חודש אייר

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: ראשי חודש

בס"ד

לכל זמן ייחודי כמו ראש חודש יש את המשמעות והכוח הרוחני המתלווה אליו, ויש לנצל זמן זה שלא ישוב עוד בכוחו המיוחד. בנוסף לראש החודש, בחודש אייר יש לנו את ימי ספירת העומר (49), אלו ימים מיוחדים בעלי ערך, כל יום עם העוצמה והייחודיות שלו, ולכל יום מימי הספירה יש את עבודת המידות המיוחדת לו, ורק לו.

שמו של החודש הוא אייר, שם בבלי. בתורה שמו של החודש אייר הוא החודש השני, משום שניסן מוגדר כחודש הראשון. ובמלכים א', הוא אף נקרא בשם "חודש זיו"- על שם זיו השמש שהיא זוהרת בחודש זה אך אינה לוהטת כבקיץ, ואפילו העצים מתמלאים זיו ויופי בתקופה זו.

ר"ח אייר נמשך תמיד יומיים מכיוון שבחודש אייר אירעו מאורעות רבים בעם ישראל, מאורעות אשר טבעו את חותמם בזמן, והשפעתם שבה וחוזרת מדי שנה ושנה. תהליכים אנרגטיים אלו המתרחשים בחודש זה, מקנים לו עד היום את היכולת לעשות טרנספורמציה ממצב חסר למצב מלא, לדוג' ממצב חולי לריפוי, מדמיון למציאות, מתקיעות לזרימה, וכן הלאה.

ריפוי חסרונות

חודש אייר, א-יי-ר , אלה ראשי תיבות של "אני ה' רופאך". לכן, במשך חודש אייר, אנו מקבלים את המתנה של רפואה אמיתית ומתמשכת. חודש זה מכיל ריפוי של חיסרון ויש לנו את היכולת לרפא את עצמנו, ברמה הפיזית, ברמה הרגשית והרוחנית. נכון, אנו יכולים להזדקק לסיוע ויתכן ונפנה לרופא לקבלת עזרה בתהליך הריפוי, אך כוח הרפואה האמיתי והמתמשך נוצר בכל אחד מאתנו.

ומה הכוונה? תמיד עלינו להזכיר לעצמנו שלכל צורה של קריסת מערכות (כולל מחלה) זוהי בעצם אשליה שיש לה מסוגלות להפוך למחלה ממשית אם נותנים לה כוח. חשוב מאוד לאמץ מודעות כאשר אנו ניצבים מול כל צורה של קריסה בחיינו. אנו חייבים להתמיד ולבסס את המודעות שלנו שהקריסה היא רק הצגה פיזית ולכן היא זמנית, ועל ידי מודעות היא תתמוסס.

חודש אייר מכיל כוח ריפוי למחלות שמגיעות בעקבות שברון לב רוחני שהביטוי שלו רגשי, שגורם לחסר להתמלא בדמיונות עקב חוסר של מערכת רגשית איתנה שתהדוף את ההבל. שורשה נובע מחיסרון שיוצר חלל שנוצר בנפש האדם, אליו חודר כוח שלילי ושם מתפתחת מחלה. נאמר בבראשית, "וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז כ"ד) מוסיף ואומר רש"י: "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו".

ימי ספירת העומר – החולי והזיכוך

בימים אלו מתגלים בפני האדם חסרונותיו, וזה מתקשר גם לחוש של חודש אייר – חוש ההרהור, היכולת לחשוב ולהתבונן. ע"י עבודת ההתבוננות מתגלים בפני האדם חסרונותיו, אותם הוא צריך לקבל באהבה, עליו לדעת כי אם מראים לו משמים את הקלקול, זה הזמן לתקן ולהירפא, כפי שאמר דוד המלך " הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי"(תהילים ל' י"ד), אותם דברים שקשה לי איתם, הם שמביאים לי שמחה. אלו הכלים לקבלת השפע האלוקי. יש לזכור כי החיסרון יוצר השתוקקות למילוי האור, וחשוב לא ליפול לעצבות חס וחלילה.

במשלי נאמר "בְּכָל-עֶצֶב, יִהְיֶה מוֹתָר" (משלי י"ד כ"ג) מכאן נלמד כי העצבות של האדם באה לו ממותרות – הדברים העודפים בחייו. לכן עכשיו, זהו זמן טוב לעבוד על תיקון המידות, חשוב לבדוק שלא יהא דבר מיותר במערכת חיינו, אלא שהכול יהיה במידה הנכונה.

