אדר ב' – הרצאה לכבוד סעודת פורים

בס"ד

 

פורים- תשע"א

 

לפני שנתחיל את סיפור המגילה, ונראה איך המגילה מלמדת אותנו שיעור חשוב מאין כמוהו בהבנת החיים שלנו למעשה ממש, אנחנו צריכים להבין איפה כל הסיפור התחיל. הוא מתחיל הרבה הרבה לפני אחשוורוש, המן, מרדכי ואסתר, ואפילו לפני בגתן ותרש. אפילו לפני ויזתא. הסיפור שלנו מתחיל בסוף תקופת השופטים והמלכים- בחורבן בית המקדש הראשון, אולי אפילו כמה שנים קודם לכן.

אז הנה הסיפור בקצרה, כדי לא לעייף אתכם כבר על ההתחלה:

לפני 2452 שנים, פחות או יותר, קמה אחת האימפריות הגדולות ביותר שהעולם ידע- ממלכת בבל הגדולה. מלכה היה נבוכדנצאר, והוא שלט על כל העולם התרבותי הידוע לנו באותה התקופה. מעטים מאוד זוכים לתואר הזה. באותם הימים, בית המקדש הראשון היה קיים, וצריך גם לדעת שהיה נביא באותה תקופה, וקראו לו ירמיהו הנביא. ירמיהו היה אישיות מאוד מוכרת לא רק בקרב היהודים אלא גם בקרב עמי האזור. הוא היה הטיפוס שמסתובב ומספר שהולך להיות רע. קצת פסימי. אף אחד לא אוהב טיפוס כזה, במיוחד כשהוא צודק- וירמיהו תמיד צדק. הוא מסתובב בארץ ישראל ומספר שאם עם ישראל לא ישקיע יותר בעבודת המידות שלו- בית המקדש יחרב, ועם ישראל יצא לגלות. לצערנו, עם ישראל לא מקשיב, ובית המקדש נחרב. מי שמחריב אותו היה נבוכדנצאר, מלך בבל. הוא היה בדיוק באמצע של מסע כיבושים, והוא עובר דרך ארץ ישראל, ומחריב "על הדרך" את ביהמ"ק הראשון. שנה לאחר מכן, ירמיהו מסתובב ומספר לכולם שהגלות הזו של עם ישראל תיקח 70 שנה, ואח"כ הם יחזרו לארץ, ונראה מי יעז לעצור אותם. כמו שאמרנו, גם הגויים מכירים את ירמיהו, וגם הם שומעים את מה שהוא אומר- ואף אחד לא רוצה להתעסק עם ירמיהו.

בינתיים, האימפריה הצעירה, בבל, מזדקנת. נבוכדנצאר מולך 45 שנה ומת. בנו, אויל מרודך, מולך 23 שנה ומת. את מקומם תופס בלשצר, שעושה חישוב זריז- לאחר שלוש שנים, ימלאו 71 שנה לעליית בבל. זאת אומרת שירמיהו שיקר, עם ישראל לא ישוב עוד לארצו, ואפשר להיות רגועים. הוא עורך משתה גדול כדי לציין את המאורע, ולא שוכח להשתמש בכלי בית המקדש הגזולים. בליל המשתה, יד נעלמת כותבת על קיר האולם כתובת מוזרה ולא ברורה. בלשצר קורא לחכמים שיסבירו לו מה כתוב על הקיר (זהו המקור לביטוי "הכתובת הייתה על הקיר"). למקום מוזעק הנביא דניאל שמסביר שהכוונה היא שהמלכות שלו תתחלק לשתיים, וכי הקב"ה החליט להפיל אותו מכיסאו. עוד באותו הלילה בלשצר נרצח. את מקומו תופס דרויש המדי, ומייד לאחריו- המלך כורש. כאן מתחיל הסיפור באמת. כורש מצהיר הצהרה היסטורית, שדומה להפליא להצהרת בלפור- כל יהודי הממלכה רשאים לעלות לארץ, ולבנות את בית המקדש!

