שבועות

בס"ד

"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי עם סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"[1]

יום חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה על הר סיני, לפני למעלה משלושת אלפים שנה. כל נשמות בני ישראל – אני אתה ואת, הסבים שלנו והסבים שלהם (וכן הלאה) עמדו למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה מאת ה' בעצמו.

החג מכונה בשם "שבועות" לזכר שבעת השבועות המחברים בין חג הפסח לחג השבועות, במהלכם אנו "סופרים את העומר", ובתומם אנו חוגגים את חג ה"שבועות" במהלכם התכונן העם היהודי לקבלת התורה. בתקופה זו הכינו היהודים את עצמם מבחינה רוחנית והפכו לעם קדוש הראוי לבוא בברית נצח עם בורא העולם, בעת נתינת התורה. [2]

כתוב בספר היצירה: "המליך אות ז' בהילוך וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל שמאל בנפש זכר ונקבה". השורש הרוחני אליו אנו מתחברים בחודש סיוון הוא חוש ההילוך בנפש האדם.

סיוון הוא חודש של רחמים, זמן של גדילה ושיאה של הארה שהחלה בפסח. מאז אנחנו סופרים 49 יום של ספירת העומר, כשכל יום הוא בבחינת הארה חדשה נוספת. בחודש ניסן התקבלה ההארה הראשונה מלמעלה למטה, וקיבלנו את רגל ימין בנפש. העבודה התחילה ברגל ימין.

בחודש סיוון אנו מקבלים את רגל שמאל בנפש ויש לנו כלי להתחיל לצעוד באופן עצמאי, היציאה עצמה ממצרים מסמלת את תחילת העבודה, אולם העבודה נשלמת כאשר אדם מתחיל ללכת לבד.

פירוש נוסף לשבועות הוא גם מלשון "שבועה", על שם השבועות שהחליפו ביניהם ה' והעם היהודי, שלא לנטוש זה את זה. [3]

בלילה הראשון של חג השבועות, יהודים ברחבי העולם מקיימים מסורת בת מאות שנים ומקדישים את הלילה ללימוד תורה, והכנות לקבלת התורה מחדש. אחת הסיבות למנהג: בבוקרו של יום מתן תורה, עם ישראל היה עדיין שקוע בשינה וה' בכבודו ובעצמו היה צריך לבוא ולהעיר אותם. כדי לכפר על טעות זו, קיבלו היהודים על עצמם שלא לישון בלילה זה.[4]

יום זה – מלבד היותו יום מתן תורתנו, יש לו מעלות ומאפיינים נוספים, הבאים לידי ביטוי בשמותיו השונים:

חג הקציר – כמו שנאמר [5]: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה…". מהחיטים החדשים שקצרו יוצרים "מנחה חדשה", ועושים חג בבית ה'.

חג הביכורים – כמו שנאמר [6]: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה…". החל מיום זה מתחילה עונת הביכורים: כל אדם שיש לו מטע של פירות משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, לוקח מן הפירות הראשונים הגדלים בעץ, שם אותם בטנא, ומביא אותם אל בית ה' בשירה ובזמרה ובהודיה לה' יתברך.

עצרת – שם זה אינו מן התורה, אלא כך כינו אותו חז"ל. כשם שבחג הסוכות יש "שמיני עצרת" – שמחת תורה, כך לחג הפסח יש יום שמיני – עצרת, שהוא חג השבועות, המהווה המשך ישיר לחג הפסח מבחינת המשמעות, כי ליציאתנו ממצרים מעבדות לחרות בחג הפסח, אין כל משמעות ללא קבלת התורה.

יום הקהל: ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני. השם מביע את אחדות העם.

יום החמישים: מבטא את תאריך החג, שבעה שבועות ועוד יום (שהם חמישים ימים) ממוצאי פסח ראשון.

