ראש חודש סיון

בס"ד

"וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם" [1]

רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום – גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.[2] חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים. כמו שאנו מציינים את ראש השנה בחג ומנהגים מיוחדים, גם ראש חודש, תחילתו של החודש העברי, הוא כמו חג קטן. בראש חודש יש מנהגים מיוחדים המתאימים ליום זה.

ערב ראש חודש הוא זמן מיוחד, מפני שהוא היום הראשון שלאחר מולד הלבנה, חשוב לציין שלכל זמן במעגל השנה יש השפעה ייחודית משלו, המיוחד בראש חודש שכוח ההשפעה הייחודי שלו משתייך לקבוצה שמכונה "למעלה מהטבע", שהייחודיות של ראש-חודש היא היותו המתאם בין הלמעלה מין הטבע (שהבורא עולם ברא את העולם בשישה ימים) לבין הבריאה עצמה שהיא הטבע, לכן כוחו של ראש חודש להחדיר קדושה גם בעשיות של חולין, ולמשוך את הלמעלה מהטבע בטבע.

האר"י ז"ל בספרו "שער הכוונות" [3] מסביר את מהות ראש חודש בצורה מדהימה, בתפילת ראש חודש כתוב: "ראשי חודשים לעמיך נתת" [4] ראשי תיבות-"רחל ". אנו יודעים שספירת המלכות בנויה מדוד המלך ומרחל אימנו ומלכות הכוונה לפסוק :"ואהבת את השם אלוקיך בכול לבבך ובכול נפשך ובכול מאודך" [5] "מאודך"- הכוונה לדברים החומרים שלא מאפשרים לאדם לעלות לעבר מדרגה הבאה כגון: זיווג, ילדים, בריאות, שלום או פרנסה. כולם נמצאים במבנה של ספירת מלכות או כפי שהיא מכונה מבנה של עפר או קרקע "כי עפר אתה, ולעפר תשוב" [6] כלומר שהוא חומר היסודי של בני אדם, ובראש חודש יש עילוי למלכות כלומר שכל העכבות של מאודך יש את הכוח הרוחני של למעלה מהטבע שיכול לעזור לאדם. לדוגמא- יום השבת שהוא למעלה מהטבע כולל את כל ימי השבוע שהם הטבע, כך הוא גם ראש חודש, ראש חודש יש בו כוח לשבור את המבנים שבמלכות שנוצרו מההרגלים שהאדם רכש ממעשים שליליים, ועל ידי שבירת המבנה האדם מקטין את התכונות השליליות שהביטוי שלהם הוא ביקורתיות, שפיטה וראיה סלקטיבית ומוגבלת על פגמי הזולת, תחושת מסכנות שנובעת מחוסר הגשמה, חוסר הערכה עצמית, מודעות נמוכה, קיבעון בתוך מצב קיים בלי הרצון והיכולת לפרוץ החוצה, וכתוצאה מכך חיפוש אחר פתרונות קלים כמו התמכרויות מכל הסוגים – כגון בריחה למוכר והידוע או בריחה לרוח וכל יתר האלמנטים ההרסניים שפוגעים בחברה, ובכל אחד מאתנו.

והתוצאה של עזרה של ראש חודש שהכוח עוזר לראות את התכונות החיוביות שהביטוי הוא מודעות ותובנה שכלית תבונה רגשית, לקיחת אחריות אישית וחלוקה באחריות קולקטיבית שוויונית שגורמת לשלום ולאחווה, השינויים ביסודם יוצרים משמעות לקבלת עול מלכות שמיים, לקבל את העצמי של האדם שבנו ולקבלת האדם האחר מבלי לשנות אותו וזה גורם למודעות של אהבה ללא תנאי.

"לאותות ולמועדים"

"וַיֹּאמֶר אֱלוֹקים יְהִי מְאורות בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאותות וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים". [7]

ברא הקב"ה מאורות – שמש וירח, ותלאם בשמים, ולפיהם נקבעים סדרי הזמנים. ביום החמה מאירה ובלילה הלבנה, השנה נקבעת לפי מחזור החמה והחודש לפי מחזור הלבנה. עוד כשבני-ישראל היו במצרים, בורא עולם פנה למשה רבינו ואמר לו כי מעתה ואילך לעם ישראל יהיה לוח שנה ייחודי, שונה מזה של אומות העולם. בעוד לוח השנה המקובל עד אז היה לוח שנה שנקבע לפי השמש, לוח השנה העברי יהיה מבוסס על הלבנה. הלבנה מקיפה את כדור הארץ סיבוב שלם במשך קצת יותר מ-29 יום. החודשים העבריים מסמלים הקפה זו ולפיכך גם הם מורכבים מחודשים בני-29 יום או 30 יום, במקביל להקפתו של הלבנה. ראש החודש העברי הוא הנקודה בה הלבנה, שהלכה והתכסתה במשך כל החודש, מפציע ומאיר שוב. לנקודה זו קוראים ה'מולד', הרגע בו הירח (הלבנה) נולד ומפציע מחדש. מחזור השלם של הלבנה אורך עשרים ותשעה ימים וחצי ועוד כשלושת רבעי שעה. וכיוון שמחזור הלבנה אינו תואם את מחזור היממה, אלא הוא כעשרים ותשעה ימים ומחצה, נמצא שפעמים החודש נמשך עשרים ותשעה ימים ופעמים שלושים יום. כאשר הוא נמשך עשרים ותשעה ימים הוא נקרא 'חודש חסר', וכאשר הוא נמשך שלושים יום הוא נקרא 'חודש מלא'. [8]

חגים וראשי חודשים

לקביעת החודש ישנה חשיבות עצומה, שהרי כל החגים שלנו תלויים בתאריך החודשי[9], כל כך חשובה קביעת החודש, עד שהתירה התורה לעדים שראו את הלבנה בחידושה לחלל שבת כדי ללכת לירושלים ולהעיד על כך בפני בית הדין, על סמך עדותם היה בית הדין מקדש את החודש, ולאחר מכן היו יוצאים שליחים מבית הדין להודיע לכל ישראל אימתי נקבע ראש חודש. [10]

אין התחדשות הלבנה עצמה מקדשת את החודש אלא ישראל הם שמקדשים את החודשים, ומכוחם מתגלה הקדושה שבזמן. וזהו שתקנו חכמים לחתום בברכת המוסף של ראש חודש: "מקדש ישראל וראשי חודשים" [11]. זו אולי הסיבה שהמצווה הראשונה שנצטווו ישראל בתורה היא מצוות קידוש החודש [12], שעל ידה מתגלית קדושתם המיוחדת של ישראל שמכוחם מתגלה הקדושה בזמן.

השינוי בקביעת החודשים

לקראת סוף תקופת האמוראים, הגיע הלל השני למסקנה כי לא ניתן יהיה עוד להמשיך בקידוש החודשים על ידי בית הדין בארץ ישראל. גם היה חשש שבעקבות הצרות והגזירות סמיכת החכמים תתבטל. וכיוון שהסמכות לקדש חודשים הייתה בידי הלל השני, שירש את נשיאות בית הדין דור אחר דור מרבי יהודה הנשיא, עמד הוא ובית דינו וחישבו את החודשים והשנים, וקידשו אותם עד סוף כל הדורות. וכך משנת ארבעת אלפים מאה ותשע עשרה שנה למניין שאנו מונים לבריאת העולם (359 למניינם), התחיל העם היהודי למנות את החודשים לפי חשבון הלוח העברי שהתקינו חז"ל. ראש חודש נמנה עם שאר המועדים שבהם מקריבים קורבנות מוסף לכבוד קדושת היום, אף תוקעים בחצוצרות ועורכים סעודות. ראש חודש הוא בכלל בימים הטובים שראוי לשמוח בהם, אולם אין מצווה מפורשת לשמוח בו בסעודה ומשתה. לפיכך, מצווה להרבות בסעודת ראש חודש, אבל אין בכך חובה [13].

ומכל מקום אסור להצטער בראש חודש, ולכן אסור להתענות בו [14]. וכל הנמנע מלאכול אפילו שעה אחת לשם תענית, עובר באיסור.

נשים וראש חודש

על-פי הקבלה, לנשים יש קשר מיוחד[15] לחודש העברי שכן גם הן, כמו הירח, מתחדשות מדי חודש. התלמוד מביא כי הנשים נמנעות מעשיית מלאכה בראש חודש, אם כי הגדרת 'מלאכה' היא הגדרה רחבה מדי והיא שונה לפי מנהגי כל עדה ועדה: ישנם עדות הנוהגות שלא לעבוד כלל, אחרות נמנעות רק מביצוע מלאכות טרחניות כמו כביסת בגדים וכדומה.

זמן כפרה ויום כיפור קטן

כאמור, ראש חודש הוא מעין חג קטן ומתייחסים אליו בהתאם,

במהלך התפילות, משמיטים את קטעי ה'תחנון', אותם קטעים המזכירים את חטאינו ופשעינו שכן אין זה מתאים לעשות זאת בהזדמנות חגיגית כמו זו של ראש חודש. וקראו לערב ראש חודש "יום כיפור קטן", מפני שיום כיפור הוא זמן כפרה על כל השנה, ואילו ערב ראש חודש הוא זמן כפרה על החודש שעבר.

כמו-כן, מוסיפים קטע בשם "יעלה ויבוא" (קטע זה נאמר גם בשאר החגים) בו אנו מבקשים מבורא העולם כי בראש החודש הזה "זכרנו ה' אלוקינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה", והושיענו בו לחיים טובים.

בתפילת שחרית קוראים חלקים מן ה'הלל', פרקי תהילים המודים לבורא העולם על חסדיו ועל כך שהוציא אותנו ממצרים, וכן קוראים בתורה על הקורבנות המיוחדים שהיו מעלים בבית המקדש בראש חודש.

בערב ראש חודש סיון, ממש ימים ספורים, לפני זמן מתן תורתנו, ישנה תפילה מיוחדת, שחיבר השל"ה הקדוש [16]. ביום זה רבבות עמך בית ישראל, נוסעים לטבריה שם נמצא ציונו של צדיק קדוש זה, תפילת השל"ה הקדוש, מבקשת על הבנים והבנות, מעצם ייעודם בעולם זה והגשמתו וגם בפרטים הקטנים- גדולים, ברוחניות ובגשמיות, וגם על בניהם ובני בניהם. ובעצם בתפילה מיוחדת זו, מבקשים אנו גם על עצמינו, לדעת, ולבקש שנשלים אנו, את ייעודינו בעולם זה, שנזכה לראות נחת, ודור ישרים מבורך, שנוכל לראות את פירות השקעתנו היומיומית, בין הפיזית ובין הנפשית, צומחים משתרגים ונהפכים לעץ גדול ומסתעף, איתן ויציב.

וזו לשון השל"ה בספרו: חל עלינו חובת התפילה ובקשה להשם יתברך בכל צרכינו, כי הכול מאתו יתברך, על כן בכל מה שיצטרך האדם בכל עת ובכל שעה, ירגיל על לשונו תפלה קצרה להשליך על ה' יהבו. ובעת הפעולה יאמר בכל צרכיו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ריבון העולמים הצליח דרכי כי מאתך הכול וכו'. וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם, ואגב כל צרכיהם וזיווגם, מה' יצא הדבר. ולבי אומר שעת רצון לתפלה זו בערב ראש חודש סיון, הוא החודש שבו נתנה התורה, ואז נקראים בנים לה' אלוקינו. וראוי ליישב בתענית ביום ההוא הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה ויתקנו כל ענייני הבית איסור והיתר וטומאה וטהרה וכל העניינים, ויתנו צדקה לעניים הגונים. ואם אפשר לבעל להתענות אז הפסקה מה טוב ומה נעים, ועל כל פנים יהיה תענית גמור ככל דיני תענית צבור. וזו הנוסח של התפילה:

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלוהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלוהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלוהֵינוּ שְׁנֵי צִיוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָוּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, ישעיה כִּי לא לְתוהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻולָּנוּ חַיִּים אֲרֻוכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכוחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִיוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִיכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַווָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁולְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

 

בברכת ראש חודש מבורך,

הרב דוד פנחס איפרגן שליט"א

נשיא עמותת "עולם חסד"

—————————————————–

[1] במדבר פרק י', פסוק י'

[2] החודשים העבריים מורכבים מחודשים בני-29 יום או 30 יום.

[3] רבי יצחק לוריא בן שלמה (1534 – 1572) מכונה האר"י הקדוש כתב את הספר שער הכוונות, דף ע"ו.

[4] נאמר בתפילת מוסף.

[5] דברים פרק ו', פסוק ה'.

[6] בראשית פרק ג', פסוק יט'.

[7] בראשית פרק א', פסוק יד'.

[8] אדר א' הוא חודש מלא= 30 יום, אדר ב' הוא חודש חסר= 29 יום.

[9] לדוגמא- חג הפסח חל בט"ו בניסן.

[10] רמב"ם הל' קידוש החודש ג, ב

[11] ברכות מט, א

[12] שמות יב', פסוק ב'.

[13] שו"ע או"ח תיט, א

[14] שו"ע תיח, א

[15] הנשים שלא חטאו בחטא העגל, ולא הסכימו לתת את נזמיהן לעשייתו, נתן להן הקב"ה את שכרן בעולם הזה.

[16]השל"ה – רבי ישעיהו הלוי הורביץ, היה אב בית דין באירופה. הוא עלה לארץ מפראג, וכיהן כרב הקהילות ירושלים, צפת וטבריה וחיבר ספרים רבים. המפורסם שבהם, הוא שני לוחות הברית- ומראשי תיבותיהם, קיצור שמו, השל"ה. בספר זה מובאת התפילה על הבנים, שכנראה, חוברה על ידי רבי שבתאי סופר מפרמישלאן, ונכתבה כצוואה לדורות בספר זה.