פרשת עקב

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: פרשת השבוע

בס"ד

"היה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרת ועשיתם אותם ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".

דוד המלך אומר בתהילים פרק מט' פסוק ו': "למה אירא בימי רעון עקבי יסובבני". על מה אירא? כשיבוא הרע לעולם, הרע הזה יתחבר לכל העוונות אשר זלזלתי בהם שהם מסובבים אותי ואני מפחד שבעבורם אלכד ברעה של האנרגיה השלילית שירדה לעולם. למעשה, כאשר אדם אינו מתבונן בתהליכים שהוא עובר הוא למעשה מבטל את האחריות למעשיו, ואז כשמגיע לו עונש המתבטא בתור עכבות, סטגנציות, הוא מתחיל לצעוק ואינו מבין מה הקשר בין אי לקיחת אחריות לבין עונש. בפרשת השבוע "עקב" אנו נדבר על המושגים אחריות למעשיי ואחריות רגשית למעשיי. הרמח"ל בספר שנת ישרים אומר שאדם שעושה עבודת מידות חייב להיות ערני, זריז, ומודע תמיד, לכל דבר שמגיע שלמעשה כאילו הוא לא חשוב.

נחזור לתחילת התורה – בספר בראשית, בטראומה הנוראית שהאנושות חווה עד היום, ושמה כתוב על האישה ועל הנחש: "ואיבה אשית בינך ובין האישה, ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואנה תשופנו עקב" (בראשית פרק ג' פסוק טו'). איך עושים את הקשר בין השורש הזה של פרשת בראשית לבין הפרשה שלנו שמדברת על שמירת משפטי הבורא? מה הקשר בין שמירת המצוות בדקדוק לבין נשיכת הנחש?

אנו חיים בעולם מלא ייסורים, אחד מהעונשים בהם נענש האדם הראשון לאחר חטאו, היה 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב', לחיות במאבק תמידי עם הנחש, המאבק הוא על העקב, העקב הוא איבר חשוב מאוד עליו נשענת כל הקומה כולה, מי ששולט בעקב שולט ביציבות הגוף כולו. הנחש שפוגע בעקב זה המקור של כל הייסורים בעולם.

אומר הרב שליט"א אם אדם הראשון לא היה מתפתה בעצת הנחש אז כל העולם היה מאושר. המבנה של האדם הראשון היה בנוי כך שהוא היה יכול לחיות לנצח – חיים מאושרים, בלי ייסורים, בלי שום דאגות, הכול מלא עונג ושמחה עד בלי סוף, אלא שהחטא של אדם הראשון ניתק אותנו מראיית התכלית ולאחר החטא נברא העולם הזה. "עולם" מלשון העלם, שמסתיר את התכלית, הכוח של הנחש עושה פירודים בין האור לכלי, בינינו לבין הבורא, הקול של הנחש מונע מאתנו לשמוע את קול התורה, את המצוות, את החוקים והמשפטים, יוצא שכל הייסורים זה בגלל הסתרת התכלית ומתחושת הפירוד שבאה בעקבות זה.

אנו צריכים לדעת עם לבבנו שהתכלית היא להיטיב לנו, להיטיב לכל הנבראים. הייסורים שאנו עוברים פועלים כאב המייסר את בנו, מרב האהבה כדי לעזור לו להגיע לתכלית, כמו שכתוב בפרשה, "וידעת, עם לבבך: כי, כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך, מייסרך", כל המציאות שלנו, על כל פרטיה, בנויה בצורה תכליתית, כדי להביא אותנו אל הנקודה המיועדת.

אז איך עוברים את הייסורים בעולם הזה?

אומר הרב שליט"א, אפשר לעבור את כוס הייסורים ולהמשיך הלאה, אם פועלים לפי הפנימיות, לפי התכלית, ככה כלל ישראל, הגויים עושים לנו צרות גדולות ואנחנו עדיין רוצים יהדות, רוצים את ארץ ישראל, ועדין יש עוד צדיקים גדולים ביננו, לעתיד לבוא, יבוא הקב"ה ויהיה תמהה עלינו, איך החזקנו מעמד? אז עם ישראל יגידו, אלמלא ההבטחות שכתובות בנביאים לא יכולנו לעמוד בכל מה שעברנו. הביטחון בהבטחה הוא כל כך חזק ושורשי בתוכנו, אנו בוטחים בה' לא רק אלה שמצהירים שהם בוטחים וכל הזמן מתפללים ומדברים אמונה, אלא גם אנשים שאין להם סימן של אמונה, הקב"ה מזין את הביטחון הפנימי שלהם אף על פי שכלפי חוץ זה לא נמצא ולא נראה שזה מחזיק מעמד, כולם אומרים "יהיה בסדר".