אבל, לא כל היהודים מקשיבים ורוצים לעלות לארץ. בשנים האחרונות הם הספיקו להתעשר, להתברגן, ולתפוס עמדות מפתח. למה להם לצאת מבבל?

לארץ ישראל עולים רק 42 אלף יהודים, וביניהם יהודי בשם "מרדכי הבלשן". השם הזה מוכר לכם מהיכן שהוא? הם מתחילים לבנות את בית המקדש השני, אבל אז כורש מת, ובמקומו עולה אחשוורוש- גם כן שם מוכר מאוד. אחשוורוש מקבל תלונות מיושבי ארץ ישראל- שומרונים קדומים ושאר גויים שהתנחלו בארץ כשעם ישראל לא "היה בבית", והם אומרים שהיהודים החדשים מפריעים להם. אחשוורוש מקבל את התלונות, ופוקד להפסיק את העלייה לארץ ואת בניית בית המקדש. העבודה בבית המקדש נפסקת, ומרדכי חוזר לפרס, כדי להשפיע משם על עם ישראל.

ברגע זה נכנסנו לתחילת מגילת אסתר.

שלוש שנים לאחר עליית אחשוורוש למלכות, גם הוא עושה חישובים. הוא לא רוצה לגמור כמו בלשצר, שנהרג מיידית כשחשב שירמיהו טעה. הוא עושה חישוב שנים מחדש, ולדעתו- בלשצר טעה בחישוב. אבל לפי החישוב החדש- רק עכשיו הושלמו 70 השנים שירמיהו דיבר עליהן, עם ישראל לא נגאל, אז ירמיהו שיקר, ואפשר לחגוג. גם הוא עושה משתה, וגם הוא משתמש בכל בית המקדש הגזולים, ואפילו לובש את בגדי הכהן הגדול. זאת הסיבה שכשאנחנו קוראים את הפסוק שמתאר את כלי המשתה "וכלים מכלים שונים", אנחנו קוראים אותו בטעמים של אבלות- של קריאת מגילת איכה שקוראים בתשעה באב.

הבעיה בכל הסיפור הזה היא שאחשוורוש מזמין את בני ישראל להשתתף במסיבה, ובני ישראל באים. מה הבעיה? זה בערך כמו שמלך ירדן יזמין את עם ישראל לחגוג ביחד את מפלתם, יום לפני מלחמת ששת הימים, והיהודים יבואו.

מרדכי יודע לקרוא את ההיסטוריה. הוא שם לב לכל זה, ויודע שהשתתפות במשתה שכל כולו הוא הוללות אחת גדולה ושמחה על מפלתם של עם ישראל- לא באה בחשבון. הוא לא מגיע למשתה.

 

תגידו לי אתם- כשמדובר בחבורה של גברים, במשרות הכי גבוהות, באימפריה הכי גדולה, בלי שום דאגות על הראש, כשהם שיכורים לחלוטין כבר כמה ימים, על מה יש להם לדבר? הם כבר סיימו לדבר על כל משחקי הכדורגל, ענייני פוליטיקה, ומסעדות. על מה ש לדבר עוד? על נשים! כל אחד אומר- הנשים מהעם שלי יפות יותר! וכך הוויכוח ממשיך, עד שאחשוורוש אומר לכולם- אשתי לא פרסית, ולא מדית. אשתי בכלל כשדית, והיא הכי יפה בממלכה! ואז הוא אומר למשרתים ללכת להביא את ושתי לפני כולם, ושתבוא-  בכתר מלכות בלבד. ושתי מסרבת, ושולחת לו שהיא לא מתכוונת לבוא. אחשוורוש כועס מאוד, והוא מכנס את מועצת החכמים- מה עושים עם ושתי?! היא הרי נכדתו של המלך הגדול, נבוכדנצאר! היא מלכותית בדם! איך מפילים אותה? יועציו מסבירים לו שהמצב הרבה יותר גרוע- זו לא עוד מריבה משפחתית. זו "הכרזת מלחמה" על המעמד הגברי של אותם הימים. שימו לב לקיצוניות שאותה מכניס היועץ לפסוק- מריבה משפחתית הופכת להיות משבר בין לאומי-

 

"וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה: וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה:"

 

חז"ל אומרים שהיועץ הזה היה המן. להמן הייתה יכולת שכנוע מצוינת כדי לשכנע את מי שהוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה. כזה היה המן- פוליטיקאי מבריק ומצוחצח.

