חודש תשרי: ראש השנה ויום הכיפורים

הרצאה זו, עוסקת בנושא ראש השנה, מהויותיו, איכויותיו, מנהגיו ובסולם דרכו האנרגיות עולות ויורדות, כשמטרתה היא ללמדנו להתחבר למהות שלנו, הטובה עבורנו ולהיזהר שלא לדבוק בשאינן כאלה.

ראש השנה: 

חודש תשרי מכונה בשלושה שמות: החודש השביעי, ירח האיתנים ותשרי.

בתורה, הוא מכונה החודש השביעי, מאחר והוא שביעי למניין שמתחיל בחודש ניסן (המכונה בתורה כחודש הראשון). בחודש תשרי, ישנם אחד עשר ימי חג (בחו"ל יש שנים עשר ימי חג). הראשון, שני ימי ראש השנה, אחד מדאורייתא ואחד מדרבנן. השני, יום הכיפורים ואחריו שבעת ימי חג הסוכות עד לשמיני עצרת. "החודש השביעי" ניתן לפירוש גם כ"שבועה". ה' נשבע לאברהם אבינו בשעת עקידת יצחק להפוך בחודש זה את מידת הדין, שזו אנרגיית הרשע, למידת הרחמים (שנוצרה בזכות עקידת יצחק שהתרחשה בראש השנה), המהווה את אנרגיית "הבינוני", כלומר, אדם שמאמין באמונה שלמה בבורא עולם, אך במעשיו הוא עובר דרך העוונות. לכן, בראש השנה חשוב שכל אדם יתפלל ויהיה עם עצמו וכן  ישמע תקיעת שופר, מאחר והיא מחברת אותנו לברית בין הבתרים וברית בין הבתרים מחברת אותנו למקום של שפע בזכויות, העולות ישירות לבורא עולם, עקב הבטחתו של הקב"ה לאברהם אבינו. כך, כשאדם שומע תקיעת שופר, האנרגיה שלו מתחברת לזיכרון של ברית בין הבתרים (עקידת יצחק). הזכויות, המצויות באותו זכרון, נפתחות ביום הכיפורים ועולות למעלה והנשמה עולה יחד איתן ומזוכה בדין בזכות אותן זכויות. 

במסכת ראש השנה דף י"ח נאמר כי שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד צדיקים, אחד רשעים ואחד בינוניים. הצדיקים נחתמים לאלתר לחיים ולבינוניים ניתנת האפשרות לשנות את גזר דינם עד ליום הכיפורים.

בנביאים, מכונה חודש תשרי בשם "ירח האיתנים", שנאמר "ויקהלו  אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג", הוא החודש השביעי. זאת, מכיוון ששלושת האבות (אברהם, יצחק ויעקב) הקרויים "איתני עולם" נולדו בחודש זה.

שמו השלישי של החודש, הוא תשרי ומקורו מבבל. "תשריתו" בבבלית משמעותו התחלה. "שתשרי תשבוק כל חובנו", כלומר, שבחודש זה נזכה למחילה.

אחת הבעיות של האדם בעולם, היא התחברותו למהות שאינה שלו, אותן אמונות  שגויות (עוונות) המלוות אותו ומקבלות את חיותן דרכו. ביקום, ישנה התרחשות תמידית של עליה וירידה של אנרגיות, במהלכן, "יונק" האדם אנרגיות, אותן אמונות שאינן שלו. לדוגמא, הוא שומע על מקרה שלילי שאירע וחש אשמה, משל היה זה מעשה שלו. כתוצאה מכך, הוא שרוי במעין "שיתוק" (אינו מסוגל לעבור במקום בו אירע המקרה, לשמוע את שמות האנשים הנוגעים בדבר וכו'), דבר שמביא אותו לחוסר אנרגיה תמידית, ללא יכולת להבין מדוע הוא פועל בדברים מסוימים בניגוד לרצונו הוא, לרגשותיו ולמחשבותיו. אנו ננסה להבין את הדברים הללו ולתת להם פיתרונות.

בתהילים ס"ב, אמר דוד המלך "אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזניים לעלות המה מהבל יחד". הבל זה, משמעותו אותן אמונות שגויות וחשוב להביו שהבחירה בכך היא בידי האדם.

