ט' באב
תשעת הימים הראשונים של חודש אב חותמים את שלושת השבועות [1] של האבלות הקבועים במסורת היהדות. למעשה, תשעה באב הוא יום קשה, עם כוח רוחני עצום שבמהלך ההיסטוריה התבטא באופן שלילי במיוחד. ביום זה [2] קרו דברים רבים לעם ישראל: נגזר על עם ישראל להישאר ארבעים שנה במדבר בעקבות חטא המרגלים ולמות שם (רק בני אותו הדור נכנסו לארץ), חרבה העיר ביתר שהייתה עיר גדולה ומבוצרת, שמפלתה הכריעה את גורל המאבק היהודי ברומאים וגם בר כוכבא נהרג שם, בתשעה באב גם נחרבה העיר ירושלים על ידי הרומאים, בתור הצעד הראשון להפיכתה לעיר אלילית-רומאית. בתשעה באב, בדיוק באותו התאריך, בהפרש של כמה דורות, נחרבו שני בתי המקדש בירושלים. [3]
חורבן בתי המקדש לא היה השואה הראשונה של העם היהודי בתשעה באב. השורש הרוחני הפנימי לתשעה באב הוא אירוע קדום יותר שהתרחש ביום הזה – "חטא המרגלים". כשהמרגלים נשלחו לתור את הארץ, הם הלכו ארבעים יום עד שחזרו בתאריך: ט' באב. עיקר הליכתם היתה בחודש תמוז אשר שולט בו חוש הראיה, שנאמר: "ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בוא אל הארץ אשר נתן להם ה'"[4]. הנה פגמו בחוש הראיה, על ידי שהסתכלו בעין רעה על הארץ הטובה שהבטיח הקב"ה לישראל. "וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום"[5], שזה היה בחודש אב חודש והוציאו דיבה על הארץ, ובני ישראל שמעו בקולם, "ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא"[6]. הנה פגמו בני ישראל בחוש השמיעה על ידי ששמעו בלשון הרע של המרגלים. אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר הקב"ה: "הם בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות"[7]. הרי מבואר שאם לא היו בוכים בכיה של חינם לא היה בית המקדש נחרב וכתוצאה מכך נגזר עליהם חורבן שני בתי המקדשות[8].
הסיפורים בתורה הם נצחיים ותמיד באים ללמד אותנו על מצבנו כיום, כיחידים וכחברה. גם בימים אלה, פעמים אנו שומעים את המונח "ארץ אוכלת יושביה"[9] בקונוטציה שלילית לגבי ארץ ישראל. כל המרגלים, חוץ משניים, טעו בקריאת והבנת המציאות, הם נאחזו ברובד החיצוני של הארץ ולא הצליחו לראות את פנימיותה, הפירוש האמיתי, הרוחני והפנימי של המונח "ארץ אוכלת יושביה" נשאר צפון, והפירוש החיצוני עשה כותרות.
אם כך, מהו טבעה האמיתי של הארץ? חכמי ישראל גילו לנו דבר מה על "טבע האכילה", המזון תמיד נהפך לניזון. למעשה, המזון שאנו אוכלים המועבר לאברים השונים, נהפך למהות האיבר שאליו הוא נכנס ממש כגון שהחלק מהמזון הנכנס למח, נתהפך למח, והנכנס ללב, נתהפך ללב וכו'. בכל אכילה גשמית יש גם רובד של אכילה רוחנית והשאיפה היא שהמזון תמיד יעלה לדרגתו הרוחנית הגבוהה יותר של הניזון.
על דרגתה ומעלתה הרוחנית הגבוהה של ארץ ישראל ניתן גם ללמוד על ידי התבוננות פשוטה בשימוש במונח "עולה לארץ"- לגבי אדם הנכנס לארץ ישראל, או המונח "יורד מן הארץ"- לגבי אדם היוצא מן הארץ. מדוע להשתמש במונחים של עליה ו-ירידה לגבי ארץ ישראל, בשעה שאין לכך כל תקדים לגבי מדינות וארצות אחרות? התשובה לכך ברורה. ארץ ישראל היא הגבוהה שבארצות, כמובן שאין הכוונה לגובה פיזי במספר מטרים מעל פני הים, שהרי ישנן מדינות בעולם הגבוהות ממנה מבחינה פיזית, אלא הכוונה גבוהה מבחינה רוחנית, ארץ ישראל זכה יותר.
