הרצאת פורים 2010

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: חגים ומועדים

מגילת אסתר היא אחת מחמש מגילות שנכתבו בכתובים.

קיימות יותר מחמש מגילות, אך התנאים בחרו מתוכן חמש מגילות ולכל אחת מהן מיצוב בהקשר שלה.

נבחן כעת בקצרה כל אחת מהמגילות והייחודיות שלה.

המגילה הראשונה – שיר השירים –

מגילת שיר השירים הינה המגילה הראשונה בקובץ חמש המגילות שבחטיבת הכתובים בתנ"ך. המגילה הינה סדרה של שירי אהבה בין עם ישראל לבורא עולם אך היא כתובה בלשון זכר ונקבה הגורמת לאנשים לחשוב כי הכוונה היא לשירי אהבה בין גבר לאישה הפונים זה לזו. אך הלכה למעשה זו האהבה בין כנסת ישראל לבורא עולם.

במגילה קיימים  17 שירים ועוד 2 פסוקים. אנו למדים מהכתובים כי מחבר המגילה היה שלמה המלך.

בעבר, שיר השירים היה כמעין תפילה ובתקופת בית שני היו נושאים תפילה באמצעות קריאת שיר השירים. למשל המילה פרדס המופיעה במגילה, היא מילה שראשי התיבות שלה הן ראשי התיבות של התורה כולה (פ=פשט ר=רמז ד=דרש ס=סוד).

על מנת להפריך את הסברה כי שיר השירים מאגד שירי אהבה בין גבר לאישה, אומר רבי עקיבא "אין כל העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים בישראל. שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש הקודשים ".

מועד קריאת המגילה הוא בכל יום שישי קודם קבלת השבת (לפני תפילת ערבית). ההסבר לכך הוא שהשם ברא את האדם ביום השישי לבריאת העולם לקראת סוף מעשה הבריאה, ובו ביום הוא מסר לו את מצוות פרו וברו.

אנו למדים כי החיבור של האדמה עם אלוקים הוא דרך הנשמות שהוא מוריד ומעלה, אזי במצוות פרו ורבו אוטומטית מתקיים חיבור בין השם לאדם.

המגילה השנייה-  מגילת רות

מגילת רות מתייחסת לתקופת השופטים. המגילה מגוללת את סיפורה של רות הגיורת המגיעה בעקבות חותנתה היהודית נעמי לבית לחם. המגילה מגוללת את תהליך התאקלמותה והשתרשותה של רות בחברה היהודית מה שהפך אותה לאם המלכות היהודית.

נהוג לקרוא את מגילת רות בחג השבועות משני טעמים:

  1. קציר חיטים שהיה בשבועות וכן הסיפור בין בועז לרות סבב סביב קציר חיטים.
  2. דוד המלך נפטר בשבועות בשבת ורות הייתה סבתא רבא של דוד המלך.

המגילה השלישית – מגילת איכה

מגילת אכה נקראת גם קינות ירמיהו שכן ירמיהו היה זה שכתב את המגילה. המגילה למעשה הינה מגילת קינות וצידוק הדין בעלת 5 פרקים העוסקת בחורבן בית המקדש בית ראשון הוא ממלכת יה ודה.

במגילה זו מקונן הכותב על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל עם ישראל כולו לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוהי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על ישראל בשל חטאותיו ופשעיו הרבים.

קוראים אותה בתשעה באב יום האבל על חורבן בית המקדש הראשון והשני.

המגילה הרביעית – קהלת –

מחבר המגילה הוא שלמה המלך. אנו למדים על כך כבר בדברי הפתיחה של המגילה "דברי קהלת בן דוד מלך ירושלים". מכאן אנו למדים כי שלמה שהיה בנו של דוד כתב את המגילה. נשאלת השאלה מדוע נקראת המגילה קהלת? התשובה טמונה בעובדה ששלמה המלך הקהיל קהילות בישראל, כלומר לימד אותם תורה.

לשלמה המלך מייחסים שלושה מספרי המקרא שיר השירים, משליי וקהלת.

מגילת קהלת היא אחת מהמגילות העמוקות. המגילה מתארת למעשה עימותים בין אדם לאדם, בין אדם למקום ובין אדם לעצמו. המגילה מתחילה בדברי תורה ומסתיימת בדברי תורה אך מה שהיא למעשה מציגה לקורא אותה הם אשליות אשר בהמשך אותה מגילה שהציגה את האשליות, גם מנפצת אותן. דוגמא: שלמה מציג מצב של מעשה שמביא משמעות לחיים ואז הוא מהלל ומשבח את אותו מעשה וכשמסיים להלל את המעשה הוא מיד פוסל אותו ומסביר מדוע במעשה זה, שנראה על פניו כמעשה של כיף ושמחה, לא טמונה התשובה לאושר. המסר שהוא בעצם מנסה להעביר הוא שכל דבר, גם אם הוא טוב, ברגע שהוא נכנס ללב האגואיזם הוא נהיה רע.

המשפט: "גאה לבב לא ישכון עימדי" הוא בעצם משפט המפתח לדבריו של שלמה.

את מגילת קהלת קוראים בחג הסוכות. הטעם לכך הוא כי בחג הסוכות בני ישראל נכנסו לבית המקדש הראשון לשבעה ימים ובמגילה עצמה ישנם המון אזכורים ורמיזות לתקופת סוכות ושמחת תורה.

המגילה האחרונה היא מגילת אסתר –

מגילת אסתר מגוללת את סיפור ניסיון השמדתם והצלתם של יהודי ממלכת פרס בימי אחשוורוש המלך. מאורע זה שימש למעשה כיסוד לקביעת חג הפורים.

מגילת אסתר עוסקת בשני היבטים:

  1. כוחות הקדושה והטומאה שנמצאים בשמים. אלו הם כוחות של עמלק שהם כוחות הטומאה שנקראים "מלאך סמך מם" וכוחות הקדושה והטהרה שנקראים "מלאך מיכאל".
  2. שלב השרשור של כוחות הטומאה והטהרה שנמצאים בשמים ואשר יורדים ללמטה דרך הנשמות שבורא עולם שולח ולמעשה המלחמה בין המלאך מיכאל והמלאך סמך מם הם בלבוש אדם.

קיים חוק שאומר: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה".

כלומר הסיפור שמגוללת מגילת אסתר הוא למעשה שרשור של מלחמת עולם בין המלאך מיכאל (המייצג את הטהרה) לבין המלאך סמך מם (שמייצג את כוחות הטומאה).

 כדי להבין טוב יותר את הדברים נצטרך לשחות בים האנרגיה שמחובר אליו הידע והזיכרון.

נחזור כעת אחורה ליעקב אבינו על מנת לתת רקע לדברים שיבואו בהמשך.

כאשר יעקב נלחם במלאך של השטן וניצח אותו, המלאך אמר לו כי שמו הוא לא יעקב אלא ישראל,  "כי שריתה עם אלוקים ואנשים ותוכל".

ישנם המון דוגמאות של מלחמה בכוחות הרשע. כך גם  משה רבנו שנלחם בכוחות הרשע בפרעה, הוא נילחם דרך האנרגיה שהשם נתן לו. כלומר באמצעות עשר המכות.

מכאן אנו למדים כי כל מלחמה שנמצאת למטה, תחילתה היא מלמעלה ולמעשה למטה המלחמה מתבצעת על ידי השליחים שמבצעים אותה בפועל. דרך החוויה למטה באים לידי ביטוי הדברים שיורדים מלמעלה.

זו הסיבה שהמקובל האלוקי הרש"ש (רבי שלום שרעבי) אמר שצריכים להגיד ביום כיפור שנים עשר פעמים את המשפט: "לעולם ה' דברך ניצב בשמים".  כלומר, שאנו יודעים שהשרשור יורד למטה וביום כיפור השם סלח לעם ישראל על חטא העגל, ולכן אנו מנצלים את זה ומבקשים מהשם בכל פעם שהשטן יבקש להוריד גזירה על ישראל שהשם לא יאפשר זאת.

אבל גם אם יורדת גזירה, עדיין ניתן ורצוי להסתכל על הדברים בצורה מסוימת. 

אנו יודעים כי כשגזירה יורדת הרי שעוד בטרם היא ירדה, נמצאת כאן התרופה שלה. היינו, אין השמים מורידים גזירה אם אין לה תרופה למטה. לכן ניתן להגיד שהגזירה של פורים ירדה כשכבר הייתה לה תרופה.

לכאן אנו מכניסים את המושג אחריות לא מודעת כי למעשה תמיד יש משהו ששולט בנו ואנחנו עושים דברים ללא הבנה מוחלטת כיצד זה קורה.

נחזור כעת למגילה. המגילה עובדת בשני אנרגיות שהם למעשה אחד.

אנרגיה ראשונה– הזכרנו אותה למעלה, והכוונה היא למלחמה התמידית בין המלאך מיכאל למלאך סמך מם והורדת השרשור למטה על ידי הורדת נשמות. בסיפור המגילה הגוף של הנשמות מיוצג על ידי מרדכי שמייצג את המלאך מיכאל והמן שמייצג את מלאך סמך מם. כלומר הם בגוף של הנשמה ועליהם לעשות את מה שנקבע מלמעלה, אבל ישנה אנרגיה נוספת שאיננה למעלה. והכוונה היא לחופש הבחירה

למעשה במתן הזכות לחופש הבחירה, השם אומר לאדם כי אכן נגזרה גזירה, אך דע כי קיימים שלושה דברים המבטלים אותה.