בזוהר כתוב, שלפני ראש השנה מגיע הממונה על כל האמונות השגויות (עוונות)-"סמאל", המבקש מהקב"ה שהאדם ימשיך להיות רשע. לכן, על האדם להבין כי כל דבר רע שנתפס בו, אין לו רצון לעזוב, אלא להישאר באדם. הזוהר מזהיר אותנו ואומר – אל תחשוב לרגע שיהיה בסדר, תעשה שהכל יהיה בסדר. לכן, בסוף חמשה חומשי תורה, בספר דברים פרשת עקב, פסוק י"ח נאמר "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". מכאן, אנו מבינים שהחובה היא כולה על האדם. נכון הוא שישנם עוזרים כגון מטפלים, פסיכולוגים או רופאים. הקב"ה, תמיד שולח מישהו שיוכל להציל אותנו, אך הבעיה היא שהאמונות השגויות (עוונות), הקרויות למעשה "יצר הרע", יפעלו ככל שביכולתן כדי שאנו נאמין בהן וכוחן רב מאחר והן שוכנות בתוכנו זמן רב, הן עשויות מאנרגיית אש בעוד אנו בשר ודם. 

מהותו של חודש תשרי הוא ראש השנה. בכל שנה ישנה מהות חדשה אחרת והיא נחלקת לשנים עשר בסיסים שהם התכונות, הערכים, המידות, הרגשות והתחושות. באופן הכרתי, האדם אינו יודע שהמהות השתנתה ולכן חשוב שיהיה מודע לכך ויבין את השינוי.

בראש השנה, אורו של הקב"ה משתנה, בעקבותיו על הכלי לעשות שינוי במהותו. בהתאם לכך, הכלי עצמו, המקבל את האור צריך להשתנות בכדי שיוכל להכיל את המהות החדשה. אותה מהות חדשה מביאה עימה הזדמנות חדשה. אולם, ההרגלים של השנה הקודמת אינם מאפשרים את כניסתה של המהות החדשה ולכן עליהם להשתנות.

בכל שנה מאז בריאת העולם, יורדת מהות אחרת הנלקחת מששת ימי בראשית. אנו קוראים בתפילה :"אור חדש על ציון תאיר". "חדש" הוא במשמעות של לא מוכר. אם נפנים תובנה זו, נוכל להבין שאולי קיימת אפשרות שאנו טועים לפעמים כשאיננו מאפשרים לשחרר את העבר.

העולם נברא ב-כ"ה באלול והאדם נברא ביום השישי, משמע, בריאת האדם מקבילה לראש השנה. ראש השנה הוא יום לידת האנושות ולכן, ישנה התחדשות. האור של המהות אותה מוריד בורא עולם, נועדה לעזור לכלי להשתנות ולהידמות לאור החדש שירד.

 בתום שנה, האדם חש עצבות ובדידות מאחר שהאור של השנה הקודמת הגיע לסיומו ועדיין האור החדש טרם ירד. לכן, פרק זמן זה שהוא חודש אלול, מכונה חודש הרחמים. החרדה  והפחד אינם מאפשרים לאדם לקבל את השינוי ולכן, בורא עולם עוזר לנו, באמצעות חוקים הקשורים לאדם.

בראש השנה עומדים לרשותנו מספר עזרים (חוקים), שתפקידם לסייע לנו להתחבר לשינוי. כלי העזר החשוב ביותר שמלווה אותנו עוד מ"ברית בין הבתרים" (אותה כרת הקב"ה עם אברהם אבינו) הוא השופר. ברגע שאנו תוקעים בשופר, הנשמה והגוף מבינים שאנו עוברים תדר.

עזר חשוב נוסף הוא התפילה. ברגע שאנו ממליכים את הקב"ה בתפילה, אנו מבינים שיש מלך ואנחנו הנתינים שלו. כשאנו ממליכים את הקב"ה בערב ראש השנה, אנו עושים זאת דרך ההנהגה של שלוש הספירות: כתר, חוכמה ובינה. בספירות אלה, אנו ממליכים את הקב"ה באופן פיזי. בנוסף, אנו ממליכים את בורא עולם דרך ששת הספירות שדרכם ברא ה' את ששת ימי בראשית, שהם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. באמצעות ספירות אלה, אנו ממליכים את חוקיו ומקבלים אותם על עצמנו. מכאן אנו למדים, שצריך לשמור את החוקים, אם זו דרך התורה או העבודה העצמית שהיא העבודה שבלב, או באמצעות החסד כמו שאמר דוד המלך בתהילים "כי אמרתי עולם חסד יבנה".

