ראש חודש שבט ופרשת השבוע וארא

פורסם על ידי הרב דוד איפרגן ב . קטגוריה: ראשי חודש

ראש חודש הוא שורשם של כל שאר הימים הטובים, שכן כל המועדים נקבעים על פי תחילת החודש.

ערב ראש חודש הוא זמן מיוחד, מפני שהוא היום הראשון שלאחר מולד הלבנה. כפי דרכנו, צריך לשוב ולהדגיש- לכל זמן יש כוח מיוחד משלו, והשפעה ייחודית אשר היא מופיעה במיוחד באותו הזמן. ראש חודש סגולתו היא בכך שבוקע רקיעים שנוצרו עקב עוונותיו של האדם.

סגולתו של ראש חודש, שדן בהעצמת הכוח הרוחני של האדם, מאפשר לו להגדיל את כוח הרצון והעשייה שלו.

כוח הרצון של האדם נחלש עכב היחלשותו של הכוח הרוחני. עוונותיו הם אלה שמחלישים את כוחו הרוחני. דבר זה מונע ממנו להתחבר לבורא עולם, על מנת שיעזור לו לצאת מהגלות בה הוא שרוי.

אבותינו הקדושים, הם שבאים לעזרינו.

מקובל להאמין שאבותינו הקדושים קמים מקברם בראש חודש ומתפללים לבורא עולם ועל ידי תפילתם הם בוקעים את כל הרקיעים. בעת הזאת, כל אדם אף אם חובותיו עולים על זכויותיו, יכול להתחבר לכוח הרוחני של תפילת האבות וע"י כך לעבות את זכויותיו. וכך, העזרה שהאדם מקבל מבורא עולם, מסייעת לו לצאת מהגלות הפרטית בה הוא שרוי.

לראש חודש שבט יש מסוגלות אנרגטית אחת: לשמור על האדם מפני העבר שלו. כיצד?

אם נגזר על האדם עונש של מחלה/כלא/מחשבות קשות/קריסה כלכלית/גרושין/מוות וכו'… משמיים ריחמו עליו והוציאו אותו מהחושך וקיצרו את זמן הסבל, ואם האדם לא ייקח את העולם החדש שלו ויכניס בו תכנים חדשים של עשייה או גופנית או רגשית או רוחנית, העבר שלו יחזור וישלוט בו דרך הדמיון=הכוח המדמה, בכל תקופת העונש שקוצרה.

כיצד? ע"י כך שהכוח המדמה יתחיל לדבר אתו דרך אותם תכנים בהם הוא תקוע. כל זמן שהדמיון של האדם מדבר אתו, זה אומר שהאדם לא יצק תוכן חדש והוא בסכנה שהזמן של העונש שקוצר יחזור וישלוט בו ברמה דמיונית.

הריפוי של קיצור הזמן, הוא ע"י יציקת תכנים חדשים שקשורים לתוכן ממנו השתחרר. אלו התכנים שבעטיים נגזרה עליו גלות. כמו אם התגרש –שיתחתן.

חוסר תכנים, חוסר נטיעה של רעיון חדש – יגרמו לבעיה שתחזור שוב ברמה של כוח מדמה.

חוסר מודעות לכוח הרוחני הטמון בחודש שבט, תגרום לכך שחודש זה יעבור מבלי שתדע מהו.

חשוב להדגיש שהמודעות של האדם היא חלק עיקרי בתהליך, וללא המודעות של האדם- הרי שמעורבותו בתהליך חשוב זה, תהיה קטנה ולא משמעותית. ככל שלאדם מודעות גבוהה יותר – תתעצם החוויה הזו של הקבלה ותגבר התפילה של האדם לבורא עולם, שיעזור לו בדרכו ויחזק את הזרימה, להמשיך את עשייתו בהווה. על ידי כך אנו מקטינים את התכונות השליליות שלנו במהלך הזמן, ומגדילים את התכונות החיוביות שלנו בחודש.