המילה 'עקב' בפרשה מוזכרת בשני הקשרים מנוגדים. פעם אחת, "והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אתם, ושמר ה' אלוקיך לך, את הברית ואת החסד, אשר נשבע, לאבותיך", ואילו בפעם השנייה "והיה אם שכח תשכח את ה' אלוקיך, והלכת אחרי אלוקים אחרים, ועבדתם והשתחווית להם העדתי בכם היום, כי אבד תאבדון. כגויים, אשר ה' מאבד מפניכם כן, תאבדון: עקב לא תשמעון בקול ה' אלוקיכם". שני ה'עקב' האלה הם הקטבים של טוב ורע העומדים בפנינו. חז"ל אמרו, "הכול מתברר במחשבה", צריך לחשוב היטב, מה יהיו התוצאות של כל פעולה שלי. האם אני נותן לנחש אחיזה בעקב, האם אני לא שומע את הדברים של הבורא ונותן לרעל לפעפע בי בכל הגוף, או האם אני שומע ומשיג שליטה בנחש וזוכה בברכה, אם אדם זוכר במחשבתו להטות את העקב לצד הטוב, לזכור את התכלית, אז אפילו ח"ו אם יש לו ייסורים קשים, הוא יודע שזה לא התכלית. התכלית זה עולם הבא, התענוג האינסופי שמסתתר בתוך הייסורים.

העצה הטובה היא אף פעם לא להיתקע ולהסתכל רק ברגע הזה, כי ברגע הזה ובכלל בעולם הזה, אתה לא תראה את האמת. אלא כל הזמן צריך לעבוד בשביל לראות את האמת בעתיד, כותב 'בעל הסולם' ב"הקדמה לספר הזוהר", "תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה, כלומר בתכלית הבריאה, כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו", מי שבאמת עובד על התכלית ויודע שהקב"ה טוב ומטיב ומאמין בקב"ה, בחיי העולם הבא, בחיי נצח, אז הוא גם יכול להרגיש בעולם הזה את חיי העולם הבא.

מסביר הרב שליט"א, מתי אדם בשמחה? כשהוא יודע שהוא פועל ויש תוצאות, יש תכלית. כל פועל עובד אצל בעל הבית למען התכלית, השכר שלו. אחרת לא היה הולך לעבוד, קשה לאדם כשהוא לא רואה תכלית בעצם העבודה, בדור שלנו אנו רואים אנשים רבים אשר, לצערנו, הגיעו למצב מבולבל, מרוב אפשרויות לא מוצאים תכלית והתוצאות עגומות, אנשים מגיעים למצב של ייאוש ודיכאון ר"ל, או מחפשים גירויים קיצוניים שלא יעלו על הדעת. אנו רואים עד כמה חשוב להיות מחוברים לתכלית.

באמצעות השמחה יוצאים מכל הצרות. כשאדם שמח זה פותח את הלב ונותן לו כוחות להתמודד עם כל הבא עליו, אומר ה'בעל שם טוב', "ויהיה תמיד בשמחה, יחשוב ויאמין באמונה שלמה שהשכינה אצלו ושומרת אותו, והוא מסתכל על הבורא יתברך שמו והבורא יתברך שמו מסתכל בו, והבורא יתברך שמו יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה מחריב כל העולמות ברגע אחד, ובורא אותם ברגע אחד, ובו יתברך שמו מושרשים כל הטובות והדינים שיש בעולם, שבכל דבר יש שפעו וחיותו, ואין אני בוטח ומתיירא רק ממנו יתברך שמו". מכל זה יהיה בשמחה, ידיעה ברורה שכל מה שיש לנו זה מהבורא ורק מהבורא, זאת ההכנה הכי נכונה לאור הגדול ולגאולה שלמה.

אנחנו באמצעו של חודש אב וכתוב בספר היצירה שהחודש הזה מקושר לחוש השמיעה בנפש, גילוי המתקשר למילים הפותחות את הפרשה, "עקב תשמעון", אפשר שזהו זמן טוב שכל אחד מאתנו יבדוק היטב, האם ומה הוא שומע, האם אני מקשיב לחדשות, לרכילות, לתוצאות של הבחירות לכנסת, לעצת הנחש, לדברים שרק מגדילים בי את הרצון לקבל והאגואיזם? או האם אני באמת שומע את כל מה שנאמר בשעורים, את קול התורה, את דרך ה', את דרך ההשפעה, דרכה של הנשמה, האם השמיעה שלי 'טובה' או לא? האם היא מולידה דברים טובים בחיי? צריך לשים לב גם לדברים הקטנים שאנו דשים בעקבינו, לא להזניח את הפרטים הקטנים שעלולים לא להראות חשובים כל כך. אנחנו דור שנקרא 'עקבתא דמשיחא', אנחנו העקב, לכן המאבק עם הנחש כל כך גדול בדור הזה, אבל אנחנו גם מאוד קרובים לתכלית, כפי שאמרנו, העקב זה כבר קרוב לתכלית, לקומה השלמה.

ב"ה, שנזכה להיות עקב נאמן, שכל הדורות שעברו יוכלו להישען עליו ותוכל לקום הקומה השלמה של עם ישראל, וביחד נזכה כולנו לגאולה.

 

בברכה,

נשיאות עמותת "עולם חסד"

להשאיר תגובה