49 ימי ספירת העומר הם שבעה שבועות של מילוי החסר על ידי התנקות וטהרה כשהרפואה מגיעה בשלמות זה נקרא שער ה-נ', שער החמישים. זה קורה בשבועות, כשיש חיבור שלם בקבלת התורה. ועל כך נאמר בפרקי אבות "אם אין דרך ארץ, אין תורה" (אבות ג' כ') – לפני שאדם מקבל את התורה עליו לתקן את המקום הנמוך, את הארץ עליה הוא דורך.

לחם מהשמיים – רפואה באכילה

בחודש אייר התחיל לרדת המן במדבר. בני ישראל אכלו את המן שירד מהשמיים ושתו מבארה של מרים. המן נקרא 'לחם אבירים', לחם של מלאכים, בהיותו מזון זך ונקי ללא פסולת, אותו נצטווה העם ללקט איש כפי צורכו ומידתו. לחם אבירים מורה גם על כך שהמזון הזה נבלע באברים ללא פסולת וללא מותרות וזה שורש רפואתו. הרמב"ם מלמדנו כי עיקר הרפואה- באכילה. עיקר התיקונים של האדם הם באכילה, ע"י הברכה והעלאת הניצוצות השייכים לשורש נשמתו, לכן חשוב מאד לאכול בדרך הנכונה ובמידה הנכונה.

תיקון הלב

פתחנו בכך שאמרנו שזהו עת רצון – זמן בו אפשר להשפיע על נקודת השורש בנפשנו, או כפי שאמר שלמה המלך" וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ" (קהלת ג' א'), הרי שמשכן הרצון הוא הלב, ועל כך מבקשים אנו " לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹוקִים" (תהילים נ"א י"ב), זהו הזמן לקנות לב טוב בעבודה על המידות.

פסח שני או פסח קטן

פסח שני חל חודש לאחר חג הפסח בי"ד אייר, נמשך יום אחד בלבד (לעומת 7 ימים במקור) ומכאן גם השם הנוסף שדבק בו- פסח קטן. בפסח שני אין נוהג איסור חמץ להיפך הקרבן נאכל כשחמץ ומצה מצויים יחדיו על השולחן. הזדמנות נוספת ניתנת ליחידים, שנמנעה מהם הזכות לאכול מקרבן הזבח פסח במועדו, לעשות זאת חודש ימים מאוחר יותר.

בהגדה של פסח כתובה חובתנו התמידית – "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כאשר משה רבנו מוסר לעם את מצוות חג הפסח וקרבנו בי"ד בניסן, שאלו את משה מספר אנשים שהיו טמאים ולא יכלו להקריב את קרבן הפסח, מה יעשו בנושא? משה רבנו מקבל ציווי שאנשים אלה, וגם אנשים אחרים שיהיו במצב דומה (טומאה או בדרך רחוקה) של אי יכולת להקריב את קרבן הפסח – יהיה להם פתרון. הפתרון הוא חג "פסח שני", זהו תקדים מאוד מעניין, שהרי לא מצאנו חג חלופי לראש השנה, אם מישהו לא הספיק לשמוע תקיעת שופר, או חג נוסף עבור מי שלא הספיק להקריב קרבן בחג שבועות, אם כן מדוע נשתנה חג הפסח וקרבנו משאר החגים?

התשובה היא שבעם ישראל הייתה תפיסה ברורה, שמי שלא הקריב את קרבן הפסח לא נכלל בעם ישראל. מי שלא הספיק "לצאת ממצרים", לא יוכל לקבל את התורה, ואז הוא וודאי לא שייך לעם ישראל. איש אינו רוצה להיות "מחוץ למחנה".ואם האדם לא הקריב קרבן פסח (בזמן בית המקדש), הוא לא קיים את זכירת יציאת מצרים וכאילו הוא נשאר שם, במצרים.

חג הפסח נקבע על ידי הקב"ה בניסן, החודש בו הוא מתערב עבור עם ישראל במציאות, ומשנה עבורם את העולם. חג פסח שני נקבע על פי דרישת עם ישראל באייר, הוא החודש בו עם ישראל מתערב ומשפיע במציאות, ומשנה את העולם.