י"ב חודשים – כנגד י"ב צירופי שם ה'

יש לדעת, כי כל המציאות הסובבת אותנו היא בעצם צורות שונות של התגלות ה' בעולם. הקב"ה מתגלה באופנים שונים, ובדרכים שונות, וכך גם ברא הקב"ה את העולם. המייצג של כל דבר בעולמנו, הוא שמו. כששואלים אותנו מי אנחנו, אנו עונים כתגובה מה שמנו. כך הוא עם הבורא, שמותיו הם המייצגים אותו – הם ההתגלויות שלו, ובהם הקב"ה ברא את העולם. כך, ידוע כי ההתגלות של מידת הדין בעולם, היא בשם "אלוקים" וההתגלות של מידת הרחמים בעולם, היא בשם "י.ה.ו.ה". מובן הדבר, כי העולם מורכב הרבה יותר ממידות אלה, וכי יש חלקים וצדדים רבים מספור בעולמנו. אפילו חלקיו השונים של הזמן הינם ברואים של הקב"ה, ואף הם נבראו בשמותיו השונים. מעניין לדעת כי משמעות שם הוי"ה היא מי שמהווה את העולם בכל עת, בכל רגע ורגע. כך, ניתן לראות שצירופי האותיות השונים של שמו, מציינים את הכוונות השונות שהיו לברוא בבריאה, אך הקודים – הסדר של האותיות, משתנים בהתאם לנברא המסוים, או לזמן מסוים, בכל חודש וחודש.

ההוויה של חודש שבט לקוחה מספר ויקרא, פרק כ"ז פסוק ל"ג: "לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל".

ההוויה של חודש שבט היא: ה.י.ו.ה.

זוהי הוויה שבכוחה לעזור למודעות של האדם לשבור את המבנים שהעוונות בונים במודעות של האדם, הדרך היא על ידי עבודת המידות ותשובה. הוויה זו אף עוזרת להתגבר על עקבות ומסכים שמקורם בשורשו הפנימי של האדם.


פרשת וארא

לכל פרשיות התורה יש מאפיינים מיוחדים שנותנים אור מיוחד על הפרשה. בתורה חבויות "פנינים" רבות ואנו צריכים רק לגלות אותם וע"י כך לתת לנו כוח לכל ימות השבוע .

מפרשה זו אנו חווים את כוחה של התפילה. ע"י כוח זה, אנו יכולים למשל לקצר את זמן הגזרה במידה שנגזרה על אדם מסוים. כפי שרואים בפרשה זו, הבינו האבות שאפשר לקצר את הגלות ע"י כוח התפילה.

בתהילים, שחיבר דוד המלך ע"ה, פרק צ' פסוק ד', נאמר: "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה", דהיינו שדוד המלך אמר ששבעים – שמונים שנותיו של האדם אם נגזר עליו חלילה גזרה, יכולים להתקצר ולעבור מהר כמו יום אתמול שלא ירגיש בכך וזאת ע"י כוח התפילה.

בפרשתנו, פרשת וארא פרק ו' פסוקים ב-ג נאמר: "ויְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" -כותב רש"י הקדוש על הפסוק וָאֵרָא – אל האבות, דהיינו, שרש"י הקדוש מסביר שהקב"ה נראה אל האבות הקדושים. ונשאלת השאלה מה רש"י הקדוש בא לחדש לנו בדבריו אלו? הרי זה נאמר מפורש בתורה שכתוב "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב ."

אפשר להבין זאת ע"פ דברי רש"י הקדוש במקום אחר. על חומש במדבר פרשת מסעי על פרק לג' פסוק א': "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" שמשם נלמדים בר"ת כל ארבעת הגלויות שגלו עם ישראל, והם: אדום(עשיו), מדי (המן), בבל (נבוכדנצר), ויון (אנטיוכוס). כנגד ארבעה דורות שחטאו לקב"ה: דור אנוש (הראשונים שעבדו עבודה זרה), דור הפלגה (רצו להילחם בקב"ה), דור המבול (היו פרוצים בעריות וגזל) ודור אנשי סדום. כולם פגעו בשמו של הקב"ה “יְהוָה“ שמורכב מארבעה אותיות וע"כ נענשו בארבעה גלוית.