ספירת מלכות היא למעשה העולם הזה, דרכה האמונות השגויות (העוונות) עלולות לשלוט באדם. לכן, אדם חייב להישמע לחוקים ואלו יצילו אותו מכל סטרא אחרא ומהעוונות שלא יכנסו לספירת המלכות וישלטו בו. כאשר האדם שומר על החוקים, האנרגיה של ספירת הבינה יורדת לספירת המלכות והאדם זוכה לתובנות נקיות המסייעות  לו להבין כיצד יוכל להילחם בעוונות.

בפסוק השני אותו אנו קוראים בתפילת מוסף בראש השנה, "אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם", אנו למעשה מבקשים מהקב"ה שידון אותנו לכף זכות בזכות מעשיהם של אבותינו.

בספר חבקוק נאמר "ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו'"(חבקוק ג' פסוק ב'). כלומר, עלינו להתחבר לזיכרון הפנימי שלנו, שהתחבר למהות החדשה שירדה אלינו. המהות, היא האור. הזיכרון הפנימי הוא כלי ההכלה שלנו.

בראש השנה, ישנם גם סימנים שאנו נעזרים בהם. כאשר אנו מעניקים משמעויות לסימבולים השונים, כגון תפוח בדבש או ראש של דג, אנו מקבלים כוח להתמיד באנרגיה של המהות שירדה. לכן, התפילה והשופר חשובים מאוד, מכיוון שפעולות אלה מחברות אותנו לעבר, לזיכרון ולהמשכיות של החיבור בין האור החדש לכלי, כלומר, מחבר אותנו לאורה של המהות החדשה.

בראש השנה, מתחברות ששת הספירות לקבלת החוקים והמצוות ברמות של דרך, ערך ומוסר.

לפי הקבלה, המציאות בנויה מאור וכלי. לאחר שסיימנו את בניית הכלי, במהלך היומיים של ראש השנה והאור של המהות החדשה נכנס בכלי, דרושים שמונה ימים נוספים, מלאחר ראש השנה ועד יום כיפור, על מנת לסיים את בניית הכלי הרוחני. ישנם אנשים שלא מצליחים לסיים את בניית הכלי הרוחני עד יום כיפור ולכן ה' נותן להם ארכה עד הושענא רבה.

בראש השנה, נכנסת הנשמה למשך עשרה ימים (מראש השנה ועד יום כיפור) לאנרגיה הקרויה השכינה, במהלכם היא מעתיקה את התכונות שיועדו לה למשך השנה הבאה. מדי יום במהלך אותם עשרה ימים, מקבלת הנשמה ספירה אחרת (כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). דרך הספירות, עוברת הנשמה את התיקון של כל השנה. כך, ביום הכיפורים מסתיימת המהות עליה דיברנו ומוטמעים באדם כל הקידודים והתיקונים של השנה החדשה ובורא עולם ממלא את הנשמה באור למשך כל התיקון שלה.

כעת נדון ביעקב אבינו (סיפור "סולם יעקב") ונחבר אותו לעניין ראש השנה.

יעקב אבינו נלחם במלאך האחראי על האמונות השגויות שחיותן היא מעשיית עוונות ותפקידו להשאיר את האדם באותן אמונות שגויות. כאשר האמונה השגויה מתחילה לבנות  מחשבה, רגש, תחושה ועשיה, יש לה הזכות לעלות בסולם יעקב כמו המצוות והיא מכונה "קטרוג". בישעיהו מ"ט פסוק י"ז נאמר "מהרסיך ומחרביך ממעיך יצאו". כוונתו של פסוק זה שהאמונות השגויות (העוונות) שוכנות ברובד עמוק מאוד של האדם, כך שהאדם אינו מודע להם כלל ורק ההרס והחורבן מעוררים אותו. לדוגמא: המרירות, התסכול והכעס שוכנים בכבד, הפחד והחרדה שוכנים בכליות, האשמה כשאינה משתחררת, שוכנת בריאות, המחשבות השליליות שוכנות בטחול והקנאה והשנאה שוכנות בלב. דהינו, אותן רגשות שליליים, פוגעים באדם דרך איברים אלו ואז הוא מתעורר. כאשר האדם דבק בקיום תרי"ג מצוות, הנחלקות לשס"ה גידים ורמ"ח איברים, המצוות נלחמות באמונות השגויות וכך האדם יכול להירפא מאותן אמונות שגויות שפגעו בו באופן פיזי.