סימני החודש

מזל החודש הוא שור הזהה לפר. הפר מסמל דין, ישנם סה"כ פ"ר דינים, את הפר היו מעלים קורבן בבית המקדש, כשקורבן הוא מלשון קירוב, וזאת על מנת לבטל את הדין בשורשו.

לסיכום:

חודש אייר מלשון רפואה, ריפוי, רופא, המילה ר-ו-פ-א מורכבת גם היא מפ"ר דינים, שהם כוללות כוחות החושך במציאות, מהאות וו, שמסמלת את החיבור, בין שני דברים נפרדים – בין האור והכלי, והרפואה השורשית שהיא תמלא את החלל באור שזהו האות א'- אלופו של עולם.

לפי החוק הראשון של תורת הגנים: כל אנרגיה שיורדת לעולם, לא משנה אם היא מגיעה מהשמיים, מהאדמה או מהאדם עצמו, במידה ולא יימצא לה כלי, אזי כברירת מחדל יהפוך הדמיון לכלי שלה. היכולת הייחודית של חודש אייר בהיותו הכלי של האנרגיות הלא מנוצלות, לטהר ולתעל אותן למטרה שלשמה הן יועדו. וזה כוחו האמיתי של החודש.

הכלי של חודש אייר הוא לינוק מהאדם את העכבות הדמיוניים שלו ולהפכם לזרימה ולקבלת אנרגיה חדשה.

ה' מצווה על משה להודיע לבני ישראל, שיציאת מצרים זה אמצעי למטרה, שהיא קבלת תורה ועול מלכות שמיים, כך שהם נדרשים לספור מיום צאתם ממצרים עד להגעתם ליום הנכסף, הוא יום קבלת התורה. ביום זה, הם ישיגו חרות רוחנית בנוסף לעצמאותם הגשמית. אבל ימים אלו (ימי ספירת העומר), שהיו אמורים להיות ימי שמחה, הפכו להיות ימים של אבל, בעקבות חורבן בית שני ובעקבות מותם של עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, אשר מתו כי לא נהגו כבוד אחד בשני.

בזמנם, היחסים בין האדם למקום (ה') היו טובים, אך היחסים בין האדם לחברו היו מלאי שנאה. כתוב "דרך ארץ קדמה לתורה", דפוסי החיים על פי המוסר היהודי הוא כלי קיבול מתאים לקיום המצוות, ובלעדיו אי אפשר לקבל את התורה.

בימי ספירת העומר נוהגים לא להתחתן, לא להסתפר ולא לשמוע מוסיקה עד ל"ג בעומר. החל מערב פסח ועד לשבועות (הוא היום ה-50) ישנם שבעה עשר ימים בהם לא הייתה מגפה והם: שבעת ימי חג הפסח, שבעת השבתות בין פסח לשבועות וכן שני ימי ראש חודש אייר, ראש חודש סיוון ול"ג בעומר.

לג' בעומר

יום מיוחד במינו במסגרת ספירת העומר הוא יח' באייר, היום ה-33 לספירת העומר- ל"ג בעומר.

שלושה מנהגים נקשרים ליום זה: הראשון, העלייה להר מירון, השני, ילדי ישראל יוצאים ליערות או לרחובות עם קשתות. והשלישי, הדלקת מדורות.

לל"ג בעומר יש מקום מיוחד במסורת ישראל, עיקר השמחה ביום זה, היא סביב אישיותו של רבי שמעון בר יוחאי, בעל הזוהר הקדוש, אשר קבור בהר מירון. רבי שמעון הסתלק מן העולם ביח' באייר. לפני הסתלקותו הוא מסר לתלמידיו את יסודות הקבלה המכילים את סודות הבריאה, הבסיס שעליו מושתת עולמנו. הוא גילה להם את הפשט, הרז, הדרש והסוד (הפרד"ס) המסתתרים מאחורי חוקי העולם, כפי שהוא נגלה לעיננו. השמחה הייתה כל כך גדולה, שהרבה ערפילים התפזרו ונהיה זוהר גדול בשמים. על פי ספרי הקבלה, ברגע יציאת נשמת רבי שמעון ועלייתה לגנזי מרומים החלה לבעור אש שהפרידה בין מיטת רבי שמעון לבין תלמידיו שהקיפו את מיטתו, שנאמר "באידרה זותא ובאידרה רבה". מדורה זו, שבאה מן השמים, נועדה להמחיש עד כמה נשגב ונעלה מאתנו התנא האלוקי רבי שמעון, ואין לנו אפשרות להתקרב אליו ולהימצא עמו במחיצה אחת. לזכר זה ביום הסתלקותו של רבי שמעון, מדליקים מדורות ומבקשים שיהיה מליץ יושר בעדנו בעולם האמת. ביום זה נוהגים להביא למירון את הילדים, שמלאו להם שלוש שנים, וכאן מספרים אותם לראשונה (ה-"חלקה").

