האר"י הקדוש – רבי יצחק לוריא אשכנזי

"אין לך אדם מישראל למן חתימת התלמוד עד ימיו, שהאגדה שהשפיעה עליו כל כך מקרן השפע שלה כמו על האר"י הקדוש. ואין לך עשרה אנשים מישראל, שהשפעתם על התפתחותה ועל צביון דמותה של אומה זו הייתה מכרעת וקובעת כל כך כהשפעתו של האר"י".

האר"י (ר"ת: אלוקי רבי יצחק; או אשכנזי רבי יצחק) נולד בירושלים בשנת רצ"ד (1534). כבר על לידתו פרשה האגדה את כנפיה, ומאז הייתה האגדה מלווה את כל פסיעותיו. לפי האגדה, בשנת 1570 בישר אליהו הנביא לאביו של האר"י שייוולד לו בן, שיאיר את העולם בתורתו ובקדושתו. הילד נתחנך ונתגדל בתוך ירושלים, ונפשו המרגשת ספגה אל קרבה מן התסיסה המשיחית ומן השמועות המופלאות, שהיו מרחפות אז בחללה של עיר הקודש. בהיותו בן שמונה שנים מת עליו אביו, ואמו ירדה לקהיר של מצרים לדור עם אחיה, המוכס העשיר ר' מרדכי פרנסיס. הדוד קרב את הנער יצחק באהבה רבה, ובהיותו בן חמש עשרה שנים נתן לו את בתו לאישה. מגיל צעיר התגלה האר"י כתלמיד מבריק במיוחד ועוד טרם הגיעו לגיל 20 כבר היה לבר-סמכא בתלמוד, במצרים נהג האר"י להתבודד במשך כל ימות השבוע על אי קטן בנילוס וללמוד את סודות הקבלה.

באותו פרק זמן למד תורה אצל ר' דוד בן זמרא (רדב"ז), רבה של מצרים בזמן ההוא. כנראה, שהרדב"ז, שהיו לו יד ושם בקבלה, היה רבו של האר"י לא רק בנגלה אלא גם בנסתר. וכן למד תורה אצל ר' בצלאל אשכנזי, בעל שיטה מקובצת על הש"ס, שהיה גם כן תלמידו של הרדב"ז, ושהאר"י היה מעין תלמיד-חבר שלו. לאחר מכן התבודד כמה שנים בבית קטן ליד חופי הנילוס, סמוך לקהיר, ושקד שם על התורה ועל העבודה. לא היה חוזר לביתו אלא בערבי שבתות ולא היה מדבר עם בני ביתו אלא בלשון הקודש. במוצאי שבתות היה חוזר למקום התבודדותו. את רוב לימודיו שם הקדיש כנראה לעיון בספר הזוהר ובתורת הנסתר בכללה.

בשנות התבודדותו גמלה כנראה בלבו ההכרה, שמן השמים הועידוהו לתורת הסוד ולה הוא קרוא ונבחר. האגדה יודעת לספר כיצד נמשך האר"י ונתפס לאותה חכמה נסתרה: פעם אחת, בהיותו בבית הכנסת בקהיר, ראה אנוס אחד, שהחזיק בידו ספר, שמלא סודות עליונים. האר"י הפציר בו למכור לו את הספר לאחר שהאר"י קנה ספר קבלה עלום שם זה, היה הוגה בו תדיר והתחיל לענות בצום נפשו ולסגף עצמו בסיגופים קשים. אבל הראו לו בחלום, שאין הסיגופים מספיקים ולפיכך "הלך ונסגר במצרים הישנה שש שנים".

כך מספרת האגדה על כניסתו של האר"י הקדוש לפרדס הקבלה. על כל פנים רשאים אנו לשער, שכבר בשנות נערותו, עסק הרבה בתורת הסוד והגה ימים ולילות בזוהר, ספר הספרים של הקבלה. הגרעין ההיסטורי של האגדה הוא בכך, שכנראה עיקר חכמתו בתורת הח"ן לא מפי מורים וסופרים באה לו, אף על פי שייתכן כאמור למעלה, שהרדב"ז היה רבו גם בנסתר. ואולי הגה כבר בכמה ספרים בתורת הסוד בשעה שלמד אצל ר' בצלאל אשכנזי שהייתה לו ספרייה גדולה. ואולי כבר הגיע לידיו אז ספר "פרדס רימונים" לר' משה קורדובירו, שנשלם בשנת ש"ח, ברם נראה, שעיקר עיונו היה בספר הזוהר. "אסתכל בזוהר וברא עלמא", מסתבר, שכבר בשנות בחרותו היה כולו אקסטזה ודבקות בעולמות עליונים וששרתה עליו רוח הקודש, ולפיכך יש אמת פנימית בסיפורים על גילוי אליהו, שזכה לו האר"י, ועל עליית נשמתו לישיבת תנאים; פעם לישיבת רשב"י ופעם לישיבת ר' עקיבא, "לאתדבקות רוחא ברוחא" – הרי עולם הזוהר היה עולמו, ובימת הזוהר – בימת חייו.