אומנם, אם האבות הקדושים היו שומעים מהקב"ה את שם “יְהוָה“, היו דואגים שכל תיקון העונש היה כבר בגלות מצרים, אבל הקב"ה רצה מסיבותיו הוא, שיתוקן החטא בארבעה גלויות ולכן לא נודע לאבות בשם “יְהוָה “.

יש קושי להבין איך האבות היו מתקנים את החטא ומונעים את הגלויות? הרי הם היו רק שלשה אבות ושמו של הקב"ה מורכב מארבעה אותיות.

כתוב בספרים הקדושים: למה נקרא שמם של אברהם, יצחק ויעקב “אבות“? כיון שהם שקולים כנגד כל עם ישראל, ולכן הם יכולים לתקן את כל הגלויות אפילו שהיו רק שלושה.

ולפי זה מובנים דברי רש"י הקדוש, שהיה קשה לו להבין למה הקב"ה לא יכול להתגלות לאבות הקדושים בשמו “יְהוָה“? הרי הם ממילא רק שלושה ולא יכלו לתקן את הגלויות, ולכן אמר וָאֵרָא – אל האבות, לומר שכיון שהם שקולים כנגד עם ישראל יכולים לתקן את הגלויות.

ועוד מתרצים ע"פ מעשה שכתוב בחז"ל שרבנו הקדוש למד כל יום עם אליהו הנביא. פעם אחת אליהו הנביא איחר לתלמודו ושאל אותו רבינו הקדוש מדוע הוא איחר? ענה לו שבכל ראש חודש הוא מעיר את האבות כדי שיתפללו על עם ישראל וקודם מעיר את אברהם שיתפלל. שגומר משכיבו בחזרה ואח"כ מעיר את יצחק שיתפלל וכו' ולא מעיר את כולם ביחד, כיון שאם כולם יתפללו ביחד תגיע הגאולה לפני הזמן שנגזר, בטרם הכינו בני ישראל תכנים חדשים לחייהם.

ובגלות מצרים נגזר על עם ישראל גלות של ארבעה מאות שנה והקב"ה רצה להוציא אותם יותר מוקדם אחרי מאתים ועשר שנים, לכן העיר את כל האבות הקדושים יחדיו כדי שיתפללו ויביאו את גאולת מצרים מוקדם יותר משנגזר. וזה מה שאומר רש"י הקדוש וָאֵרָא – אל האבות, לומר שהקב"ה העיר את כל האבות יחדיו.

מכאן, אנו רואים כמה דרגות בדרכי השם:

א. כוח תפילתם של האבות הקדושים, קיצר את הגלות מארבעה מאות שנה למאתיים ועשר שנים.

ב. כוח האחדות – שכל אחד מהאבות של עם ישראל אפילו בסדר גודל של האבות הקדושים, אם יבוא בכוחות עצמו לבד אינו יכול להושיע כמו שכולם ביחד מושיעים.

ג. ענין הזמן של התפילה שמצאנו בדברי חז"ל הנ"ל שהתפללו האבות הקדושים יחד, אבל בראש חודש כל אחד התפלל בנפרד ואם היו מתפללים ביחד היו מקדימים את זמן הגאולה.

ד. ענין התפילה במניין של לפחות עשרה אנשים. שככל שמצרפים יותר אנשים לתפילה יש יותר כוח ואיכות לתפילה שיש מושג “ברוב עם הדרת מלך“. דהיינו, שככל שיש יותר אנשים שמתפללים הוא יותר מכובד ויותר משפיע לפני המלך (הקב"ה). כמו שראינו פה שאם העזרה שאנו מקבלים בראש חודש היא על ידי אבותינו הקדושים, אבותינו הקדושים קמים מקברם בראש חודש ומתפללים לבורא עולם ועל ידי תפילתם הם בוקעים את כל הרקיעים. אם האבות היו מתפללים ביחד, היה להם יותר כוח והשפעה והיו מביאים את הגאולה.

להשאיר תגובה