אלו הם: התורה; העבודה עצמית והחסד.

מרדכי ידע זאת והבין שהניצחון תלוי בו. כלומר מרדכי, בעצם פעולותיו לאורכה ולרוחבה של המגילה, נתן לנו מתנה ענקית. הוא למעשה אמר- דעו לכם כי גם שהשם גזר גזירה אנו האנשים יכולים לנצח את הגזירה.

קיים משפט בגמרא שבו אומר השם לתנאים: "ניצחנו בניי".

בהתאם, אנו מתחילים להבין שהמגילה מספרת לנו את סוד התיקון. שעל אף שהגזירה נגזרה מלמעלה, באמצעות הכלים של תורה, עבודה עצמית וחסד, אנו יכולים לתקן אותה.

אך אליה וקוץ בה.

אנו יודעים שלמעשה מה שקורה במגילת אסתר זה תרחיש של דברים שלא תוקנו בהר סיני ולא תוקנו במהלך תקופת מלכותו של המלך הראשון שמלך על ישראל שהוא שאול משבט בנימין. מיד נקשר את המגילה לשבט בנימין – שאול ואת המגילה למעמד הר סיני.

זכרו כי מגילת אסתר היא היחידה שנכתבה על קלף כמו ספר תורה.

עכשיו נפתח מעט פתח ונחזור בזמן להר סיני. כאשר השם החליט לתת תורה לישראל, עם ישראל היה במצב של טומאה, מכיוון שהם היו במצרים כל הגוף האתרי, האזוטרי והאסטראלי, הנפש והרוח שלהם ונשמתם היו מלאים בעבודה זרה וכוחות טומאה. וזאת מכיוון שאלו היו הדברים שאליהם הם נחשפו במצרים וכך הם ראו וחוו משחר ילדותם וזה מה שהם הכירו.

כאשר משה התחיל להוציא את עם ישראל ממצרים, המלאך סמך מם שהיה בעל כוחות חזקים השתמש באחריות הלא מודעת שברוח, בנפש, בגוף האתרי אסטראלי והאזוטרי של עם ישראל, ואז משה היה חייב להראות להם ניסים גדולים על מנת לגרום להם להאמין שכל מה שקורה להם בגוף זה בגלל שהם לקחו אחריות לא שלהם ושלמעשה הדמיון מתעתע בהם. רק במכת בכורות התחילו  בני ישראל להאמין בשם.

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים והגיעו למעמד הר סיני הם התרגלו למישהו אחד, הוא משה. ברגע שמשה רבנו עלה השמימה ואמר לבני ישראל אני עולה למשך 40 יום, בא השטן ובלבל אותם וביום ה- 40 בשעה השישית אמר להם כי תמו ה-40 ימים וכי משה מת.

באופן אוטומטי כשבני ישראל ראו שמשה לא חזר כפי שהבטיח וטעו לחשוב כי מת, הם חזרו למוכר והידוע ממצרים והם מיד עשו עגל ואמרו: "אלה אלוקייך ישראל". בא המלאך סמך מם ואמר להשם, ראה את בני ישראל, עזבת אותם לבד והנה כבר הם בוגדים בך.

בעקבות העגל ודברי המלאך סמך מם, השם אומר למשה: "רד העד בעם". כלומר השם מאס במעשי עם ישראל והוא מבקש להעניש אותם

בשביל לתקן את חטא העגל משה עלה שלוש פעמים למעלה (פעם ראשונה משה עולה ל- 40 יום ביום ו' בסיוון וירד בי"ז בתמוז, בפעם השנייה שוב עולה משה בי"ח בתמוז לעוד 40 יום להביא הלוחות השניים וירד בכ"ט באב ובפעם השלישית, עלה משה בראש חודש אלול ונשאר 40 יום כדאי שהשם יסלח לעם ישראל. בי' בתשרי השם אמר למשה: "סלחתי כדבריך" ואז משה ירד מההר בפעם האחרונה.

אך במעמד הר סיני בני ישראל לא קיימו את התורה משום שבגופם הייתה טומאה. רק לאחר שהם שמעו את הקולות והברקים ואת השם, רק  אז לקדושה היה את הכוח לגבור על הטומאה.

זה קרה עם סיומן של  עשר המכות. וכך כתוב: "ויחן שם ישראל". כלומר כאיש אחד ובלב אחד קיבלו את התורה. אך הם קיבלו אותה מאונס לא כי הם רצו בה אלא משום שהם לא יכלו להכיל את התורה. כלומר הם לא הצליחו להכרית את עמלק (הטומאה) מגופם ואז התיקון לא תוקן. כלומר עמלק נשאר בתוכם ממעמד הר סיני והוא עובר לדורות הבאים עד שיתוקן.

נעבור כעת לתקופת מלאכים. אחרי תקופת השופטים, עם ישראל מבקש משמואל הנביא להמליך עליהם מלך. שמואל ממליך את שאול שהוא משבט בנימין למלך. אך  לפני שהוא המליך אותו אומר לו שמואל, אתה המלך הראשון של ישראל ואתה מקביל למשה רבנו ועלייך לתקן את גלות ישראל ולהכרית את זכר עמלק מתחת השמים.

שמואל מזכיר לשאול כי כוחות הטומאה שיש לעמלק חזקים יותר ממנו ולכן שמואל מבקש משאול שייצמד אליו וייעשה כל מה שיגיד לו. וזאת  גם אם  הדברים לא ייראו לשאול. כדברי  המשפט : "נעשה ונשמע".

למעשה שמואל המליך את שאול בשלוש אנרגיות שלוש פעמים. פעם אחת בחסד פעם שנייה בצדק ופעם שלישית בגבורה. שמואל אמר לשאול דע שעמלק חזק יותר ממך ובשביל להכרית אותו אתה חייב לציית לי במאת האחוזים כי אני נביא ועושה מה שהשם אמר לי.

שאול לא הצליח להכרית את עמלק משום שעמלק השתמש בכישופים ששאול לא יראה אותו. ואז השם אומר לשמואל: "ניחמתי כי המלכתי את שאול" ולמעשה מבקש להחליף את שאול במלך אחר. בעקבות כישלונו של שאול בהכחדת זרע עמלק,  עברה המלוכה לבית דוד.

נחזור כעת למגילה –  המגילה עוסקת בשני כוחות מרכזיים:

  1. ביעור הזיכרון
  2. ולסיים את שרשרת התיקון שלא הצליחו לתקן.

כפי שהזכרנו לעיל, מגילת אסתר היא המגילה היחידה שכתובה על קלף. הסיבה היחידה שהמגילה כתובה בקלף זה מכיוון שהספר תורה נכתב בקלף ואילו המגילה באה לסגור את המעגל של מעמד הר סיני.  מיד נסביר לאורך ולרוחב.

ככתוב במגילה: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר, בן שימעי בן קיש איש ימיני".

המגילה שולחת אותנו באמרה שלה לתיקון, שכן אנו יודעים שאחד מאבותיו של שאול המלך היה קיש. ומכאן שמרדכי אשר הוגלה מירושלים בתקופת יכוניה מלך יהודה, אשר הוגלה על ידי נבוכדנצר השני שהיה מלך בבל, למעשה בא לתקן את החטא של שאול שלא הכרית את עמלק.

 

כעת ההרצאה תעסוק בסוד התיקון ובמגילה עצמה.

ההרצאה תבחן את המגילה באמצעות כלים שאנו מכירים של העבודה העצמית, אחריות מודעת ואחריות לא מודעת כפי שהסברנו לעיל.

כשאנו באים לבחון את סוד התיקון, הרי שאנו עוסקים בכך שאם אדם לא תיקן דבר מה במהלך חייו, הרי שדורות אחריו יצטרכו "לתקן". ככתוב: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה".

אם כן, אנו למדים כי שאול הוכתר למלך והציפייה ממנו הייתה כי ישמיד את זרע עמלק שהיה איום על עם ישראל. ברגע האמת, נכשל שאול ורחמיו גוברים על מהותו ולכן התיקון לא הושלם והוא ימשיך עם הדורות הבאים עד שמישהו מזרעו של שאול יעמוד באחריותו וישלים את התיקון. מיד נבחן כיצד התיקון עבר למרדכי ואסתר(שהיו מזרע שאול).

כאשר אנו באים לבחון את מגילת אסתר דרך עיניהם ומעשיהם של אסתר ומרדכי, המן אחשוורוש וושתי, נראה שכוח הבחירה שניתן לאדם מצליח לגבור על הגזירה שנקראת אחריות לא מודעת.

שאול סירב להתנהג כמלך. הוא היה עניו ונחבא אל הכלים ובכל פעם שמואל נאלץ לקחתו בכוח ולראייה נאלץ להמליך אותו 3 פעמים .