בהמשך לרמז סולם יעקוב  "…מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו", חשוב לציין, כי לאותם מלאכי משחית יש זכות לרדת ולהיפרע על מעשיו הקלוקלים והרעים של האדם. לכן, בכל ראש חודש, יורדת אנרגיה שמטמיעה בנו תובנות כיצד להילחם באמונות השגויות המנסות להכשיל אותנו.

יעקב ניצח את המלאך וכאשר המלאך רצה ללכת, ביקש ממנו יעקב שיברכו. המלאך השיב לו "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (בראשית ל"ב, פסוק כ"ט). כלומר, למרות שנגזר עליך לחיות עם האמונות השגויות, זה עדיין לא אומר שאתה  צריך להסכים לכך. בכל שנה, יורדת אנרגיה המכונה ל"ו צדיקים ומוטמעת באדם. אותה  אנרגיה מעניקה לאדם את היכולת להגיע לתובנה כי הוא טועה ומסייעת לו לשחרר את האמונות השגויות. האדם מחויב להקשיב לאנרגיה זו במאת האחוזים, כמו שנאמר "נעשה ונשמע" וכך הוא מצליח להיחלץ מאותן אמונות שגויות, למרות הגזירה.

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" יעקב אבינו ראה בחלומו, סולם שעליו מלאכים עולים לשמים ויורדים לארץ. הוא התחיל להבין למה דווקא לו, כסא הכבוד מראה רמזים. יעקב אבינו הסביר לנו דבר חשוב מאוד – שהכל תלוי במעשי האדם "כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג', פסוק ל"ח). האדם במעשיו יכול לבנות עולם, כמו שנאמר "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ" (ישעיהו נ"א, פסוק ט"ז). כלומר, המלאכים העולים מעלה, הם האנרגיות שנוצרו ממטענים של רגשות, מעשים וכוונות טובות והם עולים להמליץ טוב בעדנו. מצד שני, קיים גם השלילי. ברגע שאדם נתפס באמונות שגויות (עוונות), אזי אמונות אלו יעשו הכל כדי להבנות באדם מחשבה, רגש, תחושה ועשייה.

באופן כללי, ישנם הרבה בתי דין אך אנו נתמקד בבית דין אחד, זה שנשען אך ורק על האנרגיות שעולות בכל יום דרך סולם יעקב. בסוף השנה, ניתן לראות האם האמונות השגויות (אנרגיות שקיבלו חיות מהעוונות וכל עוד האדם תופס בעוונו, הוא מחייה את אותן אמונות שגויות) הצליחו להסיט את האדם מהחוקים שנקבעו לו. כלומר, האם הצליחו להיכנס למחשבותיו, לרגשותיו ,לתחושותיו ולמעשיו. במידה והאמונות השגויות מנצחות את האדם, מתכנס בית הדין, המלאך האחראי על האמונות השגויות דורש שהאדם ימשיך עם אמונותיו השגויות לשנה נוספת והמלאך האחראי על המצוות נאלץ לענות "אמן" בניגוד לרצונו. כך, האדם נידון להמשיך שנה נוספת עם אמונותיו השגויות. במצב כזה, האדם ללא ידיעתו, שרוי במקומות לא טובים הסוגרים עליו, כמו מחלות, עוני ודברים שלילים אחרים. ברגע שמוטמעת בו אמונה שגויה והאדם מאמין שהיא האמת שלו והולך בדרכה, הוא מכונה רשע.

בתהילים כתוב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". כעת שהבנו מיהו רשע, אסביר כיצד זה מתקשר לאמונות השגויות. כר המחיה של הרשע הם האמונות השגויות, כלומר, הרשע מצליח לקיים את ייעודו באמצעות השימוש באותם אמונות  שגויות, הבנויות על חמש יסודות שהם: מוות, מין, רוח, חומר ונטישה. לדוגמה: כשמדובר באמונה שגויה שתבניתה מוות, עניין המוות יעסיק כל הזמן את האדם. אם לאדם יש אמונה שגויה שתבניתה חומר וברצונו לבנות בית, הוא יראה למולו את כל אותם מכרים שלו שרצו לבנות בית אך הסתבכו ולא הצליחו בכך. כתוצאה מכך, הוא יחוש אשמה (על כך שהם נכשלו) וימנע מעצמו לבנות את ביתו.  אדם עם אמונה שגויה שתבניתה "רוח", העוסק לדוגמא בלימודים פילוסופיים, ייתפס למאורעות הקשים עליהם הוא לומד, דהינו, אם הוא לומד למשל על חורבן בית המקדש וקורא על ההרג, ההרס והחורבן, מיד  יחל לחוש אשמה על אירועים אלו ובעצם סוגר את עצמו בעבר ואינו מאפשר לעצמו להתקדם בלימודיו. אדם שאין לו את אותה אמונה שגויה שתבניתה רוח, כשהוא למד על חורבן הבית, הוא יראה את התועלת ולא את האשמה, יפיק מלימודיו את המירב ויתחבר ל- ה' באופן נקי ולא שלילי.