באותם ימים שהאר"י עלה ממצרים כבר עמדו בראש חבורת המקובלים בצפת ר' שלמה אלקבץ בעל הפיוט "לכה דודי", וגיסו ר' משה קורדובירו בעל "פרדס רימונים" ובעל "אור יקר" על הזוהר ומחברם של ספרים חשובים אחרים בקבלה.

אף על פי שקורדובירו נסתלק לעולמו פחות משנה מזמן בואו של האר"י לצפת, הרי לפי המסורת שימש לו מעין תלמיד-חבר במשך הזמן הקצר, ששהו שניהם כאחד בצפת. אבל יש להניח, שמשנתו של האר"י בחכמת הקבלה לא הייתה שונה בהרבה, או מושפעת יותר מקורדובירו, אלמלי האריך הלה ימים יותר או אלמלי הקדים האר"י לעלות לצפת. כפי שמספרת האגדה, מסר קורדובירו עצמו לתלמידיו, סמוך לפטירתו:

"דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמות הקבלה… שבימי היו הצינורות סתומים… ובימיו יתגלו הצינורות… ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י ". למעשה, קורדובירו עצמו הועיד את האר"י להיות ממלא מקומו ויורשו וציווה על כך לתלמידיו. רשאים אנו להניח, שכמעט כל תלמידיו של קורדובירו ושאר חכמי צפת כפפו את קומתם לפני שיעור קומתו של האר"י, אם מיד אם לאחר מכן.

מה גדול היה אותו אדם, אם תוך זמן קצר של שנתיים ומחצה לערך הצליח להשפיע השפעה כזאת ולחולל מהפכה כזאת במחשבה המקובלת.

והרשות בידינו רק לשער, מה היה קורה אלמלא היה האר"י מאריך ימים יותר וזורע את ברכתו לשנים רבות. יש להניח, שאז לא הייתה תורתו יכולה להישאר רק בחוגים מצומצמים בלבד, וממילא הייתה מתפשטת יותר כבר בשנים הסמוכות למותו לא רק בדור שלאחר זה.

האר"י נסתלק בה' מנחם אב של"ב (1572), לאחר שנפל למשכב ימים אחדים לפני כן במגפה שפרצה בצפת. בן ל"ח (38) שנה בלבד היה במותו. ומקום קבורתו ליד קברו של ר' משה קורדובירו. לפני פטירתו הזהיר את "החברים" – "שלא לקרוא בזאת החכמה, לפי שעדיין לא היו שלמים בה וחס ושלום יבואו לידי קיצוץ. ואם יהיה זכות בדור, שהוא יבוא וילמדם… בחלום או בהקיץ או באיזה אופן שיהיה".

האר"י קבור בבית הקברות העתיק שבצפת וקברו מהווה מקום עלייה לרגל לרבבות אנשים שמכירים בעוצמה המיוחדת הגלומה בו ובתלמידו, ליד בית הקברות ממוקם מקווה האר"י המפורסם שבו נהג האר"י לטבול, והוא מעיין המפכה בכל ימות השנה כבר מאות שנים.

בצפת ממוקם גם בית הכנסת של האר"י שהיה קיים עוד לפני הגעת האר"י לצפת ונקרא "בית כנסת אליהו הנביא". בתוך בית הכנסת שוכנת מערה שבה נהג האר"י להתבודד וללמוד עם תלמידו רבי חיים ויטאל ולבצע תקשורות רוחניות גבוהות ביותר.

אין ספק שהופעתו הקצרה יחסית של האר"י בעולם הביאה עמה התפתחות רוחנית משמעותית, שכן הוא היה הראשון שבעצם פתח בפני ההמונים את הידע הקבלי הצפון. למעשה, האר"י היה הראשון שתיאר את אירועי טרום הבריאה, ואת סדרת האירועים שהביאו להיווצרות היקום. ניתן למצוא הקבלה מדהימה בין תיאוריו לבין תיאוריית המפץ הגדול. לימודו המרכזי של האר"י הוא ההבנה שברגע שאנו מתחברים למטרת הבריאה "להיטיב לנבראים", אנו יכולים לחוות את חוויית הבורא ולהיות כמוהו, בדרך זו נצליח לבטל את כל השליליות מחיינו ולהפוך כל סוף לאינסוף.