אנו למדים מהמקרא כי שאול היה אדם צנוע והבליג על עלבונות קשים מנשוא. הוא לא הבין כי מעצם היותו מלך הוא שליח האל ועליו להיות גאה. אמר רבי יהודה בשם רבי שמואל כי בממלכת שאול לא היה דופי כלל ועיקר אך שאול חטא בכך שלקה בענוות יתר ומחל על כבודו גם שבני בלייעל ביזו אותו. כלומר, הוא היה בביטול עצמי.

כלומר כשהוא מחל על כבודו הוא בעצם פגע בהשם כי השם מינה אותו.

התיקון של שאול היה להתגבר על הביטול העצמי ולנהוג כמלך שכן כזה הוא היה.

נעסוק כעת בדורות של התיקון של שאול-

אסתר, שהינה מזרע שאול, גם היא הייתה באנרגיה של "אני לא שווה" – ביטול עצמי. היא התייתמה בלידתה מאימה ובגיל צעיר מאוד גם מאביה. משכך, אנרגיית הביטול העצמי הייתה בתוכה.

נראה כעת כי כל דבר שקרה לאסתר בדרך עלייתה אל כס המלוכה היה בכוח. כלומר, על מנת להשלים את התיקון של שאול, הייתה צריכה ללכת אסתר בכוח כנגד האוטומט שלה שהוא הביטול העצמי שמקורו בגן הנטישה.

סיפור המגילה

בפרק הראשון למעשה מוצגים שני דברים מאוד קשים. אנו יודעים כי וושתי הייתה נכדתו של נבוכדנצאר השני אשר הגלה את מלכות יהודה לבבל, ואחשוורוש התחתן עם וושתי מהסיבה הזו. כלומר הוא ידע שכל הכוח נמצא אצל וושתי בשל ייחוסה המשפחתי וזו הסיבה שהוא בחר בה לאישה.

 במשתה עצמו, אחשוורוש לובש את בגדיו של הכהן הגדול והוא ערך משתה בכלי המקדש על מנת להראות לכולם את כוחו.  המלך רצה להשיג באמצעות המשתה והראוותנות שכל אויביו וכל אלה שלא קיבלו אותו כמלך, ברגע שיראו את עושרו הדבר יגרום להם לקבל אותו.

אחשוורוש היה מאוד מאושר וחשב לעצמו כי ביום בו יציג לראווה את כוחו (שבא לידי ביטוי בכסות ובתדמית שיצר לו), מלכותו תתקבל על ידי כולם ותהפוך לנצחית.

אחשוורוש עסק בעבודת אלילים ובתדמית ויועציו היו חוזים בכוכבים. אחשוורוש המתין שלוש שנים לעשות את המסיבה הזו וזאת משום שהחוזים בכוכבים אמרו לו כי אחד מבני היהודים עלול לרשת את מלכות אחשוורוש כי הוא יידע שאחרי 70 שנה השם יגאל את היהודים מבבל כשם שגאל את היהודים ממצרים על ידי משה. אך מכיוון שחלפו 70 שנה והיהודים היו עדיין תחת שלטונו אז חשב כי השם התייאש מהם ולא יקום מתוך היהודים יורש למלכות אחשוורוש. ולמה הדבר דומה?

למעשה אנחנו חוזרים לתיקון של מעמד הר סיני, כשם שהמלאך סמך מם רימה את ישראל ביום ה-40 בשעה השישית ואמר להם זה היום ה-40 נגמר ומשה מת כך המלאך מיכאל רימה את החוזים בכוכבים והציג להם כי ה-70 שנה חלפו והשם התייאש מעם ישראל. משכך, פנו החוזים לאחשוורוש ואמרו לו, חלפו 70 שנים, לא קם לך יורש מעם ישראל וכעת ניתן לקיים את  המסיבה.

אחשוורוש שנא את עם ישראל אך לא יכול היה לגלות זאת ברבים. במשתה שנערך 3 ימים אחשוורוש בשביל להקניט את עם ישראל, והוא נהג כמנהג המלכים מזרע וושתי שמלכו בישראל. הוא הוציא את כל כלי המקדש למסיבה שיידעו עם ישראל שהוא לא חושש מהם ואז שיפחדו מימנו.

נחזור למה שכתוב במגילה – "בימים ההם כשבת המלך אחשוורוש", זה היה רק למראית עין. הוא לא באמת ישב שם אך הוא היה בטוח שזה היה המקום שלו כי בורא עולם החליט לגאול את עם ישראל אך אמרנו כי רק 3 דברים באים לידי ביטוי אז השם מתחיל לעבוד: תורה עבודה וגמילות חסדים.

התובנה של אחשוורוש שכל האוצרות מבית המקדש אשר הובאו באוניה מירושלים בעמקי נהר הפרת על ידי סבה של וושתי, חזקה את המחשבה כי הוא שולט ביהודים. אך היה זה דימיונו בלבד.

הרבה אנשים באו למשתה וראו את הכלים של בית המקדש ראו אותו לובש בגדי הכהן הגדול והגויים היו בטוחים שהשם המליך אותו. כל תושבי שושן הבירה באו להשתתף במשתה כולל היהודים. הידיעה שכולם חייבים להשתתף במשתה, הביכה את יהודי שושן. גדולי ישראל נקטו עמדה וברחו משושן. מרדכי הצדיק שהבין שכל גדולי ישראל עזבו, למעשה הבין כי בני ישראל נמצאים בסכנה רוחנית והחליט להישאר ולא לפחד.

כתוב במגילה: "בחצר גינת ביתן המלך". המלך אחשוורוש ידע שלא מספיק להביא אוכל לעם ישראל, צריך גם שיריחו את ריח האילנות. ולכן החוזים בכוכבים עשו כישוף מאוד חזק ושמו באילנות ובעצי הבשמים ריחות משכרים אשר השרו אווירה נעימה ולקחו את עם ישראל לעבר הסיטרא אחרא (הטומאה). אך זה לא הספיק בשביל לקחת את עם ישראל לטומאה ואז כתוב במגילה: "יין מלכות רב כיד המלך". אחשוורוש השתדל שיאכלו מסעודתו וישתו מיינו מכלים שהובאו מבית המקדש ואז כשעם ישראל ייראו את כלי בית המקדש יישכחו שאסור להם לשתות יין נסך (שהוא  יין גויים) ואז יתקרבו לטומאה.

יש לנו בא"י שבעת המינים שהשם שם בהם אנרגיה ככתוב בדברים:

 

"כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" 

הגפן – הינו אחד הפירות המפורסמים בעולם. לפירותיו שימוש כפול – לאכילה ולהפקת יין – המשקה האלכוהולי העתיק בעולם. על היין נתקנה ברכה מיוחדת – בורא פרי הגפן.

למרות שהיין נמזג לעם ישראל בכלים מבית המקדש, הם לא הסכימו לשתות מהיין ואז האנרגיה הטובה החלה לפעול. כלומר, זה שהם חסמו את היין הם פתחו את האנרגיה היהודית להתחיל לפעול.

וושתי נעדרת מהמשתה כי היא הבינה שהוא עשה את המשתה לא בשבילה אלא כדי לקרב את כולם אליו שיבינו שאפילו שוושתי היא הנכדה של נבוכדנאצר מלך בבל הרי שהכוח נמצא בידיו והוא זה ששולט.

ואז אחשוורוש מחליט לקרוא לוושתי היא מסרבת לבוא למשתה כי נכנסה לה מחשבה שאמרה לה שאחשוורוש לא רוצה אותה לעצמו אלא רק כדי להשוויץ ולהתרברב שהוא המלך ושיש לו אישה יפה ולמרות שהיא הנכדה של נבוכדנצר והשלטון אצלה היא הבינה במחשבה שבעצם הגעתה למשתה השלטון יעבור אליו.

אחשוורוש הבין שהיא לעולם לא תיתן לו למלוך והחליט להרגה בטענה כי סירבה להגיע למשתה וגרמה לו לביזיון.

כתוב במגילה: "וייעש המלך כדבר ממוכן להיות כל איש סורר בביתו ומדבר בלשון עמו". כלומר אחשורוש השריש את הכוח שלו לעמו, כלומר לא חשוב מאיזה מוצא וייחוס הוא, אלא ברגע שהוא התחתן הכול הופך להיות שלו.

ברחבי בבל הבינו את המניע של אחשוורוש וצחקו על זה ואמרו הוא עושה את זה בגלל שוושתי הייתה נכדתו של נבוכדנצר ואז הבינו שהוא מלך טיפש.

עוד כתוב במגילה: "כשוך חמת המלך אחשוורוש זכר את וושתי וכל אשר עשתה".

יש כאן חידוש – למעשה כשבני ישראל לא שתו את היין הם שמרו על עצמם. כלומר, יש חוק שנקרא חוק שימור האנרגיה. אם אדם רוצה לקלל מישהו והקללה לא מגיעה/תופסת את המקולל, הרי שהיא חוזרת למי שקילל ופוגעת בו . למעשה ברגע שבני ישראל לא שתו את היין האנרגיה השלילית של היין פגעה באחשוורוש וגרמה לו להרוג את וושתי. מה שבהמשך גרם לו להצטייר כשוטה בפני העם. לכן כתוב בתהילים: "יקללו המה ואתה תברך" כל מי שמקלל אותך,  אם אתה מברך את המקולל אז הקללה חוזרת למקלל ופוגעת בו.