האמונות השגויות, הן אלו המקבלות רשות משמים לפגוע באדם. היפוכן של האמונות השגויות הן י"ג מידות של הקב"ה, שבכוחן להילחם באמונות השגויות, על מנת  להביא את האדם להיות צדיק. כאשר י"ג המידות נלחמות באמונות השגויות, נוצר איזון בין האמונות השגויות המהוות את היצר הרע, לבין י"ג מידות, המהוות את היצר הטוב.

צדיק, הוא אדם ההולך לפי החוקים, אם באמצעות העבודה העצמית או בדרך התורה, ע"י שמירת תרי"ג מצוות, אי הקשבה לרגשות השלילים והישענות על עולם התורה בלבד. לתורה חוקיות של אלפי שנים וצדיקים רבים תיקנו אזהרות על גבי אזהרות והגנו בגופם על הדור הבא. כל דור משאיר נכס לדור הבא אחריו וכך האדם נשאר צדיק ולא ניתן לפגוע בו.

במידה והאדם בוחר בעולם העבודה העצמית או עולם התורה, הוא מחויב להקשיב במאה אחוז לספרי המוסר, לתורה ולחכמיה דרך שלוש עשרה המידות, שהן "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע חטאה ונקה" .

כעת, ננסה להבין את שלוש עשרה המידות ומהותן. ברשותכם, אקח את שלוש עשרה המידות מספרו של הרמ"ק (רבי משה קורדוברו) שהוא נר לרגלי ומרבית הרצאותיי לקוחות מספריו. הרמ"ק כתב את הספר "תומר דבורה", שהנו ספר מוסר קבלי שנכתב במאה ה- 16 ומקורו בספר "שופטים", שם מסופר על דבורה הנביאה שהיתה שופטת את ישראל בעודה יושבת תחת עץ התומר.

בספר, מותווית הדרך לתיקון המידות, באמצעות הידבקות במידותיו של האל. הרמ"ק מפרט את מידות האל (י"ג מידות). הוא מסביר שמדובר בפעולות מוסריות שעל האדם לנקוט, על מנת   ליצור השתוות בין מידותיו שלו למידותיו של האל. לדוגמא, ענווה, סובלנות, הצדקת הזולת, התנהגות לפנים משורת הדין, תיקון עצמי, אהבת הכל וכיבוש היצר.

הרעיון בשלוש עשרה המידות, שראוי לו לאדם לדמות לקונו שאז יהיה בסוד הצורה העליונה, "צלם דמות תבניתו". שלוש עשרה המידות נלקחו מספר מיכה: מ "אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם". הרמ"ק אומר, שאם ברצוננו להילחם באמונות השגויות, עלינו לדבוק במידותיו של בורא עולם, כלומר, להיות סבלנים, בעלי אורך רוח, בעיקר עם עצמנו ואח"כ עם חברינו. האדם חייב לסלוח לעצמו, לסלוח לשיגיונותיו של האחר ואז יוכל להסתלק מן האמונות השגויות, באמצעות הידבקותו בשלוש עשרה מידות של בורא עולם.

בפרק השני, מוזכרות תכונות נוספות התלויות במידת הכתר, בהן הענווה, מניעת הכעס, הארת פנים ועוד. מידות אלו מכוונות לאברי הראש: מחשבה, דיבור ומעשה. לדברי הרמ"ק, אדם חייב להכיר בבוראו בכל רגע ורגע וכך למעשה הוא מונע מהאמונות השגויות לדבוק בו. כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה".

