פרשת בא

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: פרשת השבוע

פרשתנו, פרשת בא, מספרת על המכות אשר נתן ה' לפרעה ולמצריים ועל שחרור עם ישראל.

דרך סיפור הפרשה, אנו לומדים על כמה וכמה ענינים אשר נוגעים לחיי היום יום שלנו.

כאשר נסתכל על עניין מכת בכורות, נאמר בספר שמות פרק יב' פסוק כט': "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וי-ה-ו-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה".

רבותינו ז"ל, שואלים על פסוק זה: מילא יבוא ויכה את המצרים שרדו בעם ישראל, אבל אותם השבויים השרויים בבור (בית כלא) מה חטאו? למה הבכורות שם גם נהרגו?

ומסבירים רבותינו, מפני שאולם מצרים שמחו לאידם של היהודים במצריים אשר סבלו, ולא השתתפו בצער ובסבלו של עם ישראל ולכן, יענשו אף הם. מכאן ניתן ללמוד, שאפילו מי שלא השתתף במעשה אלא רק נהנה מהצד, נענש.

בהמשך, אנו פוגשים מקרה הפוך – עם ישראל יוצא ממצריים ומגיעים אל הכלבים המצריים, ושם נאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למען תדעו אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל"

על אותה שתיקה שלהם, זכו הכלבים בכמה דברים: האחד, כל בהמה שנטרפה ואינה כשרה למאכל, נותנים אותה לכלבים למאכל, וכן בעניין השירה של החיות לפני הקב"ה, זכו לומר "בואו נשתחווה לה' אלוקינו" זוהי שירתם של הכלבים להקב"ה. בנוסף, כדי להכשיר עורות לתפילין, משתמשים בצואה של כלבים.

בכל אופן, מדוע הכלבים לא נבחו? מפני שראו את הנס שעשה אלוקים לעם ישראל, הבינו את גודל החשיבות ולא נבחו, גם כדי שאומות העולם ידעו שלא בפחד יצאו בני ישראל כי אם בבטחון, שידוע שכלב מזהה פחד ולכן תוקף, ופה אפילו הכלבים לא פתחו את פיהם, אלא ישבו ודממו. וכדי להבין את המיוחד בכך שלא נבחור, בגמרא מובא ההסבר על כך שישנם שלושה משמרות בלילה: במשמרת ראשונה – החמור נוער, במשמרת שניה – הכלבים נובחים וכו' (מחצות הלילה זוהי המשמרת השניה), וכן מצינו ת"ר בשעה שמלאך המוות בא לעיר כלבים נובחים, ופה היו גופות של המצרים מוטלות בכל ארץ מצרים ולא נבחו.

בנוסף, הכלב ידוע הרי גם בעזות מצחו, כפי שנאמר: "שלושה עזין הן – ישראל באומות, כלב בחיות, ותרנגול בעופות" מה שמסביר שכלב היא חיה שכולה גשמיות ותלויה בסביבתה, כגון, הדוגמא שנתנו כי בשעה שמלאך המוות בא ועצם עזותו וכן במשמרת שנייה שנובחים, ובכל אופן בזמן יצאת מצריים הכלבים התגברו על רגש הגשמיות הטבוע בהם והצליחו לעלות למעלה של רגישות רוחנית מיוחדת, והמיוחדות שזה מוזכר דווקא במכת בכורות שהיא מכה של השחתה, שאפילו לכלבים הגשמיים יש אפשרות להתעלות מעבר למה שאירע ולראות יותר מן הטבע ששם, אז כל שכן אנחנו, עם הנשמה הטהורה המיוחדת שלנו, צריכים ללמוד מכל מסביבתנו כדי לעלות מעבר לטבע הגשמי הבסיסי הטמון בנו, שלפחות טבועה בו כוח רוחני, ולהידבק ברוחניות שבעולם.

דבר נוסף שניתן ללמודך מכך, שאל לו לאדם לחשוש מהגשמיות שבו ומהטבע שלו, כלומר – מהיצר הרע שאולי שולט בו, כי גם מ"בירא עמיקתא" (בור עמוק) אפשר לזכות ולהתגבר ולהגיע להישגים גבוהים על ידי התגברות אישית.

ניתן לומר שבכך התורה מספרת לנו כי בני ישראל תיקנו את החטא של לשון הרע והלשנה, שידוע, שחטא זה ראה בהם משה רבינו ואמר: "אכן נודע הדבר". – כלומר משה רבינו אמר שבכלל חטא זה של לשון הרע, הוא הוא הגורם לכך שהם נשארים עדיין בגלות! ולא יוצאים ממצריים.

לפיכך, באה התורה כאן לספר לנו שהם זכו לתקן את חטא הלשון, ולכן זכו להיגאל, וההוכחה לכך: שלא חרץ להם כלב לשונו! שכן, אילו עדיין היו בעלי לשון הרע, הרי כבר אמרו חכמינו: "כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים".

 

"החדש הזה לכם ראש חדשים" היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל, כמו שכתב רש"י בתחילת התורה: "בראשית" – לא היה צריך להתחיל את התורה אלא "מהחדש הזה לכם…" שהיא המצוה ראשונה בה נצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים וכו'.

נשאלת השאלה הידועה, מדוע דווקא מצוות החודש ניתנה בתור מצווה ראשונה?

על פי פירוש הספורנו, מצווה זו התחילה מציאות של כוחה של הבחירה, שאלוקים בחר בנו, מאחר וסתם עבד אין לו אפשרות של בחירה או זמן, וכאן, אלוקים נותן את הזמן בידנו – אתם קובעים מתי חל החודש, הזמן ניתן בידכם – זה הסימן שיצאתם מעבדות, שאתם עכשיו בני חורין.

מכאן ניתן ללמוד על הקשר בין התחלת התורה לבין "החודש הזה לכם" – התחלת התורה עוסקת בבריאת העולם, שהתחילה בבריאת הזמן "בראשית ברא אלקים", מבאר הגר"א שאלוקים ברא את המימד של הזמן הרמוז בבראשית, ולכן נאמר "יום אחד" ולא יום ראשון, שעדין לא היה שייך להשתמש במספר הסידורי. וכשניתנה תורה לישראל, ניתנה להם המצווה הראשונה "החדש הזה לכם" שהזמן יהיה מסור להם לקדשו.

להשאיר תגובה