 

נקצר את התהליך- ושתי מסולקת מהסיפור, והמלך מתגעגע לאשתו. הוא מפעיל מערכת עצומה של גיוס נערות שיהיו מועמדות להחליף את ושתי. אסתר נלקחת שלוש שנים לאחר מכן ו"נשאבת" בעל כורחה למערכת. מרדכי, שהיה בן דודה ומי שלקח אותה תחת חסותו, מדריך אותה שלא תגלה את מוצאה היהודי. כיהודיה בעלת מידות טובות, היא לא מבליטה את עצמה, ולא מבקשת דבר. שנה לאחר לקיחתה, היא נפגשת עם המלך, והמלך מחליט שזו אשתו הבאה. הוא עושה משתה לכבודה של אסתר.

 

כמובן שאף אחד לא יודע שאסתר יהודיה. כמעט בלי לשים לב, המגילה מספרת לנו בשלושה פסוקים בלבד על ניסיון התנקשות במלך, שסוכל על ידי מרדכי. כמו בכל סרט הוליוודי מצליח- זה נתון שכדאי לזכור, הוא יחזור אלינו בהמשך. בהמשך, המן מקבל מהמלך מינוי מכובד- הוא המשנה למלך. זה המינוי הכי גבוה שיש. המלך מצווה שכולם ישתחוו להמן, וכולם באמת משתחווים- חוץ ממרדכי. הוא יודע שיהודי לא משתחווה לאף אחד חוץ מהבורא. אנחנו לא מאמינים בכל מיני כוחות חיצוניים- אנחנו כיהודים מחוברים ישר לשורש.

המן רואה את זה ומתעצבן. הוא לא מוכן לקבל שמישהו כמו מרדכי אומר לו שיהודים לא משתחווים. הוא מחליט שהוא רוצה להשמיד את כל היהודים בעולם. כבר אמרנו שהמן הוא פוליטיקאי ממולח? אז הוא הולך לאחשוורוש, ומשכנע אותו שכדאי לו להרוג את כל היהודים בממלכה. אחשוורוש משתכנע, ומאשר להמן לכתוב פקודות לכל המדינות בנושא.

מרדכי מקבל את הבשורה, ומבין שמשהו נורא קורה- ועם ישראל חייבים לעשות תשובה ולתקן את המידות שלהם. הוא יוצא לרחוב בלבוש שק, והולך עד לארמון. משרתיה של אסתר מספרים לה מה שמרדכי עושה, והיא מזדעזעת. היא שולחת לו שיתלבש, ושואלת מה המצב. הוא מספר לה על הגזירה

ומצווה עליה ללכת אל המלך ולהתחנן שיבטל את הגזירה. היא מספרת למרדכי שמי שנכנס אל המלך בלי שהמלך יקרא לו- זה מוות מיידי, והמלך לא קרא לה כבר 30 יום! זו משימת התאבדות בלי סיכוי. מרדכי עונה לה תשובה מדהימה (שחשובה מאוד לכל אחד מאיתנו, בכל שלב של חיינו וכל מצב!)- אל תחשבי שאת יכולה לטמון את הראש בחול ולא לפעול למען עם ישראל. את לא נמצאת סתם ככה במצב ובתפקיד שלך. יש לך כח לעשות דברים מהתפקיד שלך. אל תחשבי שהקדוש ברוך הוא יחכה לך- היהודים בטוח ינצלו, אבל אם את לא תמלאי את התפקיד שלך למען עם ישראל בסיפור- את עשויה להיענש.

אסתר מבינה את המסר, ואומרת למרדכי שייקח את כל היהודים- ויקבלו על עצמם לתקן את עצמם, ושיצומו שלושה ימים עבורה.