להלן פירוש לשלוש עשרה המידות:

"אל רחום וחנון" – משמעותו, שכשם שהאל רחום וחנון, כך גם אנו צריכים להיות. כשם שהאל הוא "ארך אפים" כך גם אנו: סובלניים עם עצמנו ועם הזולת וע"י כך יתבטלו האמונות השגויות כמו כעס ופחד.

"רב חסד ואמת" – ה' גומל חסדים ודובר אמת ואנו צריכים לדבוק בכך שאין עוד מלבדו ואפס זולתו.

"נוצר חסד לאלפים"–  בכל פעם כשעולה אל הקב"ה מידת הדין, הוא לוקח את החסדים שלנו, פותח אותם ונזכר בטוב שעשינו. כך, גם אנחנו צריכים לזכור את החסדים ולנצור אותם בתוכנו, כאשר אנו מאיימים לפגוע במישהו אחר, נזכור את הטוב שבו ולא נפגע בו.

"נושא עוון ופשע" – בכל פעם כשאנו חוטאים, הקב"ה מסתיר את החטאים מהמלאכים האחראים על הוצאת גזר הדין מאותם חוטאים, ממתין שיחזרו בתשובה וכאשר אותם אנשים אכן חוזרים בתשובה, הוא משחרר את החטאים לצינור אנרגטי, שם נמצאות זכויותיו של האדם. הזכויות מתערבבות עם החובות ומכיוון שהזכויות הן יותר מהחובות, החובות מתבטלים. על כך אמר דוד המלך "ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה".

"חטאה ונקה"– כאשר הזכויות שלנו מגיעות להקב"ה בראש השנה, הוא אוסף את כל החטאים שהצטברו בצינור, בטרם יגיע המלאך האחראי על העוונות, יוצר "הסתר פנים" לעוונות וממתין עד יום הכיפורים שהאדם ישוב בתשובה ואז משמיד את כל אותם חטאים שבצינור. כך גם עלינו להשמיד את הזיכרונות השליליים ולסלוח לעצמנו ולאחרים על החטאים והשיגיונות שעשינו.

בדרך זו, אנו דבקים במידותיו של בורא עולם וכך בורא עולם מגן עלינו. כאשר האור מפתח את הכלי, הכלי מדמה עצמו לאור ושניהם מתפתחים כדי להידבק במידותיו של בורא עולם. זה נקרא כלי לאור.

דוד המלך אמר –"כי עולם חסד יבנה". בעולם החסד, החסד הוא המגן עלינו ולא נותן לנו לסטות מן החוקים. ניתן לומר כי קיימים שלושה בתי דין: אחד רשע, אחד צדיק ואחד בינוני. "בינוני", הכוונה לאדם שאמונתו היא בבורא עולם, אך מעשיו הם מהאמונות השגויות (הרשע) ועליו לבקוע עולמות בשביל לפרק את האמונה השגויה ולהגיע לאמונה בה'.

הבעיה היא שישנו זמן קצוב לשינוי, מראש השנה ועד יום כיפור. השינוי של האנרגיה מהרשע לבינוני נעשה מערב ראש השנה לעשרה ימים בלבד. לכן, בראש השנה הזה, כל אחד ינסה לחשוב שאולי הוא טועה וכך הוא יניע את המחשבות השגויות שהצליחו להקים  מבנים בהילה של האדם.

מזל מאזניים:

סימנו של חודש תשרי הוא מאזניים. למעשה, ישנם שנים עשר מזלות ברקיע, בהשפעתם נחקקו דברים רבים מאוד על עם ישראל.

המזלות הנן למעשה קבוצת כוכבים הנראים בצורות שונות וקבועים בגלגל המזלות. במרכזו של הגלגל נמצא מסלול השמש, כך שהגלגל מהווה כמעין רקע לכוכבים מאחורי השמש. בטרם זריחת החמה במלוא עוזה, ניתן לראות קבוצת כוכבים קטנה, כאשר ביום המחרת, נוכל לראות את אותה קבוצת כוכבים רק במיקום מעט גבוה יותר, וכך, בכל יום מתקדמת קבוצה זו. כעבור חודש ימים לערך, תופיע קבוצת כוכבים שונה לגמרי וכעבור שנה תמימה נוכל לחזות שוב באותה קבוצת כוכבים ראשונה מעל האופק, באותה שעה.

זו למעשה הסיבה שהקדמונים חילקו את הגלגל לשנים עשר קבוצות. כל קבוצה הייתה נראית למשך חודש ימים.

