חודש תשרי

בס"ד

ראש השנה היהודי הוא היום הראשון בלוח השנה היהודי. [1] ביום זה אנו מקבלים על עצמנו את מלכותו של האלוקים כמלך על כל הארץ. [2] הוא מכונה בשם 'ראש השנה' ולא 'תחילת השנה' שכן כשם שהראש מכיל בתוכו את חיי הגוף כולו, כך ראש השנה הוא היום בו בורא העולם מעניק פרנסה, בריאות וחיים לשנה הבאה עלינו לטובה.

מה קרה בראש השנה?

אדם בעולם – בששת ימי בראשית ברא האלוקים את העולם. [3] בתחילה הוא ברא את השמיים והארץ, האור והחושך, בהמשך הוא ברא את האילנות, מאורות השמיים, החיות והעופות, העולם קרם עור וגידים אך משהו עדיין היה חסר: אדם שיבוא ויבחין בגדולתו של הבורא.

ביום השישי לבריאת העולם ברא האלוקים את האדם הראשון. הוא היה זה שהכיר בגדולתו של מי שאמר והיה העולם, וקרא לכל ברואי הארץ "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו" [4], מעשה הבריאה הושלם עם בריאת האדם.

מדי שנה בשנה אנו מציינים את ראש השנה ביום בריאת האדם הראשון. כאז, בכל שנה בא' בתשרי אנו ממליכים את האלוקים למלך עלינו, על-ידי תקיעת שופר ואמירת פסוקים מן התנ"ך, אנו מכירים בהכנעה בגדולת הבורא ומבקשים ממנו: “וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". [5]

החטא הראשון

זמן קצר לאחר שנברא האדם ראה האלוקים כי "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" [6] וברא את חוה, אשתו של אדם. הוא ציווה עליהם: "פרו ורבו, ומילאו את הארץ וכבשוה",[7] בנוסף הוא אסר עליהם לאכול מפרי עץ הדעת.

הנחש שהיה ערמומי שבחיות פיתה את חוה לאכול מפרי עץ הדעת, היא התפתתה ואף נתנה לאדם לאכול מפרי העץ, אלוקים העניש את האדם, חוה ואת הנחש וגירש אותם מגן העדן. חטא עץ הדעת, שהיה החטא הראשון [8] בתולדות האנושות, התרחש ביום בריאת האדם, בא' בתשרי.

הניסיון הקשה מכולם

יום ראש השנה הוא גם היום בו אברהם אבינו [9] עמד בניסיון הקשה מכולם והוכיח את נכונותו לציית לצו האלוקים גם במחיר הקרבת היקר לו מכל – בנו יחידו. לאחר שאלוקים התגלה אליו וציווהו להעלות לעולה את יצחק, [10] הבן שנולד לשרה אשתו לאחר 90 שנות עקרות, אברהם ציית ויצא אל הר המוריה, שם ביקש להעלות את בנו לעולה. כשאברהם שלח את ידו ולקח את הסכין לשחוט את בנו, התגלה אליו מלאך האלוקים וגילה לו כי היה זה רק ניסיון בו עמד בהצלחה, תמורת יצחק יעלה אברהם איל לעולה, ובשכר נכונותו לקיים את הצו האלוקי זרעו של אברהם ירבה ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, בראש השנה אנו תוקעים בשופר בין היתר כדי להזכיר לפני האלוקים את מעשה העקדה.

משמעות השופר

במבט ראשון נראה מוזר כי לתקיעות השופר יש השפעה כה מרחיקת לכת. אחרי הכול, השופר אינו אלא קרן של איל, גם הקולות המופקים מן השופר הם פשוטים למדי ואין בהם שום ייחוד "מוזיקלי", אין גם כל אפשרות להפיק מן השופר קולות מוזיקליים ערבים לאוזן, ובכל זאת יש בשופר מה שאין בשום "כלי נגינה" אחר. [11]

מוזר ככל שיהיה, הרי שדווקא המגרעות האמורות מסבירות את חשיבותו הרבה של השופר עבורנו. כי הרי אין כל כוונה שהקולות שהוא מפיק יעניקו חוויה מוזיקלית, אלא שיחדרו לקירות הלב וירדו אל חדרי הבטן,[12] קולות השופר נשמעים חמורים וצורמניים, יען כי הם מביאים בשורה חמורה ורצינית. [13]

וכה אמר רבי משה בן מימון (הרמב"ם): "למרות שתקיעות השופר הם מצוה מן התורה, שלא ניתנו להם כל סיבות או הסברים, הרי שהם מגלמות בתוכן בשורה חשובה לאמור: "עורו ישנים מתרדמתכם", אתם השקועים בעיסוקים ארציים בלתי חשובים והזונחים את הצרכים הרוחניים שלכם, הקיצו ותנו לנשמה שלכם הזדמנות."