מרדכי עושה זאת, וביום השלישי אסתר מסכנת את חייה כדי להיכנס אל המלך. המלך, מופתע מהתעוזה, מושיט לה את שרביט הזהב שלו, ושואל אותה מה רצונה. היא מבקשת לשבת עם המלך והמן יחד במשתה יין. המלך ממהר להביא את המן למשתה, מתוך סקרנות לרצונה של אשתו. המשתה המלך שואל אותה בשנית מה היא מבקשת, והיא מבקשת לשבת גם מחר עם המלך והמן במשתה. המן יוצא מהמשתה שמח, אבל רואה בחוץ את מרדכי, ומתעצבן. הוא מכנס את יועציו, שאומרים לו להכין עץ כדי לתלות את מרדכי, והוא מכין את העץ. באותו הלילה, המלך לא מצליח לישון. הוא מבקש שיקראו לפניו את ספר הזכרונות, והוא שומע שניסו להתנקש בחייו ומרדכי הציל אותו אז. המלך מברר האם תגמלו את מרדכי על כך, ומגלה שלא. בדיוק אז המן מגיע לבית המלך כדי שהמלך יצווה לתלות את מרדכי. המלך שואל את המן מה לעשות ב"איש אשר המלך חפץ ביקרו". המן בטוח שמדובר בו, ומציע הצעה מכבדת ביותר. המלך אומר להמן ללכת ולבצע את הצעתו במרדכי היהודי. בבוקר, לאחר שהמן מושפל על ידי מרדכי, הוא מגיע אל המשתה השני, יחד עם אסתר והמלך. שם, אסתר מפלילה את המן, והמלך מתרגז. המלך גם חושד שהמן מעוניין במלכה, וכשהוא שומע שהמן רצה לתלות את מרדכי- המלך מצווה לתלות את המן במקומו, על אותו העץ. אחר כך המלך נותן למרדכי ואסתר רשות לכתוב אגרות לכל הממלכות, שהיהודים רשאים להתגונן ולנקום בשונאיהם. יש עוד כמה פרטים, אבל זה בערך כל הסיפור.

 

למה אני מספר את כל זה מההתחלה? הרי, למען ה', שמענו כבר את הכל פעמיים- אתמול והיום בבוקר!

 

תשמעו משהו עמוק מאוד-

המגילה הזו נשמעת כמו סיפור עלילתי מרתק, עם סיפור זורם ודמויות שלא היו מביישות את טובי הבמאים בהוליווד.

אבל, חשוב מאוד לדעת- כל הסיפור הזה לוקח כמעט תשע שנים! מי שחי באותה תקופה לא ידע כלום- אף אחד לא היה יכול להבין מה הקשר בין משתה שהיה לפני תשע שנים, לבין נס ההצלה, וברור שאין שום קשר בין ניסיון ההתנקשות במלך אחשוורוש לבין מפלת המן, שהרי היה הפרש של כמעט חמש שנים בין הדברים!

 

אלא, המגילה מלמדת אותנו שזה לא משנה בכלל, ההפרש בין דברים שונים שעוברים עלינו. כבר הזכרנו בהרצאות אחרות שהזמן לא "עובר" על האדם, אלא האדם כאילו "נוסע" בתוך הזמן. אנחנו רק צריכים לדעת דבר אחד מאוד חשוב-

 

המלחמה שלנו בעמלק היא מלחמה עקרונית. המן מסמל את עמלק, את הכניעה לסדר הדברים הטבעי. המן מגיע לעם ישראל, ואומר לו- אני מתנצל, אבל אם עד היום        נעשו לכם ניסים גדולים, זה היה נחמד מאוד, אבל הגיע הזמן לנחות למציאות. זה היה יפה מאוד לצאת ממצריים, להגיע לארץ עם הרבה ניסים, ולבנות את בית המקדש. היה נחמד מאוד, אבל זה היה חד פעמי. עכשיו- נכנסים לטבע, למחזוריות, לשגרה. אין בעיה, תעשו מצוות, תתקנו את עצמכם, תעשו כל מה שצריך- אבל בזרימה, ברוגע, בטבעיות. בלי להתרגש, בלי להשקיע את כל כולך, בלי להכניס את כל העולמות העליונים שלך לעשייה שלך.