כאשר התפוגגה הקללה שעובדי הכוכבים הכניסו ביין והשפעתה תמה, שואל המלך: היכן וושתי? ענו לו כי הוא הרג אותה. הצער של אחשוורוש היה כפול. ראשית הוא הבין שהיועצים שלו תעתעו בו וגרמו לו להרוג את אשתו ושנית הוא אהב אותה והיה לו צער מזה.

ואז כתוב במגילה: "יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה".

המשרתים של המלך אומרים למלך: בוא נחפש לך בנות אחרות שיבואו במקום וושתי. חידוש נוסף –  כשאחשוורוש הרג את וושתי למעשה הוא חיסל את עמלק. כתוצאה מכך המן הרשע מפחד שעמלק לא ישלוט בעם ישראל החליט שהוא חייב שאחשוורוש יתחתן עם הבת שלו כדי שזרע עמלק ימשיך לשלוט. דבר נוסף, המן הוא חזה בכוכבים וראה שהמלכה הבאה לא תהיה מזרע עמלק ותבטל את התוכנית שלו להרוג את היהודים. לכן רצה שביתו תהיה המלכה. ואז השם עשה נס והשניא את בתו של המן על אחשוורוש ונתן אהבה של אסתר בלבו של אחשוורוש.

כתוב במגילה: "איש יהודי היה בשושן הבירה". הכוונה היא למרדכי שהוא משבט בנימין שקידש את שם השם ברבים ולא הסכים להשתחוות להמן. דבר נוסף כשאחשוורוש הזמין את בני ישראל למשתה כל גדולי ישראל נסו לערים אחרות כדי להימנע מהטומאה ומרדכי נותר לבדו להילחם ברוע. מרדכי גידל את אסתר ולימד אותה שזכות הבחירה קיימת ואפילו שהיא משבט בנימין שנכשל היא יכולה להצליח.

לכן כתוב: "היא אסתר בת דודו" כי תמיד זכרה את זכות הבחירה. כתוב במגילה: "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים". מרדכי דאג מאוד לאסתר כי הבין שאם יעזוב אותה אוטומטית היא תחזור למחשבה של "אני לא שווה" ותתחבר לדמויות שבארמון ותיטמא, לכן כל יום היה עובר שם והיה מעביר לה מסר: אל תשכחי שאת מזרע היהודים ואל תשכחי שבאת לכאן לעשות היפוך של האנרגיה שלך.

בנוסף נוא גם רצה לתת לה את ההרגשה שהיא איננה לבד. מכיוון שאסתר הייתה צנועה כתוב: "והצנע לכת עם השם אלוקייך". כתוב במגילה: "ואסתר לא ביקשה דבר", לא ביקשה כלום מהמלוכה כי הבינה כי אם תבקש אוטומטית היא תהיה חייבת בטומאה שלהם.

אבל השם שם את חינה של אסתר בעיניי כולם וכולם אהבו אותה ואז הבינה שזה שהיא לא נכנעת אליהם השם יותר אוהב אותה והאנרגיה שלה מתחזקת ואז היא יכולה לבוא מול.

כתוב במגילה "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ובחר בה והוקיר אותה כמו שהוקיר את וושתי מזרע עמלק שהייתה נכדתו של נבוכדנצר".  המלך הבין שמאחורי אסתר מסתתר עם חזק אפילו שלא ידע את ייחוסה, הוא ניסה לדלות ממנה פרטים אודות עמה, אך לשווא.

ואז השם מתחיל לעזור לעם ישראל דרך אנשים מסוימים. כתוב במגילה: "ומרדכי יושב בשער המלך" ואז בגתנא ותרש שהיו מסריסי המלך, היו מומחים בעבודת כוכבים וראו בכוכבים שהמלך מתחיל להיכנע לעם היהודי ומוותר על עם עמלק ולכן הם החליטו להרגו . מרדכי ידע 70 שפות ואמר לאסתר כי בגתנא ותרש מתכננים להרוג את אחשוורוש כי הם מבינים שהוא לאט לאט חוזר בתשובה כביכול ואז אסתר מספרת למלך את הדברים בשם מרדכי. כתוב בגמרא, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. כלומר, אם אסתר הייתה אומרת לו שהיא יודעת את העובדות על בגתנא ותרש הרי שהדבר אסור ולכן אמרה את הדברים בשם אומרם.

ואז סופרי המלך שהיו אנשיו של המן סיפרו לו על מרדכי. המן התפלץ משני דברים . אחד שבתו לא נבחרה להיות מלכה והדבר השני שחוזיו בכוכבים נהרגו לכן כתוב במגילה: "וייכתב הדבר" שאילצו את הסופרים לכתוב את זה. כלומר היה ממש נס. אנו עדים לשרשרת ניסים שתחילתה באסתר והמשיכה דרך מרדכי וכל זאת על מנת להבעיר את עמלק. כתוב במגילה: "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש  את המן  בן המדתא האגגי המון כבוד ברמה הרוחנית של העם העמלקי היה להמן הוא היה מן בישופ ענק שהיה עשיר בגוף ועשיר ברוח. אחשוורוש הכיר לו טובה וגידל אותו ושם אותו מעל כל השרים"

ואז המן עבר על פסוק שכתוב בתהילים: "גאה לבב לא ישכון עימדי". המן לא הבין שעליו נאמר הפסוק הזה. כלומר שהשם רוצה להפיל מישהו אז הוא מעלה אותו ואז הוא מרסק אותו אך אל לנו לשכוח את זכות הבחירה. להמן הייתה גאווה כל האגו שלו התמלא ולא יכול היה לראות ולא ראה את הצרה שאורבת לו ולכן לא יכול היה להפעיל את זכות הבחירה.

בד בבד, על עם ישראל עברה תקופה קשה בשל המיסים שהיו צריכים לשלם עליהם. והמן כראש השרים, עשה הכל  כדי לשבור את רוחם את גופם ואת נפשם כדי שיוכל להרוג אותם בלי התנגדות. הוא אף אסר עליהם ללמוד תורה, לעשות חסד, להניח תפילין ולימול תינוקות. הוא הבין כשאין לעם ישראל את הדברים הללו אז חסר לו אות ברית בינו לבין השם.

יש שלושה אותות בינינו לבין השם:

אחד בגוף האסטראלי – שבת

אחד בגוף האטארי – תפילין

ואחד בגוף האזוטרי – ברית מילה

המן הבין שגם אם אות אחת תתפרק השם לא יכול לראות את עמו, אך מכיוון שהםעמדו בניסיון של המשתה עמדה להם זכות אבות והם הצליחו להיחלץ מזה.

כתוב במגילה" מרדכי לא ייכרע ולא ישתחווה". למרות כל חוקיו של המן, מרדכי ידע שהמלחמה היא בין כוחות הקודש לכוחות הרשע אז הוא לא פחד כי ידע שחוזקו באה לו מן הקדושה ולכן סירב להשתחוות להמן.

ואילו המן שאב את כוחו מאנשים. כלומר, ככל שהשתחוו לו הם ביטלו את עצמם ומסרו לו את האנרגיה שלהם ואת זה מרדכי השכיל להבין.

בבוא העת גם המן הבין את זה ואז הבין שיש לו מלחמה קשה עם מרדכי.

כתוב במגילה:" ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר על מצוות המלך?" הוא הסביר להם שהוא לא יכול להשתחוות כי המן מבקש את רוחו ולא את הכבוד שלו, הכבוד זה רק מסווה ומרדכי הבין את הפסוק "אין שלום לרשעים".

נוכח דברים אלו כתוב במגילה: "וימלא המן חימה" ואז הוא הבין שאם לא ישמיד את עם ישראל לא יצליח לו כלום ואז הפתרון שלו היה להשמיד את כל עם ישראל – כתוב במגילה" להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש"

הוא התחיל להשתמש בכוח הרוחני שהיה לו על מנת לשכנע את אחשוורוש שעם ישראל כשהם מתפללים לשם הם בעצם שומרים שבת ומלים מילה, ולמעשה הם רוצים מלך מישראל ולא אותו.

אחשוורוש האמין להמן. הדבר השני שעשה היה לקחת את אחשוורוש לראות את המושג קידוש לבנה. קיימת מצווה בתורה לפיה בכל ט"ו בחודש, כשהלבנה במלואה, נהוג להתפלל אל השם דרך הירח ואז כולם רוקדים, שמחים והם מודים לשם על היצירה שלו. המן לקח את אחשוורוש ואמר לו תראה כי בני ישראל הם עובדי אלילים כמונו הם עובדים לירח כמונו, הם מבקשים מהירח שייתן להם מלך חדש.

הוא הבין שאחשוורוש כבר חזר בתשובה ויש לו את אסתר אז הוא היה חייב להראות לו הוכחות של בגידה, שכמובן לא היו. בביעור החמץ לפני פסח, עם ישראל מבקש שממלכת הרוע תבער מן העולם ובשבועות קוטפים פרחים לזכר קציר החיטים ואז אומרים משפט: "כשם שאנו אוספים את הפרחים כך יאספנו השם מבין האומות".