חג שבועות חל בחודש סיון שהוא החודש השלישי לניסן שממנו מתחילים לספור לפי היהדות, בגלגל המזלות מזלו הוא תאומים, וזה בא לרמוז על משה ואהרון ששניהם היו שקולים כאחד, ועל ידיהם ניתנה התורה לעם ישראל בחודש זה. בנוסף, חודש סיון קשור במזל תאומים שהוא חיבור של אור וחושך. ישראל בגימטריה זה אור וחושך. תאומים הם שניים זהים, דומים, ועדיין זה כנגד זה, וזה רמז למציאות שחווה האדם, שמתקיימים בתוכו שני דברים שונים, אור וחושך, ובחודש סיון ניתנה ההזדמנות לעשות עבודה רוחנית – לראות את האור והחושך כאחד, כאור. האור זה רגל ימין שניתנה בניסן, החושך זה רגל שמאל שניתנה בסיון, ובהליכה הרוחנית האדם צריך לראות את הכול כאור. לשם כך צריך האדם חכמה, וזה הזמן הטוב ביותר להתחבר לחכמת התורה.

שבועות חל ביום השישי בסיון [7], יום מתן תורתנו – כמה ציפתה הבריאה ליום הנשגב והמיוחד הזה, זהו היום שלמענו נברא העולם, היום שבו נהיה עם ישראל לעם, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. ביום זה בשנת 2448 לבריאת העולם הופיע הקב"ה בהר סיני לעיני כל ישראל, ונתן לנו את המתנה היקרה, חמדה גנוזה, תורתנו הקדושה.

ומאותה שנה, בכל שנה ושנה מחדש ביום זה חלה אותה הארה מיוחדת של קבלת התורה בלבו של כל אחד ואחד מעם ישראל, ועל כך היא שמחתנו.

מסופר בגמרא [8]על רב יוסף, שהיה מרבה במיוחד באכילה ובשמחה ביום הזה, אמר: "אי לאו האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא" – אם לא זה היום שגרם לי להגיע למה שאני – כמה "יוסף" יש בשוק… וגם אני הייתי אחד מהם. היום הזה – יום מתן תורתנו, הוא שעושה אותנו נבדלים, מרוממים ומנושאים מכל העמים. אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו.

אשרינו שנוכל להרגיש שאנו עומדים למרגלות הר סיני, ולוקחים חלק פעיל במעמד הכי מקודש בשנה- חופתה של כנסת ישראל והקב"ה המתקיימת בחג השבועות.

בברכת חג שמח ותיקון מבורך,

הרב דוד פנחס איפרגן שליט"א

נשיא עמותת "עולם חסד".

————————————–

1. שמות, י"ט, ג-ו.
2. לא מיד בצאתם ממצרים יקבלו את התורה, אלא רק לאחר חמישים יום של הכנה.
3. המילה "שבועה" נגזרת מהספרה 'שבע' המסמלת ביהדות מעגל שלם, כשראשיתו של המעגל היא השבועה וסופו והשלמתו היא קיום ואימות השבועה.
4. נקרא תיקון ליל שבועות, יש ערך מיוחד ללימוד התורה בלילה זה, ויש בכוחו להשפיע על איכות הלימוד במהלך כל השנה שאחריה.
5. שמות כג', פסוק טז'.
6. במדבר כח', פסוק כו'.
7. שבועות הינו המועד היחיד שתאריכו אינו מצוין בתורה. לפי המצוין בתורה, חל ביום החמישים לספירת העומר. על פי חז"ל, ספירת העומר מתחילה למחרת יום טוב הראשון של פסח, ובזמן שהיו מקדשים את החודש על פי ראיית הלבנה, היה החג יכול לחול בימים ה', ו' או ז' בסיוון (תלוי במספר הימים של ניסן ואייר באותה שנה). בלוח העברי הקבוע, חודש ניסן הנו תמיד בן 30 יום ולאחריו- חודש אייר, הנו תמיד בן 29 יום, כך שחג השבועות חל תמיד בו' בסיוון.
8. מסכת פסחים דף סח'.