מה המשמעות של כל זה עבורנו?
ראשית, ראינו ששניים מתוך שנים עשר המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה הביעו עמדה אחרת לגבי הארץ. כלב בן יפונה בשמעו את דבריהם של יתר המרגלים, משתיק את העם ומגיב: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ" [10]. זאת אומרת שלמעשה הכול תלוי בדרך הפירוש וההסתכלות על המציאות, אם מבחינה חיצונית או פנימית. לדוגמא: אדם האוכל בתאווה במהירות ושלא בדרך ארץ, מרגיש לאחר מכן כבד ועייף ולעיתים אף תשמע אותו אומר, "אכלתי כמו בהמה, אני בקושי יכול לזוז", והכל משום שהוא אכל אכילה לא רוחנית והוא מרגיש שהאכילה "הורידה" אותו. בדומה למצב של אכילה מקולקלת[11] העלולה להביא להקאה של המזון מתוך הניזון, כך ארץ ישראל שאוכלת יושביה, עלולה להקיא מתוכה את היושב בה שאינו עושה את העבודה הרוחנית הנדרשת ממנו, ולמעשה מורידה אותו לדרגה רוחנית נמוכה יותר מחוץ לארץ. זה מה שקרה לפני אלפיים שנה לכל עם ישראל וזה מה שלעיתים קורה עם יחידים כיום.
ט' באב הוא יום צום לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני. אבל לא מדובר רק על החורבן הפיזי, ט' באב מציין את השבר הנורא שאירע בעם ישראל לפני אלפיים שנה, שנאת-חינם, ניכור ופירוד תפסו את מקום אחוות האחים והליכוד שאפיינו את עם ישראל בימי הזוהר של בית המקדש, ולכן יש לנו צורך בעבודה ועלייה רוחנית.
אחד משמותיה המקראיים של ארץ ישראל מרמז לנו על הצורך בעבודה רוחנית – "ארץ כנען". כנען, אותיות "נכנע", במקום שכולנו נעמוד על שלנו בעקשנות טיפוסית, הגיע הזמן שנהיה קצת יותר כנועים האחד כלפי חברו, קצת יותר וותרנים, קצת יותר סלחנים ונפסיק לבכות. אותה בכיית חינם שבכו בני ישראל במדבר הביאה לגזירה קשה מאוד, כל אותו הדור מלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה [12], לא זכו להיכנס לארץ ישראל, כל העם נשאר במדבר עוד ארבעים שנים. במעגל השנה היהודי, בעקבות בכייתם של אבותינו, מועד תשעה באב הפך מאז ליום של חורבן והרס.
בלשון החסידות, בתשעה באב מגיעים אל נקודת אין שמכוחה מגיע היש החדש, שאינו יכול להופיע כל עוד נמצא היש הישן, כמו ריקבון הגרעין לפני הצמיחה החדשה. מכאן ניתן להסיק מהי עבודת הנפש הנדרשת מכל אחד ואחת כדי להגיע לטוב הגנוז בתשעה באב? להיות בדרגת "אין", במידת השפלות החיובית, "ונפשי כעפר לכל תהיה". זהו סוד העפר של אברהם אבינו, שאמר על עצמו "ואנכי עפר ואפר"[13], והוא העפר שהכוחות אשר מעל הטבע מחיים אותו כמו החורבן והמיתה בתשעה באב שמביאים אותנו לאין שלאחריו יצמח היש החדש, אבל אם ננהג במידת השפלות כעפר, 'נחסוך' את הצרות הללו ונוכל להתחדש באמת ללא מוות וכאב[14]. למעשה, העבודה שאדם צריך לעשות "בתשעה באב מיום שני בערב עד יום רביעי בצהרים" היא להפוך את הקיבעון של תפיסת המציאות שלנו על כאב ואשמה. הפיכת ההרגל והקיבעון לוקחת בערך שבעה שבועות בדיוק כמו ספירת העומר שקשורה למותם של עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא"[15].