המלך שמע את כל הדברים הללו ודברי השטנה הללו הרעילו את ליבו ואז כתוב במגילה: "את דתות המלך אינם עושים. למלך אין שווי לניחם ואז דברי הארס נכנסו והמלך החליט לאבד ולהרוג את היהודים ואמר להמן לך הרוג אותם".

ואז אחשוורוש היה בדילמה. כשהוא קיבל את המלוכה, למעשה עובדי הכוכבים שלו אמרו לו שהתנאי שיהיה מלך הוא שישמור על היהודים אז אחשוורוש סיפר את הדילמה להמן ואז אחשוורוש אומר לו כי  הוא פוחד שאם ישמיד את עם ישראל השם יעשה לו מה שעשה לשיחון לעוג ליבין ולסיסרא ואפילו לנבוכדנאצר עצמו (סבא של וושתי) אשר בזכותה אחשוורוש מלך ואשר אחשוורוש ידע מה עלה בסופו. המן אמר לאחשוורוש, אל תדאג כל זה היה תקף בזמן או שהיה משכן במדבר או ארון ברית השם במדבר או היה בית מקדש.

מאז שבית המקדש נחרב, השם הסתיר את פניו מעמו. בזמן שהמן דיבר, המלאך רזיאל הפעיל סנגוריה על עם ישראל ואמר לנשמת מרדכי תתכונן לעשות היפוך. אמר המלאך רזיאל לבורא עולם אתה לא יכול לשמוע את דברי השטנה של המן לאחשוורוש כי עם ישראל הם שומרים את תורתך ונאמנים  לך . ובאמת השם לא שמע את דברי המן שעלו אליו דרך מלאך הסמך מם.

השם אמר לרזיאל מכיוון שהמן הכניס אנרגיה שלילית בחגים שמחברים אותי לעם ישראל, אוסיף לו עוד מועד – את חג פורים.

כתוב במגילה:" וייסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתננה להמן". החוק אומר שכל זמן שהטבעת ביד אחשוורוש עם ישראל לא חשש, ברגע שהטבעת עברה להמן אז קם חשש. חשוב לציין כי המן היה מזרע עמלק והיה לו כוח. אחשוורוש לא היה מזרע עמלק אלא נשוי לזרע עמלק לוושתי אז הבינו שיש גזירה קשה ואז כתוב במגילה: "ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון להכין את הגזירה".

המן ידע את הזכויות של עם ישראל כי המלאך סמך מם היה מגלה לו. המן ידע כי אם לא יוציא איגרות לרחבי הממלכה בקשר להשמדה אזי לא יוכל להוציא את תוכניתו לפועל. המן ראה כי ביום י"ג בניסן לא עומדת לישראל שום זכות, ולכן הוא ניצל את הידע לטובתו והבין שהחל ביום א' בניסן עד ליום  י"ב בניסן הייתה לעם ישראל זכות לדורי דורות בזכות הקורבנות שהיו הנשיאים מקריבים בכל יום וביום י"ד עצמו זכותו של קורבן הפסח לכן הוא בחר בכוונה ביום – י"ג בניסן שהוא יום רגיל.

השליחים יצאו לכל המדינות והוא שלח את כל האיגרות ב-70 שפות. כתוב במגילה – "מדינה מדינה ככתבה ועם ועם כלשונו".

היהודים פחדו מהכוח הרוחני שהיה להמן וברגע שפחדו הכוח הרוחני שלט בהם. כתוב בגמרא שעד כדי כך שהפחד הרג יהודים בכל מיני סיבות. דוגמא מישהו שיצא לשאוב מים נפל לבור. ואז כתוב בגמרא: "והעיר שושן נבוכה" בגלל שהיה שם שמחה ועצב, והכוונה לאנרגיה של העיר עצמה.

כתוב במגילה "מרדכי ידע את כל אשר נעשה". מרדכי הבין שכל מה שקורה זה תעתוע, דמיון שאין לו אחיזה במציאות אך אם בני ישראל יאמינו בזה יהיה שרשור מאנרגיית הדמיון לאנרגיית האמת לאנרגיית המציאות מה שיביא למותם.

לכן, מרדכי התכונן לרע מכל. בשמים התעצמה המלחמה בין שרי ישראל לבין שרי עמלק. אפילו מסופר שאליהו הנביא רץ לעורר את האבות ואמר להם שהתורה הקדושה מתחננת שיבואו לבכות לפני השם.

האבות אמרו אנחנו לא יכולים לעזור אם חטאו ישראל והגזירה נגזרה ושאין באפשרותם לעשות דבר. אך יחד עם זאת אמרו לו דע לך כי יש אחד בשם מרדכי שהוא מזרע בנימין שהוא הבן של רחל, הוא יכול לעזור לכם בזכות רחל שכן רחל קיבלה זכות לעלות את התפילות של עם ישראל למעלה. וכתוב "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים". רחל מבכה על בניה. היא מיאנה להינחם והשם אומר לה "מינעי קולך מבכי ועינייך בדמעה כי יש שכר בפעולתך" (נאום השם).

מרדכי קיבל הבשורה וכתוב במגילה "ויקרע את בגדיו וילבש שק ועפר וייצא בתוך העיר". הוא לא הפנים את כאבו אלא הוא החצין החוצה בזעקה גדולה ומרה ואמר לכולם תחזרו בתשובה זה יהיה הריפוי. בפעולתו זו הראה לנו מרדכי שבכל פעם שיש לנו אויבים רוחניים עלינו לדבוק בשלושה דברים: תורה, עבודה וחסד.

אסתר ראתה את מרדכי לבוש בשק כתוב במגילה "ותתחלחל המלכה מאוד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי להסיר שקו". מרדכי לא הסכים לקבל את זה ואמר לאסתר, שהיא צריכה ללכת למלך ולהתחנן על עמה. כתוב במגילה: "להראות את אסתר ולהגיד עליה לצוות עליה לבוא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש על עמה".

אסתר הבינה שהיא לא יכולה לעשות את התיקון שמבקשים ממנה ומרדכי אמר לה: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים אם החרש החרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר את ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת ככזאת הגעת למלכות."

למעשה מרדכי אומר לאסתר, הגיע זמנך לפעול, לתקן גם אותי מרדכי וגם אותך אסתר וגם את שאול המלך. הוא אמר לה דעי לך שאם את לא תתקני עכשיו מלכות יהודה תילקח מאיתנו סופית את התיקון ואנו מלכות בנימין תאבד לעד. הדברים הללו גרמו לאסתר להבין שזהו רגע האמת ושאין לה ברירה.

אסתר אומרת למרדכי: "לך כנוס את היהודים הנמצאים בשושן וצומו עליי וכאשר אבדתי אבדתי". ואז אסתר התחילה לבקש מהשם בשלושת ימי הצום את מה שהשם חייב לה. אמרה לו אני יתומה מאב ואם ואתה מחויב להגן עליי מכיוון שעם ישראל שלח אותי למלוך אתה מחויב להגן על עם ישראל כאילו הם אני.

ואז אסתר נכנסת לאחשוורוש ללא רשותו ומבלי שהלה שהזמין אותה. השם שם בה חן ויופי שאחשוורוש אהב והוא הושיט לה את שרביטו ואז היא אומרת לו:" אם על המלך טוב יבוא המן היום למשתה אשר עשיתי לו". אסתר מבינה שאם היא רוצה לנצח את המן היא צריכה לקיים את הפסוק "בתחבולות תעשה לך מלחמה".

אסתר מזמינה את המן ונותנת לו כבוד גדול ואז מבקשת מהמלך להזמין את המן שוב.

מכיוון שהגאווה נכנסה בהמן, הרוח שגישרה בינו לבין המלאך סמך מם עזבה אותו ואז כתוב במגילה: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך".

השם גורם לנדודי שינה אצל המלך והלה מבקש לפתוח את ספר זיכרונותיו. בספרי הזיכרונות הוא קורא על ניסיון ההתנקשות של בגתנא ותרש ועל סיכול הניסיון על ידי מרדכי. המלך מבקש לדעת כיצד תוגמל מרדכי והוא מבין שמרדכי לא תוגמל על כך.ואז השם שם בתוך אחשוורוש תובנה שהוא צריך להחזיר למרדכי על ההצלה שלו. כתוב במגילה:"מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה?" ויאמרו נערי המלך ומשרתיו:"לא נעשה דבר".

ואז אחשוורוש שואל מי בחצר? אומרים לו המן. המן מגיע לבקש מאחשוורוש לתלות את מרדכי על העץ. אחשוורוש, שכעת מבקש לגמול למרדכי, שואל את המן: "מה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

כאמור, בעודו שואל את השאלה, הוא למעשה מכוון את התשובה למרדכי אך המן חושב לענות במה הוא חפץ שכן אסתר הכניסה בו תובנה שהוא יקיר המלך ושהוא הוזמן למשתה פרטי. ואז עונה המן למלך כי עליו להלביש את האיש אשר הוא חפץ ביקרו בבגדים יפים ולהרכיבו על סוס המלך וכו'. לאחר שהמן מסיים את דבריו שולח אותו המלך לעשות כן למרדכי.

