יום ההילולה של בעל התני"א / מנדי אלמקייס
רבינו הזקן מביא בספר של בינוניים מאמר חז"ל ממסכת ברכות דף מט, " לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל". כלל הרי הם כלל נשמות ישראל ,ושורשם הוא עצמותו יתברך. כמו שאומר רבינו והנפש השנית בישראל היא הנפש האלוהית ,היא חלק אלוה ממעל ממש .ואם אדם לא יוצא מן הכלל של נישמות ישראל, המיוחדים יחוד גמור עם מקורם ,עצמותו יתברך, זה תכלית כוונת התפילה והלימוד . כול נוסח התפילה הרי הם גילויים מהשם יתברך, וחס ושלום להתפלל או ללמוד עם כוונה על גילוי ממנו יתברך .
אלא, כול הכוונה צריכה להיות חיבור לעצמותו יתברך. שאינו מתפרש לפרטים או להשגה חס ושלום ,ורק לחבר צימאון הנשמה עם מקורה ושורשה.
תפילה לשון תופל -כלי חרס דהיינו מחברם. וזה שהאדם מדבר דברי תורה או תפילה זה ברוח פיו יתברך ,הרי הוא שכינה וזהו לשם יחוד קודשא בריך הוא. שיהיה יחוד הקב"ה מקור התורה והמצוות עם שכינתה -מקור נשמות ישראל .ועל ידי ההתעוררות הזאת מתגלה הרצון העליון שעל ידו יומתקו הגבורות בחסדים , וגם שרצון האדם חפץ בעניין הזה חייבת להיות בליבו אהבה עזה ורבה לקב"ה. לעשות לפניו נחת רוח ולא להרוות צימאון נפשו.
וזה ההבדל הדק בין האהבה הטבעית לקב"ה לבין לעשות לו נחת רוח ,שזה האהבה שאינה תלויה בדבר . הרי היא האהבה המוסתרת בכול אחד ואחד מישראל ,שמתפרצת ועולה מעלה מעלה על ידי התבוננות בגדלותו יתברך. איך שהוא מסובב כול עלמין וממלא כל עלמין, ועל ידי זה מתייחדים הקב"ה ,מקור התורה והמצוות עם מקור נשמות ישראל הנקראת שכינה. שהם בחינת ממלא כל עלמין וסובב כול עלמין. ולהבין ענין השכינה -מקור נשמות ישראל. יובן בהקדים מאמר שהרבי מלך המשיח אמר ביום נשיאותו י' שבט ת ש י א.
"באתי לגני אחותי כלה"- פסוק זה משיר השירים אשר קאי על מתן תורה, שבמעמד זה השכינה הומשכה למטה לעולם התחתון ביותר, עולמנו זה שאין תחתון למטה ממנו. ועל זה אומרת השכינה "באתי לגני אחותי כלה". ואיתה במדרש רבה במקומו "לגן אין כתיב כאן אלה לגני לגנוני" .לפי דברי המדרש אנחנו מבינים שעניין הגן הוא לא עוד גן רגיל אלה, מקום גנונים, מקום שהוא החלק הכי מענג, הכי אישי, הכי נוח, הכי שייך והכי מרגיש שלם בתוך הגן.
לכאורה המילה- "באתי" מבטאת את בואה של השכינה באותו רגע של מתן תורה. ולכן, לכאורה לא שייך לומר על התיישבות במקום מסוים כבר מהרגע הראשון גני גנוני, המיוחד שבגנים. ולכן, מיד ממשיך המדרש ואומר, "למקום שהיה עיקרי בתחילה" כלומר, שבששת ימי בראשית השכינה הייתה גם למטה בעולם הזה. ממשיך המדרש ואומר, "דעיקר שכינה בתחתונים היתה " .שואל, הרבי מלך המשיח שליט"א, מה אומר דיוק הלשון עיקר שכינה, מה זה העיקר של השכינה, ומביא הרבי את ביאור אדמו"ר הזקן בתניא ,ששכינה היא מלשון שוכנת ומתלבשת, מלשון ושכנתי בתוכם שהוא ראשית התגלות אור אין סוף כלומר, שהשכינה היא תחילת התגלות אור אין סוף ,ואור אין סוף תחילת הגילוי שלו הוא באור שלפני הצמצום, שם התחיל בו עניין הגילוי ובטח שלא שייך להגיד שתחילת הגילוי הוא האור שאחרי הצמצום ,כי הצמצום הוא מטרת הגילוי.
וכמו שכתב אדמו"ר האמצעי שאם שכינה היא ענין השוכנת ומתלבשת לפי ענינו של כול דבר שבו היא שוכנת כמו שהבנו, אז גם הקו הוא שכינה. וגם כמו מלכות דאצילות.
