה מהתורה[1]- "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם, כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ, וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם".

אך רבים אינם מבינים מה תרומתו של הצום, מה הוא מועיל. בכתבי רבי נחמן[2] מובא כי האדם מלא ברצונות שונים ומנוגדים. הבעיה היא שהרצונות הנובעים מהרוחניות הפנימית והטהורה מעורבבים עם רצונות הנובעים מהחומריות הגשמית של האדם, והם לא תמיד באים לידי ביטוי. כדי להכניע את הרצונות החומריים שבלב, אנו מתענים[3]- אם נשאל אדם שצם במשך יממה שלמה אם הוא מעוניין לצאת לבלות במקומות שאינם ראויים, סביר להניח שהוא לא יהיה נלהב למדי. כאשר אנו מתענים, אנו "מסירים" מעלינו את כוח התאוות שלנו ואנחנו נשארים עם הרצונות היותר עמוקים וטבעיים שלנו. כעת, כאשר האדם מקלף את השכבות החיצוניות שלו, אפשר להתחיל בתיקון.

משמעותו של צום

הנביא ישעיהו מוכיח את אנשי דורו על כך שהם אמנם צמים, אך משאירים את מעשיהם הרעים. אצטט את הפסוקים[4] עם ביאור-

"הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ?! הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ- הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'?!

הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ- פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ!

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם- וְכִסִּיתוֹ. וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם."

הנביא שואל- האם הצום הרצוי הוא הצום בו רק מענים את הנפש? רק לכופף את הראש כאגמון (צמח גמיש עם ראש מכופף)? הרי הצום הראוי והרצוי הוא הצום בו מוציאים את הרוע מבפנים, שחרור אסורים חפים מפשע, הסדרת ענייני מעמדות, תיקון עוולות במערכת המשפט, "פרוס לרעב לחמך", "עניים מרודים תביא בית", "כי תראה ערום- וכיסיתו", ואל לך להתעלם מאחיך בשרך.

צום ללא מעשים טובים, ללא קבלה לעתיד על תיקון המידות- הוא יום מבוזבז. צום כזה צמים גם סוסים- אם לא מביאים לסוס אוכל במשך יום שלם, גם הוא צם. אבל הסוס נשאר סוס, הוא אותו הדבר לפני ואחרי הצום, ובסוף הצום הוא מתנפל על האוכל כאחרון החיות.

עבודת כהן גדול

בתפילת יום הכיפורים אנו מתמקדים רבות בסדר עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש ביום זה. למעשה, בכל יום אנו אומרים לפני התפילה את סדר הקרבנות הרגיל שבכל יום. זאת משום שכיום אין לנו את הכלי רב העוצמה הזה, של קשר ישיר עם בורא עולם. מסופר על הבעל שם טוב, שהיה נוסע עם העגלה שלו, והיה נעצר בלב היער, קודח חור בעץ מסוים, תוקע שם נר, מדליק אותו ומכוון כוונות נסתרות. לאחר מכן היה אומר שהוסרה גזירה גדולה מעל עם ישראל. תלמידו, רבי דוב בער ממזריטש (המגיד ממזריטש), היה נוסע ביער, קודח חור בעץ מסוים, תוקע שם נר, מדליק אותו ואומר "אני איני יודע לכוון כוונות נסתרות כמו הבעל שם טוב, אבל יהי רצון, כאילו היה זה בכוחי". רבי משה לייב מסאסוב גם הוא נסע עם כמה מתלמידיו ביער, ועצר ליד אחד העצים, ואמר: "אני איני יודע מהו סוד הדלקת הנר, ואיני יודע גם את הכוונות. כל מה שאני יודע זה את הסיפור, ובעזרת ה', זה כל מה שאני יכול לעשות". הסיפור על מה שעשה הבעל שם טוב הוא בעצמו פועל את פעולתו. כך אנו עושים, אנו לא יכולים להקריב קרבנות, אך אנו יכולים לקרוא את הפרשות שעוסקות בהקרבת הקרבנות, וכך אנו מגיעים הכי קרוב שאנו יכולים לעבודת בית המקדש בזמן שהיה קיים. כך, אנו עושים גם ביום כיפור. אנו קוראים ומתארים את עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש ביום כיפור, מפני שזו הפעולה הקרובה ביותר שאנו מסוגלים לעשות.

קודש הקודשים

בבית המקדש, שהוא המקום הקדוש ביותר בעולם, היה מקום שנקרא קודש הקודשים. קודש הקודשים הוא המקום המקודש ביותר בבית המקדש, ולמעשה- הנקודה הקדושה ביותר בעולם. לאיש בעולם לא הייתה הרשות להיכנס לשם, מלבד הכהן הגדול, ואף לכהן הגדול לא הייתה רשות להיכנס לקודש הקודשים אלא רק ביום כיפור. אנו רואים כי ישנו מפגש ענקים ביום כיפור- האדם הקדוש ביותר מתוך העם הקדוש ביותר, נכנס ביום הקדוש ביותר בשנה, אל המקום הקדוש ביותר בעולם. העוצמות הרוחניות שהיו שם היו כל כך גדולות, עד שבתקופת בית שני, שבו היו הכהנים הגדולים קונים את הכהונה בכסף, ולא מקבלים את המינוי על פי קדושתם ומעלתם- היו הכהנים הגדולים יודעים שזו השנה האחרונה לחייהם, משום שכאשר הם נכנסו לקודש הקודשים הם מתו מייד.

הכוח העצום שהיה שם היה כל כך גדול ומסוכן, עד שלפי שיטת הזוהר[5] הכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים כאשר חבל היה קשור ברגלו, שאם ימות- היו מוציאים אותו מבחוץ. זו הסיבה שאנו אומרים בתפילה את דברי המשנה[6] "ויום טוב היה עושה (הכהן הגדול) לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש".

אילו היינו במקומו של הכהן הגדול, בקודש הקודשים ביום כיפור, מה היינו אומרים? מה היינו עושים? מה מבקשים?

עלינו? על עם ישראל? על גאולה? על פרנסה? בריאות?

הכהן הגדול היה מתפלל תפילה קצרה מאוד- אם הוא היה מאריך בתפילתו, הדבר היה מפחיד מאוד את העם, שהרי יכול להיות שהוא מת בפנים.

מדהים לראות את נוסח התפילה של הכהן הגדול, בזמן הכי גדול של השנה[7]-

"יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שאם היתה שנה זו שחונה (כלומר, ללא גשם) תהיה גשומה, ולא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה (ולא יסור השלטון מבית יהודה), ולא יהו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה, ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים".

המשמעות של "תפילת עוברי דרכים" היא שכאשר ישנם אנשים ההולכים בדרכים, הם מתפללים שלא יהיה גשם, ואינם מתחשבים בציבור הצריך לגשם.

זהו? רק פרנסה, שמירת השלטון וגשמים? מה עם הצלחה מדינית, גאולה, תיקון המידות, בריאות, לימוד תורה? חסרים דברים לבקש עליהם?

אלא, נראה שהתפילה הזו מדויקת ביותר. אם ישנה פרנסה, ישנם גשמים, והשלטון הוא תקין, יציב והגון- הכל כבר מוכן לעולם מושלם. כל מה שחסר תלוי רק באדם עצמו.

מתוך תפילתו של הכהן הגדול במעמד הכי עוצמתי של השנה אנו למדים- אף אחד לא יתקן בשבילי את המידות שלי! אף אחד לא ידאג לבריאות שלי אם אני לא אדאג לעצמי ואשקיע בעצמי! מי ידאג ללימוד התורה שלי אם אני לא פותח ספר?

הכל תלוי בנו- כל מה שצריך זו תשתית ראויה, ומכאן האחריות מוטלת עלינו, מיום הכיפורים הזה, ועד ליום הכיפורים הבא.

נעילה ופתיחה

מכאן ניתן לראות כי בסיומו של יום כיפור, בסוף תפילת נעילה שבה ננעלים השערים, מייד לאחר תקיעת השופר- אנו מבקשים מייד פתיחת שערים. למה? הרי ברגע זה השערים ננעלו!

אלא, אנו מבינים כי כאשר ננעל שער- נפתח שער אחר. כאשר ביקשנו על התשתית של השנה החדשה, אנו מבקשים על פתיחת השערים שלנו, של עבודתנו הפרטית. מכאן, השנה לרשותנו, והיא תיראה כפי שאנו נעשה אותה.

כתיבה וחתימה טובה!

בהוקרה,

דוד פנחס איפרגן.