מה שנחוץ לנו בדחיפות זו הודיה גדולה, הכרה של כל הטוב שבאמת יש לנו כאן. די בהתבוננות על הפלא ההיסטורי, רוחני, דמוגרפי שאין לו תקדים – אין עוד עם בעולם שזכה לחזור לאדמתו אחרי 2000 שנות גלות, אין עוד מדינה שהצליחה להתפתח בתאוצה שכזו בזמן כה קצר, רק עובדות אלו מספיקות להוליד בנו גל שלם של הכרת הטוב. חייבים לפתח ראיה רוחנית, להגיע לקיום רוחני יותר בארץ ישראל. כל עוד נמשיך לבכות על כל הקשיים, על החיצוניות שבמציאות, לא נצליח להיגאל וכדור השלג ימשיך להתגלגל.
ימי הדין הופכים לימי רחמים בשבת שאחרי תשעה באב הנקראת "שבת נחמו", שבה מתחילה סדרת הפטרות הנחמה, "נחמו נחמו עמי"[16]. הטוב מתגלה בשיאו באמצע החודש, ט"ו באב, כאשר הירח מאיר בשלמות ב"אור כי טוב", כמו שנאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב… שבהן בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים"[17] – "אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל [בט"ו באב] וּבַחֻורִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִיחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם… וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם ה'"[18]. במהרה בימינו אמן.
בברכה,
הרב דוד פנחס איפרגן שליט"א
נשיא עמותת "עולם חסד"
___________________________________________________________________
[1] "תקופת בין המיצרים"- תחילתה ביום י"ז בתמוז וסיומה בתשעה באב.
[2] לאורך כל ההיסטוריה ידענו בתקופה זו רק חורבן, הרס ואסונות גשמיים ורוחניים כאחד.
[3] אירועים נוספים שקרו בט' באב: גירוש יהודי אנגליה נעשה בתשעה באב. יהודי אנגליה גורשו לפני כשבע מאות ועשרים שנה על ידי המלך אדוארד הראשון, וכל מי שלא ברח- נהרג. גם גירוש ספרד, שחל לפני כחמש מאות ועשרים שנה חל בסביבות תשעה באב. הכנסתם של יהודי רומי לגטו, לפני כ- 451 שנה, וגירוש יהודי צרפת לפני כ-705 שנה, פריצת מלחמת העולם הראשונה ואישור תכניות הנאצים לכלוא את יהודי פולין בגטאות אירעו בתשעה באב.
[4] ספר במדבר, פרק לב', פס' ט'.
[5] ספר במדבר, פרק יג', פס' כה'.
[6] ספר במדבר, פרק יד', פס' א'.
[7] סוטה ל"ה.
[8] בית המקדש הראשון נחרב משום שבחברה של אותה התקופה הייתה נפוצה התנהגות נוראה- שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה. זו חברה שלא יכולה להמשיך להתקיים כחברה, וברור לכל שאין היא יכולה להכיל את האלוקים בתוכה. חברה שכזו חייבת להיחרב, ולתקן את עצמה מחדש. אז בית המקדש הראשון נחרב- ונבנה מחדש. אבל בית המקדש השני לא נבנה עוד. בבית המקדש השני היו צדיקים רבים, תלמידי חכמים ובני תורה, היו בו נביאים, קדושים וגדולים, אבל הייתה בו "שנאת חינם".
[9] ספר במדבר, פרק יג', פס' לב'.
[10] ספר במדבר, פרק יג', פס' ל'.
[11] בין אם עצם האכילה מקולקלת ובין אם המזון מקולקל.
[12] יהושע בן נון וכלב בן יפונה היחידים שאמרו את האמת מתוך 12 המרגלים.
[13] ספר בראשית , פרק יח', פס' כז'.
[14] סוטה ה, א, שמי שנעשה שכן לעפר בחייו זוכה לתחיית המתים.
[15] תענית כו, ב.
[16] ישעיה מ, א.
[17] בימי הנחמה שאחרי תשעה באב מגיעים לדרגת, גילוי האור הטוב.
[18] ירמיה פרק לא', פס' יב-יג.