מזלו של חודש תשרי הוא צורת מאזניים – שתי כפות מאזניים וחוט משקולת בניהם. זהו רמז לכך שבחודש זה, נידון העולם כולו לפי מעשיו של האדם, הנשקלים במאזניים – עוונות מול זכויות.

אנו עומדים בפתחו של היום הקדוש, יום הכיפורים. ננסה להבין את מהותו של יום כיפור. לצורך כך, נחזור אחורה בזמן. ביום ו' בסיון, עלה משה רבנו להר סיני למשך 40 יום, לקבל את לוחות הברית. כשירד ב- יז' בתמוז, גילה משה שבני ישראל חטאו בחטא העגל. ה' אומר למשה רבנו "רד כי שיחת עמך". למעשה, ה' אומר למשה כי בני ישראל פגעו בו ע"י כך שהקשיבו לאמונה השגויה שתבניתה רוח ובנו עגל ביום הקדוש. הקב"ה אומר למשה כי אינו חפץ עוד בעם ישראל ובכוונתו להשמידם ולהפוך את משה לגוי (עם)  קדוש. משה אינו מסכים לכך ומבקש מה' שיסלח להם. וכך, לאחר שירד משה ב- יז' בתמוז ושבר את הלוחות, הוא קרא לעם ישראל באמרו "מי ל- ה' אלי!" וניקה מהעם את האמונות השגויות מתבנית הרוח שנתפסו בהם. ב-יז' בתמוז עולה משה רבנו שוב לארבעים יום נוספים, כדי ללמוד ולהבין מדוע קרה הדבר ויורד שוב בראש חודש אלול. בראש חודש אלול הוא עלה שוב בזמן שבני ישראל עשו תשובה. כדי שלא יטעו, במהלך אותם 40 יום הם תקעו בשופר והשופר ריכך אותם וחיברם לבורא עולם. לאחר 40 יום ב- י' בתשרי שזהו ערב יום הכיפורים, קרה דבר מדהים: התפייסות. ה' מתפייס עם עם ישראל ואומר "ויאמר ה' סלחתי כדבריך".

בתפילת "כל נדרי" שהיא התפילה הראשונה הפותחת את יום הכיפורים, נאמר בסופה "ויאמר ה', סלחתי כדבריך". כלומר, אנו נכנסים ליום כיפור עם "ההסכם" ש- ה' סלח לנו ומתחילים להבין את יום כיפור. כשמשה רבנו ירד עם הלוחות יחד עם סליחתו של הקב"ה לעם ישראל, נבנה הגרעין שנקרא "המשכן" ואחריו הותמר לבית המקדש. כך שלמעשה יום כיפור הוא יום של בית המקדש והתפייסות בין ה' לעם ישראל.

ידוע כי עיקר עבודת היום הקדוש, יום כיפור, היתה עבודת הכהן הגדול בבית המקדש. כל הסדר הנורא שכולו סודות עליונים, כפי שגילה הרשב"י בזוהר הקדוש, דברים עתיקים ונעלים בסדר העבודה:

 "והנה תכלית עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היתה לקשר את כל העולמות מתכלית הנקודה התחתונה של עולמנו השפל עד עצם אור האינסוף ברוך הוא ועל ידי יחוד כל העולמות והספירות כאחד זוכים לבחינה בפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ועוד נתווספו כל הדינים והגבורות ונעשו כל העוונות זכויות גמורות, היה לו כח לכהן הגדול להשפיע שפע ברכה על הכלל והפרט, תחתונים ועליונים ובשעה שהיה עובד היה הכהן הגדול מפשיט מעצמו כל בחינת החומריות, הגשמיות וגם מעט שהיה בו מכח ההכרה עד שלא נשאר אצלו שום בחינת הגשמיות החומריות אלא היה מתלבש בצורה רוחנית, אלוהית מהעליונים עד שאפילו המלאכים היו בדלים ממנו וכל כך היה מתקדש עד שבפריחה אחת היה עולה לקשר כל העולמות כמו מיכאל באחת בזה העולם השפל. כאשר היה מפשיט צורה ומלביש צורה עליונה היתה מתפשטת מאור קדושת נשמתו לכסות להקיף כל כללות נשמותיהם של ישראל באופן שימשיך בכח גבורתו כללות נשמת ישראל שיהיה הוא בבחינת הכלל ועם ישראל בבחינת הפרט והיה מקשר העולמות עשיה ביצירה, יצירה ובריאה ובריאה באצילות וכל שם הוויה ברוך הוא מתחילה ב- א' להיות ראשונה שהיא אמא עילאה שופר גדול עד עלמא דחרות, משם עלה למעלה דרך שדה כובש לכבוש עוונותיהם של ישראל בזיווג אמא ואבא היה ב- י' שיהיה האוהל האחד ואחר כך הגיע לכוס התחתון מה- י' שמו יתברך לאמצע ב- ב' בבחינת אילו היה עיקר הנענוע שלו באורות עליונים והיה מאריך בהם ובשמותם ושם היה מקום עמידתו לייחד ולקשר קשר אמיץ כללות העולמות באש כל העליון שהוא המאור הראשון מניקוד העשירי ושם היה עיקר שם המפורש שיצא מפיו כי בקוץ העליון אף שגם שם הגיע בכל זאת, לא התעכב שם מכח קדושתו. משם והלאה לא היה משיג אלא בכח הראות שהיה רואה ומשיג הארות העליונים שהם למעלה מקוץ ה- י'."