 

עמלק רוצה שנהיה אנחנו, אבל בלי פנימיות. בלי עומק. למה לא לעזור לנזקקים? אין בעיה, תעשה הוראת קבע. אבל תהיה עסוק במשהו אחר- אל תחשוב לרגע שברגע זה אתה הופך את כל העולם, משנה את כל הדינים על עם ישראל לרחמים גדולים, מבעיר את כל הסובב אותך בטוב ובקדושה. אל תתרגש מעשיה, מתיקון, מברירת ניצוצות קדושים. תהיה רובוט.

אדם שנמצא במרכז העניינים היום נקרא בסלנג "cool", "קול". בעברית, התרגום הוא "קריר". תהיה קריר, אל תתרגש, אל תבער כשאתה פועל. צריך לדעת שאסור להיות cool. צריך להיות חם, בוער. להבעיר את הסביבה שלך במה שאתה עושה.

 

הרעיון של מגילת אסתר הוא ללמד אותנו שכל האירועים שעוברים עלינו תפורים אחד בשני. גדולי הקבלה מדגישים פעם אחר פעם שהכל בחיינו הוא אחד. הכל תפור, הכל מחובר, הכל בהשגחה.

 

המקובלים מסבירים כי המן רצה לגרום לפירוד החלקים בעולמות השונים. הוא היה כח הפירוד. הוא אפילו ניסה להראות שעם ישראל מפוזר ומפורד. כמובן שהוא לא הצליח. מאז ועד היום, אחת המצוות שאנו מקיימים בפורים היא מצוות משלוח מנות, שמראה על הקירוב והחיבור בין חלקי עם ישראל. רק כשאנחנו יחד, אנחנו יכולים להתגבר על כוחות הפירוד.

 

כמו כן, מחוברת לכך גם המצווה של משתה ושמחה- שהרי את זה לא עושים לבד. ידוע לכולם שאי אפשר לשמוח במסיבה אם אתה לבד. האדם חייב להיות בחברה. כבר אמרו רבותינו הראשונים- "האדם מדיני בטבע, ושטבעו שיהיה מתקבץ" (רמב"ם, מורה נבוכים). כשאומרים מדיני הכוונה לחברותי.

 

כדי להראות את החיבור החזק שיש בעם אפילו בין השכבות החלשות, אנחנו מקיימים את מצוות "מתנות לאביונים".

 

בגמרא יש הוראה שאדם חייב לשתות יין בפורים, עד שהוא מגיע לדרגה של "עד דלא ידע" בין ארור המן לברוך מרדכי. זהו, אגב, מקור השם ל"עדלידע" המפורסם שנערך בכל פורים. השאלה היא- מה הכוונה בכך שהאדם ישתכר בפורים? ומה זה בכלל לא לדעת בין ארור המן וברוך מרדכי?

 

צריך לדעת שסתם ככה, השכרות זה דבר לא מומלץ, וגם לא ממש תרבותי. אבל בפורים כל המטרה היא להבין שאני לא מבין כלום. כמה שאני חכם, כמה שאני מכיר את העולם והמציאות, וכמה שאני מבוגר אחראי ואדם חושב- אני לא באמת מבין איך העולם עובד. הלוואי וידעתי את מה שאני חושב שאני יודע, אבל גם את זה אני לא יודע באמת. אני לא מבין מה הקשר בין האירועים השונים שמרכיבים את חיי.