אחשוורוש הצליח לפגוע בלב המן שכן המן היה באשליה שאסתר ואחשוורוש אוהבים אותו. 

נראה כי מגילת אסתר מספרת לנו על "גמר התיקון", על התיקון הגדול ביותר שקיים בתהליך ההתפתחות הרוחנית. לוקחים בבת אחת את כל הרע, את כל האגואיזם שמצוי בתוך כל אחד מאיתנו ואשר מסומל על ידי עמלק – הוא  "המן הרשע", ומתקנים אותו. ומי זו שפועלת כאן מאחורי הקלעים? אסתר.

לא במקרה קרויה המגילה – מגילת אסתר, ולא על שמם של מרדכי והמן, או אחשוורוש. מגילת אסתר – כי אסתר מתגלה. היא מוזכרת רק פה ושם, בשולי הסיפור לכאורה, אבל דווקא היא המקשרת בין אחשוורוש, המן ומרדכי – והבורא.

אסתר הייתה מ- 7 הנביאות של עם ישראל. כתוב על שאול "הגם שאול בנביאים" שאול היה בין הנביאים ואסתר שהייתה מזרעו, גם היא מהנביאים.

אנו רואים למעשה כי לאורך כל המגילה, אסתר היא החוט המקשר בין אחשוורוש, מרדכי והמן. הכל עובר דרכה והיא זו שמוציאה לפועל את התוכנית.

נלך קצת אחורה. בבראשית ב' נכתב: " וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם" – כלומר השם לקח צלע מהאדם שם בה בינה. לכן האישה לוקחת את דברי הגבר, מרוקנת אותם מכעסים וטראומות ומסדרת בתבונה את הדברים.

לכן אנו למדים כמה הכוח הנשי חזק.

המילה פורים מלשון פור – אנו יודעים כי עם ישראל בזמן שאול הלך לפי גורלות, לכן פורים היה אמור להיות על פי הגורל כי הגורל הוא זה ששולט.

בכתבי האר"י, בשער הכוונות, כתוב שהמן הפיל פור. הוא הגורל. ולמעשה הוא ראה באסטרולוגיה את העתיד .

מה שהמן לא ידע הוא שיש מושג שנקרא "אין מזל לישראל ". שכאשר מחליטים לא להיות עבד של ה"גורל ", ניתן לשנות את הגורל  על ידי פעולות שיגרמו  זאת .  

כלומר, הגורל שולט ב-5 גנים בלבד. נטישה, מוות, רוח, חומר ומין ואם לא נכנעים לגן ניתן לשנות את הגורל.

בסיפור המגילה אנו עדים כי  מרדכי ואסתר  לא נכנעו  לגורל , לא נכנעו להמן ובעצם לא נכנעו לסיטרא אחרא.

קריאת המגילה בפורים מהווה התחברות לאור של החופש מהעבדות ל "גורל" בצורה חזקה ביותר. הסיפור הזה מהווה תזכורת לכול אחד מאיתנו לא להיות עבד של הגורל.

כל המגילה נכתבה כקודים שמוצפנים בה והיא נכתבה ברוח הקודש לכן היא יכולה לעזור גם בימינו.

לכן נאמר "משנכנס אדר מרבין בשמחה", אתה למעשה הופך את הגורל שלך. אך יש לקרוא את המגילה כי אחרת זה לא תופס בך. 

נקודות חשובות נוספות לפורים הם: משלוחי מנות ומתנות לאביונים.  שתי פעולות נתינה לזולת. כלומר, שוב, גילוי אנרגיה של נס, באמצעות אחדות ונתינה לזולת.

כתוב: "לעתיד לבוא, כל החגים מתבטלים חוץ מפורים". עוצמת האור של פורים לא תאבד בגילוי האור לעתיד לבוא,כלומר ,האור של פורים, יכול לעזור לנו בתהליך  יציאה מעבדות הגנים ולהופכם לתדרים רגילים שנוכל לחיות בהם בשלום.

 

ועכשיו נקשור את הקשר בין קבלת התורה במעמד הר סיני לבין קבלת התורה בפורים –

לפי הגמרא יש משפט שאומר – יום כיפורים כ- פורים

לפי הגמרא – יש שתי קבלות תורה. הראשונה בהר סיני שנמשכה שלוש פעמים.

הקבלה השנייה הייתה בפורים

למעשה ישנה קבלה אחת בהר סיני והשנייה בפורים. הקבלה של פורים היא הקבלה היותר ראויה כי רק בקבלה הזו התחייבו בני ישראל בקיום התורה כי אם ישאלו את עם ישראל לפי רש"י במודעא רבה שאם יזמינו אותם לדין וישאלו אותם למה לא קיימתם מה שקיבלתם ישיבו כי קיבלו באונס. בימי אחשוורוש הקבלה הייתה מנס. כתוב – קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל הנלווים עליהם לקיים את הפורים, כלומר לקיים את קבלת התורה הזו. אז כמו שיש בשבועות מתן קבלת תורה יש גם בפורים מתן קבלת תורה. ואנו רואים שבהר סיני  התורה הייתה מיראה ואילו בפורים הייתה מאהבה

בהר סיני עם ישראל התרגל למנהיג משה שעשה הכול בשבילו  ברגע שעם ישראל הבין שמשה מת הוא חזר למוכר שזה עבד לחומר ולכן עשו עגל כדאי להתחבר לשם אבל ההתחברות הייתה דרך סיטרא אחרא  בימי אחשוורוש, העם היהודי היה נרדף ולכן מהפחד לא קיים את תורת השם אך כאשר נצטווה לחגוג את החג ולקבל על עצמו שוב את התורה, עשה זאת עם ישראל באהבה.

לכן קבלת התורה בימי פורים היא למעלה מקבלת התורה בהר סיני.

מצד שני קיים קונפליקט – רש"י אומר מאהבת הנס שנעשה להם.  אנו יודעים שכל יציאת מצרים הייתה נס אחד גדול. עשר מכות, הנחש, פתיחת ים סוף אך בכל אופן הגמרא אומרת שקבלה בפורים הייתה יותר טובה.

באיזה מידה של קבלת התורה בימי אחשורוש הפכה אותה לקבלה יותר רצויה מן זו של מעמד הר סיני? רש"י מסביר "בימי אחשורוש – מאהבת הנס שנעשה להם". דהיינו קבלת התורה בסיני הייתה מיראה ואילו קבלת התורה בימי אחשורוש הייתה מאהבה. 

אמונה הבסיסית שלנו בה' ובתורה אינה תלויה בניסים ונפלאות שאירעו לנו ולאבותינו אלא תלויה בקבלה על עצמנו את התורה והמסורת ישר מקבלת הר סיני. הרמב"ם גם העיר שמי שתולה את אמונתו בניסים הרי אמונתו נחלשת בתוך הטענות השונות שאפשר להסביר' את אירועי הנס. אמונה בה' היא ישירה, וממנה אנו רואים ולומדים מן העולם המסובב אותנו את גילוי ה' בעולם. כך הם דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ב: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול".

אם כן הדרך לאמונת ה' היא על ידי אמונה שלא תלויה בניסים, וכך בהר סיני כל עם ישראל קבלו את התורה בלי שום תלות אלא ראו ושמעו והרגישו בעצמם את גילוי השכינה. אבל בימי אחשורוש רש"י אומר שקבלו את התורה רק על ידי 'אהבת הנס'? איך יכולה הגמרא לתאר את הקבלה בימי אחשורוש כקבלה יותר ראויה ממעמד הר סיני, כשבפורים הקבלה הייתה על ידי אהבת הנס?

ההסבר לדברי רש"י: "בימי אחשורוש – מאהבת הנס שנעשה להם". נס פורים הראה לבני ישראל את המידה החשובה של קיום המצוות תוכו כברו ושאי אפשר להיות יהודי טוב רק 'בלב' אלא מה שבתוך הלב חייב לצאת למעשה. זאת למדו כשראו שהקב"ה עשה איתם במידה כנגד מידה: "אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עימהן אלא לפנים", כלומר הצלתם של היהודים בפורים הייתה בנס נסתר, כי הקב"ה אמר להם ליהודים כמו שאתם רק קיימתם את המצוות בהסתר ולא בגלוי כך הצלתכם הייתה בנסתר ולא בגלוי. לא מופיע שם השם במגילה

כשבני ישראל ראו את הנס של פורים והפנימו אותו לא אהבו את הנס עצמו אלא קבלו ואהבו את המסר המיוחד שקבלו מן נס זה. ואז קבלו באהבה את ה' ואת דברו כדי לקיים אותו במלואו כי רק בימי אחשורוש השיגו את המושג ביטול עצמי ואז פירקו את הביטול העצמי

 

הדמויות במגילה

 

אסתר המלכה

אסתר המלכה היא דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג פורים. אסתר מתוארת במגילה כאשתו של אחשוורוש לאחר וושתי. אסתר בת אביחיל הייתה משבט בנימין מי שגידל אותה זה מרדכי שהיה בן דודה אסתר התייתמה מהוריה בגיל צעיר שאחשוורוש חיפש אישה מרדכי הציע לאסתר ללכת להיות מועמדת, בגלל יופייה.

כאשר המן קיבל רשות מהמלך להשמיד את היהודים מתבקשת אסתר על ידי מרדכי להציל את היהודים אסתר בגלל הטראומה שעברה שהתייתמה מהוריה, גן הנטישה שלט בה ולכן היא לא יכלה לקחת שום אחריות והנטישה גרמה לה לפחד על עצמה. ואז שהיא הבינה שאין לה בררה התחילה לפעול ואז היא  מסכנת את עצמה בעבור עמה, במודע.

אסתר הייתה כל כך מיליטנטית שהיא תבעה את אנשי הכנסת הגדולה שפורים ייקבע כחג והמגילה תיקרא לדורות וזה יהיה כמו שאר החגים והכנסת הגדולה קיבלה את מבוקשה. (כנסת גדולה זה כמו בית דין של עם ישראל).

השם של אסתר למעשה נמצא מהשם אשתר – אשתר אלה בבלית – כוח.

אסתר היא הדמות הנשית שזכתה לתיאור מפורט ביותר בתנ"ך מכל הנשים והיא עוברת מנערה פסיבית שמבצעת כל מה שאומרים לה לאקטיבית שיוזמת ועומדת על שלה.

כשנולדה אסתר היא נולדה לתוך ריקנות ענקית ובדידות. אנחנו יודעים שבדידות וריקנות הם האנרגיות שיוצרות היפוך ושגורמות לאדם לשנות אופי. הדמות של אסתר מכיוון שהיא עברה גן נטישה, למעשה בתוכה עוצמה פנימית מאוד גדולה והיה צריך איזשהו טריגר שהיא תוכל לפרוץ את הריקנות ולהפוך למה שהפכה להיות.

אסתר מוצגת בתחילה באור שלילי כאשר היא מובאת לארמון בניגוד לרצונה והיא חוששת מאוד לגורלה. ואז היא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה ולסכן עצמה עבור עמה. היא זוכה להצלחה. היא מצליחה להפיל את המן מחד ומאידך תובעת מחכמים לחוג את החג לדורי דורות.

אסתר המלכה הייתה אחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא. אסתר הייתה משבט בנימין שמלך ראשון בעם ישראל וזה שאול המלך שהיה משבט בנימין.

אחרי שמה קרה עם אחשוורוש שחיפש מלכה חדשה מרדכי מבקש מאסתר להיכנס לנעליים של התיקון שלה. אוטומטית אסתר חוזרת שנות דור באנרגיה ומתחברת לאנרגיה של הזרע שלה, שאול. שואבת משם אנרגיה ומתחילה לקחת אחריות. להיות בעלת הבית ולהתכונן למסע שלה של החזרה בזמן לפרק את האנרגיה שאחזה במשפחה שלה. שאול לא הצליח לתקן את התיקון הגדול של עמלק ומת בקרב הוא ובנו. (התיקון שלו היה לקחת אחריות ולהשמיד את עמלק), ואסתר ברגע שנצמדה לתיקון שלה קיבלה כוחות שלא הכירה כוחות של זכות אבות באנרגיה של האלוהות,  היא ביקשה מאנשים לצום עליה 3 ימים כדי שהכוח הזה יהיה מודלק מאנרגיה רוחנית ולא פיזית.

אסתר מתאפיינת בכמה תכונות שונות, והנה כמה דוגמאות לכך:

שומרת סוד ונאמנה- כשמרדכי ביקש מאסתר לא לספר את מוצאה, ועמה היא אינה ספרה ונשארה נאמנה לו, גם לאחר שאחשוורוש המלך בחר בה, למלכה תחת ושתי, היא נשארה נאמנה למרדכי. "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד" (מגילת אסתר, ב', י'). מפסוק זה ניתן ללמוד  שאסתר שומרת סוד מפני שלא סיפרה ונשארה נאמנה למרדכי.

צנועה- . היא רצתה להישאר כמו שהיא. "ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שומר הנשים ותהי אסתר נושאת חן בעיניי כל רואיה" (מגילת אסתר, ב', ט'ו). מפסוק זה ניתן ללמוד שאסתר צנועה מפני שהיא לא רצתה להתאפר, כמו כולם, היא רצתה להיות עצמה.

נאמנה לעמה- כשמרדכי סיפר לאסתר שישמידו את עמה, את היהודים, אסתר ענתה לו שהיא גם תתאבל עם נערותיה, ותצום איתן שלושה ימים. "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי" (מגילת אסתר, ד', ט'ז). מפסוק זה ניתן ללמוד שאסתר נאמנה לעמה מפני שכששמעה את דבריו של מרדכי, ענתה שתצום ותתאבל איתן שלושה ימים, ושיגיד לעם שכך יעשה כל אחד מהם.

אסטרטגית- לאחר שמרדכי הודיע לאסתר על מוות היהודים, היא ענתה לו שהיא תגרום לכך שמוות היהודים לא יתקיים, כלומר, עמם יינצל ממות. היא אסטרטגית מפני שהיא חשבה איך לגרום לכך שעמה לא ימות, וגם הצליחה בכך. " … ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי" (מגילת אסתר, ד', ט'ז). ניתן ללמוד מפסוק זה שאסתר היא אסטרטגית מפני שהיא חשבה איך לגרום לכך שעמה יינצל, והיא הצליחה בכך, ובאמת עמה ניצל ממוות.

יפת תואר וטובת מראה- אסתר הייתה יפת תואר וטובת מראה. " ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תואר וטבת מראה…" (מגילת אסתר, ב', ז'). מפסוק זה ניתן ללמוד שאסתר הייתה יפת תואר וטובת מראה מפני שנכתב כך "…והנערה יפת תואר וטבת מראה…".

 

מרדכי

גם מרדכי היה דמות מקראית, מגיבוריה הראשיים של המגילה, הוא נמנה עם שבט בנימין שירת בחצר המלך מרדכי היה משני שבטים , אביו היה משבט בנימין ואימו משבט יהודה

הוא זיהה את עמלק דרך המן (סיפור שחוזר על עצמו)

מרדכי היה בן דודה של אסתר ולקחת אותה כבת ושימש לה כמשפחה אומנת

לאחר שאסתר נלקחה לארמון בניגוד לרצונה הוא דורש לשלומה וכאשר מתברר לו שעם שישראל נמצאים בסכנת חיים הוא מבקש ממנה לסכן את עצמה.
מרדכי התאפיין בכמה תכונות שונות, כגון:

נאמן לאלוהים- בכל מקום בו עבר המן, כול האנשים שהיו נמצאים היו משתחווים להמן, מרדכי נשאר נאמן לאלוהים ואינו מסכים להשתחוות להמן. "וכל עבדי המלך אשר בשער במלך כורעים ומשתחווים להמן כי כן צווה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" (מגילת אסתר, ג', ב'). מפסוק זה ניתן ללמוד שמרדכי נאמן לאלוהים מפני שאינו משתחווה ולא כרע ברך לפניי המן, למרות שאת זאת צווה המלך על כל מי שחי במדינות שעליהן מלך.

אחראי- הוריה של אסתר מתו, ובמותם לקח מרדכי את אסתר לו לבת, הוא לקח אחריות ושמר עליה, גם לאחר שהכתירו אותה תחת ושתי, מרדכי היה מחכה בשער המלך כדי לדעת מה שלומה. "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תואר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" (מגילת אסתר, ב', ז'). ניתן ללמוד מפסוק זה שמרדכי אחראי מפני שלאחר שהוריה מתו הוא לקח אותה לו לבת, ושמר עליה, כאילו היא הייתה בתו.

אמיץ- לאחר שמרדכי שמע על מוות היהודים, הוא קרע את בגדיו והיה באבל, והוא הלך אל שער המלך בלבוש שקים, ואסור לבוא אל שער המלך בלבוש שקים. "ויבוא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק" (מגילת אסתר, ד', ב').

צייתן- לאחר שסיפר מרדכי לאסתר על מוות היהודים, היא ביקשה ממנו שיכנס את כל היהודים ושיצומו שלושה ימים, כלמור לא ישתו ולא יאכלו שלושה ימים, ומרדכי עשה מה שבקשה ממנו אסתר. " לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום גם אני ונערותי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי ויעבור מרדכי וייעש ככל אשר צוותה עליו אסתר" (מגילת אסתר, ד', ט'ז-י'ז). ניתן ללמוד מפסוקים אלו שמרדכי צייתן מפני שהקשיב לאסתר, ועשה את מה שבקשה ממנו.

נאמן למלך- בזמן שמרדכי ישב בשער המלך, הוא שמע את השומרים של המלך, בגתנא ותרש, רוצים להרוג את המלך, מרדכי החליט לספר לאסתר על כך כדי שתודיע את זאת למלך, כדי שלא יהרגו אותו. "בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתנא ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש ויודע הדבר למרדכי וייגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (מגילת אסתר, ב', כ'א-כ'ב).