מכאן אנו למדים שהאנרגיה של יום כיפור שהחלה בהר סיני, ירדה למשכן ולאחר מכן נדדה לבית המקדש. משחרב בית המקדש, היא נדדה ללב. בלב, ישנה התפילה. כתוב "משחרב בית המקדש אין לנו כהן במעמדו ולוי בדוכנו ונשלמה פרים שפתנו". מכאן, שהאנרגיה עברה לתפילה ולעבודת המידות, דהינו, אותה אנרגיה שהחלה בהר סיני של "סלחתי כדבריך" עברה התמרה למשכן ולאחר מכן התמרה לבית המקדש הראשון והשני ולאחר מכן עברה התמרה לשתי אנרגיות: אנרגיית התפילה ואנרגיית העבודה העצמית (המידות והערכים), שאנו משתמשים בה על מנת למגר את האמונות השגויות.

לסיכום, על מנת למגר את האמונות השגויות, אנו זקוקים גם לתפילה, גם לחסד וגם לעבודה העצמית, שכל מי שתחת עמותת "עולם חסד" עוסק בה והיא דגלה.

יהי רצון שהעוונות והאמונות השגויות לא יתקרבו לאף בית ישראל הדבק בעבודה עצמית  ובתפילות. אני מברך אותנו בשנה טובה ומאושרת. שנה של עשייה ושמחה בלב, שכל משאלות ליבנו יתגשמו לטובה. מי שזקוק לזיווג, שיזכה למצוא את זיווגו במהרה. מי שחולה, שה' יציל וירפא אותו ממחלתו. מי שזקוק לפרנסה, שימצא עבודה השנה ומי שאינו מאושר, שיזכה להבין שיש בו אמונות שגויות.

זכרו תמיד:

מי שאחראי על העולם ומנהיג את העולם, הוא אך ורק הקדוש ברוך הוא ואין עוד מלבדו ואפס זולתו וכל היתר זוהי עזרה. אחת העזרות הגדולות, הן המשפטים הללו שנלקחו מהקבלה (ביארתי אותן, על מנת שניתן יהיה להבינן), לדוגמא "כעס" – רבי שמעון בר יוחאי אומר "כל מאן דכעיס כאילו אוקיד נורא דגיהינום". פסוק זה, מקביל לכך שהיפוכן של מרירות תסכול וכעס, היא העשייה שביכולתה לרפאן.

רק כוח רצון יכול להוציא ממצב של פחד וחרדה.

היפוכו של תסכול  וכעס הוא העשייה.

רק אהבה מרפאה את הקנאה והשנאה.

קבלה עצמית, מפחיתה את אי הקבלה העצמית ואת אי קבלתו של האחר.

את אי היכולת לסלוח, רק החמלה מרפאה.

נסיים בפסוק מתוך תפילת יום כיפור" "בספר חיים, ברכה ושלום ופרנסה טובה, ניכתב וניחתם אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום".

אני מודה לכל אלו שסייעו בהכנת מאמר זה: ר' עמרם, ר' אברהם, ר' אליהו, ענת וענבר. שהקב"ה ישלח להם את ברכתו.

מוקיר ומעריך, המצפה לגאולה ורחמים 

           דוד פנחס איפרגן

      נשיא עמותת "עולם חסד"

*ההרצאה מוקדשת לרעייתי היקרה מירב אסתר איפרגן