מנהג הקשתות והחצים מזכיר לנו את מרד בר כוכבא, שהיה גם תלמידו של רבי עקיבא, אבל הסיבה העיקרית לשימוש בקשתות היא לציין את מאמר התלמוד כי כל ימי חייו של רבי שמעון לא נראתה קשת בענן. הקשת היא אות ברית שכרת ה' עם היקום והאנושות. כפי שמסופר, לאחר המבול בימי נח, הבטיח ה' שלא להביא עוד מבול על העולם. הקשת בענן היא הסימן להבטחתו שנאמר, "את קשתי נתתי בענן והיית לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט' יד'). הקשת היא סימן לכך שיש חטאים בארץ, ואלמלא ההבטחה שהבטיח ה' לנח, היה יורד מבול. בזכות צדיקותו של רבי שמעון לא נראתה קשת בענן ולא נשקפה סכנה לעולם. מיום שהסתלק, שוב אין אנו ראויים להינצל מסכנת המבול. לכן יוצאים הילדים לחורשות עם קשתות וחצים עשויים מעץ, כדי להזכיר את זכותו של רבי שמעון, שיתפלל עלינו שנינצל מהמבול בצורותיו השונות.

בנוסף, החתם סופר מוכיח כי ירידת המן החלה ביח' באייר. ב-טו' באייר נגמר הלחם שלקחו איתם ממצרים, שלושה ימים היו בנ"י בלי לחם, וביח' באייר ירד המן, כך שהשמחה שאנו נוהגים ביום זה היא גם לזכר ירידת המן.

לסיום, אנו מבינים שכל עבר מכיל עבר, הווה ועתיד של האנרגיה, אנו צריכים לנצל זאת וכך נבין איך להתגבר על דברים שהם מעל לתבונתנו, ועל כך נאמר "נעשה ונשמע". כשהאדם עושה מבלי להבין ומבלי להכניס את עצמו ואת המחשבות שלו לתוך העשייה ,אז האנרגיה מהירה וחזקה יותר, אבל לבני האדם מעצם היותם בני אנוש, קשה מאוד לעשות זאת.

אני מאחל לנו ולכל עם ישראל שבראש חודש אייר, שבו נמצאים כוחות מדהימים כגון פסח שני ול"ג בעומר והילולה של רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחאי ואנו עדיין במהלכם של 50 ימי ספירת העומר, יעזבו אותו העכבות, ישנו תדר ויהיו לטובתו.

 

מוקיר ומעריך,

הרב דוד איפרגן

תגובות (5)

  • בועז אבנשפנגר

    |

    כבוד הרב היקר,

    מה שלומך?

    מ ז ל ט ו ב על ההסמכה.
    יישר כח על המאמר לעיל.
    מקווה לראות אותך בהקדם.

    בברכה,
    בועז אבנשפנגר
    0505665736

    להשיב

  • יעל ורדי

    |

    תודה רבה על הרצאה מורכבת ומעניינת ועל המאמר שהשלים והבהיר את המסרים באופן ברור יותר
    זכיתי ובורכתי לקבל ידע זה
    תבורך העמותה והרב דוד ובני ביתו

    להשיב

  • אלי טולידאנו

    |

    איזה מדהים לקרוא ולהנות מכל מילה. זכות ענקית בדורנו. בלי מסכות ועם האמת ישירות.

    להשיב

  • ניסים

    |

    כבוד הרב, נראה לי שחסרים לך כמה ימים חשובים בחודש אייר . מדוע להתעלם ממעשי ה' ע"י שלוחיו? מדוע לא לפרסם את הניסים שזכינו להם בדורות האחרונים ולהודות לה' על כך?

    להשיב

להשאיר תגובה