ועל זה הדרך ומבאר אדמו"ר הצמח צדק שהמלכות דאצילות נקראת שכינה לגבי עולם הבריאה כי היא כתר לעולם הבריאה. ולשם היא משפיעה בבחינת עתיק ובטח לא לגבי עולם האצילות .כי, באצילות היא דבוקה בשאר הספירות ואין זה סותר. ועל זה הדרך שגם אור אין סוף שלפני הצמצום שכוונתו להתלבש בעולמות ניקרא שכינה. ומבאר אדמו"ר הרש"ב שהאור אין סוף שלפני הצמצום בכללותו יש בו מדריגת עצם האור והתפשטות האור. ובהתפשטות האור ב מדרגות האור שמתפשט להיות אור שסובב כול עלמין, והאור שמתפשט להאיר בבחינת ממלא כול עלמין . והגילוי של האור אין סוף שלפני הצמצום שמתפשט למלא כול עלמין, זה האור הנקרא עיקר שכינה.
כי כל מה שמתחת ממנו אשר הוא אור בבחינת ממלא הוא שכינה. ומהו עיקר, מאיפה מתחיל כל ענין הממלא. זה האור אין סוף המתפשט שלפני הצמצום שהוא שורש הממלא כול עלמין. או במילים אחרות עיקר שכינה. ובמתן תורה היה גילוי זה. הייתה עיקר שכינה בתחתונים.
בגילוי עד יותר מלפני החטא הראשון שהיה בעולם הרי הוא חטא עץ הדעת. ובגלל זה הוא נתינת כוח לכל החטאים שבאו אחריו. ובגלל זה סילק ודחה את עיקר השכינה ולא כמו שאר החטאים שסילקו ודחו את השכינה מרקיע לרקיע.
כי עיקר השכינה הוא אור אין סוף אשר הוא מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית. כלומר, עיקר שכינה בשני קצוות ובסילוק עיקר השכינה בתחתונים על ידי חטא עץ הדעת הוא מהארץ דווקא. וזהו מעלת משה רבינו שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין. המשיך את עיקר שכינה, את העיקר דווקא. הרי הוא אור אין סוף שלפני הצמצום למטה בארץ. ובאופן שיותר נעלה כמו לפני החטא הראשון באתי למקום שהיה עיקרי בתחילה, בטח ובטח באתי עם געגוע ואפשר להביא כאן את מה ששלמה המלך אמר השמים לא יכלכלוך. כפירוש הרמב"ם, שמים זה הרקעים. שהרי, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", "בתוכו" לא נאמר אלא "בתוכם", בתוך כל אחד ואחד. והרי כיום אין להקב"ה אלה ד' אמות של הלכה, קל וחומר מעמד הר סיני, מתן תורתנו הקדושה. וזהו מעלת משה שהוא השביעי מלשון חז"ל וכל השביעין חביבין. שאין לזה רק שייכות למעלה של משה מצד עבודתו אלא, מצד התולדה ורק עניין השביעי זה מה שהעניק למשה את הזכות להביא לנו את התורה.
ברור לי שאם הרבי, הנשיא השביעי, שהתחיל את נשיאותו כנשיא של עם ישראל וכמנהיג של הדור השביעי הרי הוא דורו של משיח ולא זה בלבד אלה שהרי הוא משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.
חוץ מהרמזים העבים על הדור השביעי בטוח שיש בזה עוד הרבה עניינים ולדעתי אחד מהם הוא מה שאומר הזהר הקדוש – " דעתיד כולי האי לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתרא" שעתידים כל אלו סודות התורה להתחדש על ידי משה בסוף הימים. דהיינו, בדור האחרון, השביעי, זה שלנו, דורו של משיח הרבי שלנו מלך המשיח שכמו שאמרנו לפני, לא רק מעלתו מצד עבודתו היא הענין אלא, רוב העניין הוא מולד להיות שביעי וכל השביעין חביבין. ועוד כמאמר הזוהר "דאיהו שקיל לכלהו", שהוא שקול ככל ישראל ודי למבין להבין במה דברים אמורים שהרי נאמר בתניא, שכל יהודי הוא חלק אלוה ממעל ממש וזהו דור הולך ודור בא בשנת תשי"א בא מי הוא בא הרי הוא מלכא משיחא.
וזהו מאמר הזוהר "כד יפקוד לה קודשא בריך הוא לברתא דיעקב", יפקוד הקב"ה את בת יעקב, הרי היא השכינה השוכנת בתחתונים עיקר שכינה על ידי משה שבדורנו הורידה למטה בארץ בשנית רק עכשיו זה המשכה למטה על ידי תורתו. תורת החסידות שעניינה לרדת למטה שלא ידענו עד כמה אפשר להוריד למטה ומה שנישאר לעשות הוא רק לקבל פני משיח. עוד ענין, משיח רוכב על חמור. וכמו שאומרים על אברהם "ויחבוש את חמורו" הינו שגבר על יצרו אז משיח רוכב על חמור, הינו היצר הרע שמה מטרתו להחטיא את האדם ומה תוצאת החטא, דחייה וסילוק השכינה. ומשיח עניינו למשוך את עיקר השכינה בתחתונים. ויש לפרש ענין זה, שבגלל זה רוכב על חמור. שמשיח מושך שכינה לדרגה תחתונה עד שבטל יצר הרע והחטא "ובפורקנא בתרייתא בימא דאורייתא", בגאולה עניין קריעת ים סוף הינו ביטול החומר והגשמיות. יהיה על ידי סודות התורה. מה אם לא תורת החסידות ואיזה חסידות אם לא תורתו של אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח.