יום כיפור

בס"ד

 

יום כיפור

למה צום?

 

ראשית, אנו צמים ביום כיפור מפני שהצום ביום כיפור הוא מצווה מהתורה[1]– "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם, כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ, וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם".

אך רבים אינם מבינים מה תרומתו של הצום, מה הוא מועיל. בכתבי רבי נחמן[2] מובא כי האדם מלא ברצונות שונים ומנוגדים. הבעיה היא שהרצונות הנובעים מהרוחניות הפנימית והטהורה מעורבבים עם רצונות הנובעים מהחומריות הגשמית של האדם, והם לא תמיד באים לידי ביטוי. כדי להכניע את הרצונות החומריים שבלב, אנו מתענים[3]– אם נשאל אדם שצם במשך יממה שלמה אם הוא מעוניין לצאת לבלות במקומות שאינם ראויים, סביר להניח שהוא לא יהיה נלהב למדי. כאשר אנו מתענים, אנו "מסירים" מעלינו את כוח התאוות שלנו ואנחנו נשארים עם הרצונות היותר עמוקים וטבעיים שלנו. כעת, כאשר האדם מקלף את השכבות החיצוניות שלו, אפשר להתחיל בתיקון.

 

משמעותו של צום

 

הנביא ישעיהו מוכיח את אנשי דורו על כך שהם אמנם צמים, אך משאירים את מעשיהם הרעים. אצטט את הפסוקים[4] עם ביאור-

"הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ?! הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ- הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'?!

הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ- פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ!

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם- וְכִסִּיתוֹ. וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם."

 

הנביא שואל- האם הצום הרצוי הוא הצום בו רק מענים את הנפש? רק לכופף את הראש כאגמון (צמח גמיש עם ראש מכופף)? הרי הצום הראוי והרצוי הוא הצום בו מוציאים את הרוע מבפנים, שחרור אסורים חפים מפשע, הסדרת ענייני מעמדות, תיקון עוולות במערכת המשפט, "פרוס לרעב לחמך", "עניים מרודים תביא בית", "כי תראה ערום- וכיסיתו", ואל לך להתעלם מאחיך בשרך.

 

צום ללא מעשים טובים, ללא קבלה לעתיד על תיקון המידות- הוא יום מבוזבז. צום כזה צמים גם סוסים- אם לא מביאים לסוס אוכל במשך יום שלם, גם הוא צם. אבל הסוס נשאר סוס, הוא אותו הדבר לפני ואחרי הצום, ובסוף הצום הוא מתנפל על האוכל כאחרון החיות.

 

עבודת כהן גדול

 

בתפילת יום הכיפורים אנו מתמקדים רבות בסדר עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש ביום זה. למעשה, בכל יום אנו אומרים לפני התפילה את סדר הקרבנות הרגיל שבכל יום. זאת משום שכיום אין לנו את הכלי רב העוצמה הזה, של קשר ישיר עם בורא עולם. מסופר על הבעל שם טוב, שהיה נוסע עם העגלה שלו, והיה נעצר בלב היער, קודח חור בעץ מסוים, תוקע שם נר, מדליק אותו ומכוון כוונות נסתרות. לאחר מכן היה אומר שהוסרה גזירה גדולה מעל עם ישראל. תלמידו, רבי דוב בער ממזריטש (המגיד ממזריטש), היה נוסע ביער, קודח חור בעץ מסוים, תוקע שם נר, מדליק אותו ואומר "אני איני יודע לכוון כוונות נסתרות כמו הבעל שם טוב, אבל יהי רצון, כאילו היה זה בכוחי". רבי משה לייב מסאסוב גם הוא נסע עם כמה מתלמידיו ביער, ועצר ליד אחד העצים, ואמר: "אני איני יודע מהו סוד הדלקת הנר, ואיני יודע גם את הכוונות. כל מה שאני יודע זה את הסיפור, ובעזרת ה', זה כל מה שאני יכול לעשות". הסיפור על מה שעשה הבעל שם טוב הוא בעצמו פועל את פעולתו. כך אנו עושים, אנו לא יכולים להקריב קרבנות, אך אנו יכולים לקרוא את הפרשות שעוסקות בהקרבת הקרבנות, וכך אנו מגיעים הכי קרוב שאנו יכולים לעבודת בית המקדש בזמן שהיה קיים. כך, אנו עושים גם ביום כיפור. אנו קוראים ומתארים את עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש ביום כיפור, מפני שזו הפעולה הקרובה ביותר שאנו מסוגלים לעשות.

 

 

 

קודש הקודשים

 

בבית המקדש, שהוא המקום הקדוש ביותר בעולם, היה מקום שנקרא קודש הקודשים. קודש הקודשים הוא המקום המקודש ביותר בבית המקדש, ולמעשה- הנקודה הקדושה ביותר בעולם. לאיש בעולם לא הייתה הרשות להיכנס לשם, מלבד הכהן הגדול, ואף לכהן הגדול לא הייתה רשות להיכנס לקודש הקודשים אלא רק ביום כיפור. אנו רואים כי ישנו מפגש ענקים ביום כיפור- האדם הקדוש ביותר מתוך העם הקדוש ביותר, נכנס ביום הקדוש ביותר בשנה, אל המקום הקדוש ביותר בעולם. העוצמות הרוחניות שהיו שם היו כל כך גדולות, עד שבתקופת בית שני, שבו היו הכהנים הגדולים קונים את הכהונה בכסף, ולא מקבלים את המינוי על פי קדושתם ומעלתם- היו הכהנים הגדולים יודעים שזו השנה האחרונה לחייהם, משום שכאשר הם נכנסו לקודש הקודשים הם מתו מייד.

הכוח העצום שהיה שם היה כל כך גדול ומסוכן, עד שלפי שיטת הזוהר[5] הכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים כאשר חבל היה קשור ברגלו, שאם ימות- היו מוציאים אותו מבחוץ. זו הסיבה שאנו אומרים בתפילה את דברי המשנה[6] "ויום טוב היה עושה (הכהן הגדול) לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש".

אילו היינו במקומו של הכהן הגדול, בקודש הקודשים ביום כיפור, מה היינו אומרים? מה היינו עושים? מה מבקשים?

עלינו? על עם ישראל? על גאולה? על פרנסה? בריאות?

הכהן הגדול היה מתפלל תפילה קצרה מאוד- אם הוא היה מאריך בתפילתו, הדבר היה מפחיד מאוד את העם, שהרי יכול להיות שהוא מת בפנים.

מדהים לראות את נוסח התפילה של הכהן הגדול, בזמן הכי גדול של השנה[7]–

"יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שאם היתה שנה זו שחונה (כלומר, ללא גשם) תהיה גשומה, ולא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה (ולא יסור השלטון מבית יהודה), ולא יהו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה, ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים".

המשמעות של "תפילת עוברי דרכים" היא שכאשר ישנם אנשים ההולכים בדרכים, הם מתפללים שלא יהיה גשם, ואינם מתחשבים בציבור הצריך לגשם.

 

זהו? רק פרנסה, שמירת השלטון וגשמים? מה עם הצלחה מדינית, גאולה, תיקון המידות, בריאות, לימוד תורה? חסרים דברים לבקש עליהם?

 

אלא, נראה שהתפילה הזו מדויקת ביותר. אם ישנה פרנסה, ישנם גשמים, והשלטון הוא תקין, יציב והגון- הכל כבר מוכן לעולם מושלם. כל מה שחסר תלוי רק באדם עצמו.

מתוך תפילתו של הכהן הגדול במעמד הכי עוצמתי של השנה אנו למדים- אף אחד לא יתקן בשבילי את המידות שלי! אף אחד לא ידאג לבריאות שלי אם אני לא אדאג לעצמי ואשקיע בעצמי! מי ידאג ללימוד התורה שלי אם אני לא פותח ספר?

 

הכל תלוי בנו- כל מה שצריך זו תשתית ראויה, ומכאן האחריות מוטלת עלינו, מיום הכיפורים הזה, ועד ליום הכיפורים הבא.

 

נעילה ופתיחה

 

מכאן ניתן לראות כי בסיומו של יום כיפור, בסוף תפילת נעילה שבה ננעלים השערים, מייד לאחר תקיעת השופר- אנו מבקשים מייד פתיחת שערים. למה? הרי ברגע זה השערים ננעלו!

אלא, אנו מבינים כי כאשר ננעל שער- נפתח שער אחר. כאשר ביקשנו על התשתית של השנה החדשה, אנו מבקשים על פתיחת השערים שלנו, של עבודתנו הפרטית. מכאן, השנה לרשותנו, והיא תיראה כפי שאנו נעשה אותה.

 

כתיבה וחתימה טובה!

 

בהוקרה,

דוד פנחס איפרגן.