הבעיה היא, שבתור אדם חושב, אני עסוק כל חיי, מהבוקר עד הערב, בלהסביר. אני מסביר לעצמי מה אני עומד לעשות, אני מסביר לאחרים מה עשיתי קודם. כל היום אנחנו מפרשים את אתמול, את הרגע הקודם. לחיות את העבר, לטבוע בתוך הנתונים… אנחנו מסבירים את עצמנו לדעת. הגיע הזמן שפעם אחת בשנה, נשתה קצת יין, ונשבור קצת את השכל שלנו. נבין שאנחנו לא מבינים באמת. נתחיל לחיות קצת, אפילו טיפ טיפה בהווה, ולא בלהסביר את העבר, או לתכנן את העתיד. קצת להיות "לא המן". "לא טבעי, מיושר, מתורבת ומחוייט". להיות קצת מרדכי, לדעת שגם אם רע לנו- בטוח, בטוח שיהיה טוב. "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". אני לא יודע מאיפה, אבל אני יודע שזה יבוא. אל תשאלו אותי למה, אני עכשיו עסוק בלחיות, בלהרגיש, בלתקן את עצמי בלי לבכות כל הזמן על מה שהייתי, או להתעצב על מה שאהיה מחר, כשאשכח את מה שקיבלתי על עצמי.

 

זה העניין של פורים.

 

 

צריך לדעת שחז"ל הורו לנו שלפני כל חג צריך ללמוד את הלכות החג. מוגדר שיש ללמוד שלושים יום קודם החג. אם תשימו לב, פורים יוצא בדיוק שלושים יום קודם לפסח. אתם יודעים למה?

כי רק אחרי שאנחנו עוברים את סדנת הלימוד של פורים- אנחנו יכולים להיכנס לתוך הראש של פסח. כדי להוציא את כל החמץ מהבית ומהלב- אנחנו חייבים לחוות מבפנים את התחושה שאנחנו לא מבינים כלום, שאנחנו הולכים אחרי הקב"ה בעיניים עצומות, סומכים עליו. אנחנו צריכים לדעת שהוא יכול להוביל אותנו במדבר סיני אחרי שיצאנו ממצרים, וגם במדבר שלנו, של החיים שלנו, המדבר של השגרה  והאפרוריות- אחרי שניצלנו מהמן, מהמצרים שלנו.

 

 

לסיום, הנה שלושה נושאים לדיון בקשר עם חג הפורים:

 

1. ההבדל בין חנוכה לפורים- בחנוכה נגזר על הנפש של היהודי- לא ללמוד תורה, לא לקיים מצוות וכו'- ולכן אנחנו חוגגים חג רוחני (נרות וכו'). בפורים הייתה גזירה על הגוף- השמדה פיזית, ולכן אנחנו חוגגים פיזית- משתה, משלוח מנות וכו'.

 

2. יש הלכה שאומרת שאם אתה שולח משלוח מנות בעילום שם, יתכן ואתה לא יוצא ידי חובה. הרעיון הוא שלא מדובר כאן במתנה לאיזה שהוא נזקק, ואז יש עניין בעילום שם. הרעיון כאן הוא הגברת האהבה בעם ישראל, ואם לא ידעו מי שלח- את מי יאהבו?

 

3. הקשר בין יום כיפור לפורים. בזוהר (תיקונים, תיקון עשרים ואחד) נאמר שפורים נקרא על שם יום כיפור. צריך לדעת שהגמרא במסכת תענית (דף כ"ו) אומרת שלא היו להם ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב (ט"ו באב) ויום הכיפורים. כמו ביום כיפור, יש אפשרות להתקרב אל האין סוף ללא גבול. בפורים השערים פתוחים. עניין יפה היה בחסידות צאנז- הרבי היה מכריז בכל פורים- "אפילו אדם שכל שערי שמיים סגורים בפניו, אפילו מי שעשה טעות ולא יכול אף פעם לעשות תשובה, בפורים שערי השמיים פתוחים, וה' איתו כל הדרך!".

 

 

העמותה מברכת את כל באי סעודת פורים בחג שמח.

 

מי ייתן ויהפוך עליכם השלילי לחיובי והשמחה תשכון במעונכם.

 

תודה מקרב לב למר יצחק שגיא, על תרומתו המבורכת להרצאה המאלפת.

 

ברכה והצלחה,

 

עמותת עולם חסד

 

מיסודו של הרב דוד פינחס איפרגן שליט"א