כך מבשר הנביא ישעיהו: [14] "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים." [15]

השופר היה חלק מההיסטוריה היהודית עוד מימי מתן תורה. עם זאת, התפקיד העיקרי עדיין לפניו: תקיעת השופר שתבשר את ביאת המשיח, במהרה בימינו אמן.

 

עמותת "עולם חסד".

——————————————————-

[1] ראש השנה הוא חג יהודי שחל בא' וב' בחודש תשרי.

[2] ראש השנה נחשב במסורת היהודית ליום המלכת האלוהים על האנושות, וכן נחשב ליום הדין, בו נידון האדם על השנה שעברה, ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה.

[3] בספר בראשית, פרק א', בריאת העולם בידי אלוהים מוצגת באופן מסודר כמהלך שארך שבוע: ביום הראשון ברא את האור, ביום השני ברא את הרקיע והבדיל בין המים העליונים לתחתונים, ביום השלישי חשף את היבשה וברא את הצמחים, ביום הרביעי ברא את השמש, הירח והכוכבים, ביום החמישי ברא את הדגים והעופות, וביום השישי ברא את שאר בעלי החיים ואת נזר הבריאה האדם הראשון, ביום השביעי, הוא יום השבת, אלוהים שבת ממלאכה ובכך קידש אותו.

[4] ספר תהילים, פרק צה', פסוק ו'.

[5] מתוך תפילת עמידה של ראש השנה.

[6] ספר בראשית, פרק ב', פסוק יח'.

[7] ספר בראשית, פרק א', פסוק כח'.

[8] במבט פשוט מעל לכל, עומד בבסיסו של הסיפור מעמדו העליון של האל וסמכותו למול האדם שברא, והתביעה הבלתי מתפשרת להישמע באופן מוחלט לציוויי האל. ייתכן שבכוונה נבחר חטא שאין לו משמעות ומובן בעיניים אנושיות, ולא ברור מדוע העונש עליו כה חמור, כדי לומר לבני האדם, שהם צריכים לקבל את הציווי האלוקי, גם כאשר אינם מבינים, מבלי לשאול עליו ועל טעמיו.

[9] אברהם אבינו (1948 – 2123) לבריאת העולם הוא אבי עם ישראל, נמנה על האבות, יחד עם יצחק אבינו ויעקב אבינו, הצטווה על ידי הקב"ה "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

[10] סיפור עקידת יצחק מופיע בספר בראשית, פרק כ"ב, פסוקים א-יט'.

[11] השופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש להודעות והתרעה. ביהדות השופר הוא תשמיש מצווה המשמש לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה וככזה הפך לסמל יהודי.

[12] משמעויות סמליות רבות נתנו לקול השופר. רבי סעדיה גאון מנה עשר משמעויות שכוללות: המלכת ה', זכירת מעמד הר סיני, קריאה לחזרה בתשובה, תקווה לגאולה, זיכרון עקידת יצחק.

[13] רבי נחמן מברסלב, בספרו "ליקוטי מוהר"ן", מסביר בצורה רעיונית על פי הנהוג לקרוא לפני תקיעות השופר בראש השנה "מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ." (תהלים קי"ח, ה), שאדם תוקע בשופר מהצד הצר (מיצר) והקול יוצא מהצד הרחב (מרחב) – דבר הבא לרמז לחשיבות הגדולה של תיקון הדרכים, בין אם התיקון קטן או גדול.

[14] יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ, היה נביא שפעל בממלכת יהודה באמצע תקופת בית ראשון. ישעיהו נחשב לאחד הנביאים החשובים, המרכזיים והמשפיעים בנבואה הישראלית הקלאסית. ישעיהו פעל בתקופת הגדולה של ממלכת אשור ותקופת היחלשותה של ממלכת יהודה ורבות מנבואותיו מתייחסות למהלכים המדיניים בתקופה זו. ישיעיהו התנבא רבות על עמי האזור ועל חורבנם העתידי, זאת מלבד נבואותיו על ממלכת ישראל. מספר הסברים ניתנו לסיבה להתנבאות זו על הממלכות, כאשר יש הטוענים כי מדובר בנבואות אשר נועדו לרומם את רוחו של עם ישראל באמירה כי עמי האזור יפלו בעוד ישראל ישרדו, לעומתם יש הטוענים כי ישעיהו התנבא ישירות אל העמים המוזכרים בנבואה.

[15] ספר ישעיהו, פרק כז', פסוק יג'.