 

אחשוורוש

אחשורוש שלט באימפריה שהשתרעה מהודו ועד כוש, שלפי הסיפור אימפריה זו כללה 127 מדינות. אולם, אחשורוש התעניין בעיקר בנעשה בארמונו. לאורך המגילה הוא מארגן מספר רב של משתאות בארמון. בנוסף הוא אוסף את כל נערות הממלכה כדי לבחור מהן את אשתו (לבסוף נבחרת אסתר), ומקים "בית נשים" ו"בית פילגשים". הוא גם עסוק במינויים: הוא ממנה את המן לראש השרים, אולם בעקבות האירועים המתוארים במגילה המן נתלה ומרדכי היהודי ממונה במקומו. בסוף המגילה מסופר גם על פעולות אחרות של אחשורוש מחוץ לתחומי שושן הבירה, כגון הטלת מסים.

 

אופיו של אותו מלך שנוי במחלוקת בתלמוד הבבלי. מחלוקת בין רב לשמואל עוסקת בשאלה האם היה מלך טיפש שנגרר אחרי המן, או שמא מלך ערמומי (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב עמוד א). מקריאה במגילה עולות ראיות לשני הצדדים, ויש הבוחרים לקבוע שהיה מלך הפכפך – או במילים אחרות – אינטרסנט, ותמרן את כולם לרצונו בלא אידיאלים מסוימים.

 

אחשוורוש מתאפיין בכמה תכונות שונות, לדוגמא:

מקשיב לדעות שונות, לפני החלטתו- לאחר המשתה, שבו ושתי לא הסכימה לבוא אל המשתה שארגן, לפני החלטתו אחשוורוש התייעץ עם יועציו, ולא החליט לבדו. "כדעת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשוורוש ביד הסריסים" (מגילת אסתר, א', ט'ו). ניתן ללמוד מפסוק זה שהמלך אחשוורוש מקשיב לדעות שונות, לפני החלטתו מפני שהוא לא החליט לבדו, הוא התייעץ עם יועציו, הוא היה יכול להחליט לבדו, ולתלות אותה על עץ ולהרגה, אך אינו עשה זאת.

מוקיר תודה- באחד הלילות נדדה שנת המלך, ולכן ביקש שיביאו לו את ספר הזיכרונות שלו, בספר הוא עיין, מצא ונזכר במעשה שהציל את חייו, ובו מרדכי הודיע לו על בגתנא ותרש, שרצו להרגו, ובעזרת מרדכי אינו נהרג. "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עימו דבר" (מגילת אסתר, ו', ג'). מפסוק זה ניתן ללמוד שהמלך אחשוורוש הינו מוקיר תודה, מפני שהוא רצה להחזיר תודה למרדכי על כך שהציל את חייו.

נאמן לאשתו ונדיב- במשתה שארגנה אסתר, המלך אחשוורוש אמר לאסתר שיינתן לה עד חצי המלכות, כלומר כל מה שהיא מבקשת יינתן לה. "ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש"( מגילת אסתר, ה', ו'). ניתן ללמוד מפסוק זה שהמלך אחשוורוש נאמן לאשתו ונדיב מפני שהוא אמר לה שכל מה שהיא תרצה היא תקבל, כלומר כל מה שהיא תבקש הוא ייתן לה, אחשוורוש נדיב מפני שהוא אמר לה "עד חצי המלכות ותעש", הוא לא ידע את בקשתה לפני כן, אבל אמר לה שכל מה שתבקש יינתן לה.

שחצן- במשתה שלו, ביקש המלך אחשוורוש שיביאו את ושתי המלכה כדי להראות את היופי שלה מול כל האנשים שהיו במשתה. "להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא" (מגילת אסתר, א', י'א). ניתן ללמוד מפסוק זה שהמלך הינו שחצן מכיוון שהוא רצה להשוויץ באשתו, שלו יש אישה יפה, הוא רצה להראות זאת מול כל העמים (האנשים מהעמים השונים), וכל שריו.

אוהב יופי ואסתטיקה- כשהביאו למלך אחשוורוש נשים מכל מדינות מלכותו, המלך אחשוורוש בחר לפי היופי, ולא לפי האופי, וגם ושתי הייתה יפה, וטובת מראה. "ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה" (מגילת אסתר, א', ב'). מפסוק זה ניתן ללמוד שהמלך אחשוורוש אוהב יופי ואסתטיקה מפני שהוא ביקש שיביאו אליו נערות טובות מראה, הוא לא ביקש שיביאו נערות, הוא הוסיף גם "טובות מראה".

הלכות ומנהגים בפורים

חז"ל מונים ארבע מצוות החלות בפורים:

  1. קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודאה על ההצלה. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, ועל ידי אישה נעשה הנס.
  2. סעודת פורים – משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שבפורים חייב אדם לאכול סעודה ביומו של החג ולשתות בה יין; נקבע כי על אדם להשתכר "עד שלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". דעות שונות נאמרו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה.
  3. משלוח מנות איש לרעהו. מלשון הכתוב במגילת אסתר "משלוח מנות איש לרעהו" כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, למדו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שתי מנות לאיש אחד.
  4. מתנות לאביונים. לפי ההלכה יש לתת לשני אביונים, שתי מתנות, או סכום כסף שאפשר לקנות בו דברי אכילה זמינים. הרמב"ם מציין כי "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו".

זמניו השונים של החג –

ההלכה שנקבעה בידי חז"ל קבעה זמנים שונים לחגיגת פורים: בערים שאינן מוקפות חומה ("פרזים") נקבע החג בי"ד באדר, והוא מכונה פורים דפרזים. בערים שעל פי המסורת הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים) וכן בשושן (שעל פי המסורת היהודית היא העיר המדאן), נחוג פורים בט"ו בחודש, מה שמכונה פורים שושן (או, בשיבוש נפוץ, שושן פורים; התלמוד הירושלמי מסביר את הבחירה בימות יהושע בן נון בכך ש"חלקו כבוד לארץ ישראל" שהייתה חרבה בזמן המגילה, ועל כן הרחיקו לזמן שבו הארץ הייתה בנויה.

בערים עתיקות שבהן קיים ספק אם הייתה חומה מימות יהושע בן נון חוגגים את פורים בשני הימים, מספק. ואין מברכים על קריאת המגילה אלא בי"ד, מכיוון שהוא זמן קריאה לרוב הערים. בין הערים שקיים לגביהן ספק כזה הן רוב הערים הוותיקות בארץ ישראל, כגון צפת, טבריה, חברון ויפו. טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על היותה מוקפת חומה מימות יהושע, אלא האם הכנרת נחשבת כחומה של העיר. ישנם מקומות עתיקים בהם התחדש היישוב היהודי, כגון חברון ושילה, שגם בהם "יבוא פורים פעמיים בשבוע". קיימות גם ערים בחוץ-לארץ בהן חוגגים את פורים יומיים, כגון איזמיר שבתורכיה, חאלב שבסוריה ובגדאד שבעירק.

עריכה סדרי התפילה בתפילת העמידה וכן בברכת המזון מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם על הנסים במטרה לזכור את הנס. בערים המסופקות יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון.

בתפילה קוראים בתורה את פרשת מלחמת עמלק מתוך פרשת בשלח. בערים המסופקות יש נוהגים לקרוא בתורה רק ביום הראשון ויש שנוהגים בשני הימים.

איסורים נוספים:

מן הפסוק במגילת אסתר (ט, יט) – "שמחה ומשתה ויום טוב" למדו חז"ל במסכת מגילה (דף ה) שישנם שלושה איסורים נוספים בחג פורים:

שמחה – מלמד שאסורים בהספד.       

משתה – מלמד שאסור בתענית

ויום טוב – מלמד שאסור בעשיית מלאכה.

בהמשך הגמרא מלמדת שאת האיסור האחרון, לא קיבלו היהודים עליהם. עם זאת בהלכה (קיצור שולחן ערוך, סימן קמב). נפסק ש"אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה – אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם" הבנקים ובתי הספר בישראל מקפידים על הלכה זו, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה בחג זה.

מנהגי חג נוספים

בעת קריאת המגילה, כאשר נקרא שמו של המן מרעישים המתפללים ברעשנים או בכלים אחרים כדי לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, אשר לפי המסורת המן הוא מזרעו.

השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות מחיית זכר עמלק (סוף פרשת כי תצא), שלפי המסורת היה המן מזרעו.

יום י"ג באדר, ערב פורים, הוא תענית אסתר

מחצית השקל מנהג עתיק, הנהוג עד היום, הוא לתרום "זכר למחצית השקל" בכל שנה סמוך לפורים, אף לאחר חורבן הבית. אלא שבמקום שהכסף ילך להקדש, הוא ניתן בתור צדקה לעניים.

לכן כתוב משחרב בית המקדש ובוטלו הקורבנות המוסר והמידות הוא התחליף לקורבנות וכל מחצית השקל יש בה אנרגיה של עזרה לעבודה עצמית לכן חשוב שכל אחד יתרום מכספו כמה שהוא רוצה כמה שיכול מחצית השקל .

 

העבודה העצמית בפורים –היא היפוך האנרגייה ודבקות בשמחה. אנרגיית ההיפוך.

בברכת חג פורים שמח לכולנו!

מוקיר ומעריך

דוד איפרגן

להשאיר תגובה